האם העובדה שהדברים באים באופן השווה לכל נפש, הם שיקוף בדרך הפעולה של “יועציך”, או שזה חל גם על ה”שופטיך”?

אווירה של גאולה נתלתה בחלל ה’זאל’ הגדול בשעה 1:38, שבת פרשת שופטים תנש”א, כאשר פתח הרבי מה”מ ואמר: “בשייכות עם הציווי בפרשתנו ‘שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך’, ישנו היעוד של נביא הגאולה: ‘ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה’ .. וע”פ המדובר כמה פעמים ובפרט לאחרונה - בנוגע להכרזת והודעת כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו: ‘לאלתר לתשובה (ובמילא) לאלתר לגאולה’, שכבר סיימו את הכל, גם את ‘צחצוח הכפתורים’, וצריך רק להיות ‘עמדו הכן כולכם’ - וגם את זה כבר סיימו - לקבל פני משיח צדקנו תיכף ומיד ממש - מובן, שאוחזים עתה כבר בזמן של קיום היעוד ‘ואשיבה שופטיך גו’ ויועציך’, ויתירה מזה: כבתחילה: כבר ישנה ההתחלה בזה…”

באותה שיחה שירטט הרבי את ההבדלים הנפלאים שבין “שופט” לבין “יועץ”, והמעלה של דורנו, שה”יועץ” הוא חלק מרכזי בכל הקשור לאופן הנהגת הדור הזה.

אם לא די בכך, הרי שלקראת סוף השיחה, הרבי החל לדבר לפתע על מעלת הנבואה ועל שייכותה לדורנו זה, כשהוא מגלה - נוכח הפיות שנפערו בתדהמה - כי יש נביא בדורנו. במילים ברורות, כמעט מפורשות, הצביע על עצמו כנביא הדור שכבר הוכחו דבריו פעמים רבות.

שיחה זו הרעישה בזמנו את העולם החב”די; ובכל מקום ומקום אליו מגיע הר”ד (כינוי לתקציר השיחה שהיה יוצא לאור כבר במוצאי שבת, שעות ספורות לאחר אמירתם, ומופץ דרך הפקס לכל ריכוזי אנ”ש בעולם), תדהמה והתרגשות רבתי.

כבוד המשפיע הרב אלעזר קעניג: מה בעצם הרבי מבקש בהוראה שלו ב’דבר מלכות’ של השבוע?

כל מי שגר בארץ ישראל, יודע שיש אישה אחת בשם אראלה, שתפקידה להתקשר לאנשים מטעם מפעל הפיס ולבשר להם: ‘זכיתם! רציתי להודיע לכם שזכיתם בהגרלה של הפיס’. התפקיד שלה הוא מתוק, לבשר בשורות טובות.

מעין כך, והרבה יותר מכך, הרבי מבשר לנו, לכל עם ישראל: זכיתם! זכיתם שיש נביא בדור, והוא מביא לכם בשורה טובה, שבשורת הגאולה שלו היא בגדר נבואה, ונבואה טובה - כפי הנפסק בהלכה - אינה שבה לעולם. הרבי אף מבקש לפרסם את הבשורה לכל אנשי הדור - הנה זכינו למשהו חשוב שעם ישראל חיכה לו לאורך מאות דורות, חז”ל, תנאים ואמוראים, ובעצם מאז בריאת העולם.

כשאתה אומר “חיכו לזה” - למה הכוונה “לזה”?

הרבי עצמו מגדיר מהי הזכיה: הרי אנשים לאורך כל השנים ציפו לגאולה; אף פעם לא ידעו בדיוק איך ייראה העולם כשנזכה לגאולה.

הרבי מוסיף ומחדד נוכח גודל השעה בתקופתנו אנו - זכינו היום שאנשים קולטים ומבינים שלא צריך יותר שוטר, שכן שוטר עניינו יישום דברים בכפיה. אולם השוטר שעזר לאורך כל שנות הגלות לכפות את חוקי התורה (על פי תורה), אינו נחוץ כעת. מעתה, כל שיטת ה–“נו נו נו” והעונשים, מזיקה. מעכשיו אנו זוכים להיות בעידן של יועץ (כפי שיוסבר להלן).

מדובר מהפך אדיר בכל דפוסי החשיבה! כיום כולם מבינים שהדרך הנכונה בה צריך להנהיג את העם, את הציבור, את התלמידים (ובכל תחום…) זה באופן של ‘יועץ’.

מהו יועץ? יועץ הוא אדם שמדבר עם הזולת בלשון של עצה טובה באופן כזה שהשומע ירצה מצד עצמו לשמוע וליישם את העצות, ואין צורך בכפיה.

זו הבשורה של הרבי מלך המשיח - זכינו שהקב”ה מינה את נביא הדור, וגם את השופט ואת היועץ, ואין עוד צורך בדרך של כפיה על ידי שוטרים כפי שהיה נכון ומתאים לאורך כל שנות הגלות.

על דרך משל - יש אנשים שכשהם רואים את הרב, הם מתחמקים ממנו. כי הם יודעים שהרב דורש ומדקדק דברי הלכה. לעומת זאת כשהם רואים את המשפיע שלהם, הם לא בורחים; להיפך, הם אוהבים אותו ומתקרבים אליו. הם מרגישים שהוא חלק מהם. כי גם שהוא ‘נותן על הראש’, זה עם ‘לחיים’ ו’פארבייסען’ ומתוך אווירה של דיבוק ואחדות. ממילא גם דבריו נשמעים אחרת…

ומהו בעצם היתרון של יועץ?

מלבד העובדה שאתה רוצה לשמוע את העצה שלו, אתה גם מקשיב ומפנים את עצותיו. אתה לוקח את הדרכותיו באופן של ‘רצון’ ובאופן של ‘פנימיות’. אבל זה לא הכל - כי אם הוא גם יועץ וגם שופט, “יועצייך ושופטייך”, אז גם את דברי השופט אתה מתחיל לקבל באופן חדש, באופן של רצון והפנמה, שכן אתה מרגיש שפסיקותיו הם לטובתך ובשבילך, אפילו אם אתה צריך “לשלם” על זה.

כשהרבי אומר לנו שזכינו שהקב”ה מינה לנו את הנביא, הרבי לא אומר דברים מעצמו, אלא מקבל את המסר מהקב”ה והוא מעביר לנו את זה בשני אופנים: באופן של ‘שופט’ שהוא מרומם מאתנו, ובאופן של ‘יועץ’ השווה לכל נפש.

 האם העובדה שהדברים באים באופן השווה לכל נפש, הם שיקוף בדרך הפעולה של “יועציך”, או שזה חל גם על ה”שופטיך”?

הרבי אומר שהזכות הגדולה היא על שתי הדרגות; ברגע שאתה קולט שזכינו לקבל את הנביא של הדור באופן של “יועץ”, הרי גם הדברים הגבוהים והרמים הנאמרים לך מרום דרגת “השופט”, דברים שאינך יכול לקבל בקלות, גם אותם תקבל בקלות, בהפנמה ובלב שמח.

בין נבואת משה לנבואת הרבי

הרבי מביא לנו את הבשורה שהנה חזרה הנבואה לדורנו, רגע לפני הגאולה. למה חשוב שיהיה פתאום שוב נביא בדור אחרי שהסתדרנו כל כך הרבה שנים גם בלי נבואה?

יש הבדל עצום בין להאמין לדברי הצדיק או החכם הגדול, לבין להאמין לדברי נביא. אכן אתה שומע גם בקולו של צדיק גדול, אבל גדר של נבואה זה אחרת לגמרי! 

כשמשה רבינו בא לגאול את ישראל במצרים - הכל סב סביב העובדה שמשה רבינו הוא נביא ושהוא בא עם הנבואה “פקוד פקדתי”. ככה החלה הגאולה. משה רבינו לא היה הגיע בתור מנהיג דגול כמו אביו עמרם, וגם לא בגדר של חכם גדול, אלא דבריו נאמרו באופן של ‘נביא’. בני ישראל ידעו שדבריו על הגאולה העתידית הינם דברי נביא וממילא הם קיבלו זאת, “ויאמן העם”. מדוע? כי לנבואה הזאת הם חיכו, שכן הם ידעו שסוף–סוף יגיע הנביא ויביא עמו בשורה.

כך גם בגאולה הנוכחית - זכינו שדברי הרבי על הגאולה שנאמרו בהרחבה כה רבה בשנים תנש”א ותשנ”ב, נאמרו בנבואה, ואם כן, זה חייב להתקיים.

ועם זאת - מטעים הרב אלעזר קעניג - יש הבדל בין הנבואה של משה רבינו בגאולה הראשונה לבין הנבואה של הרבי מה”מ בגאולה האחרונה. בזמן גלות מצרים, רק מי שהאמין לבשורת הגאולה, נגאל בעתיד, ומי שלא - לא נגאל. זה מה שאמרו חז”ל שאבותינו נגאלו בזכות האמונה, ואילו הכופר “אילו היה שם, לא היה נגאל”. בדורנו, כל יהודי ייגאל, גם כאלו שלא האמינו לבשורת הגאולה של הרבי. אף יהודי לא יישאר בגלות. הנביא של היום הוא לכל אנשי הדור באשר הם. לרבי יש את העוצמה הזאת, שכן הרבי הוא מלך המשיח - ואפילו למשה רבינו אין את הדרגה הזאת - כיוון שמלך המשיח תפקידו לגלות את ה’יחידה’, וה’יחידה’ נוגע לכל יהודי. לכן זכינו שבשורת הגאולה שייכת לכל אנשי הדור, וזו הסיבה שהרבי ביקש לפרסם את בשורת הגאולה לכל אנשי הדור, כי זה נוגע לכל אחד ואחד.

אני חושב שרואים זאת במוחש בימינו, כיצד הרבי כנביא וכמלך הגיע לכל אנשי הדור. רואים את הפצת המעיינות שיש בדורנו באופן שלא היה לעולמים, לכל החוגים והמקומות.

שהמלוכה תבוא מצדנו 

“לפרסם אצל עצמו ואצל כל אלו שאפשר להגיע אליהם - שצריכים לקבל על עצמם ולקחת על עצמם (ביתר חוזק) את ההוראות והעצות ד”שופטיך” ו”יועציך” שבדורנו - “מאן מלכי רבנן” בכלל, ובפרט נשיא דורנו - הבא בהמשך לרבותינו נשיאינו שלפניו - שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו”.

אני מעיין בשיחה הזאת, ושואל: זה מה שהרבי מבקש? שישמעו לו? זה העניין?

הרבי מדגיש בדבריו, שהגאולה לא תבוא כשכר אלא כעבודה. ולכן, יהודי צריך לקבל על עצמו את העול של הנביא, של היועץ והשופט, מה שנקרא “קבלת המלכות”, על דרך “קבלו מלכותי”, וזו הדרך הסלולה לגאולה.

ולמה כל כך חשוב שיהודי יקבל על עצמו את הרבי כנביא?

כי הקב”ה רוצה שזה יבוא מצד התחתון, בדיוק כמו בראש השנה, שהקב”ה מסכים להיות המלך שלנו רק בגלל שאנחנו מבקשים שהוא יהיה מלך. זו התאווה שלו, שזה יבוא מאתנו.

אז הקב”ה רוצה מאתנו “קבלו מלכותי” אולם יש שני אופנים בקבלת המלכות. חשוב שנמלא את הרצון הזה של הקב”ה שלא ינחת עלינו כמו במתן תורה, “כפה עליהם הר כגיגית”, אלא כמו בפורים - “קיימו מה שקיבלו כבר - מרצון”. בזמן נס פורים הייתה קבלת התורה האמיתית שכן אנחנו רצינו לקבל את מלכותו מתוך תנועת קירוב שבאה מצדנו בבחינת “אני לדודי”.

גם אצל הרבי צריך להיות העניין של “קבלו מלכותי” מצד העם - ברגע שאדם מקבל את הרבי כיועץ וכנביא על ידי שהוא מקבל את דבריו ואת העצה הטובה שלו - הרי זה הפתח לזכות לגאולה.

נאמר זאת בצורה פשוטה יותר: כאשר יהודי ניגש לפתוח אגרות קודש כדי לקבל את עצתו של הרבי, הוא אינו עושה זאת רק כדי שהרבי יברך אותו, אלא גם כדי לקבל את עצתו והוראתו של הרבי באותה ‘אגרת קודש’ - לבדוק תפילין או להניח אותן מדי יום, לשמור טה”מ, להקפיד להתפלל מתוך הסידור וכו’ וכו’, בכך היהודי פותח את עצמו לקבל את העצה של ה”יועץ” ואת הזכות למימוש הנבואה של הרבי כנביא.

נקודה זו צריך להסביר לאנשים שמבקשים לכתוב לרבי באמצעות האג”ק - אינך פותח אגרות קודש רק כדי לקבל ברכה, אלא הרבי רוצה ומבקש ממך משהו; וכשאתה פותח אגרות קודש אתה בעצם מבקש לברר - ‘רבי, מה אתה מבקש ממני? מה הנך תובע ממני לתקן או לשפר?’, ואת מה שתאמר לי לעשות (באגרת), אעשה כחלק מקבלת המלכות שלי.

איך מפרסמים אצל עצמי?

בשיחה הזאת קופצות לנגד עיניי המילים “לפרסם אצל עצמו”? (“לפרסם אצל עצמו ואצל כל אלו שאפשר להגיע אליהם - שצריכים לקבל על עצמם ולקחת על עצמם (ביתר חוזק) את ההוראות והעצות”) - מה בעצם המשמעות של “לפרסם אצל עצמו”, ואיך עושים זאת?

פעמים רבות דיבר הרבי על כך, שכשחסיד יוצא ל’מבצעים’ מתוך מטרה להשפיע על הזולת, הוא עצמו צריך להיות ‘דוגמה חיה’; להיות בעצמו חדור בעניין.

כאשר יהודי צריך לפרסם “אצל כל אלו שאפשר להגיע אליהם” שצריכים לקבל את הרבי כנביא, יש לעשות זאת כאשר אנחנו עצמנו חדורים בכך. אם פרסמת אצל עצמך ורואים עליך שאתה חי גאולה, הרי כל אדם שהוא זקוק לעצה של הרבי או לברכה של הרבי - הוא רואה אותך ‘חי’ את הרבי ואת נבואותיו, וממילא הוא פונה אליך מיוזמתו כדי לבקש ממך עזרה איך לקבל את העצה של יועץ הדור בענייניו האישיים.

אם אדם שעוסק בדיאטה ובתזונה בריאה, ייראה שמן מידי, אף אחד לא יקבל ממנו, שכן הוא מהווה דוגמה הפוכה לרעיון שהוא אמור ‘לחיות’ אותו. כך גם בנושא בשורת הנבואה והגאולה - על חסיד לחיות את העניין, “לפרסם אצל עצמו”, להיות ‘נושא הדגל’ בעניין, ואז ממילא יראו עליו ואף יחושו ממנו כיצד העניין צריך להיות.

זאת ועוד: אם אתה חי את זה, מיד רואים זאת עליך. כשאתה מדבר על משיח, למשל, או על הגאולה, או על הרבי ככלל - ואנשים שסביבך מרגישים שכשאתה מדבר על זה, אתה מתרגש, אתה דומע; הם מזהים את הניצוץ הזה בעיניך… או כשאתה יושב עם בני הבית שלך והם מרגישים שכשאבא מספר על משהו שהיה בהתוועדות, הוא ממש ‘חי’ את מה שהיה, הוא מאמין בדברים שנאמרו. הם רואים את התענוג על הפנים של המספר - זה ה”לפרסם אצל עצמו”. שאתה תחיה את הדברים את הדברים באופן כזה שגם אחרים יחושו זאת ממך.

(אמנם, בשיחה אחרת הרבי קובע, שגם אם לא תמיד אדם ‘חי’ עניין מסויים, אסור לו להמתין עד שהוא יחיה את העניין כדי להעביר זאת לאחרים, אלא עליו להתחיל כבר לעסוק ולדבר על זה, וזה ישפיע על המספר עצמו באופן ממילא. וכך גם בעניין של משיח; אם לא זכית עדיין להתרגש כשאתה מדבר על גאולה - אל תמתין, אלא תתחיל בכל זאת לדבר על כך עם אנשים אחרים).

וכאן חשוב לחדד נקודה שתסייע לנו לחיות את העניין: כשאתה יודע שיש רבי, והוא עוזר לאנשים בעצות חכמות, בהוראות שהן לטובתם, בנבואה שמוכיחה את עצמה כמדויקת שוב ושוב - אינך יכול לכבוש זאת בתוך עצמך ולהישאר עם ה’אוצר’ הגדול הזה לבדך. אתה רץ לספר על כך לחבר’ה… כמו אם מצאת חנות שמוכרת דברים בזול ואתה ממהר לשתף בכך חברים, או אם מצאת רופא מומחה במיוחד ואדיב, אתה מספר על כך לכולם - כך גם עם הרבי וענייניו הקדושים.

יש את המכתב הידוע של הרבי לאנ”ש בצרפת, בו הוא נוזף בהם, איך זה שהם אינם מקשרים יהודים לרבי (הריי”צ). והרבי כותב להם - יושבים חסידים שלמדו ב’תומכי תמימים’ ויודעים שיש רבי, ולמרות זאת הם חיים זאת לעצמם והם אינם מפרסמים זאת ליהודים אחרים.

אם אדם רואה ומרגיש שאכן פרסמת את זה אצל עצמך, הרי שגם הוא נתפס ואומר ‘זה דבר טוב, כדאי לפנות אליו, לשלוח לו מכתב, או אפילו לטוס אליו’.

הנבואה המרגשת שלי

הרב קעניג, האם אתה זוכר את השבוע שבו הרבי אמר את השיחה הזאת? או כאשר היא הגיעה לארץ ישראל?

אינני זוכר כאשר השיחה הספציפית הזאת הגיעה לארץ ישראל, אבל אני זוכר שכל שבוע הגיע ה’דבר מלכות’ והיה מחשמל את כולנו. בכל שבת היו נאמרים דברים שהרבי מעולם לא דיבר בסגנון דומה. היינו לומדים את ה’דבר מלכות’ בכזו חיות, עם ‘קאך’ רציני… זו הייתה תקופה שבכל שבוע הייתה התרגשות שהייתה באה יחד עם ה’דבר מלכות’ השבועי. הרגישו שיש פה משהו חדש בעולם שלא היה כדוגמתו בשנים קודמות. וזה באמת ‘דבר מלכות’ כפשוטו - דברו של המלך כשהוא גם חתום ומוגה בחותמו של המלך. זה כבר לא רק ‘דבר הרבי’ אלא ‘דבר המלך’.

הרבי מדבר בשיחה על כך שראו שנבואות התגשמו. האם אתה יכול לספר על נבואה של הרבי שאתה מכיר והיא התגשמה?

עם ישראל כולו מסתובב בוודאות שהרבי הוא נביא; כל אחד שמע על דברי הרבי שהתקיימו בדיוק רב. זה שמע מאח שלו, זו שמעה מגיסות שלה. אינספור סיפורים מדהימים על הרבי של בדידי הווה עובדא מתגלגלים בכל רחבי העולם.

אתה רואה איך במשך השנים יהודים זכו לגשת אל המלך בשדה אם ב’יחידות’, ואם ב’יחידות’ כללית ואם בחלוקת הדולרים. ולמרות שהרבי קיבל אלפים ביום אחד (!), מכל מקום אין אדם שטוען כי הרבי לא הבין אותו. כולם יצאו מרוצים עם הרגשה שהרבי שמע אותם, הבין את צרכיהם ובירך אותם כפי צרכם.

אם ניקח כל האנשים הללו שקיבלו נבואות ברורות מפי קדשו במשך השנים, אין ספק שיהיה להם יותר קל לקבל את נבואת הגאולה. אפשר לומר שהרבי עשה הכל באופן אישי כדי שכל יהודי יכיר את גדלותו כנביא, שדבר אחד מדבריו לא ישוב ריקם.

שמעתי שגם לך הייתה נבואה אישית שזכית להתגשמותה…

אכן, גם אני יכול לספר על נבואה שזכיתי לקבל מהרבי סביב נס הרפואה האישית שהייתה לי.

לאחר שהבראתי מהמחלה הקשה שהייתה לי, נסעתי עם אשתי לרבי כדי להגיד לו תודה על כך (ממש חזרתי לחיים) בזכות הברכה שלו. זה היה בשנת תשמ”ח. עברנו בחלוקת הדולרים יחד עם בת הזקונים שלי, חיה מושקא, והודיתי לרבי באופן אישי בהתרגשות רבה על הברכה ועל ההבטחה לרפואה. הרבי הסתכל על הילדה הקטנה שהייתה בת חודשים אחדים, נתן לי עוד דולר והבטיח לי “תזכה לגדלה לתורה לחופה ולמעשים טובים”, כשהוא מדגיש את המילה “לחופה”.

כשאנשים מתרפאים מהמחלה הידועה, הם הכי חוששים מכך שהסיפור יחזור על עצמו. בדולר הזה שקיבלתי מהרבי הרגשתי כאילו הרבי מעביר לי מסר, לתת את זה לצדקה בחופה שלה. יצאתי מעם הרבי בהרגשה כזאת, שלא רק התפטרתי מהמחלה הקשה, אלא כאילו הרבי אומר לי ‘יש לך נשימה ארוכה - אל דאגה’. הרבי מבטיח שארקוד בחופה שלה.

ואכן, ב”ה זכיתי להביאה לחופה, ואף סיפרתי בהתרגשות רבה באוזני כל הנאספים על דברי הרבי ונבואתו, שהנה זכיתי להיות בחופתה. ויהי רצון שנזכה לרקוד גם בחתונת ילדיה שלה מתוך חיים נצחיים.