סופכם להיות קדושים בוודאי כ”ק אדמו”ר הזקן: צריך האדם להתמרמר על ריחוקו מה’ ואחר

סופכם להיות קדושים בוודאי

כ”ק אדמו”ר הזקן: צריך האדם להתמרמר על ריחוקו מה’ ואחר כך להתגבר בשמחה ובתשוקה לה’. וסוף דבר הוא שהנשמות יוכללו ויתאחדו בעצמותו ומהותו יתברך, כמו שכתוב: “קדושים תהיו”, שסופכם להיות קדושים בוודאי. וצריך לחתור לכך, שכן נצטווינו “קדושים תהיו כי קדוש אני”, דהיינו שתגיעו לבחינת “קדוש” אשר שם הוא בבחינת “בלי גבול”.

(לקוטי תורה בחוקותי מה, ג)

 
עבודת בעלי התשובה

כ”ק אדמו”ר האמצעי: צריך להבין: ראשית, הרי ישראל והתורה הינם קדושים ומה יש להוסיף בזה על ידי הציווי? שנית, הרי קדושת ה’ היא למעלה מקדושת התורה והמצוות? אלא שאכן על ידי עבודת בעלי התשובה שנוגע להם בעומק ליבם, ריחוקם מה’, שמרגישים שהם בבחינת מות ולא חיים, שאינם מקבלים מהקדושה. על כן צעק ליבם אל ה’ צעקה פנימית שלמעלה ממילים, והיא הממשיכה מהשם יתברך קדושה שהיא למעלה מקדושת התורה והמצוות, ובזה מתווספת להם קדושה יותר מדרגתם תחילה.

(מאמרי אדמו”ר האמצעי הנחות תקע”ז, פרשת קדושים עמ’ פ)

 
מיוחד לאלוקות

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: כשנמשכת ההתבוננות מהמוח ללב על ידי נ’ שערי בינה, אזי האדם נעשה קדוש ומובדל מכל תאוות העולם, וזהו “קדושים תהיו”, שנעשה מיוחד לאלוקות בלבד, ולא לשום התפעלות מתאוות העולם.

(מאמרי אדמו”ר הצמח צדק, ספר תרט”ו, הוספות, עמ’ רלג)

 
השלמות — בגאולה

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: הנאמר קדושים תהיו — שלמותו הוא בזמן הגאולה, שאז עתידים מלאכי השרת לומר קדוש בפני הצדיקים, כמובא בחז”ל.

(תורת שמואל תרכ”ט עמ’ קעח)

 
העברה על דרכי התורה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: כשאדם אינו מקדש את עצמו במותר לו, אלא מפנק ומעדן את עצמו בתענוגי עולם הזה, יותר מהמוכרח לבריאות גופו כדי שיוכל לעבוד את ה’, הרי גם זה הוא העברה על דרכי התורה, שכן נצטווינו שיקדש האדם עצמו מן המותר לו!

(קונטרס ומעין, מאמר א, פרק א)

 
תאוות המותרות גם בבני תורה

כ”ק אדמו”ר מהורי”צ: ישנם גם בני תורה שהגם שהם שוקדים ומתמידים בתורה אבל הם עבים וגסים ונמשכים אחר דברים גשמיים. והרי עניין קדושים תהיו — הוא מצוה מדאורייתא שיקדש עצמו במותר לו!

(ספר המאמרים תרצ”ב עמ’ שעט)

 
יכול כמוני בניחותא!

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: בין חסידי חב”ד מסופר בשם הרב שמואל בצלאל שעפטעל ז”ל (משפיע בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש) שהי’ אומר בהתוועדות ומדייק גם כן: קדושים תהיו. יכול כמוני — בניחותא — שיש היכולת להיות כמוני. וטעם הדבר: כי קדוש אני — קדושה למעלה (באה) — מקדושתכם!

(אגרות קדש כרך ו א’תקסא).

סופרים את ימי הגלות

…ביחד עם התשוקה והגעגועים לקבלת התורה עד שסופרים את הימים מתי יהיה כבר זמן מתן תורתנו, מוסיפים גם בהתשוקה והגעגועים להגאולה, שסופרים את הימים והשנים והדורות שנמצאים בגלות, וצועקים “עד מתי”… ומבקשים מהקב”ה שתיכף ומיד יוציא את כל בני–ישראל, כל אחד ואחת מישראל, כל משפחה ומשפחה, וכלל ישראל, מהגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, וכאמור, תיכף ומיד ממש, ביום זה.

(כ”ה אייר תש”נ)