יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

לנו יש משימה אחרת לגמרי, אנו מכירים ויודעים את תפקידו של הדור השביעי, את השליחות ואת העבודה היחידה שנותרה. עלינו להמשיך מבלי להרפות ומבלי להתעייף, לעסוק רק בכך, גם אם נראה שזהו עיסוק שחוזר על עצמו, שאין בכך היגיון, שאיננו רואים את התועלת — הרי שאת השטות של העולם, אשר כאמור מופיעה כעת במלא הדרה — עלינו להפוך לשטות של קדושה.

יום הגדול והקדוש, העשירי לחודש שבט, כפי שמכנה אותו כ”ק אדמו”ר מלך המשיח, ובקביעות השנה, הרי שהוא ערב שבת קודש, אחד עשר לחודש אחד עשר, בו החל בשנה האחד עשר (תשי”א) הגילוי וסדר העבודה המיוחד של דור השביעי. כל אלו אינם בבחינת “הרגש חסידי” בלבד, אלא חלק מתורתו של הרבי, מהשיחות שמוגהות על ידו, ומשיחות השנים האחרונות שזכינו לשמוע, לעת עתה, ובהן עלינו לדייק כדבריו הק’.

יו”ד, י”א וכ”ב שבט, אלו התאריכים הקשורים באופן ישיר לנשיאותו של כ”ק אדמו”ר מה”מ. זכינו לשמוע ממנו כי בתאריכים החלו תקופות חדשות בנשיאות, ובהכנת העולם לגאולה ע”י מלך המשיח. ימים אלו הם ללא ספק ימים מיוחדים המסוגלים במיוחד, לחיזוק ההתקשרות לנשיא הדור, הנשיא הוא הכל.

בימים אלו, עוסקות חלק מהכותרות בנושא שחוזר על עצמו כל פעם, ה”בחירות” המתוכננות בארה”ק. בהקשר לכך ניתן להיזכר בסיפור אודות חסיד ששמע אודות נפילת משטר המלוכה ברוסיה, ודאג מניין ניקח כעת דוגמא ומשל לעניין המלוכה, וספירת המלכות.

כאשר אנו לומדים על שטות של הקליפה, שטות שאינה מתנהגת בשיגעון, אלא “רק” מדגישה את הטפל ומתעלמת מהעיקר, כאשר אנו קוראים כי מה שמביא מלך בשר ודם, לבזבז את כל מה שיש וניתן לו, ואפילו לסכן את עצמו, למען הניצחון, הרי איננו זקוקים לחפש לכך דוגמאות, הן ממציאות את עצמן בשפע.

עלינו לזכור כי הקשר שלנו לעניינים כאלו, הוא כמו הקשר של החסיד למלוכה ברוסיה — זה ממש לא ענייננו. כמובן שבנוגע לפועל, חשוב וקריטי לדאוג שייבחרו נציגים ורשימות אשר ידאגו לשלימות התורה, העם והארץ. חשוב גם לדאוג לאחדות, או לפחות לאי–פילוג, בין הנאמנים לתורת ה’ הכוללת בתוכה שלמויות אלו, הרבי השקיע בכך מאמצים בעבר, כך שמי שיכול בוודאי יפעל, אך כל זאת מבלי להיות מעורבים, מבלי להיות שייכים למשחק שאינו שלנו.

לנו יש משימה אחרת לגמרי, אנו מכירים ויודעים את תפקידו של הדור השביעי, את השליחות ואת העבודה היחידה שנותרה. עלינו להמשיך מבלי להרפות ומבלי להתעייף, לעסוק רק בכך, גם אם נראה שזהו עיסוק שחוזר על עצמו, שאין בכך היגיון, שאיננו רואים את התועלת — הרי שאת השטות של העולם, אשר כאמור מופיעה כעת במלא הדרה — עלינו להפוך לשטות של קדושה.

איננו יכולים להרשות לעצמנו, להפסיק או אפילו למעט, בדיבורים ובעיקר כמובן בפעולות, של ההתקשרות לרבי, שכן בנפשנו הוא הדבר. לא נפסיק לחזור ולשנן את שיחות הקודש, את בשורת הגאולה, גם אם נדמה שכבר עשינו הכל, שכולנו חכמים נבונים ויודעים את התורה, הרי כל עוד לא זכינו לראות בעיני בשר את התגלות מלך המשיח, לא ננוח ולא נשקוט ונמשיך להתעקש ולחפש דרכים נוספות, כדי לשבור את הקרח ולפקוח סוף כל סוף את העיניים.

נעמיד בפני העולם כולו — את הנשיא שכבר נבחר בידי הקב”ה, שכבר הייתה המשיחה שלו, את מי שיגאל את עם ישראל ואת העולם כולו, את מי שבימים אלו מרגיע ומעודד, ומבשר “ענווים הגיע זמן גאולתכם”. נבחר כולנו לקבל את מלכותו, באהבה וברצון, בשמחה ובפנימיות, מתוך ההכרזה — יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!