מי נח – למעליותא
מאמרי רבותינו נשיאינו על “מי נח”
מי נח – למעליותא
כ”ק אדמו”ר הזקן: הארץ עצמה, התקלקלה מאוד, וספגה מטומאת מעשי דור המבול, ולפיכך, כדי לטהר את כל הארץ, הביא הקב”ה את המבול שהוא בחינת מים, כדי לטהר את הטמאים. וכמו שנאמר ביחזקאל (פרק לו): “וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם”. ומטעם זה נקרא המבול – מי נח – מלשון נייחא דרוחא (נחת רוח) שכן על ידי שנטהרה הארץ נעשה נחת רוח לקב”ה.
(תורה אור נח ט, א)
מי נח – ניסיון טרדות הפרנסה
כ”ק אדמו”ר האמצעי: טרדות הפרנסה נקראים מי נח, על שם שעל ידם מתעלה הנפש לדרגת נחת רוח. כיצד? אלא שטרדות הפרנסה לא רק שיפה כוחם לטהר את הנפש מטומאתה, אלא שבגינם תוכל הנפש לעלות בעליה גדולה, למעלה מעלה – יותר ממקור חוצבה – טרם שירדה לעולם הזה. וכדאים הם היסורים והלחץ של טרדות הפרנסה שנקראים “מים רבים”, כדי שתתעלה הנפש בעליה הגדולה הזאת. שכן אילולא המרירות והשפלות וההכנעה העצומה, אשר נגרמות מדוחק ולחץ עול הפרנסה, לא היתה הנפש מתעלה ליותר ממקור חוצבה. נמצא שהעמידה בניסיון טרדות הפרנסה, מתוך בטחון בה’ – מביאה לנחת רוח.
(תורת חיים נח נט, ג)
מי נח – כ”מי המרים”
כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: מי המבול – הם כענין מי המרים שבהם נבדקת הסוטה. כיון שמרים הם, מורה הדבר על הארת ספירת הגבורה שיש בהם, כדוגמת מי המבול, שנאמר בהם – “ויגברו המים”. ולכן נאמר בסוטה – “אם שטית וגו’ וצבתה בטנה” – על ידי מי המרים, כפי שנמחו דור המבול על ידי מי המבול.
ברם אם טהורה היא, לא יזיקו לה המים המרים כלל כשם שלא הזיקו מי המבול לנח וכל אשר איתו. אדרבה, יקויים בה “ונקתה ונזרעה זרע”, כי “מי נח” עושים נייחא (נחת) לארץ, שהביאו על ידי טהרת העולם, יחוד אור עליון להאיר לארץ.
(אור התורה במדבר כרך א עמ’ רס)
תיבתך – מטהרתך!
כ”ק אדמו”ר מהר”ש: ענין “בא אל התיבה” – שתבוא לתוך תיבות התורה והתפילה, שזהו ענין התשובה, שישים כל כוחותיו בתורה ובתפילה. וזהו מה שנאמר במדרש “תיבתך מטהרתך” – כי גם נח היה צריך לתיבה, משום שלא ביקש רחמים על בני דורו. זהו הטעם לכך שה”מים רבים” של המבול נקראים בשם “מי נח” אף שלכאורה: הרי נח צדיק היה? אלא שאף שהיה צדיק, בכל זאת היה צריך גם כאן לתשובה – שתהא תיבתך – תיבות התורה והתפילה – מטהרתך!
(תורת שמואל תרל”ב ח”א עמ’ קפב)
מצרה לצהר
כ”ק אדמו”ר מוהרש”ב: ידוע בשם הבעש”ט ש”תיבה” – הוא ענין תיבות התפילה. ואמרו חז”ל: (המלאך) “מט”ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהן של ישראל”.
פירוש הדברים: “כתר” הוא בחינת רצון העליון. כלומר, שנמשך רצון חדש, שתהיה גאולה ורפואה וכו’. והנה, הכתר עשוי מאבנים טובות, ואבנים הם בחינת אותיות. שכשם שמאבנים נבנים בתים כך מאותיות נבנות מילים שונות בצירופי האותיות. ואותיות התפילה נעשות טובות ומאירות על ידי בירור ותיקון הנפש הבהמית שבתפילה. שעל ידי כך נעשה “כתר לקונו”, שה’ ממשיך רצון חדש. זהו שנאמר “צהר תעשה לתיבה”: שכשם שהצהר – פירושו לדעה אחת – אבן טובה, כך “התיבה” – תיבות התפילה, יהיו בבחינת אבן טובה מאירה, וכדברי ה”נועם אלימלך”: ש”צרה” (צמצום האור) הופכת ל”צהר” (גילוי האור)!
(המשך תער”ב ח”א עמ’ קעג)
אמ”ה – אלוקינו מלך העולם
כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: תיבת נח – היא אותיות התורה והתפילה, ועל זה בא הציווי “צהר תעשה לתיבה”, למור: שתיבות התורה והתפילה יאירו, שכן צריך להמשיך בהם אור. וממשיך בפסוק: “ואל אמה תכלנה מלמעלה”. כי הנה “אמה” בראשי תיבות הוא “אלוקינו מלך העולם. לאמור: תכלית כוונת הבריאה היא שהאור האלוקי יאיר ויתגלה במטה – מטה ביותר, שאלוקינו יאיר ויתגלה בתור מלך העולם, בעולם הזה הגשמי. וזה נעשה על ידי תיבות התורה והתפילה המגלות אור אלוקי ומאירות את העולם כאשר האדם מדבק את עצמו באותיות התורה והתפילה.
(סה”מ תרצ”ב עמ’ קיד)
מי נח – ההוראה מכך
כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: נח הסתגר בתיבה לעצמו, על פי ציווי ה’ – “בא אל התיבה”, ובכל זאת אומרים עליו בזוהר הקדוש, שהמבול נקרא “מי נח” על שמו. משום שהיה עליו להתפלל על בני דורו.
ההוראה מכך לכל אחד ואחד: אפילו אם האדם “צדיק תמים”, אבל אם הוא מסתגר לעצמו, ואינו חושב אודות הדור אזי עליו ללמוד מהיחס לנח, בקל וחומר: אם כך הוא לפני מתן תורה, אזי לאחר מכן שכל ישראל חברים וישראל ערבים זה לזה, בוודאי שכל אחד צריך לחשוב אודות כולם ולעסוק גם עם הזולת.
(תורת מנחם תשט”ז ח”א עמ’ 200)
פתגם השבוע בענייני גאולה ומשיח
לפני המבול היו העננים גסים וחומריים ולא השתקף בהם אור השמש. אז לא הייתה אפשרות להיווצרות הקשת בענן. המבול, שטיהר וזיכך את העולם כולו, זיכך גם את העננים ואז נוצרה האפשרות להופעת הקשת כתוצאה מהשתקפות קרני השמש בהם.
כיוון שהקשת היא תוצאה של הזדככות חומר העולם, מסמלת היא גם את הגאולה שתבוא בזכות התשובה וזיכוך החומר, והיא אחד מסימני הגאולה, כמו שנאמר בספר ה”זוהר”: “כד חזית קשת בגונין נהירין (כאשר תראה קשת בגוונים מאירים) – צפה לרגלו של המשיח”. בזמן הגאולה, כאשר העולם כולו יתעלה ויגיע לשיא הטוהר והזיכוך, יהיה זה סיומו של תהליך הזיכוך שהחל מיד לאחר המבול, עם הופעת הקשת.
(משיחת ש”פ נח תשכ”א)