עם פתיחת המחזור החדש של לימוד הרמב”ם היומי, נזכר הרה”ח ר’ מנחם מענדל הרטמן , על

 עם פתיחת המחזור החדש של לימוד הרמב”ם היומי, נזכר הרה”ח ר’ מנחם מענדל הרטמן, על קירוב מיוחד מהרבי, ברוח הקודש גלויה, שזכה לקבל מהרבי מה”מ בעת התוועדות י”ב תמוז תשמ”ו, כאשר קיבל בלבו החלטה לשמור על לימודי הרמב”ם היומי. וגם: מה שלח לו הרבי לאחר מכן? >> בדידי הווה עובדא

שלושים שנה אוצר ר’ מנחם מענדל הרטמן מבני–ברק את רוח הקודש הגלויה אותה זכה לראות אצל הרבי מלך המשיח בט”ו תמוז תשמ”ו, כאשר שהה בחצרות קודשנו עם הוריו הרב רפאל צבי ורבקה טובה בפעם הראשונה בחייו.

מי שמכיר את ר’ מענדי הרטמן יודע כי מדובר בחסיד ‘חי להחיות’, להט ההתקשרות מפעפעת בו והוא בעל מרץ רב. הוא משמש כגבאי באחד מבתי כנסת חב”ד בעיר התורה והחסידות, ופעיל נמרץ ב’ניידות חב”ד’ בארה”ק.

“במהלך השנים סיפרתי את סיפורי כמה פעמים, בעיקר בפני תלמידי התמימים, כדי לחזקם בהוראתו של הרבי ללמוד את שיעורי הרמב”ם היומי, אך לא מצאתי את הנכונות לפרסם זאת בשער בת רבים”, מספר הרב הרטמן בקול נרגש, עד שנדמה שהשנים הארוכות לא המעיטו מעוצמת ההתרגשות שחוויה זו הסבה לו גם במרחק זמן רב. “אני חושב שיש בסיפור הזה כדי להאיר ולעורר שיש נשיא לבירה זו, יש רבי שמכוון ויודע, יש מלך שעלינו להקביל פניו”.

הרבי “כמו בוידאו”

היה זה לקראת ט”ו תמוז תשמ”ו כאשר טסתי עם הוריי לביקור בבית חיינו. הייתי אז בן ארבע עשרה שנים ולמדתי בכיתה שהייתה נקראת ‘קבוצה קטנה’ בלוד, כיתה שהייתה מעין הכנה לישיבה קטנה.

אבי באותם ימים התעסק בחינוך וניהל את ההשתלמויות ב’בית רבקה’, ואמי הייתה עקרת בית. זו הייתה הפעם הראשונה לאחר שנים ארוכות שנזדמן להם לטוס לרבי ולהודות בין היתר על הברכה שקיבלו ביחידות בזכותה נולדתי אני, וכן עוד ארבעה מאחיי לאחר עשר שנות נישואין. לטיסה הצטרפתי אני, כבן בכור.

כמובן ששמחתי הייתה גדולה; זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שבאתי לראות ולהיראות.

אני זוכר, בין השאר, מאותם ימים, שהייתה תחרות מי יזכה להניח חומש וספר תהילים עבור הרבי כאשר היה נכנס ל’זאל’ הקטן לקריאת התורה. כשהרבי היה חוזר לחדרו, הוא היה משאיר את הספרים על הסטנדר והמאושר שהניח אותם, היה זוכה בהם. באחד הימים זכיתי להשאיר את החומש על הסטנדר של הרבי, והרבי הביט בו בעת קריאת התורה.

בימים הראשונים של הביקור בבית חיינו, לא הבנתי כל–כך את ההנהגה של הרבי. כולה הייתה הוד והדר - מלכות ממש, וזה סתר את הרושם שהיה לי מקטעי הוידאו של הצלם פריידין שהיה מקרין ברחבי הארץ לאחר שהיה חוזר מחודש החגים. בקטעי וידאו אלה ראיתי תמיד את הרבי שרוי בשמחה גדולה, מעודד ומחייך ומניף ידו ללא הרף לעידוד השמחה.

כמה ימים לאחר בואנו ל–770, התקיימה התוועדות גדולה לכבוד י”ב תמוז, בו בזמן שבארץ ישראל חגגו את ‘חנוכת הבית’ לבניין שהיה העתק גמור ל–770 והיווה אטרקציה לא רגילה. זה היה לשיחת היום גם בחצרות קדשנו.

ההתוועדות החלה לאחר שהרבי חזר מאוהל. אז ראיתי את הרבי בפעם הראשונה כשהוא יוצא מגדרו משמחה, ממש כמו קטעי הוידאו שראיתי מחודש תשרי; הרבי עודד בחזקה את הניגון ‘ניע זוריטשי כלאפצי’. למרות ש–770 היה מלא בחסידים, לא היה קהל גדול יחסית, שכן רבים שהו בהרים באותם ימי קיץ ונופש. בהתוועדות אמר הרבי כמה שיחות, ובין לבין ניגנו ניגונים. כנהוג, בזמנים אלו חסידים היו מרימים כוס ‘לחיים’ וממתינים שהרבי יהנהן להם בראשו לאיחול ‘לחיים’.

עמדתי אז על הפירמידה שבצד המערבי. מעלי עמד הרב זירקינד שאף תרגם את השיחות עבור מי שאינו דובר אידיש.

הרבי המתין להחלטה טובה

בשלב מסוים, בין השיחות, הרבי הסתובב אליו והנהן לו בראש ל’לחיים’, כמו כן המשיך לאחרים שמעלי ומתחתי, ורק אני נותרתי עם הכוס כשהרבי חולף לידי במבטו אך לא משיב לי בברכה. זו תחושה שאי אפשר להסביר אותה למי שלא היה נוכח במעמד זה. למרות שאתה עומד בין מאות ואלפים והרבי מביט בך מרחוק, כל חסיד הרגיש היטב האם הרבי התכוון אליו או דילג. ואני חשתי בבירור פעם אחר פעם שהרבי מדלג עלי. הייתי נער צעיר, וחשתי תחושה לא–נעימה, ממש נעלבתי; מדוע הרבי אינו מתייחס אלי? מה לא עשיתי טוב? הרי הרבי מביט כל העת לימיני ולשמאלי, כל הסביבה שלי זוכה לומר ‘לחיים’ ואני לא זוכה לשום יחס. לא אשכח איך בשלב מסוים היד נותרה מאובנת.

למען האמת, אף אחד לא הכין אותי כדבעי לנסיעה, אך תחושה פנימית הביאה אותי לכדי החלטה, שאם אני רוצה לזכות ליחס מהרבי, הרי שעלי לקבל ‘החלטה טובה’. איני יודע מאיפה היא צנחה לראשי, אבל לרבי דרכים משלו ללמד אותנו מה לעשות ומה הציפיות שלו מאתנו…

כיוון שכבר קבעו חז”ל כי “ידע איניש בנפשיה” [אדם יודע ומכיר את נפשו], ידעתי שהכי קשה לי זה להתמסר ללימוד שיעורי הרמב”ם היומי. שלא כמו היום, אז ספרי הרמב”ם היו פחות ‘ידידותיים’ לצעירים; אותיות קטנות, שבורות וצפופות. בוודאי שטרם היו חוברות ‘דבר מלכות’. פעמים שגם לא היה ספר זמין. כך שכדי ללמוד רמב”ם באופן קבוע, נדרשתי לקבל החלטה נחושה. כיוונתי אפוא שזו ההחלטה הטובה שלי, להיכנס למסלול היומי של הרמב”ם, ושוב הרמתי את הכוס מול פני הרבי. מה שקרה אז, הוא פשוט מדהים ומרגש.

“באותה עת הביט הרבי לכיוון אחר של בית הכנסת, אך לפתע הסתובב בבת אחת אל הפינה בה עמדתי, נתן מבטו בעיניי; לא היה אפשר לטעות בזה, והנהן בראשו בחזקה כשפיו ממלמל ‘לחיים ולברכה’ - - -

עמדתי שם על הפירמידה נרגש ונרעד מעוצמת הקירוב ורוח הקודש הגלויה לה זכיתי. מאוחר יותר סיפרתי לאבי את המעשה, וכולם היו בהתפעמות.

כשעמד ביקורינו להסתיים, הודיע אבי למזכיר הרב לייבל גרונר שאנחנו עומדים לעזוב. המזכיר הודיע על כך לרבי, והוא קיבל בעבורנו שלושה שטרות לשליחות מצווה - שני שטרות של עשרה שקלים, ועוד שטר עבורי.

ומה היה השטר שאני קיבלתי? הפלא ופלא! שטר של אלף שקל ישראלי כשעליו מתנוססת תמונתו של הרמב”ם. הבטתי על השטר הזה והבנתי שהרבי שולח לי שוב מסר - לשמור על לימודי הרמב”ם היומי כפי שקיבלתי החלטה. התרגשתי ושמחתי; הרגשתי שהרבי נותן לי צידה לדרך - הבטחת לשמור על לימוד השיעורים? הנה אני מזכיר לך זאת ומעניק לך שטר שיזכיר לך כל אימת שתחוש חולשה בנושא.

ביום הטיסה עצמה, יום ראשון, השתתפנו במעמד ‘חלוקת דולרים’, קיבלנו דולר והרבי בירכנו “בשעה טובה ומוצלחת ובשורות טובות”.

הדולר נמצא לאחר שלושים שנה

בשולי הסיפור מבקש הרב הרטמן לשתף אותנו בסיפור נוסף, מדהים ומרגש מהשנה האחרונה, שנת הקהל - סיפור שמבחינתו של ר’ מנדי הרטמן, הוא המשך ישיר לסיפור הקודם.

“בחסדי ה’ זכינו לנסוע כל המשפחה השנה לשנת ‘הקהל’ להיות במחיצתו של הרבי. כמובן שמדובר בהוצאה גדולה מאוד, ועלה החשש כיצד נסתדר מבחינה כספית, אך כל אימת שכתבנו לרבי באמצעות ה’אגרות קודש’, זכינו לתשובות ברורות. בתשובה אחת כתב הרבי “נסיעתו נסתדרה בחברת אל–על”, ובמכתב אחר “וכן יודיעו לנו ההוצאות ויקבלו קיזוז מהמזכירות”. חשנו שהרבי רוצה אותנו אצלו ואל לנו לחשוש.

לקראת חודש תשרי, ובמשך כל החודש שהיינו בד’ אמותיו, לא חסכנו הוצאות, נהגנו בשפע כבני מלכים ממש והכול הסתדר על הצד הטוב ביותר בצורה שמיימית. כששבנו לארץ ישראל לאחר החוויה העוצמתית שאפפה את כל בני המשפחה, קיבלנו הודעה על אישור הפקדה של סכום כסף גדול שכלל לא ציפינו שיכנס ובטח לא בסדר גודל שכזה. הסתובבתי בתחושה של “כמופת הייתי לרבים”, הרבי הבטיח הרבי קיים.

לפני כמה ימים, אחי הגיע לחופשת הקיץ ממקום שליחותו באודסה. הוא עשה סדר בארונות ובארגזים בביתם של הוריי, ולתדהמת כולם מצא חבילה של דולרים שזכינו לקבל מהרבי והם נעלמו מעינינו זה שלושים שנה. בימים ההם התגוררו הוריי בבני–ברק ומאוחר יותר עברו להתגורר בבית שמש, ומשם עברו לדירה נוספת, כך שלא כל הארגזים נפתחו. מדי פעם תהינו היכן נמצאים כל הדולרים שזכינו לקבל מאותו ביקור אצל הרבי בחודש תמוז תשמ”ו, אך לאיש לא היה את הזמן לנבור בחבילות. אחי עשה זאת בעבורנו, וקויים בו “יגעת ומצאת”.

“הוא חילק את הדולרים לכל אחד מה שהיה שייך לו, ואני קיבלתי ממנו שלושה דולרים, מיום ג’ בתמוז, ט”ו בתמוז, ועוד דולר שזכיתי לקבל מהרבי בכ’ בתמוז. חשבתי לשמור את הדולרים עבור ילדיי לסגולה ולברכה, אך לא האמנתי עד כמה תהיה גדולה ההשגחה פרטית. בתנו נולדה בדיוק ביום כ’ בתמוז.

שוו בנפשכם איזו התרגשות, שבדיוק כמה ימים קודם לכן אחי מחליט לאחר שלושים שנה לעשות סדר במגירות המסמכים בבית ההורים, והוא מצא בעבורי דולר מאותו תאריך - כ’ תמוז. חשתי שאני זוכה לקירוב נוסף מצד הרבי…

אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו, ומה יפה ירושתנו.