“וכאן באה הצעה ובקשה מיוחדת - להוסיף בשמחה כדי להביא את משיח צדקנו והגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש”

מדוע קשה כל כך להיות בשמחה בשעה שכולם רוצים בכנות להיות שמחים? האם שמחה היא משימה או פרס? למה מיוחדת מצוות השמחה משאר המצוות? ואיך בכל זאת אוכל להיות בשמחה בשעה שהדכדוך משתלט עלי? * ארבעה משפיעים ורבנים מדברים על השמחה בחיי היום יום שלנו * אדר כאן

“השמחה מאפשרת לנו לפרוץ אל מחוץ לחולשות והמגבלות שלנו”
הרב שלמה מאיעסקי

מנהל “מכון חנה” ומחבר הספר “שמחה כאתגר - הגישה החסידית”

חשיבות השמחה היא בכך שמהווה מרכיב בסיסי בעבודת ה’, בדיוק כמו שאהבת ה’ ויראת ה’ הכרחיים כדי שעבודת ה’ תהיה שלמה, כך גם השמחה חיונית לשלמות עבודתנו הרוחנית. כל המצוות שאדם עושה וכל המעשים שבהם הוא מבטא את הקשר שלו לה’, חייבים להיות חדורים בשמחה. כלומר: זו אינה מצווה של זמן מסויים, או במקום מסויים - אלא בכל מקום ובכל זמן.

הדבר משתקף בתהלים: “עבדו את ה’ בשמחה, בואו לפניו ברננה” - היינו, השמחה מאפשרת לנו לבוא לפני ה’ ולחוש את נוכחותו. הרמב”ם אומר זאת בבירור: “השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הא–ל שצוה בהן - עבודה גדולה היא… ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה’”.

גם בנוגע לבית–המקדש, שהוא בית–קבע לה’, כתוב, “עוז וחדווה במקומו”. מה שאפיין את בית ה’ הייתה השמחה, ועל כך תעיד שירתם השמחה של הלוויים שהיו מלווים אותה גם בכלי זמר.

לא זו בלבד שהשמחה היא מרכיב חשוב בעבודת ה’, אלא במובן מסוים, עבודת ה’ בשמחה יכולה להיחשב כנעלה יותר מכל יתר דרכי עבודת ה’. מדוע? כי השמחה אינה מצווה נקודתית בלבד. השמחה מאפשרת קשר עם ה’ בדרגה השלמה ביותר; הוא משתחרר מה’אני’ שלו.

כל שאר המצוות שיהודי עושה, לא בהכרח מרוממות אותו לגמרי מעל עצמו. השמחה, לעומת זאת, מעצם מהותה תובעת מן האדם להתעלות מעל עצמו. הדרך היחידה שבה אדם יכול באמת לחוש שמחה היא, אם הוא לגמרי ישתחרר מעצמו. אם אדם לא יוותר על עצמיותו, תמיד יישאר משהו שילחיץ אותו. כל עוד אדם חושב על עצמו, ימנעו ממנו דאגותיו - גשמיות או רוחניות - מלהיות בשמחה. רק כאשר אדם משאיר את ה”אני” שלו מאחור ומתחבר לה’, רק אז יוכל לחשוב שמחה אמיתית.

רעיון זה מתייחס גם למאמרם הידוע של אדמו”רי חב”ד, “שמחה פורצת גדר”, בעת שאדם שמח, ממלאת אותו שמחתו בכוחות חדשים ומאפשרת לו לפרוץ כל מחסום שעומד בדרכו. משום כך אנו רואים כי כאשר אנשים שרויים בשמחה, הם יכולים להתגבר על חולשות שונות שלא היו יכולים להתגבר עליהן בנסיבות רגילות. לכל אחד יש מגבלות ונקודות תורפה המונעות אותו מלהתקדם התקדמות של ממש. הרגשת השמחה מאפשרת לו לצאת את גבולות החולשות האלו. כי השמחה מגלה ומוציאה החוצה את המימד האמיתי היותר עמוק של מהות האדם; היא דוחפת אותנו קדימה ונותנת תחושה של יצירתיות וצמיחה. אין זה אומר שאנו, פשוט, נשכח את כל הבעיות ונעמיד פנים שהן אינן קיימות. אבל זה אומר שאכן ניתנים לנו כוחות חדשים המאפשרים לנו להתגבר על הבעיות העלולות לעמוד בדרכנו.

שמחת הגאולה

כל מצווה שאדם עושה, צריכה להיות חדורה בשמחה, ועל אחת כמה בנושא הגאולה, כפי שהרבי מה”מ אמר בשיחת קדשו: שכל העניינים צריכים להיות חדורים בכוונה לזרז את הגאולה האמיתית והשלימה.

יותר מכך: בשיחה של הרבי מפרשת כי תצא תשמ”ח אומר הרבי כי דווקא באמצעות השמחה נוכל לזרז את הגאולה. הרבי מדבר על כך בצורה שאינה משתמעת לשני פנים:

“והנה, עניין השמחה קשור ושייך לגאולה: שמחה בתכלית השלמות תהיה בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, שאז יתבטלו כל העניינים הבלתי רצויים, כמו שנאמר ‘ומחה ה’ דמעה מעל כל פנים’. ואדרבה, העניינים הבלתי רצויים עצמם, יהפכו לטוב, שעל ידי זה יתווסף בעניין השמחה ביתר שאת וביתר עוז, בתכלית השלמות, ולכן שבי ציון מתוארים כמי ש’שמחת עולם על ראשם’. ואולי יש להבין שעניין זה מרומז בתיבת “שמחה” ששורשה הוא שלוש האותיות ש’ מ’ ח’, שהן גם שורש תיבת “משיח”.

ובסיום השיחה אומר הרבי זאת בצורה ברורה עוד יותר: “וכאן באה הצעה ובקשה מיוחדת - להוסיף בשמחה כדי להביא את משיח צדקנו והגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש”.

הלוואי וכבר נפרוץ, באמצעות השמחה, את כל המיצרים ונבטל את כל העניינים הלא–רצויים, ונקבל פני משיח צדקנו כששמחת עולם על ראשנו.

 

חינוך מתוך שמחה
הרב יוסף יצחק וילשאנסקי

ראש ישיבות חב”ד בצפת ובחיפה, חבר הנהלת אגו”ח באה”ק וחבר ועדת החינוך

משיח - אותיות יִשְמַח, ישַמֵחַ, שימח וכו’. הרבי מלך המשיח מנחה ומדריך אותנו להוסיף בענין של שמחה - שמחה פורצת גדר, שמחה עוזרת להתגבר על קשיים, “חשוב טוב יהי’ טוב”, ועד לשמחה בטהרתה כדי להביא את משיח.

מקור השמחה בימינו אלה הוא מעצם הידיעה שלמרות הגלות הקשה אנו שומעים את פעמי משיח וכבר שמענו את הנבואה ש”הנה זה משיח בא”. דבר זה מעורר אצלנו את השמחה הכללית על היותנו יהודים, את השמחה הפרטית על היותנו חסידים, חסידי חב”ד, ובמיוחד על היותנו הדור השביעי - הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה, שקיבל את המשימה והשליחות מהרבי להביא להתגלות משיח צדקנו ולקבל את פניו.

אצל ילדים קטנים אפשר על–ידי חינוך להחדיר את השמחה. אם הילד חדור בהרגשה ובהכרה: ‘אני חי בדורו של משיח, אני גאה ושמח בכך שאני חסיד של הרבי וכו’ ויש לי תפקיד נעלה להביא את משיח’ - זה נותן לו כוחות להתמודד עם דברים, להיות שונה מאחרים, להבין שיש דברים שהוא לא יכול לקבל, שאסור לו לעשות ושיש כל מיני דרישות ממנו.

גם את המסר “עשו כל אשר ביכולתכם..” ומתוך שמחה, אפשר להחדיר אצל הילד הקטן, ואז כל מה שאנו דורשים מהילד מקבל מימד שונה, ואולי אף חדש.

החידוש בדורו של משיח - שהילד הקטן מבקש משיח, זועק משיח, מקבל פני משיח, מקבל את המלכות, מכריז ‘יחי המלך’, דורש את “משיח נאו”. וכאמור את כל זה צריך להחדיר מתוך שמחה על שזכינו להיות חסידים בדור הגאולה.

למה להיות בשמחה?
הרב יוסף קרסיק

שליח הרבי ורב אזורי בת חפר - עמק חפר

אמרו חז”ל “משנכנס אדר מרבים בשמחה”, שבאדר עצם השמחה היא מצווה! מסביר הרבי שלא רק בעת העיסוק בדברי טוב וקדושה, תורה ומצוות צריכים לשמוח, אלא בכל זמני החודש גם בעיסוק בעניני חולין גשמיים צריך לשמוח - “משנכנס אדר .. העיקר היא השמחה” (לקו”ש כרך ד ע’ 1274).

“מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד” - המצווה הכי קלה והמצווה הכי קשה היא - שמחה:

שאל כל אדם איזו מצווה הכי קל לקיים והוא יענה “לשמוח”. שאר המצוות: להשכים קום ולהתפלל, ליתן צדקה לעניים, להניח תפילין, לצום ביום–כיפור - כל אלה הם מצוות שיש לעמול ולטרוח בכדי לעשותם. לא כן היא השמחה, נו, מה הבעיה לשמוח?!

מצד שני, מצוות השמחה היא הקשה ביותר לביצוע: כי אין הכוונה לשמחה שמתוך כוסית וודקה, או שאר מיני תענוגות - סעודה, מוזיקה, מחזה נאה - אלא שמחה של הנאה ואושר פנימי! האדם השמח מצוי בשלווה ורוגע פנימי, הוא כאילו מתרומם טפח מעל פני הקרקע, לשמים, והוא שוכח את כל דאגותיו וטרדותיו!

לכן היא גם הכי קשה לביצוע: אפשר לעשות מצוות טכניות בגופנו, אבל קשה יותר לשלוט על רגשות הלב, להכניע ולגרש את כל הדברים המעציבים ולהיות בשמחה ורוממות רוח אמיתית.

דוקא בדורנו שהוא דור השפע שלא היה כדוגמתו מאז ומעולם, הדבר היה צריך לגרום להתחזקות השמחה אצלנו, אך בפועל הדברים אינם כך. תיאורי השמחה שהיו בקהילות היהודיות בדורות קדומים נעלים באין ערוך מהשמחה השורה בדורנו. בתוך דירה קטנה מועטת חדרים ומרובת נפשות - שרתה שמחה אמיתית; ומה היום בדור השפע?! אנשים רבים שרויים בעגמת נפש וחולשה נפשית ובתור שכזה גם מתעוררות מצוקות ומריבות בתוך התא המשפחתי.

עצבות ו”נקיפות מצפון” - חיוביים או לא?

ב”תניא” (פרקים כו–ט) דן אדמו”ר הזקן באדם שלא קיים מצווה מסויימת ואחר–כך לבו מתמלא בצער וכאב לב, האם מקורו מהיצר הטוב או מהיצר הרע?

והוא קובע בהחלטיות שזה נובע מהיצר הרע! כי היצר מטיל באדם הרהורי חרטה וצער מתוך מטרה שהתחושה הזאת תפגע ותדרדר את מצבו הרוחני של האדם:

א) הוא מצער את האדם ומפילו לדכאון, חוסר מרץ וכאב לב באיצטלא של קדושה ודת. הוא אומר לו “מה אתה שווה, הלא לא קיימת את המצווה היטב, אתה רחוק מאלוקות”, כך האדם נחלש וחסר מרץ והתלהבות בחייו.

ב) מאוחר יותר כשהאדם יבוא לקיים מצווה אחרת, ילחש לו היצר “עצה ידידודית” ב’לבוש דתי’: “מה לך לקיים מצוות, הלא בין כה אינך שווה מאומה, הרי אתה נחות מאוד מבחינה רוחנית, איך בך ובמעשיך כל תועלת. חבל לך להשקיע במעשים טובים שממילא אין להם ערך”.

משל לאדם שמבקש לעשות “דיאטה”; הוא נשמר ונזהר מאוד מאכילת מזונות לא בריאים. אם קורה פעם שהוא ‘נופל’ ואוכל דבר האסור לו, מגיע הקול הפנימי שאומר לו: אם כבר אכלת מזון לא בריא, אין לך מה להמשיך ולשמור. המשך אפוא לזלול ככל אוות נפשך.

להסתכל על “חצי הכוס המלאה”

פתגם עממי אומר “צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה”, כלומר אדם שמח מסתכל רק על הדברים הטובים שיש לו ולא על הדברים הלא טובים.

בהזדמנויות רבות דיבר הרבי על אין ספור סיבות שיש לכל יהודי להיות מצוי בשמחה תמידית - ומהם:

א) מבין מליארדים של נבראים ויצורים הקיימים בעולמו של הקב”ה בחר לו הקב”ה אותנו, עם ישראל, מתי מספר, להיות “עם קרובו”, אל ביתנו וגופנו בוחר לו המלך הגדול שבמלכים לבוא לשכון ולבקר, כמה עונג ושמחה זה צריך לעורר אצל כל אדם ישר ונבון.

ב) זכינו לחיות בדור השפע שהקב”ה ברוב רחמיו וחסדיו גילה ונתן לנו התפתחות גשמית, שכלולים אדירים בכל התחומים, אשרינו שזכינו לחזות ולהנות מכל אלו ובוודאי להשתמש בהם לקדושה. בדורות קדומים לא היה שפע רוחני בכמות אדירה שכזו: בהישג ידו של כל אדם לרכוש תמורת שקלים ספורים ספרי קודש ותשמישי קדושה. ל”נשר הגדול” הרמב”ם היו בספרייתו רק שמונים ספרים ואילו היום ליהודים רבים יש מאות ואף אלפי ספרים.

ג) ועיקר כל העיקרים “שישו ושמחו בשמחת הגאולה”, ההכרזה הנבואית של הרבי שאנו הדור האחרון של הגלות, והדור הראשון של הגאולה, זה צריך לפרוץ ולבטל כל מיני צער ועצב ולעורר בלבות כל בני הדור שמחה אדירה ועצומה; עוד שניות ספורות כל הגלות והצער יתבטלו לחלוטין. הנה הנה משיח בא!

פרס או משימה?
הרב נדב כהן

מחבר רב–המכר “מודעות יהודית”

האם השמחה היא פרס על עבודת ה’ שלנו, או שהיא חלק מהמשימה שקיבלנו?

ישנם כאלה שרוצים להיות בשמחה. הם מקיימים מצוות כנדרש מהם ומחכים מתי סוף סוף הקב”ה יעריך את עבודתם כראוי וייתן להם את הפרס המיוחל - להיות שמח.

הציפיה שלנו נובעת מתפיסה לא נכונה של המציאות ומהבנה לא נכונה של היחסים בינינו לבורא עולם. אנחנו לא אורחים ב’מלון’ של הקב”ה, אנחנו לא פה כדי ליהנות מכל השירותים שיש לו להציע ולקיים את רצונו בתמורה לכך. לא שילמנו כדי להיכנס ל’לונה פארק’ ועכשיו אנחנו מחכים ליהנות מ’המתקנים’ השונים: להיות שמח, להרגיש קדושה, להגיע לשלווה, לזכות שלום בית, ועוד.

ירדנו לעולם בשביל מטרה ומשימה שאותן יש לנו לבצע. הנשמה שלנו הייתה בעולם עליון ובחרה לרדת ולהתלבש בגוף גשמי ולקיים את המשימות שהקב”ה הטיל עליה. אמנם מובטח לנו שכר על קיום המשימה, אך כאשר מבינים את גודל הזכות לקיים את המשימה - זה עצמו השכר הכי גדול שיכול להיות.

יתרה מכך: כאשר מבינים שהנשמה שלנו היא חלק אלוקה ממעל ממש, היא חלק מהבורא, אנחנו לא רק העובדים שלו, אלא אנחנו הבנים שלו, וממילא מי חושב על שכר?!… בן לא עוזר לאבא שלו בשביל השכר שיקבל אלא כי הוא אוהב אותו; הוא עוזר לו כי הוא מרגיש מחובר אליו.

היתרונות באיש שמח

המשימה העיקרית שלנו היא להביא את העולם לימות המשיח; למצב הסופי שבו העולם יפסיק להעלים על הקב”ה ויתחיל לגלות אותו; שנראה בכל אחד את החלק האלוקי מאיר בו. בפועל אנו עושים זאת על ידי רשימת ההוראות שקיבלנו - המצוות. ברגע שאנחנו נרתמים למשימה, אנחנו מתחילים לשכוח מעצמנו, מה יש לנו ומה חסר לנו. כשאדם מפסיק להתרכז בעצמו, רק אז השמחה יכולה להתחיל לחדור פנימה. זה השלב שבו אפשר לרתום גם את השמחה למשימה.

השמחה בהחלט מוסיפה הרבה טעם וחיות לחיים של יהודי. לא מספיק לקיים מצוות, אלא זה צריך להיות בשמחה. כל דבר שנעשה מתך שמחה והתלהבות נעשה בצורה הרבה יותר טובה. השמחה ‘מדבקת’, היא מדביקה את כל הסביבה שלנו. כולם אוהבים להיות בקרבת אנשים שמחים, וברגע שנכנס אדם עם חיוך לחדר, כולם מתחילים לחייך…

כשאנחנו שמחים אנחנו גם זריזים יותר, קלילים יותר, מוכנים לביצוע כל משימה מבלי להתפעל מהמניעות ועיכובים שעלולים לצוץ בדרך.

לשמחה יש תכונה לפרוץ מחסומים. כשאדם שמח הוא יכול לפרוץ את כל ההגבלות ולהפיל את כל המסכים. ניתן לראות במוחש, שגם אדם קמצן מוכן לפזר צדקה ביום בו הוא מחתן את בנו. גם אנשים שלא מסתדרים ביניהם ביום יום, הרי הם מתחבקים ורוקדים יחד בהקפות שמחת תורה.

אך גם בגדרים וגבולות ישנן כמה דרגות, ולא כל שמחה פורצת את כל הגבולות. כגודל השמחה, כך גודל הגבולות שנפרצים.

אדם יכול לשמוח מהצלחותיו בחיים; אדם יכול להיות שמח כתוצאה מהצלחות להשיג השגות רוחניות שונות. זו כבר דרגה גבוהה יותר. הדרגה הכי גבוהה היא כאשר אדם מתעלה לשמחה עצמית, על עצם היותו יהודי, שמחה על כך שאנחנו על סף הגאולה והנה הנה זה משיח בא. כאן מדובר בשמחה שלמעלה מהגבלות, וממילא היא פורצת את כל ההגבלות ומגיעה עד לבחינת עצם הנשמה באדם ובעצמותו של הקב”ה. זו שמחה שמביאה את הגאולה.

שמחה כזו משפיעה לא רק עלינו ולא רק על הסובבים אותנו, אלא על כל היהודים בעולם גם אם איננו מכירים.

כאשר אנחנו שמחים את שמחת הגאולה כבר עכשיו, אנחנו מוסיפים בגאולה של כל יהודי באשר הוא, היכן שלא יהיה, גם כזה שלא יודע כלל על הגאולה. לא אף זאת, אלא הוא גם מקבל תוספת כוחות להתגבר על המניעות ועיכובים שיש לו, לפרוץ את המחסומים האישיים שלו.