לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

כל אחד וכל אחת צריכים וחייבים לעורר ולהכין את העולם מסביב למלכות ש–ד–י, על ידי שיהיו דוגמא חיה, וכן על–ידי כך שידברו ויפעלו עם הסביבה הכללית.  במילים פשוטות: להפיץ את הכרת וידיעת “יסוד היסודות ועמוד החכמות”, שיש בורא עולם, ושהוא “בעל הבית לבירה זו” • מכתב כללי מכ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א מח”י אלול תשמ”ו - תרגום מאידיש. המכתב עם ההערות נדפס בלקוטי שיחות חלק כט עמוד 527

ב”ה, יום ב’ פ’ נצבים–וילך

לע”נ הרב רחמים ב”ר יואב אנטיאן ע”ה

ח”י אלול, ה’תשמ”ו

ברוקלין, נ.י.

אל בני ובנות ישראל

בכל מקום שהם

ה’ עליהם יחיו

שלום וברכה!

בעמדנו בימים האחרונים של השנה, ובפרט ביום הסגולה ח”י אלול, יום ההולדת של הבעל–שם–טוב ושל אדמו”ר הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך,

ודאי זה הזמן המתאים להתבונן במשמעותו של ראש–השנה, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, ובמיוחד בנקודה המרכזית של ראש–השנה, ביום הכתרת המלך - הכתרת בורא העולם כ”מלך ישראל” וכ”מלך על כל הארץ”, מלך ושליט מוחלט של עם ישראל, של כל העולם כולו ושל כל אחד ואחד בפרט.

והרי ענין ההכתרה הוא - לקבל מלכותו ברצון, שכל אחד יקבל על עצמו בכל לבו את עול מלכותו, יחד עם עול המצוות של המלך.

כיון שכל עניני התורה והמצוות, ובכללם הימים טובים, הן אין–סופיים, בהיותם קשורים עם האין–סוף האמיתי, ברוך הוא, ובמיוחד יש לכל יום–טוב ענינים בלי גבול, הן בדברים כלליים שיש לכל הימים טובים, כמו איסור מלאכה, קדושה, שמחה וכו’, והן בדברים שבהם כל יום טוב שונה מן האחרים, כמו “מצות היום” של חג המצות - מצה וכו’. קביעות הימים הטובים בימי השבוע או ביום השבת וכו’.

הכרחי, כמובן להצטמצם בנקודה אחת או שתים, עם ההוראות שנובעות מהן באשר למעשה בפועל, שכן “המעשה הוא העיקר”, נתעכב, איפוא, כאן על נקודה מסויימת שבה שונה ראש השנה מכל שאר הימים טובים ובאופן בולט, כפי שיוסבר להלן, לאחר ההקדמה הבאה.

•      •      •

כידוע, מוכתרים הימים טובים (והימים הנוראים), וכן השבת, בתורה בתואר “מקראי קודש”, ובגדר זה יש להם כל הענינים המשותפים, כאמור.

נוסף על כך יש לכל אלה עוד קו משותף נוסף: הם קשורים כולם עם אירועים מרכזיים בדברי הימים של העם היהודי, הן אירועים שהם למעלה מדרך הטבע והן אירועים בטבע. אבל ענין זה עצמו מעניק לכל אחד משלש הרגלים את אופיו המיוחד: חג הפסח הוא החג של יציאת–מצרים ויחד עם זה “חג האביב”, חג השבועות הוא חג מתן–תורה ויחד עם זה “חג הקציר”, חג הסוכות - “כי בסוכות (ענני הכבוד) הושבתי את בני ישראל” - הוא תזכורת של היחס ההשגחתי המיוחד של הקב”ה לעם ישראל ויחד עם זה “חג האסיף”, יום הכיפורים קשור במתן הלוחות השניות והוא היום של עשיית תשובה על–ידי בני ישראל על חיי היום–יום של כל השנה, יום שהקב”ה קבע ליום של “סלחתי” ו”כדבריך”. ואפילו יום השבת, שראשיתו שבת–בראשית, הוא יום של “זכר למעשה בראשית” וגם - “זכר ליציאת מצרים”.

ראש–השנה הוא אחד היוצא מן הכלל. יום טוב ראש–השנה הוא יום טוב של יהודים ויום טוב יהודי (“שתמליכוני עליכם”), אבל יחד עם זה אין הוא קשור, לכאורה, עם אירוע בחיים המיוחד לעם ישראל, וגם לא בנס שלמעלה מדרך הטבע, אלא, אדרבה, בבריאה של הטבע.

ראש–השנה מצויין כ”יום הזכרון” הוא, כפי שאומרים בתפלת מוסף של ראש–השנה “זה היום תחלת מעשיך, זכרון ליום ראשון, כי חוק לישראל הוא כו’ ועל המדינות בו יאמר כו’ ובריות בו יפקדו”, ביום הזה נקבע על כל המדינות של כל העולם מה יהיה בהן, וכך גם על כל הנבראים הפרטיים.

ראש השנה הוא היום שבו נברא אדם הראשון, ולמרות שאדם הראשון היה האחרון בנבראים ונברא ביום הששי של מעשה בראשית, מוגדר היום כ”תחלת מעשיך”, משום ש”סוף מעשה במחשבה תחלה”: האדם הוא המטרה הסופית, והכוונה והתכלית של הבריאה כולה, וכל הברואים הקודמים נבראו כדי לשרת את “בחיר הנבראים”. שכן רק האדם יכול להשלים את הבריאה, ועל–ידי האדם - כאשר הוא השיג את שלימותו - מגיעים כל הנבראים הקודמים - הדומם, הצומח והחי - ומתרוממים אל שלימותם הם (על ידי כך שהם משרתים את האדם ומסייעים לו בהישגיו).

ברם, שלימותו של נברא, גם כשהנברא הוא אדם הראשון שהוא יציר כפיו של הקב”ה, אינה יכולה להיות מושלמת. עד אשר - באותו יום שבו נברא - קרא אדם הראשון ל”כל הבריות”, כל הבריאה כולה: “בואו נשתחוה ונכרעה, נברכה לפני ה’ עושנו”. הם עשו כן ואז (בו ביום) נעשה “ה’ מלך גו’, תיכון תבל בל תמוט” - שאז נעשתה השלימות של אדם הראשון ושל כל הבריאה.

•      •      •

ושוב אל תחלת המכתב:

כבר הוזכר תחילה, והוסבר ביתר הרחבה בהזדמנויות רבות, שענין “הכתרת המלך” הוא - לחדש ולחזק מדי שנה בראשית (“ראש”) השנה את התקשרותו אל הקב”ה על–ידי מילוי ציווי ומשאלתו: “שתמליכוני עליכם”. בכך גם קשור, ומכך שואבים יהודים כח מחודש, שכל יהודי מכריז מדי יום מיד עם היקיצה בבוקר: “מודה אני לפניך מלך”, וכך גם עשרות פעמים בכל יום, בברכות שאנו אומרים בחיינו היום–יומיים, הברכות שלפני שאנו מכניסים משהו לפה וכן לאחר מכן, ולפני שאנו עומדים לעשות ענינים אחרים, אנו אומרים: “אלקינו, מלך העולם”.

כל הבריאה - “כל מה שברא הקב”ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו”, וכל יהודי בפרט מצווה “לעשות לו יתברך דירה בתחתונים” (לעשות להקב”ה דירה בעולם הגשמי הנחות), וכפי שאנו אומרים בתחילת התפלה: “הודו לה’ קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו”.

כך מלמדנו גם ראש–השנה. צריך להיות “תמליכוני עליכם”, “מלך ישראל”, אבל לאחר מכן באה התפילה (וההשתדלות): “מלוך על העולם כולו בכבודך”.

תכלית הבריאה היא אשר (לא רק אנו בני ישראל, אלא גם) כל העולם, כל האנושות, כל בני האדם, ויתירה מזו - כל הבריאה, הטבע, יכירו שבורא העולם הוא מלך על כל הארץ.

•      •      •

ולמרות שהשלימות המוחלטת תתגשם רק באחרית הימים, כאשר יקויים: “ונגלה כבוד ה’ וראו כל בשר” (= כל האנשים ואפילו בעיני בשר), חייב אבל להיות הקיום של “אני נבראתי לשמש את קוני” על ידי מעשינו ועבודתינו עתה וגם בעולם וככל השלימות שהדבר ניתן להיות, ומעשינו ועבודתנו בזמן הגלות מהווים גם הכנה לאחרית הימים, לגאולה השלימה.

כל אחד וכל אחת צריכים וחייבים לעורר ולהכין את העולם מסביב למלכות ש–ד–י, על ידי שיהיו דוגמא חיה, וכן על–ידי כך שידברו ויפעלו עם הסביבה הכללית.

במילים פשוטות: להפיץ את הכרת וידיעת “יסוד היסודות ועמוד החכמות”, שיש בורא עולם, ושהוא “בעל הבית לבירה זו”, ושבכל שנה היום שאנו היהודים חוגגים את ראש השנה - הוא יום הדין בשבילנו, ובשביל כל העמים והמדינות ובשביל כל אדם במיוחד, כפי שצויין לעיל “יום הזכרון” במלוא היקפו.

•      •      •

ויהי רצון שכל אחד ואחת בתוך כלל ישראל יפעל בכל האמור, ושתקויים בקרוב ממש התפילה בספר תהלים של דוד מלך ישראל: “הראנו ה’ חסדך, וישעך תתן לנו” (עד שבמהרה בימינו ממש) “לשכון כבוד בארצנו”, ונזכה כולנו להכתרה המלאה של “והי’ ה’ למלך על כל הארץ” - “והיתה לה’ המלוכה” (שהכל יכירו במלכותו של הקב”ה),

בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו.

בכבוד ובברכה להצלחה בכל האמור

ולכתיבה ולחתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה

מנחם שניאורסאהן