אלומת הניצוצות

אלומת הניצוצות

כ”ק אדמו”ר הזקן: ענין “מאלמים אלומים ” הוא: נפלו רפ”ח ניצוצות בשבירת הכלים שבעולם התוהו. וזוהי עבודת השבטים שהיו מבררים את הניצוצות שנפלו בבחינת פירוד בשבירת הכלים והיו מעלים אותם להתכלל במלכות דאצילות שנקראת “שדה” (חקל תפוחין קדישין = שדה התפוחים הקדושים).

והרי זה כמו שקושרים העומרים שמקבצים שיבולים רבים מאוד, ומחברים אותם וקושרים אותם באגודה אחת, מה שנקרא אלומה. כמו כן ממש הוא ענין הבירורים והעלאת הניצוצות, כשמעלים אותם ממצב של פירוד להתכלל באחדות ה’.

(תורה אור בראשית כח, א)

התאחדות הנשמות

כ”ק אדמו”ר האמצעי: על ידי קיום התורה והמצוות, והמסירות נפש של נשמות ישראל, מתחברים ומתאחדים כל הריבוי העצום של ניצוצות נשמות ישראל ונעשים כנקודה אחת ממש, שנקראת אלומה. וזהו שנאמר “בא יבא ברינה נושא אלומותיו” – שנקשרו ונתייחדו כל הריבוי של נשמות ישראל, כאגודה אחת. ונקראים אלומותיו – כאלומות השדה הגשמית, שנאגדים כל השיבלים יחד, הגם שהיו מפורדים זה מזה.

(תורת חיים בראשית, עמ’ 414)

בחינת יוסף

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: עבודת השבטים היא להיות “מאלמים אלומים”, דהיינו להעלות את הרפ”ח ניצוצות, שנפלו בשבירת הכלים, לעולמות בריאה יצירה עשיה. זאת כדי לבררם ולהעלותם לאצילות. והנה על ידי זה מחברים הם שם אד-ני – שהוא בחינת מלכות, לשם הוי’ שהוא ענין שילוב שני בהוי’. והמשכה זו משם הוי’ – זוהי בחינת יוסף. שכן יוסף הוא מאצילות ממש, וענינו הוא – להמשיך את שם הוי’ שלמעלה בשם אלוקים.

(אור התורה בראשית כרך ב תכז)

אלומים מלשון אילם

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: יש אילם שזו מעלתו. כיצד? הנה אמרו חז”ל במדרש רבה פרשתנו פרשה פ”ד על הפסוק “והנה אנחנו מאלמים אלומים”: “משתיקותא דאימא  קמה לו” (= משתיקתה של אימו קמה לו). דהיינו מה ששתקה רחל בעת שנמסרה לאה ליעקב, שזוהי דרגת תכלית הביטול. וזוהי גם כן בחינת מאלמים אלומים מלשון אילם – שאינו יכול לדבר. הואיל וענין ההעלאה מלמטה למעלה הוא בחינת ביטול היש, שנתבטל ממש להיכלל בה’ ואזי הוא בבחינת אילם מלהשפיע לזולתו, מחמת ביטול זה, שכן השפעה – היא בחינת יש.

(תורת שמואל תרכ”ז עמ’ צג)

עבודת יוסף ועבודת השבטים

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: ענין יוסף והשבטים מתואר במילים: “והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה” – שהוא ענין הבירור, בחינת אסיפת וקיבוץ הניצוצות, שעבודת השבטים היתה לברר מלמטה למעלה. וממשיכה התורה: “והנה קמה אלומתי וגם ניצבה - להורות על כך שהבירור של יוסף היה במדרגה גבוהה ונעלה יותר, מלמעלה למטה.

(סה”מ עת”ר עמ’ קיא)

עליית המלכות

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: על ידי הבירורים למטה נעשית “עליית המלכות”. זוהי עבודת השבטים לברר בירורים למטה, כמו שכתוב: “והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה”, שאלומה היא שמאספים את השיבלים שהם מפוזרים בשדה, ונעשית מכך אלומה אחת. זהו ענין ה”בירורים” – שמתאספים אותיות והניצוצות שנתפזרו ושיהיו עולים ונכללים מהפירוד אל היחוד. שכן השבטים הם הארות אצילות היורדות לבריאה.

(סה”מ תרפ”ט עמ’ 188)

ותשתחוינה  לאלומתי

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: עבודתה של הנשמה האלוקית היא – לרדת למטה. ל’שדה’, שבו נראים הדברים מפורדים מאחדותו של הקב”ה. תפקידה הנשמה הוא: לעשות מכל כוחות הנפש ומכל עניני העולם ‘אלומה’ – דבר מאוחד עם ה’.

מלמד אותנו חלומו הנבואי של יוסף: אחרי כל העבודה הזאת צריכה לבוא התחברות נוספת – ההתחברות של כל ה’אלומות’ עם הצדיק. כשם שכל איברי הגוף צריכים להיות מחוברים לראש ובטלים לגמרי להוראותיו, כך כל ה’אלומות’, שהם כל בני ישראל, צריכים להתבטל ל’אלומתו’ של צדיק הדור ולמלא אחר הוראותיו. ככל שהאדם עולה מעלה – מעלה בעבודתו, צריך הוא להיות דבק ובטל ל’יוסף’ – צדיק ונשיא הדור. בראש ובראשונה נדרשת עבודה אישית בבחינת “מאלמים אלומים”. צריך לעמול ולהתייגע, כדי לאחד את כל עניני העולם עם הקב”ה.

אך יחד עם זאת, צריכה להיות גם התבטלות לראש ולמנהיג של עם ישראל, לצדיק הדור. שכן זהו הכלי שבאמצעותו אפשר לקבל את ההשפעות הרבות שניתנות מהקב”ה על ידי יוסף הצדיק יסוד עולם שבכל דור ודור, כפי שהיה כבר אז אצל יוסף והשבטים.

(לקוטי שיחות כרך ג, עמ’ 808)