יומן נוסף יוצא לאור מתוך גנזכיו המרתקים של הרב שלום דובער הלוי וולפא, המתאר את פ

יומן נוסף יוצא לאור מתוך גנזכיו המרתקים של הרב שלום דובער הלוי וולפא, המתאר את פרשת השליחות שעשה בקיץ תשכ”ו, לפני חמישים ואחת שנה, יחד עם רעהו הרב אברהם (בומי) פרידלנד. השניים ‘חרשו’ את העיר בולטימור שבמרילנד, ופגשו יהודים רבים והציתו בהם את הניצוץ היהודי העמום * שורה של פגישות והרפתקאות עברו על השניים, וחלק מן הדברים הועלה על הכתב * יומן שליחות

מאת הרב שלום דובער הלווי וולפא

חמישים ואחת שנה חלפו מאז יצאו שני התמימים הצעירים, ה”חברותא”, מהמובחרים שבישיבת “תומכי תמימים” ב–770, הרב שלום דובער הלוי וולפא והרב אברהם (בומי) פרידלנד, בשליחות הרבי לערי השדה כדי להפיץ יהדות.

את חודשי הקיץ, מדי שנה בשנה, מנצלים תלמידי התמימים להפצת יהדות בקרב יהודים הפזורים בעריה השונות של ארה”ב, זאת חלף היכולת לצאת לחופשה, כפי שנוהגים תלמידי הישיבות הכלליות מדי קיץ. מאות אלפי יהודים, נשמות נידחות, פזורות ברחבי ארה”ב, בערים ובעיירות, כמהות למעט מזון רוחני.

בדיוק אליהם מכוונת שליחותם של בחורי חב”ד היוצאים בשליחות “המרכז לעניני חינוך” (או כפי שנקרא בעגה החבדי”ת “מרכז שליחות”). בדרך כלל היו נוסעים למקומות שאין בהם עדיין שליח קבוע, ועל פי הדו”ח בכתב שהיו מכניסים לרבי, היה המרכז לעניני חינוך (המל”ח) קובע לאיזה מקום מאלו שביקרו הבחורים, מתאים לשלוח שליח של קבע, ומיהם האנשים העשויים לעזור לו בתחילת עבודתו. השתיל שנטעו הצעירים באדמת טרשים במקומות הנדחים “אשר לא ישב אדם העליון שם” (בגילוי), הפך להיות במשך השנים לאילן נושא פירות.

בדרך כלל, התמימים הישראלים שב”קבוצה”, לא היו נוסעים לשליחות זו, כי כפי שאמר הרבי, ההיתר שלהם לצאת מארץ הקודש הוא ללימוד התורה בלבד. ואז היתה אוירה מיוחדת ב–770 הכמעט ריק, כשהישראלים שנשארו הרגישו בבחינת “אנא ומלכא בלחודוהי”. אבל באופן יוצא מן הכלל התיר הרבי בקיץ תשכ”ו להרב וולפא הצעיר לנסוע עם החברותא שלו “בומי”.

היום הראשון - הצלחה חלקית

שני התמימים, יצאו למדינת מרילנד, ובעיקר לעיר בלטימור, כדי לפגוש שם מקרוב את יהודי המקום, ולהפיח בהם רוח של גאווה יהודית. בעיון בדו”ח ששלח הרב וולפא אל הרבי מה”מ עם שובם מהנסיעה, תחת הכותרת “יומן הנסיעה בשליחות המל”ח תשכ”ו”, ניתן למצוא סיפורים פיקנטיים, על מפגשים מרגשים עם יהודים.

שני הבחורים טרם החזיקו בידיהם רשיון נהיגה, וכך נאלצו השניים לעשות את העבודה של החרישה והזריעה ברחבי העיר הענקית בהליכה או בנסיעה במוניות. גם עובדה זו נוצלה היטב להפצת היהדות.

את היומן פותח כותב השורות בתיאור “הגענו לבאלטימור יום ראשון, כ”ט תמוז 11:30 בלילה. נסענו מיד אל ביתו של הרה”ח ר’ איצ’ה שפרינגר”, שכיהן אז כשליח בעיר יחד עם הרה”ח ר’ שרגא רייס, שעבד בבית הדואר המקומי, אך את שעותיו הפנויות הקדיש להפצת היהדות ולעזרה עבור הרב שפרינגר.

את תחילת פעילותם פתחו השניים למחרת, ביום שני, ראש חודש מנחם אב: “קמנו ב–6:30 והלכנו לבית הכנסת של הרב פלדמאן. לא היתה לנו שם הצלחה מיוחדת. שניים חתמו על ‘שיחות לנוער’ ובחור אחד קנה ‘הגדה עם לקוטי מנהגים’. דיברנו אתו בלימוד ובקשר לליובאוויטש.

אחרי תפילת שחרית נסענו לספריה המרכזית, אך אמרו לנו שם, שאי אפשר לקנות מאתנו ספרים בלי הנציג שלהם שיבחון אם צריך אותם בספריה, אך הוא לא נמצא כעת, והודיעו שיטלפנו אלינו (בהתחלה לא רצו כלל לדבר אתנו, אבל ה’ עזר שפתאום באה פקידה יהודיה, ומסתמא גם התעוררה בינתיים ליהדות כשסיפרנו לה את סיבת בואנו).

יצאנו מהספריה והלכנו לחפש מקום שבו נמצאים יהודים. פתאום פנה אלינו אדם ואמר שיש לו חדר להשכרה, ושאל אם אנחנו מעוניינים. אמרנו שאיננו צריכים אך בתוך כך נודע לנו שהוא יהודי, והתחלנו לדבר אתו על יהדות. ביקשנו שיניח תפילין אך לא רצה. עם זאת, הוא הורה לנו בערך היכן יש חנויות של יהודים. בעקבות זאת הסתובבנו בחנויות ודיברנו עם כמה יהודים, ועם בחור אחד קראנו “שמע ישראל”.

אחר כך נסענו לבית הרפואה ‘סיני’ (בדרך לבית הרפואה דברנו עם היהודי נהג הטקסי ונתנו לו הקונטרסים “תפילין” ו”שבת” וקראנו אתו קריאת שמע). בבית הרפואה פקיד אחד שלח אותנו לשני עד שהגענו לממונה על ענייני דת, אך הוא אמר שהרב לא נמצא כעת, ואחר כך יצלצל הרב אלינו.

מבית הרפואה לקחנו טקסי ובקשנו שיקח אותנו לסביבה של יהודים. בינתיים קראנו עם הנהג קריאת שמע ודברנו אתו על יהדות, והבטיח לנו שיניח היום תפילין. כל פעם שאנו נוסעים בטקסי עם נהג יהודי, אנו תמיד מדברים אתו בעניני יהדות. כשנסענו היום, הנהג כל כך הושפע עד שלא רצה לקחת כסף בשביל הנסיעה, ואפילו רץ להוריד לנו את המזוודות, אך אנו כמובן שילמנו לו ועוד הוספנו לו ‘טיפ’.

בדרך אמר לנו הנהג, שלא הרחק מאתנו נמצאת הישיבה ‘נר ישראל’, וביקשנו ממנו שיקחנו לשם. הגענו לשם בשעה 1:30 ודיברנו עם בחורים בלימוד ובענייני חסידות. אחרי מנחה דיבר בומי עם המשגיח. בומי שאל אותו שאלה בלימוד אך הוא העביר את הנושא, והיה נראה שלא היתה לו תשובה. אחר כך כבר רצינו ללכת, אבל הקב”ה סיבב שראינו את גיסו של כתריאל קסטל ודיברנו אתו בלימוד. בתוך כך באו עוד בחורים וקנו מאתנו ספרים עד שמכרנו שם ספרים כמעט ב–100$, ובכלל דיברנו הרבה בלימוד והיה שם קידוש השם של ליובאוויטש.

ב–6:30 בערב בא ר’ שרגא רייס ונסענו אתו לרבני העיר וסתם אנשים עד לשעה 10:30 בלילה. נקווה לה’ שמחר נצליח יותר.

השעה 12 לילה טוב. ופרצת.

צריך להתייגע בזבחים

יום שלישי, ב’ מנחם אב תשכ”ו

אחרי התפילה וארוחת הבוקר נסענו לעיתון “סאן” שם מסרנו הדוקומנטים מהמל”ח שהוכנו מראש עבור העיתונים, ואמרו שיסדרו אתנו ראיון בעיתון. אחר כך הלכנו לבני פרידמאן בעיתון “ג’ואיש טיימס” והוא קיבל אותנו יפה מאוד ולקח את כל הפרטים והדוקומנטים, ודיבר עמנו על מטרת שליחותנו, ואמר שהוא מקווה שזה יהיה בעיתון של יום שישי. ואכן, בערב שבת פורסמה עלינו כתבה בכמה עיתונים. אחר כך לקחנו טקסי ונסענו לבניינים של משרדי עורכי דין ליד הדואר, ודיברנו על אידישקייט עם כמה עורכי דין. 

אחד מהעו”ד קנה ספר התניא באנגלית ועוד כמה ספרים, ושוחחנו עמו. אחר כך נכנסו לשכנו, שהנו כתב בעתון של עורכי הדין. יש לו דעות לא כל כך טובות בקשר לאמונה. משם שוב נסענו לספריה ונתקבלנו בסבר פנים יפות. התברר כי היו להם שם כבר הרבה ספרים, אבל בכל זאת מכרנו להם עוד, ומחר מקווים להיות בעוד שלוש מחלקות בספריה. בהמשך נסענו עם ר’ שרגא רייס לכמה רבנים. כמו כן ביקרנו בבית הכנסת “צמח צדק”.

בשעה 8:00 בערב נסענו לר’ שרגא לאכול ארוחת ערב, אך באמצע הדרך הפסיק הרכב שלו לנסוע כמה פעמים, וב”ה שעלה בידינו לתקנו. אחרי האוכל נסענו להרב טאוב. בדיוק כשעצרנו את המכונית, פגשנו בשוחט אחד ‘מתנגד’ ודיברנו אתו בלימוד והראנו לו במוחש שהוא לא כל כך למדן כמו שחושב מעצמו, ושבליובאוויטש בהחלט יודעים ללמוד… כן ערערנו אצלו את עמדתו האיתנה נגד החסידות והרביים. הסברנו לו הכל בדרכי נועם ובדרכי שלום, וממש ראינו במוחש השגחה פרטית שבדיוק כשהגיעה המכונית הוא היה שם, וכלשונו של בומי: “מ’האט איהם גוט געפיקסט” (תיקנו אותו היטב).

לאחר השיחה עם השוחט, הלכנו לחפש את הרב טאוב ומצאנו אותו מטייל בגינתו. התחלנו לשוחח אתו על הפרט הזה, שאפילו בלי לדבר, אם אחד רואה יהודי עם זקן הולך ברחוב, זה מעורר אותו בתשובה. הוא סיפר לנו כמה סיפורים בקשר לנושא זה, וכן הארכנו את הדיבור בקשר לפעולות שנעשו על ידי שליחות המל”ח. אחר כך  נכנסנו לבית הכנסת שלו והראנו לו את הספרים, וקנה מאתנו “צמח צדק” וכן את “הסדור השלם”.  דיברנו אתו בלמוד (רצינו גם למכור לו ספרים מהרבי כמו “הגדה של פסח”, ו”לקוטי שיחות” אבל לא רצה). אחר כך אמרנו לו רעיון מהשיחות על הרש”י משבת שעברה, מטות מסעי, ונהנה מהן ונפרדנו בידידות.

בלילה נתן לנו ר’ שרגא סדר עבודה ליום הבא. ויהי רצון שיהיה בהצלחה רבה.

עד שהלכנו לישון כבר היה 1:30 בלילה. אני קורא קריאת שמע שעל המטה ושומע את בומי צועק: “מ’דארף הארעווען! מ’דארף הארעווען אין גמרא זבחים!! מ’דארף הארעווען מיט די קאפ! (צריך להתייגע! צריך להתייגע בגמרא זבחים! צריך להתייגע עם הראש!) ואומר לי בצחוק גדול “דו גיי פאפן” (אתה תלך לישון), והוא פותח את הגמרא זבחים ושר “פם פלם, פלם, פם פם”…

אף אחד לא עצר אותנו…

יום רביעי, ג’ מנחם אב, יהפך לששון ולשמחה

קמנו בשעה 8 הלכנו לבית הכנסת של הרב פלדמאן. אחר כך נסענו לרב ריבקין מבית הספר “פתח–תקוה”. הוא קיבל אותנו בספר פנים יפות, און מסתמא האט ער זאך איינגירעדט אז ער קאן ספיצ’ן [מסתמא הוא הכניס לעצמו בראש שהוא יודע לנאום], ולכן נתן לנו נאום ארוך על הדעות שלו. מכרנו לו ספרים בסכום של 55$ בערך. באמצע באו ילדים שמכינים עצמם לבר מצוה והניחו תפילין, קראו כמה פסוקים בחומש וברכו ברכות התורה, ואחר כך קראו הפטרה וברכו ברכות ההפטרה. משם נסענו לבקר את מר ליסון ואחיו. שניהם קנו תניא באנגלית, והיתה שיחה נעימה. דיברנו אתם שיבואו במוצאי שבת למלווה מלכה.

עצרנו מונית בכדי לנסוע לדאון טאון, והנהג צחק ואמר לנו שאנו כבר נמצאים שם. אבל בינתיים דברנו עם הנהג וקרא קריאת שמע וקנה הקונטרס “תפילין”.

ליד הספריה ראינו בחור ודיברנו אתו שיניח תפילין. ראינו שהוא רוצה אבל משהו מעכב אותו. לבסוף סיפר לנו שאמו גויה.

משם נסענו ללקסינגטון אוו. אל מר קולין אבל הוא לא היה נוכח, ומישהו הציע לנו שנלך לאחיו הנמצא בבית המשפט ממול. הלכנו לשם וראינו בנין ענק, ממש כמו ארמון עם הרבה אולמות ומקומות המשפט (דנים כאן דיני נפשות). אף אחד לא עצר אותנו כי, כל מי שראה אותנו, חשב בלבו שמסתמא לא נכנסנו למקום חשוב כזה בלי רשות, ואם באנו לכאן מסתמא אנחנו אנשים חשובים… בכוח זה הלכנו לכל החדרים, ופתחנו ונכנסנו פנימה, ובכל מקום שמצאנו יהודי, דיברנו אתו וקראנו קריאת שמע, ומסתמא עוד נחזור.

משם נסענו לר’ שרגא ואחר כך נסענו להרב סַמסון ראש הישיבה “חפץ חיים”, שקנה מאתנו ספרים ב–95$ וביניהם לקוטי שיחות. דיברנו אתו בלימוד וכן בנוגע להפצת יהדות במקום.

בהמשך מצאנו בחור אחד שלא מתפלל, והשפענו עליו שיתפלל כל יום קריאת שמע ושמונה עשרה ויניח תפילין, וקבענו לו שיעור בקיצור שולחן ערוך עם הבעל הבית שלו.

השעה 1:30 בלילה בערך. בומי שוב עם גמרא זבחים.

לילה טוב.

הבשורה הלא–צפויה הגיעה באמצע הביקור

יום חמישי, ד’ מנחם אב

מיד אחרי התפילה נסע בומי לר’ שרגא לקחת כמה ספרים שחסרו לנו. בדרך קרא קריאת שמע עם הנהג. אחר כך נסענו לרב אכסלמאן, והוא קנה ‘ליקוטי שיחות’, וכן נתן לנו כתובת של מישהו שצריך להשפיע עליו. אחר כך נסענו לחנות ספרים של יהודי ומכרנו כמה ספרים. באמצע סיפרו לנו שקרוב משפחה שלהם בניו יורק חולה מאד, והצענו להם שיצלצלו לרב חודקוב כדי שיכנס לרבי ויבקש ברכה. הם צלצלו לאחד בשם שוחט שגר ליד 770, והוא נכנס להרב חודקוב, אחר כך ביקרנו בחנות ספרים שני ומכרנו הרבה תקליטי חב”ד.

בהמשך נסענו אל הסופר היהודי שכותב את ספרי קה”ת לילדים, מר קרנזלר, הנהג היה יהודי וקראנו עמו קריאת שמע. השפענו עליו שיכנס לביתו של קרנזלר ושם הנחנו עמו תפילין, וקרא שוב קריאת שמע והתפלל את הברכה הראשונה של שמונה עשרה. בשעה שברך על התפילין ראיתי דמעות בעיניו.

אצל קרנזלר התקבלנו מאד יפה ומכרנו לו הרבה ספרי חסידות. אחרי שסידרנו הכל, התקבל טלפון שאביו נפטר בניו–יארק. אשתו קראה לבומי ושאלה מה תעשה עכשיו? והוא לא ידע מה לומר לה. לבסוף קראה לבעלה וסיפרה לו את הבשורה. אנחנו בראותנו את המצב, יצאנו מהבית. בהמשך הלכנו לבן–תורה הונגרי כבן 70 שנה, ודברנו אתו בלימוד. מכרנו לו סט “צמח צדק”.

לבסוף חזרנו עם שרגא לביתו של ר’ איצ’ה שפרינגר, וברכב דיברנו על פעולותינו בעתיד הקרוב. השעה 2 אחר חצות, לילה טוב.

סדר העבודה אצל השלוחים

יום שישי, ה’ אב

התחלנו לעבוד מאוחר מאד עם שרגא. היינו אצל מילר מבית הכנסת “בית יעקב” וכן אצל הרב גולדמאן רב של בית כנסת רפורמי. שרגא ביקשו להסכים שנדבר לפני הצעירים שמתפללים אצלו בקשר ליהדות וחסידות - אך הוא אמר שזה יבלבל אותם, כיוון שהדעות שמלמדים אותם, נוגדות לשלנו. אחר כך היינו אצל הרב פלדמן וביקשנו ממנו שיסכים שידברו אצלו בשבת בבוקר, אך הוא הסכים רק בסעודה שלישית. בלילה הלך בומי לשרגא ואני הייתי אצל איצ’ה שפרינגר.

הלכתי להתפלל עם איצ’ה ב”שארית הפליטה”. חיכינו עד שיגמרו להתפלל ואחר כך הלכנו למקווה, שוחחנו בקשר לרבי וכו’. אחר כך התפללנו והלכנו הביתה, ואיצ’ה נשאר להתפלל באריכות. המתפללים כאן כבר רגילים לסדר הזה של איצ’ה. ממש מעניין איך חיים שלוחים של הרבי (גם שרגא יש לו סדר כזה, ואצלו בעיקר ביום שישי בבוקר כיון שלא עובד בדואר ביום זה, אז הוא מנצל את זה להתפלל באריכות וכו’)

שבת גדושה בפעילות

מוצאי שבת קודש, ו’ מנחם אב

היום בבוקר בומי הלך לבית הכנסת “עדת ישראל” ודיבר שם לפני הצעירים. אני הלכתי לבית הכנסת של הרב טאוב, היו שם כ–4 וחצי מניינים. חזרתי על שיחה של הרבי תבעתי מהם הפצת היהדות וכו’.

אחרי התפלה התחיל שרגא להתפלל, און ער האט זאך פארדאווענט [והוא התפלל] עד 1:30. אחר כך הלכתי לאיצ’ה, אך הוא חזר מבית הכנסת רק 4:30 אחר הצהריים. בינתיים ישנתי קצת, ובומי הלך בינתיים אל בית הרפואה היהודי, ודיבר שם עם החולים היהודים.

במוצאי שבת קודש עשינו מלווה מלכה. נכחו במקום הרב פלדמן, הרב שיינקר הרב ינובסקי, מר פישר, שרגא ואיצ’ה שפרינגר. בומי חזר על השיחה של רואים את הנשמע וכו’, ואני חזרתי על השיחה של פרשת מטות מסעי בעניין “לא יחל דברו”, הרב פלדמן האט זאך געקלאגט אז ס’איז ניטא קיין כלים, זכור הוי’ מה הי’ לנו וואס איז געווארן מיט אונזער “מה”, ואמר שכשהנשמה יורדת למטה נותנים לה קצת פודר ויטאמין (אבקת ויטמין) שקוראים לזה “מה”… וכו’. אח”כ עשה בומי סיום על כריתות.

יום ראשון, ז’ מנחם אב

בבוקר נסענו לבית הכנסת של הרב טובאק. כיון שלא ידענו את הדרך, הוביל אותנו הנהג לבית הכנסת רפורמי “בית–אל” של ראביי איגיס האפיקורס. אחר כך נסענו לרב טובאק. בבית הכנסת שלו אין כמעט מחיצה וממש בית כנסת קונסרבטיבי. במשך היום מצאנו בחור אחד ליד בית הכנסת “עדת ישראל” והנחנו לו תפילין. בלילה היינו אצל הרב פוטאשניק, הסבא של קסטל, חסיד חב”ד.

במשך ימי תשעת הימים יצא לנו לבקר כמה רבנים שהיו באמצע סעודה בשרית, אחרי שעשו סיום.

יום שלישי, ט’ מנחם אב

עד השעה 4 היינו בבית הכנסת של הרב טאוב. אחרי התפילה היינו עייפים מהצום וישנו קצת על הספסלים. בלילה אחרי הצום היינו אצל הרב פוליקופ והוא רצה להראות את הלמדנות שלו, וצעק “עם הארצים כך לומדים בליובאוויטש”, אבל הוכחנו לו אחר כך מי העם הארץ, והיה די טוב ב”ה.