כ”ק אדמו”ר הזקן:

מן המים משיתיהו

כ”ק אדמו”ר הזקן:  נשמות שהן שייכות ל”עלמא דאתכסיא” בחינת סובב כל עלמין, הינן בטלות במציאות במקורן, אשר כולא קמיה כלא חשיב (הכל לפניו נחשב כ”לא”). ומבחינה זו היה משה רבינו עליו השלום, שנאמר עליו “כי מן המים משיתיהו”, שהוא מבחינת “ים” — עלמא דאתכסיא, כים שהברואים שבו אינם נראים כי מכוסים הם בים. כך משה רבינו היה “כבד פה וכבד לשון”, זאת משום שגדלה מעלתו בבחינת “ביטול במציאות” מאוד, כמו שאמר על עצמו “ונחנו מה” — בחינת מה, ביטול במציאות. וכיוון שדיבור עניינו — התגלות, ומשה — עניינו ביטול ופנימיות, היה “כבד פה” כי גדולתו הייתה בפנימיותו וביטולו העצום לה’.

(תורה אור, בשלח, סב, ב)

 משה ומשיח

כ”ק אדמו”ר האמצעי: משה ומשיח הם משורש אחד, ולכן אמר משה “שלח נא ביד תשלח” — ביד משיח. ולא היה נקרא משה בשם “משה המלך” אלא בשם “משה רבינו” על שם היותו מלמד תורה לבני ישראל, בבחינת הנגלה, כמו שכתוב “תורה ציוה לנו משה”. ברם משיח יהיה בבחינת מלך דווקא, “בדוגמא דמלך מלכי המלכים, מפני שבו יתגלה ממהות ועצמות אור אין סוף ממש”!

(נר מצוה ותורה אור, שער האמונה, פט, א)

במה האמינו בו?

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: כתב הרמב”ם בפרק ח’ מהלכות יסודי התורה הלכה א’ : “משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה… ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני, שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר, האש הקולות והלפידים. והוא ניגש אל הערפל, והקול אליו, ואנו שומעים: משה משה לך אמור להם כך וכך… נמצאו כל ישראל עדים לו כשני עדים שראו דבר אחד ביחד”. וכיון שהראיה היא השגת המהות ממש, לכן על ידי מעמד הר סיני התקרבה יותר האמונה בה’ יתברך, בעצמות ופנימיות נפשותם של ישראל, וזהו תוכן דברי ה’ למשה על כך — “וגם בך יאמינו לעולם”.           (ספר החקירה, דרך אמונה, סג, ב)

התנוצצות הגאולה על ידי משה

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: בהתנוצצות הגאולה על ידי משה רבינו עליו השלום, שהוא מבחינת חכמה עילאה (חכמה העליונה), מיד נעשו אותות ומופתים לעין כל בשינוי הטבע, מפני שדיבורו של משה בטל לחכמה עילאה שהיא מקור דיבורו.              (תורת שמואל תרכ”ז, עמ’ צב)

כלי לגילוי אור החכמה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: משה רבינו היה הוא כלי לגילוי אור החכמה, ומקיצור הדבר בתורה שבכתב, ידע כל פרטי דיני המצוה. אולם יחד עם זאת גם פרטי המצוות, נאמרו למשה מסיני. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: “מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני כך כל המצוות. ואלו הן ההלכות הפרטיות שנאמרו למשה בעל פה, שהן גם כן מגילוי אור החכמה בבחינת אור ברור.

(סה”מ תער”ב, חלק שלישי, עמ’ א’שעח)

מן המים — מן התורה — משיתיהו…

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: צריך לעמוד בהתאחדות עם התורה. במשה נאמר “כי מן המים משיתיהו”, כלומר שרק לפי שעה, לצורך יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה, הוציאו הקב”ה מהמים — שהם התורה שנמשלה למים. כי הנה ישנם כאלו שהם צריכים להיות תמיד בהתאחדות עם התורה        (ספר השיחות תרפ”ט, שיחת ליל ב’ כסלו, תרפ”ט, ריגא, עמ’ 60)

כדאי הוא יום הלידה

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: אמרו חז”ל ש”לא מת משה”, ופירש רש”י במסכת מגילה יג, ב. “כדאי הוא יום הלידה שיכפר על יום המיתה”. ולכאורה צריך ביאור, שהרי המיתה הייתה לאחר הלידה? אלא שעניין לידת משה הוא ענין נצחי שהוא ממשיך לחיות ולפעול בגשמיות העולם לנצח, כפי שנאמר בספר “כד הקמח”: “כשנולד משה, מתחילת תולדותיו היה ראוי להאיר את כל העולם על ידי התורה”. והנה התורה היא אמת, ואמת היא נצחיות. וכיוון שמשה עניינו הוא גילוי ומסירת תורת אמת הנצחית לישראל, אזי אף הוא אמת ונצחי. זהו שלידת הנשמה המיוחדת להאיר את העולם על ידי התורה, היא שמקנחת את הרושם החיצוני של “מת” לעיני בשר, ומשה “לא מת”.

(ליקוטי שיחות כרך כ”ו שיחה ב’ ויעויין שם באריכות הביאור היסודי בעניין זה)

“הקריאה והקדושה” מבטא את כללות העבודה

 כבר “כלו כל הקיצין”, ואעפ”כ, נמצאים עדיין בגלות… וכפי שנשיא דורנו הסביר והאריך בזה, והוציא “קול קורא”, וג’ פעמים, וצוה לפרסמו בדפוס ב”מכתב-עת”, ובפרט שמכתב–עת זה נקרא בשם “הקריאה והקדושה” (שגם שם זה קיבל את אישורו של נשיא דורנו), אשר בענין זה - “הקריאה והקדושה” - מתבטאת כללות עבודתו של יהודי, ויש לומר שזהו א’ הטעמים על שם זה, והיינו, שהכוונה בכל הענינים שנדפסו שם היא, אשר, כל ענין מהם יהי’ “קריאה חי’” לכל אחד מישראל שבדור, ועד ש”קריאה” זו תעשה ממנו מציאות של “קדושה חי’”….

(משיחת כ”ד טבת, ה’תשנ”ב - בלתי מוגה)