מה יצא לעולם

מה יצא לעולם

בנסיעתי האחרונה לשליחותי בסינסנטי, המתנתי בשדה התעופה ותרתי בעיניי אחר פנים יהודיות – כך אוכל לנצל את זמן ההמתנה ל’מבצע תפילין’ והשפעה על נפש יקרה.

מבטי לא הספיק לשוטט זמן רב, וכבר התביית על פנים בעלי חזות יהודית מובהקת. התיישבתי בצמוד ליהודי, והמתנתי שיסיים את שיחת הטלפון בה הי’ עסוק. בין המילים שקלחו מפיו, שמתי לב גם למילים בשפה האידית וביטויים שהעידו בוודאות על השתייכותו הפנימית יותר לעולם היהודי.

האיש סיים את עיסוקיו, ופנה לשוחח איתי. משהבטתי בפניו, הבחנתי כי הן מוכרות לי ותהיתי מהיכן. תוך זמן קצר נזכרתי בראיון שנערך איתו, בו הוא סיפר על יחידות מרתקת לה זכה עם הרבי מלך המשיח.

הזכרתי לו את הראיון, והוא נעתר ברצון לשוב ולספר לי על רשמיו מהיחידות:

בשנות הכפי”ם, הוא הגה תוכנית ל’הצלת היהדות’. הוא פירסם בעיתונות על פתיחת קרן לה יצטרפו לפחות מאה גבירים שחפצים להיות שותפים למפעל הצלת היהדות, כל אחד יתרום מליון דולר, ובכסף שיצטבר הוא יוכל להוציא לפועל את תוכניתו ולהרים את קרנה של היהדות בעולם כולו.

בתוך ימים ספורים, הוא קיבל הודעה ממזכירות הרבי מליובאוויטש, כי הרבי ממתין לפגוש אותו בהקדם. שמעו של הרבי הגיע גם אליו, והוא רכש מיד כרטיס טיסה לניו יורק, כשבזמן קצר מאד נקבע לו תור ליחידות עם הרבי.

בזמן היחידות, אמר לו הרבי מלך המשיח, שאם אכן ברצונו להציל את היהדות – יעביר אליו את מאה מיליוני הדולרים… אם הוא מעונין בניצולו המלא של הכסף – אל לו להשתעשע ברעיונות של הבל, ועליו להעביר אותו לכאן.

במשך כשעה ומחצה הוא ניסה ‘לשכנע’ את הרבי בצדקת דרכו, ולהוכיח כי ביכולתו להציל את היהדות כולה. הרבי לא קיבל את רעיונותיו, וסיים את היחידות בהוראה נחרצת: אם ברצונך להציל את היהדות, עזוב את תוכניותיך, והשקע את כל הכסף בחינוך יהודי. זה מה שיציל את היהדות.

חלקו השני של הסיפור, מוכר קצת יותר לציבור:

לאחר כתשע עשרה שנה בהם לא יצר עם הרבי קשר, זכה לשהות שוב בחצרות קדשנו, ועבר מול הרבי בביתו (בשנת תשמ”ח) בעת חלוקת הדולרים לצדקה.

הוא הציג את עצמו, ומיד אמר לו הרבי: מה בקשר לחינוך יהודי?… הלה השתומם ואמר לרבי בהתרגשות: רבי, אתה מדהים! (אמייזינג – בלשונו).

הרבי לא הצטרף להתרגשותו, והגיב: ומה יצא לעולם מכך שאני מדהים?…

להביא לעולם את נבואת הרבי

שאלתו זו של הרבי, צריכה להדהד בראשנו לנוכח כל סיפור שאנו קוראים או שומעים – כיצד לתרגם את ההתפעלות הראשונית מגדלותו של הרבי, להשפעה מעשית בעולם.

שמעתי שני בחורים המשוחחים ביניהם בהתפעלות על נבואת מלחמת יום הכיפורים – לה מלאו ארבעים שנה. אחד מהם הביע את תמיהתו באזני חברו: איך לא הפכו החסידים את העולם עם הנבואה הזו? כיצד הם יכלו להישאר שאננים עם נבואה גלוי’ כזו של הרבי?

קל מאד לשאול שאלה כזו על זמנים שהיו. על דור יוצאי מצרים שלא האמינו למשה מקוצר רוח ומעבודה קשה, על כל מי שבמשך שית אלפי שנין דהוי עלמא התקשה להאמין לנביאי ה’. – אך לאמיתו של דבר, שאלה זו צריכה להיות מופנית כלפי עצמנו: כיצד יכולים אנו לנוח לנוכח נבואתו המפורשת של הרבי מלך המשיח – הנה זה משיח בא?! איך עדיין לא הבאנו את דברי הרבי לכל מי שבא איתנו במגע?

יהודים רבים איתם אני נפגש, מעלים בפני שאלות שונות על הנהגות שנראות להם מוזרות בקרב החסידים המוגדרים כ’משיחיסטים’. פעולה זו הזוי’ מידי, ומנהג זה ממש מטורף, ועוד תמיהות שונות ומשונות.

אני נוהג לענות להם: ומה אתה עושה בשביל להביא את המשיח? כיצד אתה מחדיר את השליחות היחידה בכל פרטי עבודתך? את שיחת ש”פ חיי שרה תשנ”ב – למדת?

לרוב, לשונם נאלמת דום, הם לא מבינים כלל את משמעותו של צירוף המילים – חיי שרה נו”ן בי”ת.

חסיד, שליח, צריך לדעת מהי שליחותו. הוא צריך לחיות עם השיחה של כינוס השלוחים תשנ”ב יום יום. ישנם שיחות שמקבלות פירסום מיוחד במלאת עשרים או ארבעים שנה לאמירתן, מאמרים שנלמדים בשטורעם מיוחד כשמספר עגול מצטרף לזמן החולף מיציאתם את פי הקודש. אולם השיחה של ש”פ חיי שרה תשנ”ב היא שיחה שזמנה יום יום. זוהי השיחה שצריכה להילמד בחיות הגדולה ביותר ולהיחרת בנפשו של החסיד בצורה החזקה ביותר – זהו הבסיס והיסוד לכל עבודתו.

כשהרבי רוצה שהשלוחים ‘יתבשלו’

דיונים רבים בהלכה נסובים סביב יכולתם של מים חמים לבשל דבר הנופל לתוכם. מים שעברו לכלי שני מאבדים מחמימותם ואינם יכולים לבשל, כלי שלישי עוד יותר – אך הכלל המוסכם על הכל הוא: כלי ראשון מבשל. דבר המוכנס למים שהתחממו באותו הכלי בו הם נמצאים עכשיו – מתבשל ללא כל ספק.

כך הוא גם בנוגע להתקשרותו של חסיד לרבי: ישנם שיחות ששמע ב’כלי שני’ – הוא קיבל את השיחה המודפסת מיד במוצאי השבת ולמד אותה לעומקה על כל פרטי’, או אף שמע את ההקלטה ממנה. יש תשובות של הרבי אותם שמע ב’כלי שלישי’ – מחסיד ששמע מחברו – וכך הלאה.

אולם, השיחות אותם זכה לשמוע ב’כלי ראשון’ – לעמוד בהתוועדות קודש של הרבי מלך המשיח ולשמוע ישירות מפיו הטהור את ההוראות – איתם הוא ‘מתבשל’ וחי במשך כל ימי חלדו.

כשמתבוננים בחסידים מבוגרים – ניתן להבחין באיזו תקופה הם היו אצל הרבי. חסיד ששהה בחצרות קדשנו בשלהי הכפ”ים – יעסוק ב’קאך’ במבצע תפילין, תמים שלמד ב-770 בשנות הממי”ם – יעורר בלהט על ‘בתי חב”ד’, – כי ההוראות איתם חי חסיד, הם (בעיקר) אלו שזכה לשמוע בעצמו מפי הרבי. הם אלו שנחרתות בנפשו ובאמצעותם הוא מרגיש את שייכותו לרבי.

חסיד שיוצא לשליחות, יוצא עם השיחות שהוא שמע באותה תקופה מהרבי. הם אלו שילוו אותו למשך כל חייו בשליחות והם מהוים את אש הבערה לפעילותו.

כשיגיעו לידיו דפי ההנחה משיחת כ”ח ניסן תנש”א – הוא יצטרף לזעזוע הכללי של אנ”ש בעולם, אך ליבו ומוחו יישארו ‘מונחים’ בתפקידו השמור לו מאז הפעם האחרונה בה זכה לשמוע את הרבי עצמו.

שבתות וחודשים יעברו, הוא ילמד עוד ועוד משיחותיו של הרבי על הייחודיות שבתקופתנו – אך כל זה יישאר בגדר ‘כלי שני’. הוא לא יתבשל עם הענין כראוי ולא יחולל שינוי משמעותי בעבודתו.

לו יודיע הרבי על חידוש בעבודת השליחות בעיצומו של קיץ נ”א – לא יחדרו הדברים לליבו ומוחו של השליח כדרוש. הרבי ‘ממתין’ (כביכול) לבואם של השלוחים הנה. כאשר יתכנסו כולם בצוותא בד’ אמותיו, מחדשים ימיהם כקדם ועומדים כבנעוריהם בהתוועדות הקודש, מטים אזנם לכל הגה היוצא מפיו הקדוש של הרבי – זוהי ההזדמנות להודעה הנחרצת. על שינוי מהותי בעבודת השליחות.

לא להישאר בחוץ

הרבי פותח את השיחה במילים שלא נשמעו בליובאוויטש מעולם:

נוסף על הנקודה המשותפת בכללות עבודת השליחות של בני ישראל בכלל כשלוחיו של הקב”ה, שהיא “אני נבראתי לשמש את קוני”, ובפרט השלוחים של נשיא דורנו – אשר נקודת השליחות הזאת משותפת ושווה בכל הזמנים – מתווסף מזמן לזמן חידוש בשליחות, שליחות מיוחדת, שהיא חודרת את כל עניני השליחות והיא נעשית ה”שער” שעל ידו “עולים” כל עניני השליחות.

תוכנם של הדברים הוא, שבשיחה עומד הרבי לחשוף נקודה חדשה בעבודתם של השלוחים, שהיא תשמש כ’שער’ לכל עניניהם!

נתאר לעצמנו בחור חסידי, הצובר פרוטה לפורטה ומגיע במסירות נפש של ממש לבית חיינו, לאחר הכנות של ימי התעלות רבים בהם עסק בתורה ובעבודה עד מיצוי הנפש – אך בבואו לגשת אל פני הקודש, הוא מגלה כי הדלת של 770 נעולה!

לעומתו, ניצב יהודי פשוט שמתפרנס מיגיע כפיו, כסף לקניית הכרטיס לא חסר לו, והכנותיו לנסיעה לא הסתכמו ביותר מאריזת חפצים… אך הוא הצליח לפתוח את הדלת ולהיכנס.

לבחור הראשון, לא תעזור מסירות הנפש ולא יסייעו כל הכנותיו הרוחניות – אם הוא לא מצליח לעבור את השער, הוא נשאר בחוץ! הוא לא הגיע לרבי! הרבי בפנים, והוא בחוץ!

היהודי המגושם שלא השקיע מאומה בהגעה לרבי – נמצא כעת במחיצתו וסופג את הקדושה אל תוך תוכו. אך הבחור העדין ששקד באהלה של תורה – לא יצליח להגיע לרבי, אם לא יפתח את ה’שער’.

כשהרבי מתבטא על העבודה החדשה כ’שער לכל עניני השליחות’ – משמעות הדברים היא פשוטה: מי שיעשה פעולה הכי קטנה, שתהי’ חדורה בנקודה הזו – בפנים. ומי שימסור את נפשו וישקיע את כל כוחותיו ומרצו בפעילות רחבת היקף – אך אינה חדורה בנקודה זו – נותר בחוץ…

אלו דברים הנשמעים מבהילים – אך הרבי הוא זה שאומר אותם. אנחנו לא ‘דוחפים’ אנשים החוצה – אבל אלו דבריו של הרבי.

נדמיין מה תהי’ תגובתו של שליח לעומת חסיד שעוסק בעבודת התפילה עד מיצוי הנפש, אך לא מוכן לפעול ב’מבצעים’ – הוא יגנה אותו לגמרי וישייך אותו ל’דור השישי’!

הסיפור הבא ממחיש את עוצמת הדברים: באחת התוועדויות של הרבי הריי”צ, בה השתתף אף החסיד ר’ יצחק הורביץ הי”ד – שכפי הידוע היה ענק בתורה, הן בתורת הנגלה והן בתורת הנסתר, ומקושר בלב ונפש אל הרבי. הרבי דיבר אז על חשיבות העיסוק בחינוך הילדים, תינוקות של בית רבן, ותוך הדברים פנה אל ר’ איצ’ה ואמר:

“הערט זיך איין, איצ’ה: טוסטו אין תשב”ר – ביזטו מיינער, און טאָמער ניט – ביזט טאקע איצ’ה, אָבער ניט מיינער”… [= הקשב ושמע, איצ’ה: אם הינך עוסק בתשב”ר – הרי אתה שלי, ובאם לאו – אמנם אתה איצ’ה, אבל אינך “שלי”…].

משיח היחידי שבדורנו

כיון שכבר סיימו את כל העבודה ומשיח לא הגיע בפועל ממש, אומר הרבי, מובן שיש עוד משהו לעשות.

אדם רגיל שיביט על עבודה שהסתיימה אך לא הגיעה למטרתה, יגיע לאחת משתי המסקנות: או שאופן העבודה הי’ שגוי, או שכמות הזמן בו עסקו בה אינה מספקת ויש להמשיך ולעבוד בה. אך הרבי מגיע למסקנה פשוטה: העבודה נעשה כראוי, הושלמה ונסתיימה. כעת יש לחפש את הדבר האחרון שנותר לנו לעשות, את העבודה היחידה שעדיין מפריעה למימוש מטרת השליחות.

מהותה של השליחות, מסביר הרבי, תובן על ידי הסברת שליחותו של ה’גואל ראשון’, שהשתמש בלשון ‘שלח נא ביד תשלח’.

לפי הסברו של הרבי, נוכל אף אנו להתבונן בשליחותו של משה וללמוד ממנה לשליחותנו אנו:

מילותיו הראשונות של משה מיד לאחר שקיבל את מינויו לגאול את עם ישראל, היו: והם לא יאמינו לי.

למתבונן, לא מובנת תשובתו של משה – מה הקשר בין שליחותו לגאול את ישראל ממצרים, לאמונתם של ישראל בו או לא? על משה ללכת אל פרעה ולעשות את המוטל עליו, מבלי להתחשב בדעתם של ישראל!

ממעשה שליחות משה רואים, שגואלן של ישראל זקוק לאמונתם של העם בו. הוא מוכרח להתקבל על ידי אנשי העם דוקא, ‘קבלת המלכות’ תלוי’ אך ורק בעם – המשיח, כביכול, לא יכול לפעול את פעולתו בלעדי פעולת עמו המקבלים את מלכותו.

כמובן, ש’קבלת המלכות’ כוללת בתוכה עבודה שלימה ופנימית, אך ראשיתה ועיקרה הוא עצם ההכרה – כאשר יהודי אומר לרבי: אני מכיר בכך שאתה מלך המשיח, ומקבל עלי את מלכותך ברצון – הוא נותן לרבי כח לגאול את ישראל.

מסתבר שזוהי כוונת הרבי בביטוי ‘לקבל פני משיח צדקנו’ – כאשר כמה שורות לפני כן ציטט הרבי את הברטנורא ה’ידוע’ (הרבי עשה אותו ידוע…) המדבר על המשיח שבכל דור, ומודיע כי כעת החלה כבר שליחותו של ‘המשיח היחידי שבדורנו’, ולכן יש לקבל את פניו.

נעלם ממנו מקדש

השנה לומדים בישיבות ‘תומכי תמימים’ ברחבי תבל את מסכת שבת. בתחילתה, מביא רש”י את אחת מתולדות ‘ידיעות הטומאה’ שהיא – ‘נעלם ממנו מקדש’.

מדובר על אדם שידע שהוא טמא, ונכנס לבית המקדש – אך לא ידע שהוא נמצא בבית המקדש! זוהי שגגתו המחייבת אותו בקרבן חטאת.

כיצד תתכן מציאות בה יהודי לא יודע שהוא נמצא במקדש? איך מקום השראת שכינתו של הקב”ה יכול ‘להיעלם’ מעיניו של יהודי?

ישנם מפרשים המסבירים שמדובר על בן בבל שעלה לארץ ישראל וזו לו הפעם הראשונה שנכנס בשערי המקדש. הסבר אחר גורס כי הדין שייך לאחר חורבן הבית – כשאכן איננו יודעים בוודאות את מיקומו המדוייק של המקדש,

אך בדורנו אנו בא הדבר לידי ביטוי מעשי וגורלי הרבה יותר – ישנם יהודים ש’נעלם מהם מקדש’! אין להם מושג על קיומו של בית מקדש בזמן הזה, ועל מלך המשיח היושב בו,

זוהי אחריותנו – שלא יהי’ יהודי ש’נעלם ממנו מקדש’, לא יוותר אחד שתיעלם ממנו זהותו של מלך המשיח, בונה המקדש.

 מתוך שיעור שמסר הרב גרשון אבצן, בבית משיח 770