כ”ק אדמו”ר הזקן

כ”ק אדמו”ר הזקן

שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך (ויחי נ, יז)

וכן בדברים שבין אדם לחבירו, מיד שעולה לו מהלב למוח איזו טינא ושנאה ח”ו או איזו קנאה או כעס או קפידא ודומיהן, אינו מקבלן כלל במוחו וברצונו, ואדרבה - המוח שליט ומושל ברוח שבלבו לעשות ההפך ממש, להתנהג עם חבירו במדת חסד, וחיבה יתירה מודעת לו לסבול ממנו עד קצה האחרון ולא לכעוס ח”ו, וגם שלא לשלם לו כפעלו ח”ו, אלא אדרבה - לגמול לחייבים טובות, כמו שכתוב בזהר ללמוד מיוסף עם אחיו.

(‘תניא’ סוף פרק יב)

כ”ק אדמו”ר האמצעי

פקוד יפקוד .. וימת יוסף (סוף פרשתנו)

כל זה שמספר שנעשה ביוסף ושבטים, היה הכנה למעלה באצילות להשפעת התורה ומצוות לישראל בגשמיות עד תשלום פרשת ויחי, שמספר במיתת יוסף ואשר אמר “פקד יפקוד אלקים כו’” עד “וימת יוסף כו’” - שזהו תשלום כל ההכנה של האבות ויוסף ושבטים שעשו למעלה בעולם האצילות ודי–למבין.

(תו”ח לך פה, ג)

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה (ריש פרשתנו)

פירוש “ויחי” זהו כענין מה שכתוב “מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב”, שהוא בחינת חיים אמיתיים - זהו על ידי “ארץ מצרים”, שהוא על ידי שבירר את בחינת מצרים וגבולים, שהוא בחינת נפש הבהמית, ועל ידי זה נתגלה בחינת “שבע עשרה שנה”, שהוא בחינת “טוב” - התגלות המהות של אור אין–סוף.

(סה”מ תרט”ו ע’ נג)

כ”ק אדמו”ר מהר”ש

יהי דן נחש עלי דרך (מט, יז)

את דן דימה עוד לנחש כו’, שלכאורה אינו מובן כלל מהו המעלה בזה .. [אך הענין], שלפי ערך מעלתן [של השבטים] בבחינת העבודה כן דימה אותם. ש”דן נחש עלי כו’ שפיפון כו’”, שבירר בחינת הנחש, ועלה במעלות להיות כמו שהוא בשרשו בתהו לפני השבירה כו’, וכמו “נחש” אותיות “חשן”, בחינת חשן המשפט .. ולכן מחנה דן היה מאסף לכל המחנות, להיותו בחינת בירור הנחש שהוא הרע היותר גרוע.

(סה”מ תר”ם ח”א ע’ כט)

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב

יששכר חמור גרם .. ויט שכמו לסבול (מט, יד–טו)

חמור הוא בהמה טמאה שאי אפשר להעלותו כו’, אך הנה יש דרך אחרת שעל ידה מתעלה גם בחינת חמור כמה שבאפשר שיתעלה, והוא על דרך “יששכר חמור גרם”, והוא על ידי “ויט שכמו לסבול”, שסובל עול התורה שמייגעת ונוטלת כח האדם, על ידי זה בירור גם בחינת חמור כו’.

ובעבודה, ענין החמור הוא כמאמר רז”ל “חמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא לי’ה”, והיינו גם בתוקף זריחת אור השמש [“שמש הוי’”], “קרירא לי’ה” .. שאינו מתפעל כלל .. והעצה לזה הוא “ויט שכמו לסבול”, לקבל עליו עול תורה כו’, שהתורה היא עוז ותושיה כו’ .. מתשת כח הנפש הבהמית ונותנת עוז לנפש האלקית כו’.

(‘המשך תער”ב’ ח”א ע’ שסט)

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ

בן פורת יוסף (מט, כב)

ביום ג’ [למחרת הבר–מצוה שלי] .. בשעה הרביעית בערך, אמר [אדמו”ר מהורש”ב נ”ע] מאמר “בן פורת יוסף” (המשך), ואז אמר כי הוד כ”ק אאזמו”ר הרה”ק [מוהר”ש] אמר כי על כל שמחה מבניו הגיד מאמר “בן פורת”, ואמר על עצמו שהוא במדריגת יוסף. וסיים הוד כ”ק אאמו”ר [מהורש”ב]: והבטחתו נאמנה עד ביאת גואל צדק.

(‘סה”ש תרפ”ח–צ”א’ ע’ 277)

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א

ונשאתני ממצרים (מז, ל)

גם כאשר נמצאים במצרים בסוף זמן הגלות (במעמד ומצב ד”ויחי”) ע”י הנהגה על–פי הוראת התורה (“בית תלמוד שמשם תצא הוראה”) - ח”ו לחשוב שהגלות הוא המקום המתאים ליהודי (אפילו כשהוא “במיטב הארץ” ודארץ מצרים (סוטה לד, ב)), יהודים בגלות הם במעמד ומצב ד”בנים שגלו מעל שולחן אביהם”! ולכן, כל זמן שיהודי נמצא עדיין במצרים הרי הוא מכריז וצועק ללא הרף: “ונשאתני ממצרים”!! - מה יש ליהודי להיות במצרים?!

(עשרה בטבת תשמ”ג)

פתגם השבוע בעניני משיח וגאולה

כל סיפורי התורה אינם סיפורים בעלמא ח”ו, כי אם הוראות בנוגע להנהגה בפועל ..  ובכל הזמנים כולם .. “התורה היא נצחית” –

יהודי צריך לבקש ולצעוק להקב”ה “נצחית”, ללא הרף - “ונשאתני ממצרים”! הוא נמצא אמנם במעמד ומצב ד”ויחי”, לומד תורה ומקיים מצוות, נותן צדקה וכו’ - אבל הגלות אינו מקומו ומעמדו ומצבו האמיתי, ולכן מבקש הוא מ(יוסף זה) הקב”ה (ספר הליקוטים להאריז”ל שמות בתחלתו) - “ונשאתני ממצרים”! רצונו לצאת מהגלות!!

(עשרה בטבת תשמ”ג)