האם מותר לתת לילד לאכול לפני קידוש?

מאת הרב מנחם מענדל הראל
רב בית הכנסת חב”ד בדרום צפת, ומרבני מכון הלכה חב”ד

האם מותר לתת לילד לאכול לפני קידוש?

כל אב מצווה לחנך את בניו בקיום המצוות, על מנת שיתרגלו בקיום כל המצוות המעשיות בטרם הגיעם לעול המצוות. גיל החינוך במצוות הוא ממתי שהילד מתחיל להבין את חשיבות המצווה, ומאז מתחיל חיוב החינוך על ההורים. לפני גיל זה אין על הילד כל חיוב.

אך יש לציין את דברי חז”ל שאסור ‘לספות לו איסור בידיים’. כגון, מאכל שהוא אסור באכילה, גם אם הילד עדין איננו מבין כלל בכשרות האכילה, בכל זאת אסור לתת לו מאכל שאינו כשר.

אבל בנוגע לאכילה קודם הקידוש, בפרט בשבתות הקיץ שזמן הקידוש בליל שבת הוא בשעה מאוחרת, ומצוי הרבה שקשה לילדים להמתין עד שיעשו קידוש בבית, באם הילד רעב או צמא אין לענות את הילד, כי כשהמאכל עצמו מותר באכילה וכל האיסור הוא מחמת הזמן, מותר להאכילו ואסור לענותו1.

האם יש ענין להסתכל על הנרות בעת הקידוש?

כשמתחיל את אמירת הקידוש טוב ליתן את עיניו בנרות. והטעם לכך הוא, שב’ פעמים המילה ‘נר’ זה בגימטריא ת”ק, וזהו רפואה לפסיעה גסה שנוטלת אחד מת”ק ממאור עיניו של אדם.

אך בשעת ברכת הקידוש צריך להסתכל בכוס של הקידוש.

יש ענין נוסף שהרבי עורר אודותיו בקשר למאור עיניו של אדם בשייכות לקידוש - הזהירות בקידוש על יין דווקא. וכך כותב הרבי “למותר לעוררו על מאמר רז”ל אשר כל הזהיר ביין של קידוש וביין של הבדלה הרי זה מוסיף במאור עיניו”2.

האם חובה על השומעים לטעום מכוס הקידוש?

המקדש צריך לשתות מכוס הקידוש לכתחילה רוב רביעית - מיד לאחר אמירת הקידוש. חובת השתייה מוטלת על המקדש ובכך יוצאים הוא והשומעים ידי חובת קידוש. מי שקידש ואינו יכול לשתות את היין, יכול לתת לאחד המסובים לשתות כשיעור, ואפילו לקטן שהגיע לחינוך.

בנוסף לכך, מצווה מן המובחר שכל אחד מהשומעים ישתה מעט מיין הקידוש, וזהו משום כבוד הכוס להראות את החביבות שישנה לכוס של ברכה. וראוי לכתחילה לשתות מכוס המקדש עצמו, אמנם באם ישנם מסובים רבים ימזוג לכוסות של השומעים אך יוסיף יין לכוס המקדש לפני שמוזג3.

מי שנטל ידיים וברך “המוציא” ונזכר שלא קידש, כיצד ינהג?

אם נזכר שלא קידש לאחר שבירך “המוציא” על הפת לפני שטעם, יקדש על הפת. היינו, שיאמר על הלחם משנה את ברכת הקידוש. במקרה זה לא יקדש על היין, כיוון שאם יקדש על היין יצטרך לטעום מהפת קודם הקידוש שלא תהא ברכת “המוציא” לבטלה.

ואף אם יצטרך לבקש לחם משנה בין הברכה לאכילה - אין זה הפסק כי הוא לצורך האכילה. אך אם כבר אכל מהפת עליו לקדש מיד שנזכר, ואסור לו לטעום דבר עד שיקדש.

אך אם נזכר שלא קידש קודם ברכת ‘המוציא’ יאמר את נוסח הקידוש כרגיל על היין, ומיד לאחר הקידוש ישתה מהכוס ואח”כ יברך על הפת4.

כיצד ניתן לצאת ידי חובת קידוש במקום אחד ולסעוד את סעודת השבת במקום אחר?

אין קידוש אלא במקום סעודה, ודרשו זאת חז”ל מהנאמר “וקראת לשבת עונג” - “במקום עונג .. שם תהא קריאת הקידוש”, כלומר, שיש לקדש דווקא במקום בו סועד את סעודת השבת. לכן יש לקבוע את סעודתו במקום בו קידש.

הגדרת ה”סעודה” שמקיימים במקום הקידוש, הורו הגאונים שמכיוון שהמזונות והיין מזינים ומשביעים, נקראים אף הם “סעודה”. ולכן כשאכל כזית פת, או מיני “מזונות”, או אפילו כששתה רביעית יין, יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה; אלא שלכתחילה צריך שתהיה הרביעית בנוסף לכוס הקידוש, ויכול אח”כ לסעוד את עיקר הסעודה במקום אחר. ואם אכל רק מינים שברכתם האחרונה “בורא נפשות”, לא יצא ידי חובתו, ויקדש שוב במקום שיאכל שם את סעודת השבת5.

1)  ע”פ שו”ע אדה”ז סי’ שמ”ג ס”ג, ז, [בדברים שאסורים מד”ס “כל שהוא צרכו של תינוק ותקנתו לא חששו בו שמא יסרך בכך ויעשה כן לכשיגדל”]; סי’ רס”ט ס”ג. ראה פסקי תשובות סי’ רסט ס”ב.

2)  ע”פ הדרכי משה סי’ רעא סק”ח [דיש להביט בנרות בעת אמירת ויכולו]; שו”ע אדה”ז שם סעיף יט; לקו”ש חכ”ב עמ’ 283; מנהג כ”ק אד”ש שבעת אמירת הקידוש מביט הרבה בנרות ובפרט באמירת יום השישי ובשעת אמירת ברכת הגפן מביט בכוס הקידוש, ובתחילת ברכת הקידוש מביט שוב בנרות. אג”ק חי”א עמ’ שעה.

3)  עפ”י שו”ע אדה”ז סי’ רעא סכ”ד, כ”ה, כ”ט. קצות השולחן סי’ מו סקל”א.

4)  שו”ע אדה”ז סי’ רע”א ס”ט וסט”ו, כ”ג וסי’ קס”ז ס”ט. רמ”א סי’ רע”א סי”ב. קצות השלחן סי’ עט סק”ל. לקו”ש חכ”א עמ’ 385.

5)  שו”ע אדה”ז או”ח סי’ רע”ג ס”א, ה, ז–ט.