בשנת תרצ”ד ביקש הרבי הריי”צ לערוך מסע לארץ הקודש, כדי לפעול למען יציאת החסידים מ

בשנת תרצ”ד ביקש הרבי הריי”צ לערוך מסע לארץ הקודש, כדי לפעול למען יציאת החסידים מרוסיה >> בעקבות המצב הכלכלי הקשה בבית הרבי, עלתה השאלה: מי ילווה את הרבי בנסיעתו המיוחדת, וכיצד תמומן נסיעתו של המלווה? לבסוף עלה שמו של החסיד הנאמן הרב חיים אליעזר הבר, שבין כך תכנן באותם ימים לעלות לארץ הקודש • מי היה האיש? מדוע נבחר דווקא הוא? וכיצד חסיד של האדמו”ר מאלכסנדר הגיע בכלל לליובאוויטש? • מסכת חיים מרתקת

בלודז’, עם בנו ר’ שמחה בונים הבר | משמאל לימין: ר’ חיים אליעזר, בנו ר’ ישראל צבי, ר’ מאיר בליז’ינסקי [חמיו של ר’ ישראל צבי] ויבלחט”א נכדו ר’ אברהם אלתר הבר | ר’ ישראל צבי הבר ליד מצבת אביו ר’ חיים אליעזר הברבבית המכירות הפומביות “ירושלים של זהב” נמכר בימים אלה במכירה פומבית מכתב ישן נושן שכתב מזכירו של הרבי הריי”צ, הרב יחזקאל פייגין. מכתב זה שוגר מאוטווצק אל ירושלים עיר הקודש, ובו מסופר על כך שהרבי מליובאוויטש מתכנן לערוך נסיעה לארץ הקודש.

בין הפרטים המופיעים במכתב שצדו את עיני, מופיעה העובדה שמי שילווה את הרבי במסעו זה וישמשו, יהיה החסיד הרב חיים אליעזר עבער.

מי שמכיר את אורחות חייו של אדמו”ר הריי”צ, בוודאי תמה נוכח השם הלא–צפוי הזה שעלה, שלא היה מהמעגל הקרוב של חצר המלוכה. ומשום כך עולה השאלה, מדוע חסיד זה דווקא הוטל עליו תפקיד נכבד זה? (שלבסוף לא יצא לפועל - ש.ז.ב.). ובכלל: מי היה הרב חיים אליעזר עבער אשר עליו הוטל התפקיד ללוות את אדמו”ר הריי”צ?

אהבה חוצה גבולות

הרב חיים אליעזר עבער היה חסיד ליובאוויטש, מקושר בלב ונפש לרבותינו נשיאינו. הוא נולד בעיר קאליש שבפולין למשפחה הנמנית על חסידות אלכסנדר. משפחתו מיוחסת לבעל ה’מגן אברהם’, מגדולי האחרונים, אשר התגורר בקאליש החל משנת ת”כ.

ר’ חיים אליעזר הפך לחסיד ליובאוויטש בעקבות אחיו, הרב יעקב הבר. האח היה מנכבדי הסוחרים בעיר קאליש ומחשובי חסידי אלכסנדר בפולין, תלמיד חכם מופלג וידוע כנדיב לב. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשלהי קיץ תרע”ד, נמלט עם רעייתו שיינא שרה וילדיהם לתוככי רוסיה. בהתקרב ראש השנה הבין כי הפעם לא יוכל לנסוע אל רבו כדי להיות במחיצתו בראש השנה כמידי שנה, והוא חיפש צדיק אחר כדי להסתופף בצילו ולשאוב מלוא חופניים של קדושה. הוא החל להתעניין היכן ישנו רבי חסידי, ויהודי הסביבה יעצו לו לנסוע לליובאוויטש, להסתופף בצלו של אדמו”ר הרש”ב. הרב יעקב הבר עשה כעצתם, ולקראת ראש השנה תרע”ה הגיע לליובאוויטש. המפגש הראשוני עם חסידות ליובאוויטש הלהיב אותו, ועד מהרה התקשר בכל נימי נפשו לאדמו”ר הרש”ב, הפך לחסיד ליובאוויטש, והחליט להשתקע עם משפחתו בליובאוויטש, אם כי באופן זמני.

כמים הפנים לפנים - גם הרבי הרש”ב קירבו מאוד ואף דאג למלמדים מיוחדים שילמדו את שני בניו יהודה–לייביש ושלמה–דוד. יחד עם אחיינו של הרבי, ישראל דובער, למדו הבנים ‘נגלה’ אצל החסיד המפורסם הרב משה רוזנבלום. את שיעורי החסידות קיבלו מפי המשפיע הנודע הרב שלמה זלמן הבלין, שכיהן עד אותם ימים, כראש ישיבת ‘תורת אמת’ בחברון.

בזכות הלימוד המשותף, התיידד בנו לייביש עם ישראל בער, אחיינו של הרבי. בעקבות כך נעשה לייביש ל”יוצא ונכנס” בבית הרב.

ההתקרבות בין משפחת הבר לרבי הרש”ב כה התעצמה, עד שבימות הקיץ תרע”ה הצטרפה המשפחה למשפחתו של הרבי שנסעה למקום נופש בעיר אורשא. שתי המשפחות התגוררו בסמיכות זו לזו. במהלך הנופש זכו בני המשפחה לקירובים מיוחדים מצד הרבי. בין היתר בחן הרבי הרש”ב את לייביש בלימודו. בתו מרת נעכא התיידדה עם בנותיו של אדמו”ר הריי”צ.

בימי המלחמה עקב אדמו”ר הרש”ב מליובאוויטש והתיישב ברוסטוב. הרב הבר באהבתו את הרבי, עקר אף הוא אחריו והגיע להשתקע עם משפחתו ברוסטוב.

בימי מחלתו האחרונה של אדמו”ר הרש”ב, שימשו הת’ דובער ריבקין בהתמסרות בלתי רגילה. התמסרות זו נשאה חן בעיני הרב הבר, שלקחו לימים לחתן עבור בתו מרת נעכא.

לאחר הסתלקות אדמו”ר הרש”ב, התקשר הרב יעקב הבר בעבותות אהבה לאדמו”ר הריי”צ, עמו היה בידידות מאז הגיעו לליובאוויטש.

בתקופה הבאה שבה משפחת הבר לפולין, והפעם כחסידי ליובאוויטש לכל דבר. עם הגיעו לפולין, החל לקרב את אחיו הצעיר, חיים אליעזר הבר, לחסידות חב”ד. באותה עת היה האח הצעיר אברך שהתגורר בעיר לודז’ שבפולין.

הצלה בכוח הרבי

לימים סיפר ר’ חיים אליעזר על התפעלותו באותם ימים מהחידוש שחידשה חסידות חב”ד: “בידוע, תינוק לומד בתחילה א–ב, לאחר מכן חומש ומשנה ולבסוף גמרא. אולם בעניני עבודת ה’, ראיתי שיש הקופצים תחילה לגמרא, לשלבים נעלים ולדרגות גבוהות מבלי ללמוד ולהפנים תחילה את היסודות. וזה היה לי חידוש כאשר הכרתי את חסידות חב”ד, שלמרות שמגיעים שמה לעומק נפלא, מתחילים עם העניינים הכי פשוטים ויסודיים”.

כעבור שנים, כאשר עזב אדמו”ר הריי”צ את רוסיה והגיע לוורשה, נסע ר’ חיים אליעזר לחצרו של הרבי. בטרם נסיעתו זו נכנס ר’ חיים אליעזר אל רבו האדמו”ר מאלכסנדר כדי לקבל את ברכת הדרך. לאחר הכנות מתאימות, עלה על רכב שבו היו עוד חסידים שנסעו איש איש לאדמו”ר שלו. בדרך אירעה תקלה לא–צפויה ברכב ולא היה ברור אם יוכלו להמשיך. ר’ חיים אליעזר שהיה נחוש להגיע אל אדמו”ר הריי”צ, התעקש להמשיך. אחד הנוסעים הסביר לו, כי עליו לחצות את היער כדי להגיע אל רכבת המגיעה לוורשה.

חרף הסכנה שבדבר, החל לצעוד רגלית ביער, ועד מהרה טעה בדרכו. הוא לא ידע כיצד להיחלץ מהיעבר הסבוך, והיה שרוי בסכנה. עודו תוהה מה עליו לעשות, ראה לפתע גוי צעיר צועד מולו. הלה, תמורת סכום פעוט, ליווה אותו עד לתחנת הרכבת.

שמח וטוב לב עלה ר’ חיים אליעזר על הרכבת, והגיע לראש השנה לחצרו של אדמו”ר הריי”צ. במבט לאחור הבין, כי הבעיות שהיו לו בדרך, היו בשל “קפידה” של האדמו”ר מאלכסנדר שלא אהב את נטישתו של חסידו זה, ורק בכוחו של אדמו”ר הריי”צ ניצל.

בביקורו זה התרשם עמוקות מאדמו”ר הריי”צ ומכוח הנהגתו, והפך לחסיד חב”ד. 

הוסיף וסיפר בנו הרב ישראל צבי הבר: “אבי זכה לראות מספר פעמים את אדמו”ר הריי”צ. שנה אחת נסע לקראת ראש השנה אל הרבי ששהה בוורשה. בלילה הראשון האריך הרבי מאוד בתפילתו, כדרכו, ואבי יחד עם דודי הרב יעקב, התבוננו בו ובתפילתו. כשסיים הרבי להתפלל, נעמדו דודי ואבי בדרך יציאתו. כשעבר הרבי לידם, הסתכל על דודי ואמר לו: ‘אשריך שזכית לראות את האבא [אדמו”ר הרש”ב]’”.

המלווה המפתיע

בשלב מסוים ביקש ר’ חיים אליעזר הבר לעלות לארץ הקודש לבדו. הוא תכנן כי לאחר שיצליח להתארגן במקום מגורים ובפרנסה מסודרת, יעלה את שאר בני משפחתו. הוא זכה לקבל לכך את ברכת אדמו”ר הריי”צ. לא אף זאת, אלא מהאגרת המוצעת כעת למכירה פומבית בבית המכירות “ירושלים של זהב” עולה, כי מזכירות הרבי לצד הנהלת ישיבת תורת אמת שעסקה באישור סרטיפיקטים, עשו הכל כדי לסייע לו במימוש תכניתו.

באותם ימים ביקש אדמו”ר הריי”צ לבקר בארץ הקודש, כדי לפעול בהיקף נרחב למען יציאת של החסידים מרוסיה הסובייטית ועלייתם לארץ הקודש (פרשיה זו נחשפה במלואה על ידי כותב השורות ב’בית משיח’ גיליון 874). מהאגרת המדוברת עולים פרטים חדשים השופכים אור על הבעיות והאתגרים בעת תכנון הנסיעה העתידית. את האגרת כתב הרב יחזקאל פייגין, מזכיר הרבי, והיא ממוענת אל ר’ הנדל הבלין (ששהה באותם ימים בארץ הקודש וסייע לאביו בניהול ישיבת ‘תורת אמת’).

הנה ציטוטים מהאגרת המיוחדת:

“י”ט לחודש מנחם אב תרצ”ד. […] והנה בזה באתי לעוררך על דבר הויזיע של ר’ חיים אליעזר העבער (המעות עבור הויזיע, הם אצלי, כי היה אצלי היום ומסרם לי, וגם כפלתי עוד הפעם בדבר ההבטחה עבור הישיבה [כנראה תרומה לישיבת תורת אמת, כשכר טירחה עבור השגת הויזה] ואמר לי שאין להרהר בזה ויתן מה שאמר), הזירוז בזה הנה כפי שאכתוב לך, אשר עדיין מסופק אם חתני כ”ק [אדמו”ר הריי”צ] יסעו, ובכלל גם אם יסעו, הרי רק המצב הדחוק שלנו מביא שאין מי שיסע עם כ”ק [דהיינו אין מימון לצרף מלווה שישמש כמשב”ק/מזכיר] […] ובכן בהזדמנות כשיש אחד מאתנו שיכול ליסע על הוצאות שלו [דהיינו ר’ חיים אליעזר הבר, שנוסע לארץ הקודש], ודאי צריכים להשתדל שתבוא הנסיעה [של ר’ חיים אליעזר] עם כ”ק [אדמו”ר הריי”צ], ובכלל מובן שצריכים לידע [שיש ויזה ואז יוכל ר’ חיים אליעזר ליסוע] איזה זמן מקודם [נסיעת הרבי]. ועל כן אבקשך הזירוז, הן בעצם עשיית הויזיע והן להודיע תיכף הנה […]”.

במכתב זה מוסיף המזכיר הנאמן ומודיע כי הויזות לארץ הקודש של אדמו”ר הריי”צ כבר התקבלו. כמו כן הוא מעורר על הנחיצות לאתר דירה מתאימה לארח את הרבי. הוא מוסיף כי עד ראש חודש אלול לא יהיו דברים ברורים בנוגע לתאריך הנסיעה.

בחודשים הבאים קיבלו תוכניות הנסיעה תפניות שונות, עד שלבסוף הנסיעה בוטלה. רק הרש”ג, חתנו של אדמו”ר הריי”צ, נסע בגפו לארץ הקודש ופעל שם בחשאי ובגלוי למען עליית החסידים מרוסיה הסובייטית (ועל כך נכתב בפרוטרוט בבית משיח גיליון 874).

הדרכות מהרביים

האגרת המדוברת נשלחה בקיץ תרצ”ד. בחודשים הבאים הכניס ר’ חיים אליעזר את בנו ישראל צבי, בן האחד עשרה, ללמוד בישיבת ‘תומכי תמימים’ בעיר לודז’. בתקופה הבאה, כפי שתכנן מראש, עלה ר’ חיים אליעזר לארץ הקודש, ולאחר תקופת התארגנות הגיעה משפחתו בעקבותיו.

המשפחה התיישבה בפתח תקוה בעוד הם ממשיכים את הקשר עם אדמו”ר הריי”צ באמצעות מכתבי, בהם קיבלו הוראות והדרכות בגשמיות וברוחניות.  כך למשל, לקראת חגיגת הבר מצווה של הבן ישראל צבי, קיבל אביו מכתב ברכה מאדמו”ר הריי”צ.

ב”ה, ז’ טבת תרצ”ז

אטוואצק

ידידי וו”ח אי”א מוה”ר חיים אליעזר שי’

שלום וברכה,

במענה על מכתבו המבשר מחגיגת הבר מצוה של בנו ישראל צבי שי’, למזל טוב, הנני לברכו בברכת מזל טוב, יתן השי”ת ויגדלוהו לתורה חופה ומעשים טובים, והשם יתברך יזמין לו פרנסתו בריוח ובמנוחה שיוכל לקבוע עיתים לתורה ועבודה מתוך פרנסה בריוח,

יגיד ברכתי לבנו ישראל צבי שי’, ברכת מזל טוב בעד הבר מצוה ישקוד בתורה ויהיה ירא שמים חסיד ולמדן,

הדורש שלומו ומברכו.

יוסף יצחק

כאשר כתב לאדמו”ר הריי”צ שהחל לבנות בית, בירכו הרבי - באגרת מכ”ב שבט תרח”צ - בברכות מיוחדות לפרנסה עם קביעות לתורה גם ברבים:

“במענה על מכתבו המודיע, שהתחיל לבנות בית דירה על המגרש אשר לו, יתן השי”ת ויגמור את הבנין בכי טוב וידור בו להצלחה עם בני ביתו שי’ ויגדלו את ילידיהם שי’ לתורה חופה ומעשים טובים, מתוך פרנסה בריוח ומתוך קביעות עיתים לתורה והתעסקות בהתעוררות לקביעות עיתים לתורה ברבים”.

בשנים הבאות החל ר’ חיים אליעזר למסור שיעורי חסידות ברבים. לעתים התעוררה נגדו התנגדות, אך הרבי מה”מ עודדו להמשיך בכך. הנה קטעים מאגרת מיוחדת ששיגר לו הרבי מיום כ”ו בתמוז תשי”ג -  על שיעורי החסידות שמסר וכיצד להתייחס למתנגדים ללימוד החסידות:

בנועם קיבלתי מכתבו מיום ב’ [פרשת] פנחס, לאחר שתיקתו הארוכה, ושמחתי לקרות בו, אשר ממשיך הוא בלימוד תורת החסידות ברבים. ובטח יוסיף בזה - וכפסק רז”ל מעלין בקודש.

ומה שכותב שהיו מנגדים על לימוד זה הנה בטח לא היה בזה אלא ענין של ניסיון, לנסותו אם לא יבוש מפני המלעיגים, כדרישת תורתנו הקדושה בתחילת אורח חיים (הן בטור והן ברמ”א - ראש כל בני הגולה) ולמרות ההעלמות יפיץ שם מאור שבתורה זוהי תורת החסידות, ואשרי חלקו שעמד בניסיון. ובודאי ישמש זה מופת גם כן לאחרים, שאם רק ירצו באמת, חפץ ה’ בידם יצליח, להביא אור וחיות וחמימות החסידות לבני ובנות ישראל בכל מקום שהם.

כמו כן זכה לקבל אגרות נוספות ובהן הדרכות בנושאים רוחניים וגשמיים שונים. כך למשל, כאשר ביקש ברכה לפרנסה עבור יהודים אחרים, השיבו הרבי באגרת מב’ שבט תשי”ז:

“ואלו שכותב אודות פרנסתם, כבר ידועה עצה היעוצה מרבותנו ז”ל, מלח ממון חסר [כדי ‘למלוח’ דהיינו לשמור את הממון, יש להחסיר ממנו כסף לצדקה - ש.ז.ב] ובודאי ימצא האותיות המתאימות להשפיע עליהם שיפרישו לצדקה כשרה - על כל פנים מעט יותר ממעשר, שהרי אין מדקדקין בצדקה, ויהי רצון שיצליח גם בזה […] בברכה לבשורות טובות בכל האמור.

מ. שניאורסאהן”.

כך גם מצאנו התבטאות מיוחדת של הרבי בענין תכלת בציצית, באגרת ששיגר אליו מיום ט’ בתמוז תשי”ח: “במה שכתב על דבר חלזון ותכלת בהנוגע לפועל עתה בציצית - הרי ידוע אשר הרעישו על זה והתנגדו לזה, וגם על פי נגלה, גדולי עולם בעת יצא חידוש זה מראדזין. וגם כ”ק אדמו”ר (מוהרש”ב) נ”ע לא הסכים על החידוש בשום אופן […] זכורני שמביא שעל פי קבלה יהיה ענין התכלת רק לעתיד לבוא. ואנו אין לנו אלא דברי כ”ק אדמו”ר נ”ע…” (אג”ק חלק י”ז אגרת ו’שפב).

לאחר למעלה מיובל שנים בהן למד ולימד חסידות בפתח תקוה ולאחר מכן בתל אביב, אליה עבר בשנותיו האחרונות, נפטר בחודש ניסן תשמ”ב.

צאצאי משפחת הבר, מפוזרים ברחבי תבל, כולם צועדים בדרך התורה והחסידות.

 

מקורות: אגרות קודש אדמו”ר הריי”צ, בית המכירות ירושלים של זהב, שליחות ברומניה הקומוניסטית, חסיד נאמן (תולדות הרב סימפסאן), תורת אמת (תולדות ישיבת תורת אמת), ארכיון אגו”י ירושלים, תולדות חב”ד ברוסיה הסובייטית, בית משיח, ראיונות אישיים.