עמלק - הגדלת הישות כ”ק אדמו”ר הזקן: נאמר בפרשתנו: “מלחמה לה’ בעמלק מדור דור”. בי

עמלק - הגדלת הישות

כ”ק אדמו”ר הזקן: נאמר בפרשתנו: “מלחמה לה’ בעמלק מדור דור”. ביאור העניין: המלחמה היא בכל דור, אפילו בזמן הזה, שלא שייכת מלחמת עמלק בגשמיות. אולם ברוחניות, קיימת מלחמה זו, בנפש, שכן ישנה בנפש הבהמית בחינת עמלק, דהיינו בחינת גסות הרוח בחוצפה וגבהות הלב. וממנה באות מידות רעות מבית ומחוץ. מבית: בנפש - גסות הלב ונצחנות, וכיוצא בהן. ומבחוץ -  בבחינת חיצוניות, בהנהגת הגוף בפועל ממש, ברדיפת הכבוד ומלבושי כבוד ותפארת, ולהתנהג בכבוד ותפארת וכיוצא בהן. וצריך האדם להיות בבחינת “אתהפכא” מעמלק, שהוא הגדלת הישות בכל דרכיו והנהגותיו, כפי שהיה בזמן משה. שהרי ישראל לא באו להילחם איתו ולא שמו ליבם אליו, אלא רק הוא, מעצמו ומאליו, בא לעורר מלחמת חינם, עקב גדולתם של ישראל.

(תורה אור, פרשת תצוה, פג, א)

מדוע הרים משה ידיו למעלה מהראש?

כ”ק אדמו”ר האמצעי: סיבת מלחמת עמלק, שארעה ברפידים כמסופר בפרשתנו, היא מאחר שעמלק ראו את הניסים של יציאת מצרים, התעוררו כתוצאה מזה בשנאה קשה לישראל, בתכלית השנאה, בתכלית העזות והחוצפה, שלמעלה מהטעם. והכח שבקדושה שיש לעורר כדי להתגבר על כך הוא, רק על ידי ביטול לאין באמצעות אהבה רבה מכל וכל, שלמעלה מהטעם לגמרי. זהו שהרים משה את ידו  למעלה מהראש, דהיינו למעלה מטעם ודעת, ואז “וגבר ישראל”.

(נר מצוה ותורה אור, שער האמונה, כח, א)

ולא ארפנו

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: על הפסוק “אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי”, דרשו חז”ל: בית אמי - תורה שבכתב, חדר הורתי - תורה שבעל פה. והעניין: אמרו חז”ל: “ויסעו ישראל מרפידים ויבוא עמלק”. כיוון שרפו ידיהם מן התורה, מיד ויבוא עמלק”. וזהו “ולא ארפנו”, שלא יהיה רפיון ידיים. ואת זאת פועל לימוד התורה, ובשניים: התורה מחברת את בני ישראל עם ה’ ופועלת שיהיה החיבור של “שאו את ראש בני ישראל”. ועוד: “ולא ארפנו”, שלימוד התורה פועל שלא יהיה רפיון ידיים בהתחברות זו.

(מאמרי אדמו”ר הצמח צדק, ספר תרט”ו, עמ’ צז)

ברזל (עם הכולל) בגימטריא: עמלק

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: במדרש רבה סוף פרשת תרומה מבואר שהעובדה שהתורה אינה מבקשת מישראל להביא ברזל לתרומת המקדש היא משום שברזל הוא כנגד מחריבי בית המקדש, שזו קליפה שאי אפשר לבררה כלל. זוהי בחינת עמלק, שכן ברזל עם הכולל, בגימטריא - עמלק, שזהו מה שכתוב בפרשתנו: “מלחמה לה’ בעמלק”, שאין השם שלם ואין הכסא שלם, עד שימחה זרעו של עמלק!

(תורת שמואל תרמ”א, עמ’ קמב)

כח מעצם הנשמה

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: במדרש רבה מבואר על הפסוק “צא הלחם בעמלק”, “מכאן שהיו נתונים תחת ענני הכבוד, שאין אומרים צא, אלא למי ששרוי בפנים”. “פנים” הוא עניין המקיפים שבנפש, ששם אינה שייכת שום מלחמה. וצריכה להיות היציאה מבפנים, אל העבודה שעל פי טעם ודעת דווקא, שכאן שייכת המלחמה עם הנפש הבהמית. ברם אף שהעבודה נעשית בחוץ, אולם הכח לזה בא מבפנים, מעצם הנשמה.

(המשך תער”ב, חלק ראשון, ש”פ תצא, תער”ב עמ’ קיא)

“וצא הלחם בעמלק”!

כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ: נאמר בפרשתנו: “בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק”. צריך להבין מה שמתחיל בלשון רבים - “בחר לנו” ומסיים בלשון יחיד - “צא הלחם”?

אלא ש”בחר לנו אנשים”, היינו “אנשי משה” דווקא. שכן משה עניינו הוא - ביטול. שאינו מציאות לעצמו כלל, וכל מציאותו היא רק מה שמאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים. לאמור: מכוח ביטולו מגיע תוקפו, שאינו תוקף של מציאות לעצמו, אלא תוקף של “אמיתת המצאו” של ה’. ויהושע היה בטל לגמרי למשה כלבנה הבטלה לחמה. מכך מובן: שמשה מצווה בחר לנו אנשי משה הבטלים למשה, הבטל לה’. ולכן אומר “צא הלחם” בלשון יחיד, שכן כח זה להלחם בעמלק נמסר לכל אחד ואחד ממש, על ידי ביטולו לה’ ולמשה, ולאתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא.

(סה”מ תש”ט, ד”ה ויבא עמלק וגו’ עמ’ 34 ואילך)

שרפו ידיהם…

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: על הנאמר “ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים” ודברי חז”ל “שרפו ידיהם מדברי תורה”, יש לשאול: מה משמעות הביטוי “רפו ידיהם”, והרי מדובר כאן על לימוד תורה, שעניינה הבנה והשגה, ומה שייך לכאן רפיון ידיים?

אלא, שאם לימוד התורה של האדם, הוא באופן של התבטלות לרצון ה’, ומתוך רצון לקיימה, אזי חיות זו שבלימוד, תביא את האדם לקיום כל מצוות התורה. ואם אכן רפו ידיו מקיום המצוות המעשיות, אות הוא שלימוד התורה שלו לא היה כדבעי, ולכן זה פגע בקיומן של המצוות.

(ספר המאמרים שמות, חלק ב, מאמר ד”ה ויבא עמלק, ה’תשמ”ב, עמ’ נז ואילך)

פלא הכי גדול

…הרי זה פלא הכי גדול: היתכן, שלאחרי כל התפלות והבקשות של בני ישראל על הגאולה במשך כל הדורות, עד לדור האחרון, ושנה האחרונה, ובשנה האחרונה עצמה ריבוי פעמים מהתחלת השנה - משיח צדקנו עדיין לא בא?!…

הקב”ה הוא “כל יכול”, ועאכו”כ בנוגע לענין שיהודים מצפים ומבקשים בכל הדורות, ובפרט לאחרי שכבר “כלו כל הקיצין”, וכבר עשו תשובה, עד שכבר “צחצחו הכפתורים”, ואעפ”כ, משיח צדקנו עדיין לא בא!…

ובכל אופן, בודאי שהקב”ה צריך כבר להביא את הגאולה האמיתית והשלימה…

(י”א שבט תשמ”ט - בעת ה”יחידות”)