הוא ניצח בתחרויות קרטה ארציות, הוא מחנך רציני, הוא שליח כבד ראש, אבל הוא גם איש

הוא ניצח בתחרויות קרטה ארציות, הוא מחנך רציני, הוא שליח כבד ראש, אבל הוא גם איש בידור שיודע לצחוק ולהצחיק אנשים, והרבה * ר’ יפתח לוזיה, האיש שאי אפשר לשבת איתו בלי לצחוק ולחייך, שופע בדיחות ונותן הצצה קטנה לעולם שמאחורי הקלעים * ליצן חסידי? תלוי מאיפה מסתכלים על זה. * (לא רק) פורים שמח.

כשאני שואל בסיום הראיון את ר’ יפתח לוזיה לגבי התגובות שהוא מקבל למופעי הבדחנות שלו, הוא מחייך ומספר:

“לאחר הופעה באחד מבתי הכלא, ניגש אלי אחד האסירים היושב מאחורי סורג ובריח על סדרת גנבות, וסח לי: ‘כבוד הרב, אני מעריץ שלך, יש לי בבית את כל הדיסקים שלך, את הסרטים, הספרים וגם את כל כלי הכסף והזהב שלך’”…

הפנים של ר’ יפתח מתרצנות. נראה לי שאחרי כמה בדיחות שאיתן פתח את השיחה שלנו, הוא מתחיל כעת לדבר תכל’ס. אז הוא פותח את הפה ואומר לי: “לא מזמן חב”דניק אחד מקבל שיחת טלפון ממנהל הבנק שלו. הוא עונה בחיל וברעדה. מנהל הבנק אומר לו בקול חמור סבר שיש לו מינוס של 24,000 אלף ₪ ב’עובר ושב’. החב”דניק נבהל מאוד ושואל בפליאה - לפי החישובים שלי המינוס הרבה יותר נמוך - רק 6,000 ₪. עונה לו המנהל, שכחת חביבי שבתקופה זו, כל שקל שלך שווה 4…”

“טוב”, אומר ר’ יפתח, “הפעם אני רציני”. והוא מספר: “כמה חבר’ה צעירים, לא דתיים, הגיעו להתארח ב’מכון אסנט’, שם נהוג שבערב שבת כל האורחים מתארחים לסעודות שבת בבתי אנ”ש בקרית חב”ד ולאחר–מכן הם שבים ל’אסנט’. מוקדם מהרגיל שב אחד הצעירים כשעל פניו סימני פגיעה.

“האחראי על הקבוצה שואל אותו ‘מה קרה’? אך האיש מסרב לפצות את פיו. לבסוף נעתר ומספר על החוויה הטראומתית שחווה זה עתה. לדבריו בעל הבית, חב”דניק מזוקן, מזג יין לגביע שלו, והפנה אליו שאלה: ‘להוציא אותך או שאתה יוצא לבד?’ אותו צעיר נעלב מאוד, ויצא לבד…”

•

כבר עשור שנים שר’ יפתח לוזיה עולה על במות במופעי צחוק והומור לילדים. זה התחיל ב’קטן’, במסגרת קעמפ ‘אורו של משיח’, והמשיך בפני קהלים רבים ומגוונים, ערבי התרמה של בתי חב”ד, ערבי נשים ואירועים וכינוסים לילדים. אם תשאלו אותו, הוא יגלה לכם שקהל היעד הכי אהוד מבחינתו, זהו ילדי צבאות ה’. “הם מלכתחילה מגיעים להופעות פתוחים ומשוחררים לצחוק, העבודה איתם הכי קלה”.

איך הגיע ר’ יפתח שבימים כתיקונם משמש כמחנך במכון הטכנולוגי בצפת ושליח הרבי מלך המשיח בקיבוץ ‘מחניים’ ובמושב ‘משמר הירדן’, לתחום הבדיחות והצחוק? איך הכישרון הזה מסייע לו לעבודה החינוכית ובעבודת השליחות? במה שונה בדחן חסידי מבדחן אחר? מה הן הגבולות? ואיך מכניסים ‘משיח’ גם בתוך המופעים הללו? שאלנו והקשינו וברוח ימי הפורים קיבלנו תשובות רציניות לצד בדיחות ואמרות שפר המעלות חיוך.

החיים זה לא הומור

הכל החל כשהיה ילד בכתה ג’ בכפר סבא, ילד מופנם וביישן שכמעט ולא פצה את פיו. תמיד העדיף שילדים אחרים יענו על השאלה שהופנתה אליו. בסוף אותה שנה נרשם לחוג ללימודי ‘קרטה’ כדי לעלות אצלו את ביטחונו העצמי, וגם כדי לדעת ‘להחזיר’ לילדים שסימנו אותו כילד חלש. זה הצליח, כי ביטחונו העצמי נסק, ולצד לימודי הקרטה הוא התחיל לפצות את פיו, והחל להפתיע את עצמו ואת הסביבה.

“ההפתעה הגדולה הייתה, שגיליתי שיש לי כישרון למשחק וצחוק. הייתי מחקה דמויות בפוליטיקה, את המנהל והמורים ואפילו את שכניי ואת החנווני במכולת. החברים, אפילו המבוגרים, נהנו והגניבו חיוכים. בהצגת סוף השנה של כתה ו’, קיבל תפקיד משמעותי, והמשתתפים כולם נהנו וצחקו”.

המחמאות שקצר הביאו אותו לבקש להתקבל בתיכון למגמת ‘תקשורת’, המגמה הכי קרובה למגמת תיאטרון שלא הייתה בתיכון בו למד. שם, הפיק עם שני חברים כמה סרטים מצחיקים שזכו לתשואות ולביקורות טובות. “כעת היה ברור לכולם שעתידי נמצא בעולם התיאטרון והמשחק”.   

ואז אתה חוזר בתשובה?

“החזרה בתשובה שלי החלה בגיל ארבע עשרה וחצי. עד אז הרגשתי באופן כללי שיש לי חיים טובים ומאושרים, היה לי באמת הכול. זכיתי בשתי אליפויות נוער ב’קרטה’ ובאליפויות נוספות הייתי במקום שני ושלישי, הייתי מהבולטים בחבר’ה, כולם היו סביבי והרגשתי נהדר.

“באותה תקופה אבי החל לפקוד את בית הכנסת. כמה חודשים לא הייתי שותף להתעוררות הרוחנית שחווה, עד שערב שבת אחת החלטתי שאני הרי צריך להודות לה’ על כל הטוב הזה שהוא מעניק לי, והצטרפתי עם אבי לתפילה. חזרתי נלהב. מאז הצטרפתי אליו מדי שבת.

“כשעברנו לגור בתל מונד, הכרתי לראשונה את שליח הרבי מלך המשיח במקום, הרב עמרם שעתל, והוא קירב אותי מאוד. קיבלתי על עצמי לשמור שבת, אחר כך ציצית, ובגיל שש–עשרה וחצי, לתדהמת כל חבריי לכיתה וחבריי לקרטה שיעדו לי גדולות בתחום - עברתי ללמוד בישיבת חסידי חב”ד בצפת”. 

ואז, כשנהיית חב”דניק, הנחת את הכישרון בצד?

“האמת, כן. כמו כל בעל תשובה בתחילת הדרך הייתי ב’אורות’, טמנתי את ראשי בין הספרים בערך עשרים שעות ביממה, אבל לאחר תקופה מגיע שלב ה’כלים’. נפתחתי מאוד כשלקחו אותי ל’קעמפ אורו של משיח’, שם עשיתי בפני הילדים הופעת קרטה בשילוב בדיחות שהספקתי לאלתר. כשראיתי שאפשר לעשות מופעי בידור גם ברוח החסידות, והילדים נהנים, הבנתי שעלי להמשיך בזה”.

החברים בישיבה שגילו את הכישרון שלו, ביקשו ממנו עוד ועוד. הוא החל להשתמש בזה גם ב’מבצעים’. “ראיתי אנשים שמחים ומאושרים”. ר’ יפתח אילתר. זה היה סוד קסמו. “לא הייתה לי משנה סדורה, אלא הייתי נעמד והדברים היו זורמים”.

מה ההבדל בין הבדחנות בעולם החב”די לעולם הקודם?

“הבדל גדול. כיום אני לא אפגע באיש דרך ההומור שלי, מה שקרה הרבה בעולם הקודם שבו הייתי. מה עוד, שתמיד אני משלב מסר סמוי בבדיחות, בעוד שבעולם הלא–דתי, אין שום מסר מאחורי הבדיחות”.

בכל בדיחה חייבת להיות מסר?

“לא. מי שמחפש מסר מובהק בכל בדיחה, טועה. אבל, אדמו”ר הזקן כותב בתניא, שכשיהודי שרוי בשמחה, זה עוזר לו להתקדם בקשר שלו עם הקב”ה, בעוד שכשיהודי נמצא בעצבות, הוא יימשך לעשיית עבירות. לכן, הערך המוסף של הבדיחות, גם אם אין בהם מסר הוא, שאנשים יהיו שמחים, ואז יהיה להם קל יותר לקיים מצוות ולהידבק בה’. פעם ראיתי בחורים יושבים שמחים, ומישהו הגיע והעיר להם שמדובר בליצנות. שאלתי אותו לאחר מכן, ‘למה ליצנות? יהודים יושבים בהפסקה וצוחקים בניהם, בלי לפגוע ועם אמות מידה הלכתיות ברורות, למה יש בזה בעיה?’

“אני מלמד במכון הטכנולוגי, ולפעמים אני יושב עם בחורים עשרים דקות תמימות ואנחנו צוחקים. האם היה זה זמן לבטלה? ממש לא, מחר או מחרתיים, כשהם ירצו לשאול שאלה רצינית, הם ייגשו אלי בלב פתוח יותר. הרי גם האמוראים היו עושים כך, פותחים במילתא דבדיחותא על מנת לפתוח את הלב, ואחר כך, כל דבר שתגיד יקשיבו לך. לא צריך בכל רגע לחפש את הרווח המיידי.

“מסופר על התוועדות בה ישבו כמה משפיעים, ואחד המתוועדים סיים את דבריו בטענה שמוכרחים לצאת מההתוועדות עם ‘מעשה בפועל’, שאל אותו המשפיע שישב לצידו, האם ההתוועדות עצמה היא לא עשייה בפועל?!

“כך גם בבדיחות עצמן, יש כאלה עם מסר ויש שאין מאחוריהן מסר מובהק, הן נאמרות בשביל להצחיק נטו. המסר הוא שיהודי יצחק והיה זה שכרנו, אך לטעמי גם הבדיחות שאין אחריהן מסר מובהק מסר עקיף יש בוודאי”.

את מי קל יותר להצחיק, אנשים מבוגרים או ילדים?

זה לא סוד שקל יותר להצחיק ילדים, ובטח את ילדי צבאות ה’. הם מגיעים להופעה כבר שמחים ולא משנה מי יעמוד על הבמה. ילדים מפרגנים מאוד, ואת מה שהם מרגישים וחושבים, אתה רואה על הפרצוף שלהם. עולם המבוגרים מטבע הדברים הוא עולם סקפטי יותר, מבוגרים נכנסים להופעה סגורים יותר, בגישה של ‘בוא נראה אם הוא יצליח להוציא ממני חיוך’. 

 

ביום שאבא
הפסיק לדבר עם אמא

“בתחילת חזרתי בתשובה עברתי הרבה מאוד אירועים שלאחר שהפכתי לחב”דניק, צחקתי עליהם, וכיום אני אף מספר עליהם בהופעות”, מוסיף ר’ יפתח לוזיה לספר.

“זכורני שכשאבא שלי חזר בתשובה, הוא למד במשנה את המשנה ‘אל תרבה שיחה עם האישה’. הוא לא הבין יותר מדי חוכמות ולא דיבר עם אימא שלי שבוע…

“אני זוכר בעצמי שבחודשים הראשונים של ההתקרבות, קראתי קריאת שמע על המיטה, הייתי נעמד על המיטה וקורא את התפילה. ערב אחד אימי נכנסה וראתה אותי עומד על המיטה ומכה עם אגרוף על החזה והייתה בטוחה שמדובר בעוד איזה תרגיל שלמדתי ב’קרטה’…

“הקטע הכי מצחיק שהיה לי, כאשר נכנסתי ללמוד בישיבה בצפת, סיפרו לי שלא אומרים ‘סרטן’, אלא ‘המחלה הידועה’. כשקיבלתי על עצמי את הוראת הרבי ללמוד שלושה פרקים ברמב”ם היומי, הגעתי לפרקים שמדברים על הלכות קידוש החודש. כשהגעתי למזל ‘סרטן’, הייתי אומר בערך כך: מזל ‘המחלה הידועה’ שנוגע במזל קשת וכו’. מישהו ששמע אותי, תיקן אותי לאלתר”.

ר’ יפתח ‘יורה’ את הבדיחות שלו בצרורות, אתה כבר לא יודע מה אמיתי ומה לא. והנה עוד אחת:

“ישנה בדיחה ידועה נוספת בין בעלי תשובה שנפגשים לצורך שידוך. לבחור קוראים אליהו, ולאישה בתיה. כשהיא שואלת אותו לשמוע הוא עונה ‘קליהו’, וכשהיא נשאלת לשמה היא עונה ‘בתקה’…

“המסר בבדיחות הללו”, מסביר ר’ יפתח, “שכדאי לבעל תשובה לקבל הכוונה והדרכה ולא להיות נעול על מה שהוא חושב כנכון. אותו הדבר גם אצל חסידים מבית, לא צריכים ללכת עם פנים רציניות עד חמוצות בהרגשה שכל העולם על כתפיך. מותר ורצוי לחייך, לשמוח ואפילו לצחוק. עצם העובדה שיהודי שמח ומחייך בגלות, יש בזה כדי לקנות ברכה”. 

אולי תגלה לנו קצת מנבכי עבודתך: אתה מאלה שמכינים כל הופעה? הבדיחות רשומות וסדרות אצלך במגירה לכל נושא או שהכול ב’שלוף’?

“האמת שרק לאחרונה התחלתי לרשום. אנשים מבקשים ממני להופיע בפני קהלי יעד מוגדרים, ולכן אני רושם בדיחות ורעיונות לכל קהל יעד, אבל מי שמכיר אותי יודע, שהופעות הכי טובות באות באילתור.

“יש עוד משהו שאנשים צריכים לדעת: מה שקובע אם הופעה תהיה מוצלחת, זה הקהל. זה תלוי הרבה מאוד בשיתוף הפעולה מצדו”.

 

שליחות והומור

אתם נמצאים כבר שש שנים בשליחות בקיבוץ ‘מחניים’. הכישרון הזה להצחיק מסייע לך גם בחיי השליחות?

“אין לך מושג עד כמה. בשבת הראשונה שלי בישוב, קיבלתי את עליית הכהן בבית הכנסת. לאחר מכן שאל אותי אחד המתפללים אם אני כהן? עניתי לו בשלילה. ‘אז איך אתה מקבל את עליית כהן?’ עניתי לו שאני בשלבי גיור כדי להיות כהן. ‘מה זאת אומרת?’ הוא היה בהלם. ‘אם אתה לא כהן איך ניתן להתגייר ולהיות כהן?’ עניתי לו שאבי שי’ הוא כהן, סבי אף הוא היה כהן, והחלטתי שגם אני רוצה להיות כהן…

“אבל באמת, אני משתדל בשבת להיות רציני יותר ולהמעיט בבדיחות, מחשש שאעבור על מלאכת ‘קורע’…

“וכעת ברצינות: ההומור מסייע לי רבות בעבודת השליחות. כשאנשים שמחים ונפתחים, קל יותר לפעול איתם. כשהגעתי לפני כשש שנים לפעול בקיבוץ ‘מחניים’, ביקשה ממני אישה מקומית לבדוק את המזוזות בביתה. לפני שדרכתי על מפתן דלת הבית, הזהירו אותי שבעלה של האישה הוא ‘אנטי’ מהסוג של המתריסים והצועקים. אף על פי כן פקדתי את הבית.

“כשהייתי עסוק בלהוריד את המזוזות בסלון, הוא הופיע פתאום ופניו חמורות סבר. הוא ניגש לשאול בשמי, ואני עניתי לו ששמי יפתח לוזיה, ובאתי להחזיר אותו בתשובה. תוך כדי דיבור הסרתי את המגבעת מראשי והנחתי אותה על ראשו. הוא חייך ואז השיחה קלחה. מאז אנחנו ידידים טובים. הוא מגיע מידי פעם לשיעורים בבית חב”ד ואפילו חתם על הוראת קבע. דווקא התגובה הכי קיצונית והזויה שהוא לא ציפה לה, חיברה בינינו. זה המעלה שיש בהומור, זה מסיר את כל המחיצות”.

איפה עובר הקו בין בדחן לליצן? אתה הרי לא רוצה להיתפס כליצן של העיירה במקום שליחותך.

“שאלה טובה, ואולי זה עוד הבדל בין בדחן שהוא חסיד חב”ד לבדחן מכל מקום. לי, לאחר מופעי הבדחנות, ישנה שליחות לעשות, מסירת שיעורי תורה, הכנת ילדים לבר מצווה ועוד פעולות רציניות. במידה מסוימת אפילו מחשיבים אותי כ’רב’ ולכן צריך טקט מסוים. אפשר להיות בדחן, אך לא ליצן. כשאני מלמד תניא אני לא אזרוק בדיחות. אפשר לומר דברי הומור בהתוועדות או בחוג בית, אך אנשים מבינים מהר מאוד את הגבולות. אנשים יודעים שיש לי כללי ברזל בעניין, ומעריכים זאת.

“בהחלט אפשר לשלב בין הומור לבין להיות ‘דוגמה מהלכת’. אם ניקח כדוגמה את הרבי מלך המשיח, אף אחד לא חושב שהרבי הוא פחות קיצוני בעניני שו”ע כי הוא חייכן ומפויס יותר, שמקבל כל אחד בסבר פנים יפות. לכן צריך להבין שלכל ההומור הזה יש מטרה ומסר לקשר לרבי עוד ועוד יהודים, וגם בתוך אנ”ש: לשמח את החסידים כדי שיוכלו לפעול ב’מבצעים’ ביתר שאת ולהביא לימות המשיח”.

 

לצאת מהריבוע

ר’ יפתח זוכה לקבל הרבה תגובות טובות. נכון, לפעמים יש ‘אנשים כבדים’ שיזרקו משהו על הצורך להיזהר שהבדיחה לא תגלוש הלאה, אך ברוב המוחלט של המקרים, אנשים שמחים ובאים להודות. “ילדים למשל כבר מודים לי לפני ההופעה, עוד לפני שצחקו, ככה זה עם זה ילדים.

“כשאני מופיע בפני נשים, אני מקבל למחרת את התגובות מהבעלים. ‘אשתי סיפרה על הבדיחה הזו והזו’, או ‘איזה ערב מהנה היא חוותה’. העובדה שאנשים בדורנו שמחים ואפילו לשעה קלה, זו כבר מטרה בפני עצמה”.

כמו כל שליח, אתה בוודאי גם מכוון בזה לזירוז התגלותו של הרבי

“בוודאי. באחת משיחות ה’דבר מלכות’ אומר הרבי במפורש, שמה שחסר עדיין להתגלות השלימה זה עניין השמחה. שמחה, כך מסביר הרבי, זהו נדבך שצריך להיות למעלה מטעם ודעת. גם להביא את ‘המשיח’ אנחנו צריכים לעשות פעולות של למעלה מטעם ודעת, לצאת מעצמנו. כשאנחנו חושבים רק בכלים של ‘הדעת’, אנחנו נשארים תקועים בתוך ארבע אמות שלנו ולא מסוגלים לצאת מהם. הרבי אומר שהגאולה כבר כאן וצריכים רק לפקוח את העיניים - כדי ‘לפקוח את העיניים’ בגלות מוכרחים לצאת מהדעת המקובעת שלנו.

“בכלל, אתה רואה בחלוקות הדולרים כיצד הרבי מחייך רבות לאנשים ואפילו יודע להוציא מאנשים אחרים חיוך ואפילו צחוק. כשמישהו שמח, קל יותר לבקש ממנו לקבל על עצמו החלטות טובות. השמחה מרוממת את האדם ממעמדו ומצבו”.

ימים אלו של חודש אדר בטח ימים עמוסים

“בהחלט. כשמגיע חודש אדר, הטלפון שלי אכן לא מפסיק לצלצל. אתה מתאר לעצמך מתי הטלפון שלי עושה וידם אהרון? בחודש אב או בחודש אלול, אף אחד לא חושב להזמין אותי לדרשות התעוררות, לזה יש כנראה דרשנים אחרים, והאמת, דווקא חבל, כי יש לי כמה חידודי לשון, בדיחות ואמרות שפר לחודשים הללו”… 

 

הכי רציני בפורים

במהלך חודש אדר, כאמור, מקבל ר’ יפתח עשרות פניות להשתתף באירועים ובכינוסים על תקן ‘הבדחן’. לדידו הוא עושה מאמץ ליטול חלק בכולם שכן הוא רואה בכך חלק משליחות חייו - לגרום ליהודים להיות שמחים. אבל אם תחפשו אותו ביום הפורים עצמו, תוכלו למצוא אותו ביישוב שליחותו, עסוק מעל הראש, סובב בין בתי המקורבים, מחלק משלוחי מנות, קורא במגילה ומכנס את כולם לסעודת חג בבית חב”ד. אם תרצו זה עוד הבדל בין בדחן סתם לבדחן חסיד.

“בעולם הרחב ישנה אמרה שנונה - ‘בדחן זה כמו גשם. נחמד לצפות בו, אך כשהוא יורד עליך זה לא נעים’. המוטו של בדחן חסידי הוא, שבכל מצב יהיה נעים להיות בחברתו ובדיחותיו יהיו מחזקות ומעצימות”, חותם ר’ יפתח את הראיון הפורימי.