לעת כזאת במיוחד, נדרש מאיתנו “הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות - קבלת פני משיח צד

לעת כזאת במיוחד, נדרש מאיתנו “הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות - קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש”, לבקש את מלכותו של הרבי, כפי המבואר בחסידות אודות עבודת “הכתרת המלך” בראש–השנה

סיפר הרה”ח ר’ שמואל הכהן הענדל בשבת שכולה משיח: אחד השלוחים של הרבי שליט”א בקנדה, יש לו ילד מיוחד, ומטבע הדברים יש לילד מטפלת צמודה, גויה, שהולכת עמו לכל מקום.

יום אחד עברו ההורים עם הילד והמטפלת ליד מסעדה יוקרתית, טריפה לחלוטין, וכמובן לא העלו על דעתם להיכנס למקום כזה. אולם באותה מסעדה הייתה גם “משחקייה” לילדים. כשהילד ראה זאת, התחיל לבכות שהוא רוצה להיכנס ולשחק שם במשחקים. הוריו לא יכלו לסרב נוכח הפצרותיו, ושלחו אותו עם המטפלת לשחק שם.

מאז אותו יום התחיל הילד לבקש בתוקף ללכת ולשחק שם בכל יום. ההורים שלחו אותו לשם שוב ושוב עם המטפלת, ולאחר זמן היו באים לקחתם הביתה. יום אחד, כשהמטפלת התקשרה שיבואו לקחתם, מיהר השליח אל מכוניתו אך שכח לקחת עמו את הטלפון הנייד. כשהגיע למקום המפגש הקבוע נכח לדעת שהילד איננו, וגם לא המטפלת. הוא חיכה משך זמן, והבין שאין לו ברירה אלא להיכנס למסעדה לחפש אותם, למרות אי הנעימות הכרוכה בכך שרב יהודי נכנס למקום כזה. בתחילה ניסה להימנע מן הכניסה פנימה והציץ דרך חלון הראווה בניסיון לאתר את הילד והמטפלת, אולם ללא הצלחה. בלית ברירה נכנס פנימה, כשהוא ממהר ללכת ישירות אל המשחקייה מבלי לפנות ימינה או שמאלה.

פתאום שמע קריאה בשמו: “ראביי, מה אתה עושה כאן?!” הוא נשא את מבטו, זיהה את הקוראת, ומיד הגיב: “ניני, מה את עושה פה?!” התברר שאותה ניני הייתה באה עם אמהּ לפני 17 שנים לבית חב”ד אותו ניהל. אמהּ הייתה ניצולת שואה, והיא מצאה בבית חב”ד מקום יהודי נעים, והביא עמה גם את בתה ניני. אולם מאז שהאם נפטרה לפני 17 שנים, הפסיקה הילדה לבוא לבית חב”ד.

עברו שנים. היא גדלה, התחתנה, נולדו לה כמה ילדים, ובמשך הזמן התרחקה מחיי תורה ומצוות, עד שהיה זה אך טבעי בעיניה להיכנס למסעדה כזו. דווקא בגלל הבשר הלא–כשר שבלט שם מאד, היא לפתע כאילו תפסה את עצמה: ‘הו, עד כמה התרחקתי, עד שאני מגיעה למקום כזה ללא היסוס’. דווקא מחשבה זו עוררה אותה לשנות כיוון ולחשוב להתקרב יותר לחיי תורה ומצוות. אלא שעדיין לא הייתה בטוחה בכך. היא עצמה את עיניה ונשאה תפילה לה’, כשהיא כאילו קוראת גם לאמהּ שבעולם האמת: ‘אנא, תני לי סימן שבאמת זה מה שאני צריכה לעשות, לחזור לחיי תורה ומצוות’. כשפקחה את עיניה, ראתה פתאום לנגד עיניה את מי שהכי לא צפוי כאן, במסעדה הטריפה הזו - הרב מבית חב”ד… אין צורך להוסיף שבעקבות המפגש הזה, היא חזרה והתקרבה לבית חב”ד ולחיי תורה ומצוות מלאים.

ומה קרה עם הילד? לאחר מכן התברר שהילד עם המטפלת הלכו למקום אחר, כשהם סומכים על הטלפון הנייד בו יודיעו היכן הם נמצאים. המעניין ביותר הוא, שמאז אותו יום הילד הפסיק לבקש להגיע לאותה משחקייה. התברר שהכל לא נעשה אלא שניני ומשפחתה יחזרו לחיי תורה ומצוות.

הקב”ה מבקש: המליכוני!

אנו יודעים - ומי שזוכה לפקוח את העיניים יכול אף לראות זאת בעיני בשר בהזדמנויות רבות כמו לדוגמה בסיפור האמור -  שהרבי מלך המשיח שליט”א מנהל את המלחמה בדרך אל המטרה להביא גאולה לעולם. אולם הרבי רוצה שלא נהיה “ראש קטן”, ושלא נעשה רק מה שאומרים לנו במפורש, אלא יותר מכך.  

ביום ב’ בניסן תשמ”ח נאמרה לנו ההוראה והחשיבות והנחיצות של הכרזת “יחי המלך”, שהיא–היא הפועלת את התגלותו לעיני כל  בגאולה השלימה.

כשם שצריך להכתיר ולהמליך כביכול את הקב”ה בראש השנה, למרות שמלך מלכי המלכים אינו זקוק לאף אחד כדי להיות למלך על העולם (כנוסח הפיוט “אדון עולם אשר מלך (עוד) בטרם כל יצור נברא”), אף–על–פי–כן, עלה ברצונו יתברך שעובדת היותו מלך, תתחדש ותתגלה דווקא באתערותא דלתתא, על–ידי עבדיו ועמו ישראל, וכהמשך הפיוט, שדווקא כאשר נבראו נוצרו ונעשו היצורים - “לעת נעשה בחפצו כל, (רק) אזי מלך שמו נקרא”. רק אז, על ידי פעולת הנבראים, נקרא שמו יתברך בשם מלך. דווקא האדם השפל והתחתון הוא הממליך אותו יתברך. ולכן הקב”ה כביכול מבקש מאתנו, ברואיו ויצוריו הנחותים: “אמרו לפני מלכיות, כדי שתמליכוני עליכם”.

לא זו בלבד שהדירה לו יתברך מתבצעת על ידי הנבראים, אלא גם עצם עובדת היותו מלך נפעלת על ידי העם. כך הוא רצונו יתברך, שגם זה עצמו ייעשה כביכול על ידי עם ישראל. ואנו עושים זאת בתפילותינו ובבקשותינו בתפילות ראש–השנה: “מלוך על כל העולם כולו בכבודך, והינשא על כל הארץ ביקרך”, “ותמלוך אתה הוא ה’ לבדך על כל מעשיך”, ועוד. כך גם תקיעת השופר, ש”הענין הראשון” בתקיעת שופר הוא הכתרת המלך.

ולכאורה, לשם–מה צריך הקב”ה את כל זה? מה זה חסר לו? והרי הוא יתברך אינו צריך ואינו זקוק למאומה? אולם מי שלומד חסידות יודע את ההסברים המופיעים בחסידות - שכך עלה ברצונו יתברך, שגם עובדת היותו מלך תתחדש ותתגלה על–ידי עבודתם של הנבראים. כך עלה ברצונו יתברך, שהכל ייעשה ויהי’ דווקא על ידי מעשינו ועבודתינו שלנו, נשמות בגופים בעולם–הזה הגשמי.

כי “נתאווה הקב”ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים”. וכמאמר רבינו הזקן: “אויף א תאוה איז קיין קשיא” (על תאווה אין מקשים קושיות).

קבלת מלכותו של משיח צדקנו

עניין זה הוא גם בקשר למלכותו של מלך המשיח. כאשר מגיע הזמן שגילו לנו שקיימת כבר בעולם מציאותו של  משיח ואף התגלותו; ועד שיש כבר מעין והתחלה של “משיח בוודאי”. שהרי “רואים במוחש שמשיח כבר נלחם מלחמות ה’ (שזהו מהסימנים של “בחזקת שהוא משיח” - “וילחום מלחמות ה’”) ובכמה עניינים כבר מנצח” (שזהו מהסימנים של “משיח בוודאי” - “אם עשה והצליח ונצח”).

(ולמרות שאנו עדיין עתה, ברגע כתיבת הדברים, ברגע שלפני הגאולה. ואפילו לפני “אתחלתא דגאולה”. ועדיין אנו חייבים לנהוג בכל דיני וגדרי הגלות, דיני האבלות שבימי בין–המצרים והצום בתשעה באב שעבר, ואין שום אפשרות לשנות ח”ו שום דין בשולחן–ערוך וכו’ - אבל יחד עם זה נאמר לנו שמשיח כבר נמצא בעולם, ונמצא בגילוי. הוא התחיל כבר לפעול בעולם, ובכמה עניינים כבר מנצח).

ולכן לעת כזאת במיוחד, נדרש מאיתנו “הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות - קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש”, לבקש את מלכותו של הרבי, כפי המבואר בחסידות אודות עבודת “הכתרת המלך” בראש–השנה.

והעניין הוא - קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש על ידי שנקבל עלינו את מלכותו של המלך המשיח, ונבקש ונתבע את התגלותו לעין כל תיכף ומיד ממש.

וקריאה ובקשה זו היא כמובן קודם כל מהקב”ה, אך יחד עם זה ישנה הדגשה מיוחדת לבקש זאת גם מן המלך המשיח עצמו. כדברי הכתוב “וביקשו את ה’ אלוקיהם ואת דויד מלכם” - “וגם יבקשו את מלך המשיח הבא מזרע דוד, וממנו יבקשו שאלתם כי הוא ימשול בם”.

וקריאה בקשה ותביעה זו צריכה להישמע ללא הרף ולחדור בכל החיים ובכל המציאות, עד שתתמלא בשלימות.

וכמו שמבואר בלקוטי תורה: “ולכך אנו מבקשים פניו בכל התפילות ותחנונים שמראש השנה ועד יום כפור במלכיות זכרונות ושופרות, וצועקים מלך מלך להמשיך מלכותו עלינו”. כלומר, שמכיוון שזהו זמן הכתרת המלך, אזי ההנהגה אז היא ש”צועקים מלך מלך” ללא הרף. עד שהמלכות אכן תתגלה בשלימותה, “על ידי פעולת העם שמכריזים “יחי המלך” …

“וזהו גם מה שמרעישים בעקבתא דמשיחא על דבר הצורך להכריז “עד מתי”, שעל ידי זה מקרבים ומזרזים את הגאולה … יש בהכרזה זו גם התוכן דענין ההכתרה - “יחי המלך”, שעל ידי זה פועלים ביאת דוד מלכא משיחא…

“והמעשה הוא העיקר: יש לסיים ולהשלים את “מעשינו ועבודתינו” - כולל גם הבקשה והדרישה “עד מתי”, וההכרזה “יחי המלך” דוד מלכא משיחא - בזריזות הכי גדולה הקשורה עם שמחה וחיות”.

והיינו שכאשר כבר ישנו המלך המשיח, אזי כדי לפעול את שלימות התגלותו לעיני כל, צריכים את ההכרזה לפניו “יחי המלך”.

•

כמובן שאין להסתפק רק בקריאת “יחי המלך” - אף כי פשוט וברור לכולם למי הכוונה, אבל ב”בניין המלכות” נוגע במיוחד לפרש ולהדגיש זאת בדיבור מפורש ומפורט דווקא, “מראה באצבעו ואומר זה”, במפורש ובהדגשה - “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”.

“שתוכנה של הכרזה זו היא התגלות מציאותו של מלך המשיח. ועל ידי זה ולאחרי זה באה התגלותו לעיני כל על ידי פעולותיו”.

כי בהכרזה זו אנו קובעים עובדה כי הוא מלכנו ואנחנו עבדיו ועמו, ואנו מקבלים עלינו את מלכותו, ומבקשים את התגלותו המלאה לעיני כל בגאולה האמיתית והשלימה. ועל ידי זה ולאחרי זה נפעלת שלימות התגלותו לעיני כל בגאולה האמיתית והשלימה.

“יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”!