“בית–משיח” מעודד, מעורר ומחדיר בכולנו את תפקידנו ושליחותנו היחידה, תפקידם ועניינ

“בית–משיח” מעודד, מעורר ומחדיר בכולנו את תפקידנו ושליחותנו היחידה, תפקידם ועניינם העיקרי של שלוחי המלך המשיח, עד שהעולם כולו יקבל את מלכותו, ימלא את הוראותיו, יאמין בנבואותיו, עד הנבואה העיקרית “לאלתר לגאולה, ותיכף ומיד ממש הנה זה משיח בא” • התוועדות חסידית במלאת 1100 גיליון ל”בית משיח”

זכינו והגענו לגליון האלף ומאה של “בית משיח” - מן הראוי לחזור ולערוך שוב מעין חשבון נפש פנימי, להיזכר במטרה לשמה הוקם “בית–משיח”, ולבחון ולבדוק האם אכן הוא ממלא את ייעודו, ומה יכול כל אחד מאתנו לעשות בפועל כדי שהדברים ייעשו טוב יותר:

כל המושג של “עיתון”, או כפי שקראו לזה פעם, וכך הוא נקרא בדברי רבותינו נשיאינו - “מכתב עת” - הוא לא דבר שבא מבית מדרשה של היהדות והחסידות. ואפשר אפילו לומר כי עצם המושג הוא זר לעולמה של היהדות והחסידות. שכן היהדות מבוססת על כך שלא לחשוב ולא לחיות רק במונחים חיצוניים של כאן ועכשיו בלבד. חייבים לדעת ולזכור תמיד, בכל עת ובכל שעה, “מאין באת ולאן אתה הולך” - מהיכן באנו, מי ברא אותנו ולשם מה, ומה המטרה והתכלית אלי’ אנו צריכים לשאוף. ואילו “מכתב עת”, “עיתון”, כשמו כן הוא, דבר כתוב שעוסק בדברים אקטואליים הקשורים רק לזמן העכשווי. ולכן מעצם טבעו הוא דבר חיצוני וטפל, אשר כל מה שמעניין אותו הוא רק כאן ועכשיו, ומעצם טבעו הוא לא עמוק ועיוני. מסתבר מאד שמחר או לאחר זמן יאבדו הדברים הכתובים בו את משמעותם, ואז נוכל, כמנהג קוראי העיתונים, להשליך את כל העיתון לפח האשפה או לצור על פי צלוחיתו.

ולכן כל המושג של עיתון לא הי’ קיים בדורות קודמים. האנשים אז היו פחות מגושמים ופחות חיצוניים. הם חיו יותר עם העבר ועם העתיד, ופחות התעניינו ופחות ביקשו לדעת את כל מה שקורה דווקא ברגע זה. אם הי’ רגע פנוי, הקדישו אותו ללימוד תורה, או אפילו לקנות דעת סתם בענייני העולם, דברים אמיתיים ונחוצים באמת, שחשיבותם אינה מוגבלת לרגע זה ולמקום זה בלבד, ולא בזבזו אותו להבל ולריק רק בשביל “לדעת מה קורה”. דברים שמחר יישכחו ולא תהי’ להם שום חשיבות - מדוע להקדיש להם כל כך הרבה תשומת לב היום.

אבל התפקיד והשליחות שלנו הם לעשות לו יתברך דירה בתחתונים דווקא, ו”יפוצו מעיינותיך חוצה” דווקא. לפיכך, ככל שירדו הדורות ונהיו מגושמים יותר ויותר - והרי יודעים אנו כי כל המטרה והתכלית למה עשה ה’ ככה, היא אך ורק כדי שהאלקות לא תישאר רק למעלה אלא תגיע עד למטה מטה ואף תפרוץ ותבקע מתוך המטה עצמו - קיימת השליחות והתפקיד להביא את האלקות אל תוך תוכו של המטה עצמו, לפי הגדרים שלו ולפי מצבו הנמוך. ובפרט בדור השביעי, שעיקר שליחותו היא “להוריד את השכינה למטה בארץ”. ולכן בדור זה במיוחד ובשנים האחרונות בפרט גובר והולך הצורך וההכרח להכניס את האלקות גם בדברים החיצוניים והנמוכים ביותר.

כך נוצר גם הצורך וההכרח, וממילא השליחות והתפקיד, להביא את דבר המלך המשיח גם דרך עיתון. כדי שגם דבר כה חיצוני, שמעצם טבעו אינו עמוק ועיוני אלא קליל ועוסק בעיקר בדברים של כאן ועכשיו, יהי’ מכשיר להחדיר את ערכי הנצח של עם ישראל ושל תורת החסידות היונקים מן העבר ושואפים לעתיד - אל ההווה העכשווי האקטואלי. להכניס גם אל תוך תוכם של החיצוניות והשטחיות והקלילות המחשבתית - את ההתעניינות באותם דברים אמיתיים ונצחיים, ולגרום לכך שאכן יחושו זאת כדבר עכשווי ואקטואלי.

בכך יש מעלה לעיתון גם על ספר, שהוא אכן מורה יותר על אמיתיות ונצחיות, והוא לא עומד לזריקה כמו עיתון רגיל, אבל לא תמיד יש בו את המימד של דבר חי כמו עיתון, אשר מחכים לקראתו בכליון עיניים (“מה קרה שבית–משיח עדיין לא הגיע?”) וקוראים אותו בשקיקה כדבר מעניין, עכשווי ואקטואלי. ובוודאי שמימד הנצחיות ישנו גם ישנו ב”בית–משיח”, כי גם כשקוראים היום מה שנכתב בו לפני כמה שנים, רואים כי לא נס ליחם של הדברים, והם עכשוויים ואקטואליים כאז גם עתה.

המטרה של “בית משיח”

יחד עם זה, חשבון הנפש של “בית–משיח” לא יכול להיות נפרד מחשבון הנפש שלנו כולנו, אודות מה שצריך הי’ להעשות ומה שכבר נעשה בעבודת השליחות שהטיל עלינו אבינו מלכנו, הרבי מלך המשיח שליט”א.

שכן אנו כולנו - לא רק אלו שנבחרו ונתמנו במפורש לשם כך וזהו עיסוקם העיקרי במשך כל שעות היממה, אלא כולנו ממש - שלוחי המלך אנו. הרבי בחר ומינה את כל אחד ואחת מאנשי הדור, שיהיו שלוחיו. כפי שאמר כמה פעמים, ובמיוחד בשיחה האחרונה לעת עתה לכינוס השלוחים העולמי, בדבר מלכות חיי שרה ה’תשנ”ב. באותה שיחה גם קבע הרבי את שליחותנו העיקרית והיחידה עתה “הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות - קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש”.

שמענו מהרבי מלך המשיח שליט”א את נבואת ובשורת הגאולה לפני עשרים ושש שנים. הרבי הדגיש כי מדובר כאן על נבואה שהיא בוודאות. אסור להרהר אחרי’ מאחר שהיא דבר ה’ ממש, כפי שנאמר “לא תנסו את ה’ א–לוקיכם”, ולא שייך בה שום שינוי. לא זו בלבד ש”הגיע זמן גאולתכם”, עומדים ממש על סף הגאולה והנה זה משיח בא - אלא נמצאים כבר בימות המשיח. קיימת כבר בגלוי גם מציאותו של משיח כפשוטו. נשיא דורנו הוא משיח שבדורנו והוא כבר התגלה בכל התוקף. רואים במוחש כי הוא כבר נלחם מלחמות ה’ ובכמה עניינים כבר מנצח. כל ענייני הגאולה כבר נמצאים בעולם ולא נותר אלא לפקוח את העיניים. התחיל כבר הענין של “בנה מקדש במקומו” בכך שהרבי הניח את אבן הפינה להרחבת “770”. התחיל כבר “קיבץ נדחי ישראל”, כפי שרואים שאלפי אלפי יהודים מתקבצים לארץ ישראל. התחיל כבר בעולם קיום הייעוד “וכתתו חרבותם לאיתים” המתבצע ע”י “נשיא דורנו משיח צדקנו”, כמודגש בכך שההכרזה על כך הייתה בבניין האו”ם שנמצא בעירו של הרבי. עברנו את מ”ב המסעות ועומדים להיכנס לארץ ישראל, ולא נותר אלא לקבל את פניו בפועל ממש כדי שיוכל למלא את שליחותו ולהוציא את כולנו מהגלות.

שמענו את כל הביטויים הללו “מפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה” בדברים חוצבי להבות אש בכל התוועדות ובכל הזדמנות, ביטויים שחזרו ונשנו שוב ושוב ובכל פעם בהדגשה רבה יותר. ההרגשה אחרי כל התוועדות כזו של הרבי לא ניתנת כלל לתיאור. הרבי הכניס אותנו, אם רצינו ואם לא, לתוך ימות המשיח, לחיות עם משיח ולנשום אויר של משיח. משבוע לשבוע התחדדו עוד יותר הביטויים והלשונות הנפלאים, ו”נפלנו מן הכסא” מחדש.

ואכן קיבלנו זאת במלוא ההתלהבות, בכל האמונה הלוהטת ובבטחון מלא כי אכן פקד ה’ את עמו וכי אנו עומדים להיגאל ממש בכל רגע. הרגשנו כולנו בעצמנו כך, וכפי שנצטוינו להכריז ולפרסם, ובהדגשה כי העולם כבר מוכן, “צוגעגרייט, פארטיק”, ויצאנו גם להפיץ זאת בעולם.

ניסיון שהוא רגעי

אמנם מאז ג’ תמוז אנו נמצאים בניסיון של העלם והסתר, אבל כל נסיון, ככל שיהיה גדול וקשה, אינו אלא נסיון לעיני בשר, ולאמיתו של דבר אינו מציאות אמיתית. התורה, שהיא תורת אמת ותורה נצחית, אינה מתכופפת ח”ו לפני שום דבר, יהא גדול וכבד ובר תוקף ככל שיהי’.

ומכיוון שהרבי שליט”א אומר לנו בבירור את המציאות האמיתית בה אנו נמצאים, ובהדגשה שלא יכול לחול בזה שום שינוי ח”ו - ויחד עם זה הרבי מלמד אותנו שוב ושוב (שיחת ש”פ ויגש תשמ”ז, ובפרט בחלק ה”בלתי מוגה”) לא להתפעל ממציאות העולם ולומר בפירוש את המציאות האמיתית גם בשעה שנדמה כי “ספדו ספדייא וחנטו חנטייא”, וכי העולם מוכן גם לזה -

הרי שעלינו לעמוד גם בנסיון זה, לחיות כפי הנדרש מאתנו ולעשות את מה שמצפים מאתנו במצב זה. התפקיד והשליחות המיוחדים של כל אחד ואחת מאתנו בפרט בתקופה זו היא, “הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות - לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש”.

בית משיח - תזכורת שבועית

וזהו גם תפקידו העיקרי של העיתון “בית–משיח” - שאנו חוגגים עתה הוצאה לאור של אלף ומאה גליונות. לאו מילתא זוטרתי היא, שכן הדבר מעיד יותר מכל, כדברי הרבי שליט”א במכתבו הידוע, שזה מורה על הצלחת העיתון ותפוצתו וכו’ - לעמוד על המשמר ששום דבר, ויהא זה הדבר הנחוץ והחיוני ביותר, לא יסיט אותנו מאותה שליחות עיקרית ויחידה.

“בית–משיח” אמור לעודד, לעורר, ולהחדיר בכולנו את תפקידנו ושליחותנו היחידה, תפקידם ועניינם העיקרי של שלוחי המלך המשיח, עד שהעולם כולו יקבל את מלכותו, ימלא את הוראותיו, ישמע לעצותיו, יאמין בנבואותיו, עד הנבואה העיקרית “לאלתר לגאולה, ותיכף ומיד ממש הנה זה משיח בא”.

ואכן, “בית–משיח” - העיתון, וכל משפחת “בית–משיח” סביבו, הן העוסקים בחלק הגשמי והן בחלק הרוחני שלו, ובמובן הרחב יותר “משפחת בית–משיח” היא בעצם כולנו, גם המפיצים והקוראים וכו’ - ממלא את תפקידו ושליחותו זו בנאמנות בקביעות ובמסירות. שבוע אחר שבוע, ללא הרף, ללא הפסקה, מזכיר לנו “בית–משיח” את שליחותנו העיקרית, “הדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות - קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש”.

בזכות “בית–משיח” לא יורד הנושא של משיח מסדר היום גם אצל אלו שאינם מסכימים בכל עם הקו שלו, ואפילו הרבה יותר מ”לא מסכימים”.

בזכות “בית–משיח” לומדים כל כך הרבה יהודים דבר–מלכות נ”א–נ”ב וחיים אתו. וכך חיים עם הרבי מלך המשיח שליט”א כדבר עכשווי ואקטואלי, ולא כדבר השייך רק לעבר ח”ו.

בזכות “בית–משיח” כותבים המון יהודים לרבי ומקבלים תשובות מדויקות באגרות הקודש. נוסעים לרבי, מתבטלים לרבי, יוצאים בשליחותו, ומפיצים את בשורת הגואל והגאולה.

בזכות “בית–משיח”, על כל המוסדות הנלווים אליו, כמו למשל “הכנסת אורחים” ועוד - “770” וכל שכונת “כאן ציוה ה’ את הברכה” שוקק חיים בתשרי במיוחד ובמשך כל השנה.

בזכות “בית–משיח” קיימת הרבה יותר המשמעת והכבוד ל”חסידישע רבנים”, כפי ההוראות הברורות שקיבלנו מהרבי, וד”ל.

אין הכוונה כאן להתהדר ולטפוח לעצמנו על השכם (בבחינת “יחי אנחנו”) - אלא לפנות בקריאה של חיבה לכולנו ולכל אחד ואחת: נהיה כולנו שותפים במלאכה כבירה זו, נפיץ את העיתון של הרבי ככל יכולתנו, נשתדל שכל מכירינו ידידינו ויהודים בכלל יהיו מנויים בקביעות על “בית–משיח”. כך הם יהיו חשופים מידי שבוע לבשורת הגאולה והגואל. ואין לשער את ההשפעה העצומה של מי שקורא זאת בכל שבוע, גם אם בתחילה אולי אינו מסכים עם כל מילה.

כך תגיע בשורת ונבואת הגאולה והגואל אליהם כמות שהיא, ללא נסיונות “להיות ריאליים” ולייפות את המציאות. אלא בראש מורם, קוממיות, כפי שמורה לנו מלכנו משיחנו שליט”א.

וכן שלוחה הבקשה לכל מי שיש בידו חומר מעניין ואקטואלי, ספוג בעניינים הנצחיים של היהדות והחסידות - שלטובת הכלל יפתח אותו בפני קוראי העיתון, כדי שכל זה ייעשה טוב הרבה יותר.

וכולנו תקווה ובטחון שעוד קודם שיראו הדברים אור נראה כבר את מלכנו משיחנו שליט”א מלך ביופיו, כשהוא מביא לכולנו את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש. ו”בית–משיח” יוכל לספר את ה”חדשות” העכשוויות והאקטואליות של ההתגלות המלאה לעיני כל בשר.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.