ללא קהילה תומכת החליט קומץ של אברכים חסידיים להקים בית ספר ברוח חסידי עבור ילדי

ללא קהילה תומכת החליט קומץ של אברכים חסידיים להקים בית ספר ברוח חסידי עבור ילדי ישובי חוף הכרמל. איך עושים זאת? כיצד מתחילים. ומה עושים כאשר ראש המועצה “מייעץ” להם “ללכת לבני ברק?…” ומה היה הסיפור שבגינו קפץ המנהל לים למען תלמידיו (ולא בדרך המליצה) * על כך ועוד, בכתבה שלפניכם * קהילה בצמיחה באזור חוף הכרמל

מימי הבראשית ועד עצם היום הזה מלווה את מקימי בית הספר חב”ד חוף הכרמל תחושת שליחות עזה, ניסים מדהימים, תשובות מפורטות מהרבי מלך המשיח וההשגחות הפרטיות שלא פוסקות אף לרגע. מאז קם בית הספר לפני כעשור, הוא קנה לו שם של הצלחה וגרף הישגים רבים, זאת על אף שבאיזור לא קיימת קהילה חב”דית. עם הרבה נחישות, העזה ולא מעט מסירות נפש, משימתם של המייסדים — ובראשם הרב אברהם סבג, משלוחי הרבי מלך המשיח בעתלית — הוכתרה בהצלחה.

קשיים לא חסרו, אך לדבריו, נקודת ציון משמעותית הייתה בישיבת מועצה מכרעת וגורלית שבה הייתה צריכה להתקיים ההצבעה על תקצוב בית הספר. כמה הופתע לראות את אצבעות מרבית נציגי הקיבוצים והיישובים במועצה מרימים את ידיהם ומאשרים את הקמת בית הספר הממוקם באחד מיישובי המועצה ‘כפר סיטרין’. “המחזה הזה היה שווה את כל התלאות שעברנו”, הוא אומר בחצי חיוך, וחושף טפח ממסכת ההשתדלות ומסירות הנפש סביב הקמת וביסוס בית הספר. 

מי שעומד בראש הצוות החינוכי של בית הספר, הוא המנהל המסור הרב ערן דישון. בבית הספר מתחנכים כמאה תלמידים, בנים לחוד ובנות לחוד.

בטרם ביקשנו לשמוע מהמנהל על העבודה החינוכית, חזרנו אל הרב סבג וביקשנו לשמוע איך נפלה אצלו ההחלטה להקים את בית הספר ובאיזה קשיים זה היה כרוך?

איך זה קורה? קמים בבוקר ומחליטים להקים בית ספר?

“זה לא קורה ברגע אחד. לפני חמש עשרה שנה הגענו בשליחות הרבי לעתלית, שם כבר פגשנו את השלוחים הוותיקים הרב משה ורעייתו ורדה אקסלרוד. לפני חתונתי התחנכתי בישיבת חב”ד ברמת אביב, נמניתי על גרעין המייסדים בישיבה וחוויתי על בשרי את הקשיים של הקמת מוסד יש מאין. יחד עם זאת, גם חוויתי את השמחה הגדולה שבאה כאשר המוסד עומד על תילו. לכן כל התפיסה שלי את מוסד השליחות היא לא עבודה בכלים שיש אלא בכיוון של ‘ופרצת’. זו הסיבה, שכבר עם בואנו, השקענו מאמצים רבים עד אשר הקמנו מקוה טהרה חב”די.

“לאחר–מכן הגיע תור בית הספר. חשבתי במשך זמן רב על העובדה שילדינו צריכים לנדוד לבית הספר בקריות מדי בוקר במשך שעה ויותר, כל צד. המחשבות הללו נגנזו אצלי פעם אחר פעם כשתיארתי לעצמי את הקשיים הגדולים שיעמדו בפני בהקמת מוסד. הקושי המשמעותי ביותר הוא גיוס תלמידים. אין לנו באזור קהילה חב”דית מבוססת שילדיה יכולים להוות את הגרעין הקשה של המוסד.

“יום בהיר אחד פגשתי מכר וותיק, מר אמיר רון, שמשפחתו התקרבה לחב”ד וילדיו הוכנסו ללמוד במוסדות החינוך של חב”ד. הבחור הזה אמנם בחיצוניות לא נראה חסיד, אך בלבו יוקדת אש של התקשרות לרבי ולחסידות.

“הוא סיפר לי שבנו חש באותו בוקר בראשו במהלך הלימודים, וכדי להשיבו הביתה, עליו לנסוע שעה וחצי לכל צד. ‘מדוע שלא נפתח כאן בית ספר חב”ד?’ הציג על השולחן את השאלה, ולא ידע שאני ‘חם’ על העניין זמן רב. בערבו של אותו יום התיישבתי לכתוב לרבי וביקשתי עצה וברכה. תשובת הרבי עסקה במעלת מוסדות החינוך של ‘רשת אוהלי יוסף יצחק’. חשתי שאני מקבל אישור שהרבי רוצה חדר חב”ד בחוף הכרמל”. 

מהחלטה למעשה, איך פותחים מוסד חינוכי?

“בתחילת הדרך לא שיערתי כמה קשיים כרוכים בהקמת מוסד חינוך, ידעתי שיהיה קשה אך לא שיערתי כמה. כל קושי שהסתיים, הצית קושי נוסף, ורק ברכותיו של הרבי הם שסייעו בידנו להמשיך.

“כבר בתחילת הדרך היה ברור לי שהקמת מוסד כזה כרוכה בשיתוף פעולה, והדבר הראשון שעשיתי היה לזמן פגישה של שלוחי הרבי ביישובי האזור. מי שנכנס בהמשך לתמונה וסייע בצורה פרקטית, היה הרב יוסף גדסי מטירת כרמל שמחזיק ברשותו ‘בית תמחוי’. הוא הסכים להיות חלק מחברי ההנהלה. יחד עם הרב משה אקסלרוד, השליח בעתלית, הרב מנחם טל, מר ויקטור מסיקה ומר אמיר רון הרמנו כוסיות ‘לחיים’ מתוך אמונה שחדר יקום בחוף הכרמל, ויהי מה. באופן של ‘לכתחילה אריבער’ נטלתי על כתפיי את האחריות, וכעת רק נותר לנו למצוא מבנה מתאים ולפרסם שקם חדר חב”ד באזור.

“החלטנו להתחיל בשתי כיתות א’, לבנים ולבנות. בשלב הראשון שלחתי אל ראש המועצה שליחים שישוחחו איתו על הנושא. ידעתי שהדבר עלול להעיר כמה ‘שדים’ מרבצם, שכן זמן–מה קודם לכן נסגר בית הספר הדתי היחיד שהיה בעתלית מחוסר תלמידים. פעלנו אפוא ברגישות, ובפגישה עם ראש המועצה, סיפרתי לו על תוכניתנו, וכדי שיבין את רצינות כוונותינו, הצעתי שהמועצה תתחיל לסייע לנו רק בשנה השלישית.

“התחלתי לתור אחר מבנה עבור בית הספר. חיפשנו בכל עתלית, אך לא מצאנו מבנה מתאים. ילדים כבר נרשמו, דאגנו לצוות חינוכי, אך מקום ראוי לשמו אין. אני זוכר את עצמי יום אחד שב הביתה מעוד יום חיפושים ודמעות בעיניי. ‘רבי’, ביקשתי מכל הלב, ‘זה לכבודך, אנא סייע לנו’.

“כבר למחרת אירע דבר פלא. ישנו בחור צעיר בשם נחום שניהל את בית התמחוי בהתנדבות. אימו  נפטרה והותירה ליורשיה בית מוזנח ועזוב, כך שהמקום היה נראה רע, אך התאים מבחינת מיקום.

“ניגשתי אליו ואמרתי: ‘אנחנו שוכרים מכם את המבנה עבור בית ספר כבר בתחילת השנה הנוכחית’. הוא הרים גבה מול דבריי שנאמרו בנחישות. יותר קבעתי מאשר ביקשתי. הוא סינן משהו לגבי הסכמת שאר היורשים, אך אני כבר הייתי לגמרי בתוך העניין. לאחר שהסכמתם ניתנה, כל העיכובים הוסרו. לקח לנו כמה ימים טובים לנקות ולקרצף את המבנה, וכבר בתחילת השנה החל החדר לפעול עם שתי כיתות.

תוכל לשתף אותנו בימי הבראשית.

“בסייעתא דשמיא, כבר אחרי השנה הראשונה יצא למוסד שם טוב, ובשנה השנייה הכפלנו את מספר התלמידים. השנה השלישית הייתה בהחלט קשה. בית הספר מנה כבר חמישים תלמידים ותלמידות. המבנה כבר לא הספיק לאכלס את כולם, מה גם שהשכנים החלו להתלונן. התחלנו להתגלגל במבנים יבילים ובפחונים, והיו כיתות שלמדו בלית בררה בבית חב”ד. פיזור הכיתות הקשה על מלאכת הניהול. גם סכומי הכסף עבור המשכורות שהיה עלי לגייס, כבר היו בסכומים גבוהים. כשהגעתי לראש המועצה בעניין, הוא העלה “שאלת תם”: מדוע שלא תפתחו את המוסד בבני–ברק, למה בעתלית?

“השנים הראשונות היו קשות לכולם, לתלמידים ולמורים. היו אנשי צוות שלא קיבלו שכר במשך כמה חודשים ובכל זאת המשיכו להגיע וללמד במסירות. כשהגיעו מים עד נפש (ראה מסגרת), התערב לטובתנו רב המועצה הרב שמעון אלמליח שניהל בעבורנו את המשא ומתן מול ראש המועצה, עד אשר הללו הסכימו להעביר לידנו מבנה מתאים באחד מיישובי המועצה ב’כפר סיטרין’. הם גם נטלו על עצמם את עלות השיפוץ. בשנה השישית ב”ה עברנו לכפר סיטרין ושם אנו נמצאים גם עכשיו”.

באיזה שלב בית הספר הגיע אל המנוחה והנחלה?

“זה קרה לאחר שלוש שנים, כשהמועצה אישרה לשפץ את המבנה בכפר סיטרין עבורנו. בינתיים אנשי המועצה החלו לסייע לנו בכל התחומים. מי שייזכר לטוב זהו מר משה אלעזרה, המנהל המוניציפלי שהפך להיות ממש נציג חב”ד במסדרונות המועצה וסייע בכל דבר שנדרש בשמחה ומאור פנים. הסיוע מאנשי המועצה הגיע לאחר שראש המועצה הנוכחי, מר כרמל סלע, זכה בברכת הרבי ונתן לי הבטחה שאם ייבחר, יסייע לנו. והוא אכן נבחר על חודם של קולות ומאז מסייע לנו ב”ה.

“באותה שנה הצלחנו ליצור קשר חיובי גם עם מנכ”לית משרד החינוך שהעריכה את פועלנו, ונכנסנו תחת אגף ‘ממלכתי חרדי’”.

שאלה אחרונה לסיום, כיום לאחר כל הקשיים והתהפוכות, מה הנדבך המרכזי שמאפיין את בית הספר?

“בית הספר כיום מונה כמאה תלמידים ותלמידות, והשאיפה שלנו היא לפחות להכפיל את מספר התלמידים.

“לשאלתך, לדעתי בראש ובראשונה המוסד מתאפיין באיכות אנשי הצוות החינוכי, המורים חסידיים יראי שמים ובעלי תואר ראשון בחינוך, מסורים לעבודתם ויחסם לתלמידים יחס חם ולבבי ובסך הכל בבית הספר האווירה נעימה ומשפחתית. הכיתות הקטנות מאפשרות יחס אישי והגעה לכל תלמיד. התלמידים הגיעו להישגים נפלאים בשנה האחרונה, נבחנו בעל פה על מסכתות, משניות ופרקי תניא רבים. יגיעת המורים משתלמת  — התלמידים חיים ונושמים חסידות.

“זה בית ספר של שליחות. יש אצלנו תלמידים המגיעים מכל גווני עם ישראל, חב”דניקים, בנים של שלוחים, בנים של ‘מקורבים’, ילדים מהציבור הדתי–לאומי, ספרדים ואשכנזים ואפילו ילדים הבאים ממשפחות שכעת לא שומרות מצוות. התמהיל הזה יוצר דינמיקה מרתקת, ולנו יש אתגר להוביל את כולם בקו החב”די ולרומם אותם בהתאם”.

•    •    •

את הריאיון חותם הרב סבג בקריאה (אליה מצטרף גם המנהל הרב ערן דישון) לזוגות חב”דיים צעירים, לבוא ולקחת חלק בקהילה הצעירה והדינמית המתהווה באזור היפה של חוף הכרמל. לדבריהם ניתן לשלב זאת עם שליחות באחד מיישובי האזור ואולי אפילו להיות חלק מהצוות הוותיק והנפלא של בית הספר ולהפוך את בית הספר לאבן שואבת. יש לציין שבעתלית ישנם גני חב”ד לגילאים שלוש עד שש. “כיום השליחות באזור היא הרבה יותר פשוטה וקלה כשיש בית ספר חב”ד בסמיכות”.

קופץ לים

כפי המסופר בגוף הכתבה, בשנה השלישית להקמת בית הספר, הקשיים התקציבים נערמו. צוות המורים לא קיבל משכורת חודשים מספר. השנה הרביעית נפתחה במציאות שבה ההנהלה הייתה חייבת משכורות בסכומים גבוהים.

מספר הרב סבג: “בוקר אחד קיבלתי החלטה כמוצא אחרון — ללכת לבנק ולבקש הלוואה בנקאית. עם סיום תפילת שחרית, התחלתי ללכת לעבר הבנק, כשהטלפון שלי מצלצל. על הקו היה ידיד שלא דיברנו שלוש שנים. מדובר באדם אמיד אך כזה הנתון למצבי רוח. סיכמנו בעבר שאני לא אתקשר לבקש תרומה, אלא הוא יפנה אלי מתי שהוא מחליט.

“הוא ניגש ישר ולעניין. עוד מעט מגיע חודש החגים, לדבריו, והוא מבקש לתרום למשפחות מעוטות יכולת. ועוד דבר: הוא רוצה לתרום ספר תורה לזכרו של אביו. למרות שהכרתיו כאדם לא צפוי בתגובותיו, החלטתי לנסות לרתום אותו לעזרת בית הספר. שיתפתי אותי במצב הכספי העגום של בית הספר וביקשתי את עזרתו. הוספתי ואמרתי ‘אני לוקח בחשבון שתסרב ותכעס עלי, אך עבור המוסד החינוכי הזה אני מוכן למסור את הנפש ואפילו לקפוץ לים’. הוא שמע את הדברים וניתק את השיחה לא לפני שהמטיר עלי קללות. חשבתי לעצמי כמה טיפש הייתי, לפחות הייתי מקבל ממנו תרומה לנזקקים ותרומה של ספר תורה, עכשיו במו ידי יצאתי קרח מכאן ומכאן.

“המשכתי ללכת לעבר הבנק, כששוב הטלפון צלצל. הופתעתי לראות את שמו שוב על הצג. הכנתי את עצמי שוב לקיתונות של קללות, אך להפתעתי הוא דיבר ברוגע ושלווה. ‘אמרת שאתה מוכן לקפוץ לים ולמסור את הנפש עבור בית הספר, נכון?’ שאל. השבתי בחיוב. ‘עוד עשר דקות אני אצלך’, אמר. ‘תלבש חליפה, כובע ותביא איתך שופר’ (זה היה בחודש אלול). ואכן הוא הגיע עם רכבו והורה לי לעלות. מבלי לנפק הסברים נוספים, הגענו לחוף.

“עמדתי לידו על שפת הים, מנסה לנחש מה הצעד הבא שלו. ‘אם אתה רציני, קפוץ עם הבגדים לים’, אמר לי. ‘תטבול שבע פעמים ואחר–כך תתקע בשופר’. הוא חשב שאומר שזו הייתה רק מטאפורה, אך אני, שמצבם של המורים נגע ללבי, לא חשבתי פעמיים ו..קפצתי עם בגדיי אל המים. הוא היה המום…

“משם נסענו יחד לבית הספר. כאשר הגענו, הוא הוציא ממכוניתו מזוודת עסקים. נכנסנו פנימה ושם להפתעתי פתח את המזוודה ובה היו שטרות רבים של מזומנים. הוא נעמד ושילם לכל המורים את כל החובות…”.

הרבי מלווה אותנו בכל החלטה

כאמור בגוף הכתבה המנהל החינוכי בשלוש השנים האחרונות הוא הרב ערן דישון המשמש גם שליח הרבי מלך המשיח באחד מקיבוצי האזור. “אנחנו מרגישים שהרבי מלווה אותנו בכל החלטה שאנו מקבלים. בכל הזדמנות שאנו כותבים לרבי, כמעט תמיד אנו מקבלים אגרות שעוסקות בענייני חינוך”.

מה לדעתך מאפיין את בית הספר?

“הנקודה העיקרית נעה סביב החוויה שהתלמידים חשים כשהם מגיעים אלינו בבוקר ועוזבים בצהרים. החוויה היא של משפחה אחת גדולה ומלוכדת. בית הספר החל לפעול בדרך של ‘אתערותא דלתתא’ ועד היום זה ממשיך כך. לא מדובר במקום מבוסס שמאחוריו עשרות שנים. אצלנו התלמידים חשים במיוחדות של כל אחד מהם, ואותה תחושה משותפת גם להורים”.

הרב דישון מתאר אווירה של שותפות מלאה מצד התלמידים בבניית בית הספר. “גם בפן החסידי הילדים לוקחים חלק פעיל בהווי החסידי כמו ארגון התוועדויות והכנת הצגות וסרטים חסידיים”.

לדבריו של הרב דישון ישנם עוד כמה מאפיינים, ביניהם גם איכות החומר הנלמד. “העיקר כמובן זה מקצועות הקודש ולצידם מקצועות החול, אך אנחנו עושים מאמצים כבירים שהלמידה לא תהיה כמצוות אנשים מלומדה, אלא שמים דגש על שיטות ההוראה ולימוד חוויתי. אנו שרויים בתהליך של הקטנת כמות השיעורים הפרונטליים ומעבר ללמידה משמעותית, יותר למידה בחברותות. יש גם למידה בקבוצות ולמידה שיתופית, כמו גם למידה מחוץ לכותלי בית הספר, כמו לימוד בחורש הטבעי וביערות מסביב, תפילת שחרית במטע זיתים הנמצא בסמיכות אלינו וסיורים לימודים בשביל חוף הכרמל”.

הרב דישון מבקש לסיום להפליג בשבחם של צוות המורים. “הצוות החינוכי שלנו כל הזמן משתלם ולומד. רק לאחרונה עברו הכשרה מטעם יחידת ההדרכה של מרכז שניידר בנושא ‘סמכות הורה–מורה’. כתוצאה מההשתלמות ראינו שסמכות המורה עלתה וניהול הכיתה עבר להתקיים בצורה שקטה ובלי להרים קול. “האלימות בין הילדים אצלנו אפסית”.