לרגל יום הבהיר יו”ד שבט, דב לבנון מגיש לקט נבחר של סיפורים על יחסו המיוחד של הרב

לרגל יום הבהיר יו”ד שבט, דב לבנון מגיש לקט נבחר של סיפורים על יחסו המיוחד של הרבי מלך המשיח לתלמידי התמימים, ביטויים מיוחדים אודות ההתקשרות לנשיא, וההנהגה החסידית הנדרשת מבני הדור השביעי • מיוחד

תמימים

מהי לחלוחית?

פעם הורה הרבי לר’ אבא פליסקין לספר לתמימים אלטע חסידישע מעשיות, באומרו: “זוהי לחלוחית חסידית”.

היחידות הקצרה ביותר

אחד הבחורים שהגיעו ללמוד בישיבה ב–770 נכנס ליחידות מיד עם הגיעו. “האסטו געזען דעם צעטיל אויפ’ן וואנט, דעם סדר הישיבה? [= ראית את הדף על הקיר, סדר הישיבה]” שאל הרבי, ובכך הסתיימה היחידות.

לא לערב בין קודש לחול

כאשר שאל פעם בחור את הרבי על כך שרוצה לעשות רשיון נהיגה, השיב לו הרבי: “מה דאך דו קענסט זיך אליין ניט פירען, וועסטו דען קאנען פירען א קאר [= מה גם שאת עצמך אינך יכול להנהיג, אתה תוכל להנהיג מכונית?!]”. לבחור אחר שכתב שרוצה ללמוד נהיגה בשביל מבצעים, השיב הרבי: “וואס מישטו אריין דיינע תאוות אין מיינע עניינים [= מה אתה מערב תאוותיך בתוך הענינים שלי]”.

למה נועד המעיל?

ביום חורפי אחד בתחילת שנות המ’, הגיע בחור ל–770 כשעה לאחר תחילת הסדר, חנה את רכבו על יד מדרגות בית חיינו, ורץ אל הזאל הקטן. לפתע נפתחה הדלת מולו, והבחור מצא את עצמו עומד מול פני הקודש. הבחור נאלם על עומדו וחיכה ל’שטיפה’ שבדרך - כל בחור בתומכי תמימים ידע עד כמה חשובה לרבי מלך המשיח ההקפדה על זמני הסדרים.

הרבי התקדם לעברו, והישיר אליו מבט: “וואו איז דיין מאנטעל [= היכן מעילך]?”, שאל. “אין קאר”, פלט הבחור ושניה לאחר מכן נשך שפתיו. לספר לרבי שעשית רשיון?!

“א מאנטל איז ניט געמאכט געווארן וארימען די קאר [= מעיל לא נעשה בכדי לחמם את הרכב]”, השיב לו הרבי, והמשיך לכיוון הרכב שהמתין לו. מיותר לציין כי בכל אותו החורף, אותו בחור לא איחר לסדר ולא יצא החוצה ללא מעיל…

רמב”ם מפורש

בשנים הראשונות, היה בחור ב–770, שהיה נשאר מאוחר בלילה בכדי לראות את הרבי יוצא לביתו. פעם אחת יצא הרבי וראה אותו. “מה אתה עושה פה?! צריכים לישון שמונה שעות!”, תמה הרבי. “דו גלויבסט מיר ניט? ס’איז שטייט אין רמב”ם, איך וועל דיר וויזען [= אינך מאמין לי? זהו רמב”ם מפורש, אראה לך]”. הרבי פנה לחפש רמב”ם. כמובן שהבחור לא המתין שהרבי יראה לו את הרמב”ם, אלא עזב מיד…

לא על חשבוני

לאחר אחת ההתוועדויות שבהם דיבר הרבי על המבצעים, החליטו כמה בחורים ב–770 כי שבוע זה יוקדש לענין המבצעים. במוצאי שבת, פנו להנהלת הישיבה והודיעו על החלטתם. כבר למחרת חנו כמה טנקים ליד 770, הם המתינו לבואו של הרבי, וחיכו לראות את העידוד לפני שהם יוצאים לדרך. אך לאכזבתם הרבי עבר ליד הטנקים בלא שהראה סימן כלשהו. כאילו לא הבחין בהם.

ביום שני ושלישי חזר הדבר ונשנה. הרבי התעלם מהטנקים ומהבחורים העומדים ומצפים לו. ביום שלישי, שאל הרבי את המזכיר הרב יהודה לייב גורנר, מה הם עושים שם? הריל”ג סיפר לרבי על החלטת הבחורים? “מה?!”, תמה הרבי כשהוא מכה בידו הק’ על השולחן. “הם רוצים שאני אקח על עצמי ביטול תורה?! לך ואמור להם שכוונתי הייתה שיעשו מבצעים בשעות הפסקת הצהריים המיועדות לארוחת צהריים ולמנוחה!”.

שהתמימים ידעו ללמוד

ידוע ומפורסם רצונו של הרבי מלך המשיח כי התמימים יידעו ללמוד היטב. כאשר שאל הרב מאיר צבי גרוזמן את הרבי כיצד ניתן לפעול על התמימים לרצות ללמוד, והרי אין להם שאיפה להיות ‘גדולים’? השיב לו הרבי כי רצונו שהתמימים ידעו ללמוד, ובשלא–לשמה חסידי יש שלושה אופנים: “צוליב חסידות, צוליב הפצה און צוליב התקשרות [= בכדי שיוכלו להבין חסידות יותר טוב, עבור הפצת המעיינות ועבור התקשרות]”.

בשמחת קישורי התנאים לבתו הבכורה של הרב שניאור חיים גוטניק, הורה לו הרבי להזמין את חבריו הליטאים. לאחר השמחה, שאל אותו הרבי האם אמרו דברי תורה, והרב גוטניק סיפר לרבי כי הרב גיפטר, ראש ישיבת טעלז שאל שאלה ברמב”ם ונשאר בצריך עיון. הרבי הורה לו להיכנס לרב מענטליק ולמסור לו שהבחורים יתעסקו ברמב”ם זה, ימצאו תירוץ וישלחו לרב גיפטר.

לר’ יוסף גולדברג אמר הרבי ביחידות, כי בחור ששואלים אותו ב’שאגת אריה’ ואינו יודע, הרי זו בושה לרבותינו נשיאינו (והרבי מנאם).

משמועה רעה לא יירא

בתשל”ג, החלו תלמידי ישיבת תומכי תמימים מוריסטאון, להדפיס קבצי הערות התמימים ואנ”ש. זמן קצר לאחר מכן התפרסמה שמועה כי הרבי מלך המשיח לא מרוצה מהדפסת הקבצים, והם פסקו. לאחר כמה שבועות התקשר אחד המזכירים והורה להתחיל בהדפסת הקבצים מחדש.

באותה תקופה נכנס משפיע הישיבה, הרב אלימלך צוויבל ליחידות, וסיפר לרבי מלך המשיח מדוע פסקה הדפסת הקובץ. “רב אחד כתב לי שאלה באחת השיחות”, השיב הרבי. “לקחתי את הקובץ שבו הופיעה שאלתו ותשובה בצידה ושלחתי לו”…

התקשרות

איך עוקבים אחר הרבי?

בתשל”ח כאשר חזר הרבי מהאוהל ראה מספר אנשים שהמתינו לו. “מה הם עושים שם?!”, תמה הרבי באזני ד”ר רזניק. “שילכו בעקבותי ברוחניות ולא בגשמיות!”.

איך אפשר להחליף?

ר’ יעקב יהודה העכט רצה פעם להחליף את המנורה בחדרו של הרבי. “קיבלתי זאת מחמי”, שלל הרבי את הרעיון. “איך אפשר להחליף את זה?!”.

לצייר פני הרב

באחת היחידות שלהם זכה ר’ יצחק דוד גרונר, אמר לו הרבי: “כל אברך שזכה לראות את הרבי, צריך בכל בוקר - לא נוגע אם לפני ברכות השחר או אחריהם, ללכת לפינה ולצייר לעצמו צורתו של כ”ק מו”ח אדמו”ר וזה ייתן חיות במה שצריכים”.

תהילים חדש

כאשר התחילו להגיד פרק ע”א, בי”א ניסן תשל”ב, שאל ר’ יעקב כץ את הרבי מדוע כתוב “יפרח בימיו צדיק”, היה צריך להיות כתוב “יפרח בימינו צדיק”? “אל תספר זאת לבחורים, הם עוד ידפיסו את התהילים מחדש”, הגיב הרבי…

לרבי זה לא קשה

באחת השבתות בשנים הראשונות, ביקש הרבי באמצע ההתוועדות שיביאו לו מסכת סנהדרין. הביאו לרבי גמרא גדולה ועבה, ולאחר שעיין בה, המשיך את השיחות כשהגמרא על ברכיו. ר’ משה גורארי’ שנכח במקום ביקש לקחת את הגמרא, והרבי העיר לו: “ממה נפשך. אויב בין איך . . איז קיין זאך נישט שווער. און אויב ס’איז שווער, איז א שאד אייער צו זיצן דא [אם אני רבי, שום דבר לא קשה. ואם זה קשה, חבל על הזמן שאתה פה]”.

איפה עומד התור?

הרבנית חיה מושקא סיפרה שהרבי התלונן בפניה פעם ואמר שכאשר הוא מעודד בידו הק’ להגברת השירה בהתוועדות, החסידים מתחילים לנגן בחיות רבה יותר. כאשר הוא מחלק כוס של ברכה או דולרים, אנשים עומדים שעות רבות בתור המשתרך בחוץ. מדוע כשהוא מבקש מהחסידים לבצע איזה ענין - אין תור לאורך שדרת איסטערן פארקוויי המחכים להכניס דו”חות?!

לא צריך להתעכב

בשנת תשט”ו, נסע ראש ישיבת תומכי תמימים המרכזית, הרב ישראל יצחק פיקארסקי לארץ הקודש. קודם נסיעתו, נכנס לקבל ברכת הדרך מהרבי מלך המשיח, והרבי התעניין כיצד ומתי חוזר לניו יורק. כשהשיב ראש הישיבה, תמה הרבי: “מדוע הינך מתעכב שם כל כך הרבה זמן?! ניתן לחזור יומיים קודם”…

הרב פיקארסקי המופתע, שינה את תוכנית הנסיעה שלו והקדים את הכרטיס ביומיים. רק יום לאחר שהגיע לארצות הברית, התברר לו כי ניצל ממוות בזכות עיניו הצופיות של הרבי מלך המשיח. מטוס אל על שעליו היה אמור לנסוע, סטה ממסלולו ליד יוגוסלביה, ונכנס לשטחה האוירי של בולגריה הקומוניסטית, שם יורט על ידי מטוסי חיל האוויר המקומי. כל 58 נוסעי המטוס נהרגו.

גם על הרבי צריך לרחם

פעם אמר הרבי לר’ יצחק גולדין, כי ישנם כאלו הסבורים שעל הרבי אין צורך לרחם. אילו חסידים היו נוהגים אחרת, הרי שהשווער היה עמנו היום… באומרו מילים אלו השעין הרבי את ראשו על ידיו ופרץ בבכי.

כאשר נכנס ר’ ניסן נמנוב ליחידות וביקש מהרבי מלך המשיח כי יחזיר את הסדר שהיה נהוג בליובאוויטש ולפיו היו החוזרים נכנסים לחזור על המאמר בחדרו של הרבי, השיב לו הרבי: “די האלבע שעה וואס איך האב פאר זיך וויל מען אויך צונעמען [= החצי שעה שיש לי לעצמי, רוצים גם לקחת!]”.

לעומת זאת שאל פעם הרבי אישה מדוע בעלה לא שואל אותו שאלות בפרנסה. כשהשיבה שבעלה אינו רוצה לבטל את זמנו של הרבי, הגיב הרבי: “בשביל זה אני פה”…

הנהגה חסידית

כך הולך חסיד

כאשר הגיע ר’ סעדיה ליברוב לרבי, הלך על שדרת איסטערן פארקווי כשעיניו מושפלות לקרקע. הרבי שיצא מ–770 וראה זאת, פנה לבחורים שמסביב: “קוקט זיך צו ווי א חסידישער איד גייט [= הביטו כיצד הולך יהודי חסידי]”.

עסוקים ברוחניות

פעם הכניס ר’ שמואל זלמנוב ענין מסוים שכתב אל הרבי ורצה שהרבי יגיה את הדברים. הרבי השיב שלא יוכל באותו ערב, כיון שיש חתונה. למראה מבטו השואל של ר’ שמואל - שידע שהרבי הפסיק כבר לצאת לחתונות, הסביר לו הרבי: “כשלא הולכים בגשמיות - עסוקים יותר ברוחניות”.

שנה תמימה

סיפר הגאון ר’ שלמה יוסף זוין: “יהודי אחד ממכריי, התקשה למצוא זיווג לבתו. יעצתי לו שיסע אל הרבי לקבל את ברכתו. היהודי שמע להצעתי והחליט שיסע אל הרבי להתברך בזמן המיוחד ביותר בשנה - שמחת תורה.

יעצתי ליהודי שבכדי שיצליח להגיע אל הרבי למרות העומס הרב, ימסור כי יש לו שליחות ממני, ואכן קירבו אותו אל הרבי, והוא מסר פרישת שלום ממני, וניצל את ההזדמנות לבקש ברכה עבור בתו. הרבי חייך וברך אותו כי עוד השנה תזכה בתו לשידוך.

היהודי נפרד מהרבי שמח וטוב לב, כאשר קרא לו הרבי שוב: “השנה נגמרת בשמחת תורה”, הדגיש. היהודי לא הבין למה מתכוון הרבי, וכשחזר לארץ הקודש וסיפר זאת לי, גם אני לא ממש הבנתי. רק בחול המועד סוכות בשנה שאחרי, כאשר הוזמנתי ל’ווארט’, תפסתי לפתע את הראש. עד כמה מדוייקת כל מילה של הרבי!

משיח יבקר אצלך בבית

לאחר תשרי תשל”ה, נכנס ר’ ראובן דונין ליחידות ואמר לרבי מלך המשיח כי הוא רוצה לעקור עם משפחתו לארצות הברית. “כאשר משיח יבוא, הרי נלך כולנו לארץ ישראל”, שלל הרבי את הרעיון. “אם כך”, הזמין ראובן, “אני רוצה שהוא יכנס אלי הביתה”. “משיח וועט זיך אפשטעלען אין יעדע אידישט שטוב [= משיח יתעכב בכל בית יהודי]”, השיב הרבי.

מעניין, אך לחסיד אחר השתמש הרבי באותה תשובה לשאלה הפוכה - הוא רצה לנסוע לארץ הקודש, והרבי שלל זאת באומרו שמשיח כבר מגיע וממילא ניסע כולנו לארץ הקודש.

רפואה שלמה לאלתר

ר’ אלימלך ניימן, מחשובי עסקני גור, עבר אצל הרבי מלך המשיח בחלוקת דולרים לטנקיסטים וביקש ברכה לרפואה שלמה עבור ה’לב שמחה’. “שתהיה רפואה שלמה לאלתר”, ברך הרבי…

זיו השמש לעומת השמש

בתש”י ניגש הרב משה טברסקי אל הרבי מלך המשיח, ואמר לו כי מצא כתב יד מסבו ה’הורונסטייפלר’ שהוא על דרך חב”ד, וכדאי שקה”ת ידפיסו זאת. הגיב הרבי: “וואס דארף מען האבן ע”פ חב”ד, אז מ’קען האבן חב”ד אליין [= מה צריכים על פי חב”ד, כשאפשר שיהיה חב”ד עצמו?!].

גם נוטיק יהודי

באחת השנים הגיע משלוח מהמכולת לביתו של הרבי, והשליח השאיר אותו ליד הדלת. בערב, נכנס הרבי לבית עם השקית הכבדה בידו. “נוטיק גם יכל לעשות זאת?!”, תמהה הרבנית מדוע לא השאיר הרבי את מלאכת הסחיבה למשב”ק. “נוטיק איז אויך א איד [= גם נוטיק יהודי]”, השיב הרבי קצרות…

המלמד שלי

באחת מהתוועדויות השנים הראשונות, מזג הרבי כוס משקה קל לר’ שניאור זלמן וילענקין, שהיה המלמד שלו שנים קודם לכן, ולאחר מכן נטה על צידו בכדי להעביר לו את הכוס. מישהו ניסה להיות ‘ממוצע’, ולהעביר את הכוס כדי שהרבי לא יטרח. “ער איז מיין מלמד, ניט דיינער [= הוא המלמד שלי, לא שלך]”, סרב הרבי לוותר על המצוה.

לא בורחים ממשקה

בליל שמחת תורה תשל”ט, נכנסו שני חסידים ממקורבי בית רבי לבנין הספריה בכדי לעשות קידוש על משקה. הרבנית נכחה במקום בשעת מעשה, והמתינה לרבי מלך המשיח שיבוא לקדש עבורה. לפתע נכנס הרבי, ואחד מהם, ר’ בנימין אלטהויז החל לצאת בראותו את הרבי. הרבי עצר אותו: “פון משקה גייט מען ניט אוועק”.

איך בוחרים ישיבה?

ר’ בער’ל זלצמן סיפר לרבי מלך המשיח על התלבטותו להיכן לשלוח את בנו - אם למוריסטאון כפי שחשב מתחילה או לאהלי תורה, ששמע עליה דברים טובים. “אבער די לופט אין מוריסטאון איז בעסער [= אבל האויר במוריסטאון יותר טוב]”, אמר הרבי מלך המשיח כשהוא מרים את ידיו הק’ למעלה…

ראש ישיבה אמיתי

בהתוועדות בשנת תשט”ו, הורה הרבי שכל ראשי הישיבות יאמרו לחיים. כשראה הרבי כי המלמד דרדקי, ר’ אליהו חיים רויטבלאט לא אומר לחיים, פנה אליו ואמר: “כשראש ישיבה אומר שיעור, אינו יכול להיות בטוח כי השיעור אמיתי. אולם כאשר אתה מלמד את הילדים קמץ א’ א, הרי ודאי שזוהי אמת. זאג לחיים!”.

מנהג חסידי ומנהג ליטאי

קודם הנשיאות, נהג הרבי להביא מזונות לסוכה בכדי שמי שמברך על הלולב יוכל לאכול מיד. כאשר העיר לו ר’ שמואל לויטין כי אין צורך שהאכילה לפני התפילה תהיה בפרהסיא, השיב לו הרבי: “פון א מנהג חסידים איז ניטא וואס צו שעמען [= ממנהג חסידים אין מה להתבייש]”.

לעומת הזהירות וההקפדה במנהג חסידים, שלל הרבי מנהגים אחרים. כאשר רצתה אימו הרבנית חנה, להתענות בכ’ מנחם אב תשי”ב, אמר לה הרבי כי תענית יארצייט הוא מנהג של מתנגדים ואין לנו לנהוג בו.

ניסים מתגלגלים ברוסיה

סיפר פרופסור ירמיהו ברנובר: מכיון שעבדתי כמדען ברוסיה, סרבו לתת לי אישור יציאה. לאחר שבעקבות בקשה כזו ביליתי כמה ימים במאסר, החלטתי להתקשר לרבי ולבקש ברכה. אנ”ש, ששמעו על הרעיון ניסו למנוע אותי, והסבירו שלא אצליח ליצור קשר עם אמריקה, ומיד יעצרו אותי.

החלטתי בכל אופן שאני מנסה. הלכתי לדואר המקומי ומשם ביקשתי ליצור קשר עם ניו יורק. תוך עשר דקות, מהירות שיא באותם הימים, הצלחתי להשיג את מזכירות הרבי. המזכיר שענה לי השיב כי הרבי לא מדבר על הטלפון. התעקשתי והסברתי לו שכל דקה יכול להגיע איש הק.ג.ב. שיבדוק מי בטלפון. העבירו לי את חדקוב שהסביר לי גם כן, ובעוד אני מתווכח איתו, שמעתי את קולו הק’ של הרבי.

“זאגט אים אז ער האט שוין אלע ברכות און ס’וועט ניט נעמען א לאנגע צייט ביז ער וועט ארויסגיין בשלום [= תגידו לו שיש לו כבר את כל הברכות, ולא יקח הרבה זמן עד שיצא בשלום]”.

שלוש שבועות לאחר מכן, נקראתי למשרדי ההגירה, שם קיבלה אותי פקידה שהסבירה לי שכל עוד אני זוכר את המדע שלמדתי ברוסיה, לא אצא מכאן עד שאשכח הכל… חזרתי הביתה בפחי נפש, וכשהגעתי קראו לי לשוב למשרד. האישה קיבלה אותי שוב בזלזול: “החלטנו שתצא…”.

ירושלים עירו

ועוד מפרופסור ברנובר: כאשר הורה לי הרבי מלך המשיח לבנות את השכונה בירושלים עבור עולי רוסיה, היו כמה הצעות במקומות שונים. החלטתי לנסוע לרבי ולבקש עצתו.

כשנכנסתי ליחידות, והתחלתי להסביר את האפשרויות, שמתי ידי בכיסי על מנת להוציא את מפת העיר שהכנתי מבעוד מועד. הרבי רמז לי שאין צורך בכך, והחל להסביר לי בעל פה: “אם השכונה תהיה כאן, הרי כשהגבר ילך לכינוס בבנייני האומה, הוא יצטרך לעבור דרך רחוב פלוני והדרך תיקח לו כך וכך. אם השכונה תמוקם שם, כאשר תלך האישה למכולת, יקח לה כך וכך”.

לתדהמתי התגלה לי שהרבי, שמעולם לא דרך בירושלים, מכיר את העיר יותר טוב ממני ומהמפה גם יחד…