היא נולדה ברומניה, הוא נולד ברוסיה הלבנה. היא ניצלה מהשואה האיומה, והוא ניצל מהמ

היא נולדה ברומניה, הוא נולד ברוסיה הלבנה. היא ניצלה מהשואה האיומה, והוא ניצל מהמשטר הקומוניסטי. לאחר חתונתם ביקשו להגר למונטריאל, אלא שאז הגיעה ההוראה המפתיעה… >> רק לאחר פטירתו של ר’ נחום יוסף, כאשר אשתו גב’ זלטה עברה לגור ליד ילדיה בקראון הייטס, ונזקקה לאשרת שהייה בארצות הברית – התגלו בדרך פלא צמד המסמכים הירוקים, והתברר עד כמה רחוקה הייתה ראייתו של הרבי מה”מ, שלפני יובל שנים דחק בהם להגיע לארצות הברית, ולו לתקופה קצרה, ואף סייע להם להשיג את המסמכים הדרושים… >> בדידי הווה עובדא, חוצה יבשות

א

האחים החסידים ר’ ירחמיאל ור’ שלום בער בנימינסון ישבו במשרדה של עורכת הדין לינה רוזנברג, והבינו שבקשת ההגירה עבור אמם לא תעבור בקלות, אם בכלל. ‘ארצות הברית לא ממהרת להעניק אישורי הגירה’, הבהירה עורכת הדין, מומחית לענייני הגירה. ‘למרות שיש לה ילדים עם אזרחות אמריקאית, אין ביטחון שהבקשה שלכם תתקבל. זו בעיה ידועה, ורבים מאזרחי קנדה שמבקשים לעבור לארה”ב, לא זוכים לקבל את התשובה החיובית לבקשתם…”.

למרות הסקפטיות של עורכת הדין, החליטו השניים שאין להם ברירה אחרת, וסיכמו עם עורכת הדין שתתחיל להכין את הניירות. הם הבינו שיצטרכו להפרד מלא–מעט מזומנים עבור הגשת הטפסים, וייתכן שבסופו של תהליך הכסף ירד לטימיון והאשרה המיוחלת לא תתקבל. אבל מה לא עושים בשביל אמא…

הסיפור החל בקיץ תשס”ז. ימים ספורים לפני חג הפסח נפטר אביהם, הרה”ח ר’ נחום יוסף בנימינסון ע”ה, בשיבה טובה, ואמם, גב’ זלטה, החלה להרגיש את הבדידות.

למרות שהתגוררה כיובל שנים במונטריאל, הרי במהלך השנים עזבו כל הילדים את קנדה, ועברו לגור בארצות הברית ובארץ ישראל. מכיוון שרובם התגוררו בשכונת קראון הייטס, החליטו הילדים בעצה אחת עם האם, שלטובתה כדאי שתעבור לגור בקראון הייטס, שם תרווה נחת מצאצאיה.

גב’ בנימינסון, שחצתה כבר את גיל שמונים, הייתה זקוקה באופן דחוף לביטוח רפואי בר–תוקף, שיכסה את ביקורי הרופאים והתרופות הדרושות בגיל כזה. אך מכיוון שהייתה אזרחית קנדית, לא יכלה לקבל את כרטיס הביטוח ‘מדיקייט’ הניתן כמובן לאזרחי ארצות הברית בלבד. זו הסיבה שהריצה את ילדיה למשרד עורכי הדין בניסיון להשיג אשרת הגירה בדחיפות.

ב

בעוד עורכת הדין מנסה להזיז את גלגלי הבירוקרטיה, עשו ר’ ירחמיאל ורעייתו את דרכם למונטריאל שבקנדה, כדי לפנות את בית אמו מהחפצים האישיים שנותרו מאחור, על מנת שיוכלו למכור את הדירה. כרגיל, רוב החפצים הישנים נידונו לזריקה לפח האשפה הקרוב, ורק את תיקי המסמכים השונים שמצא בדירה, הכניס ר’ ירחמיאל לתוך ארגז גדול, אותו לקח לניו–יורק כדי למיינו בזמנו הפנוי.

הרב בנימינסון הוא מנהל ארגון צבאות ה’ העולמי, וחלפו מספר ימים עד שסוף סוף הצליח לפנות מעט מסדר יומו העמוס. הוא החל למיין את הניירות השונים, שולף מסמכים מתוך מעטפות דהויות, וזורק את רובם לאשפה. לפתע צדו את עיניו שני כרטיסים ירוקים, עם תמונות הוריו. זה היה נראה כמו מסמך רשמי, והוא החליט שלא לקחת סיכון, ולהעביר את המסמכים לעיונה של עורכת הדין.

כאשר אחיו, ר’ שלום דובער, נפגש עם עורכת הדין, הוא הביא עמו את הכרטיסים הירוקים שהיו דהויים ובלויים מרוב השנים שחלפו עליהם, ואמר שאחיו ר’ ירחמיאל מצא את זה בין תיקי המסמכים של הוריו.

כאשר עורכת הדין ראתה את הכרטיסים הירוקים, היא יצאה מכליה מרוב התפעלות. היא התקשרה מייד לר’ ירחמיאל ושאלה בהתרגשות: אתה יודע מה זה המסמך שמצאת? זה הרי ממש זהב טהור!

עורכת הדין הסבירה לר’ ירחמיאל המופתע, שהמסמכים הירוקים שמצא, הם לא פחות ולא יותר, מסמכי גרין–קארד מקוריים, המעניקים להוריו אישור תושבות קבועה בארצות הברית! היא הסבירה את התפעלותה, מכיוון שכבר כמה וכמה שנים שכרטיסי ה’גרין–קארד’ ניתנים למספר שנים מוגבל, ומותנים במגורים רצופים בארצות הברית למשך תקופה ארוכה. כרטיסי הגרין–קארד של הוריך, כך הסבירה עורכת הדין, הם נדירים ביותר, בלי שום הגבלה, ולמעשה אימך לא זקוקה כעת לכל התהליך הארוך והמייגע שלא היינו בטוחים בהצלחתו. היא פשוט צריכה לגשת למשרדי ההגירה, ושם יעניקו לה אישור תושבות מעודכן, שיאפשר לה לקבל את כל ההטבות בארצות הברית, כולל הביטוח הרפואי המיוחל!

ר’ ירחמיאל שמע בשמחה עצומה את הבשורות הטובות, אך לגמרי לא הבין: מהיכן יש להוריו גרין–קארד אמריקאי, בשעה שכל חייהם התגוררו בקנדה?

הוא הראה לאמו את המסמכים, ושאל אם היא יודעת מתי קיבלו את הכרטיסים הללו. אמו השיבה שמעולם לא ראתה את המסמכים הללו, וזו הפעם הראשונה שהיא שומעת שיש לה גרין–קארד… תעלומה…

רק לאחר שר’ ירחמיאל הסביר לאמו את משמעות המסמכים הללו, וביקש ממנה לנסות להזכר אם אי–פעם חשבו לעבור לגור בארצות הברית, נזכרה אמו לפתע באותה תקופה קצרה בחייהם שאכן התגוררו בניו–יורק, בעקבות הוראה מיוחדת שקיבלו מהרבי…

ג

גב’ זלטה נולדה ברומניה לפני 94 שנה, למשפחת וורצברגר. היא הייתה נערה בת 16 כאשר פרצה מלחמת העולם השניה, וחוותה על בשרה את כל מוראות השואה. ההשגחה העליונה ליוותה אותה לאורך כל שנות המלחמה, והיא ניצלה משבע מחנות ההשמדה בהם שהתה. בתום המלחמה, נותרה כמעט בודדה מכל משפחתה, אבל אביה שניצל גם הוא והגיע לאירלנד, הצליח לאתר את שמה בין הניצולים במחנה אושוויץ. הוא פנה לסוכנויות ההצלה הבינלאומיות, שהעלו אותה על מטוס צבאי שהמריא מגרמניה ונחת באירלנד, שם התאחדה שוב עם אביה.

בעלה, הרה”ח ר’ נחום יוסף, נולד בשנת תרפ”ג בבברויסק שברוסיה הלבנה, וילדותו עברה תחת רדיפות המשטר הקומוניסטי. אביו, ר’ ירחמיאל בנימינסון, היה מאותם עשרת גדולי החסידים והמקושרים שהרבי הריי”צ אסף והשביע כי לא יזוזו כמלא הנימה מעמדתם בהפצת התורה והיהדות ברוסיה וילחמו למען היהדות ויהודים.

בהיותו בגיל 4 התמנה אביו לכהן פאר כרבה של ז’לובין, שם הקים רשת יהודית של בתי כנסת, מקוואות, חדרים, מלמדים ושובי”ם. הק.ג.ב. שמר את צעדיו של הרב, והוא אף נאסר פעם אחת. אילולא הרעש שהקימו יהודי העיר שאהבו את רבם מאד - מי יודע מה היה עולה בגורלו. הרב בנימינסון ומשפחתו החלו איפוא לחפש ולברר אודות אפשרויות יציאה מרוסיה.

באותה תקופה חלתה אשתו הרבנית בעיניה, ומכיוון שהרופאים המומחים ביותר בתחום היו בריגא, היה זה תירוץ טוב להגשת בקשת יציאה. הרבי הריי”צ פעל למענו להשגת רשיון כניסה לריגא, ובמקביל הוא נסע למוסקבה בניסיון להפגש עם נשיא רוסיה קאלינין, שכידוע מי שהצליח להגיש לידיו את בקשת ההגירה, היה לו סיכוי גדול לקבל תשובה חיובית. בנס גדול הוא פגש את קאלינין, וכאשר שאלו מדוע רוצה לצאת מרוסיה, אמר שהוא ‘אוהב מאוד את אמא רוסיה’, אבל מפאת מחלת אשתו הוא נאלץ לבקש אשרת יציאה… לאחר שלושה שבועות התקבלה התשובה החיובית, והמשפחה עברה את מסך הברזל.

לאחר שרעייתו עברה את הניתוח, הציע לו הרב דובין להשאר בריגא כרב בית כנסת, והתחייב לשלם לו חצי משרה. למזלו הגדול הוא לא הצליח למצוא חצי משרה נוספת, ולכן החליט להגר ללונדון. בכך, למעשה, ניצלה משפחת בנימינסון מגורלם המר של יהודי ריגא, שנרצחו בשנות השואה האיומה.

ר’ נחום יוסף הצעיר היה בן 9 כאשר המשפחה היגרה ללונדון, בשנת תרצ”ד. לאחר שסיים את לימודיו בישיבות בלונדון, סייע לאביו בעבודת הרבנות.

יהודי יקר בשם ר’ משה מייזלס, שהיה מבאי ביתו של הרב ירחמיאל בנימינסון בלונדון, היה נוסע לעיתים לאירלנד, שם התארח בבית משפחת ר’ ברוך וורצברגר. הוא ראה שם את הנערה זלטה וורצברגר, ועלה בדעתו לשדכה לר’ נחום יוסף בנימינסון… החתונה התקיימה באירלנד בשנת תש”ו, עם מאות משתתפים, בני הקהילה ששמחו בשמחתם.

שנתיים אחר–כך, בשנת תש”ח, חלה הרב ירחמיאל בנימינסון באסמה. הגשמים הרבים שיורדים בלונדון, שגורמים לכך שהערפל יכסה את העיר מדי כמה ימים, הקשו עליו את הנשימה, ולאחר שקיבל את ברכת הרבי הריי”צ עבר להתגורר במונטריאל, שם התמנה לראש ישיבת תומכי תמימים ורב קהילת אנ”ש במקום.

לאחר הסתלקות הרבי הריי”צ, הרב בנימינסון התקשר אל הרבי בכל מאודו ונפשו, בביטול מוחלט כעבד לפני רבו, ופעל רבות למען קבלת הנשיאות של הרבי. הוא אף דיבר על כך ישירות עם הרבי, וכאשר הרבי סירב בתוקף טען הרב בנימינסון לעומתו: מילא אנחנו, הזקנים, אך מה יהיה עם הצעירים?! נענה הרבי ואמר לו: “פון די יונגע האב איך זיך קיינמאל ניט אפגעזאגט, איך האלט זיי און איך וועל זיי האלטן” [= מהצעירים מעולם לא מנעתי את עצמי, אותם החזקתי ואותם אחזיק]. הרב בנימינסון יצא מחדר הרבי בהתרגשות עצומה, והכריז “מיר האבן א רבי” [= יש לנו רבי]!

בט”ו אלול תש”י אירגן הרב בנימינסון עשרה מזקני החסידים, ויחד עמם נסע לציון אדמו”ר הריי”צ, שם הקריא פ”נ כללי בשם כל אנ”ש בו מבקשים מאדמו”ר הריי”צ שיפעל אצל הרבי שיואיל לקבל על עצמו את עטרת הנשיאות באופן רשמי ובשלימות.

ד

בשנת תשי”א, החליט בנו, ר’ נחום יוסף בנימינסון, לעבור אף הוא למונטריאל, להתגורר בסמיכות לאביו הישיש. כמובן, שלפני הנסיעה ביקש את ברכתו של הרבי, שזמן קצר קודם לכן קיבל את הנשיאות.

להפתעתו הרבה השיב לו הרבי כי לפני שיעברו למונטריאל - כדאי שינסו את מזלם בארצות הברית, ומכיוון שכדי לקבלת אשרת כניסה לארצות הברית יש צורך במוסד שיבטיח להם עבודה עם משכורת קבועה, הנחה הרבי את מזכירו, הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב, לטפל בעניין.

הרב חדקוב סידר עבורם קהילה ברובע ברונקס שחיפשו רב, ושלחו לאנגליה את כל המסמכים הדרושים. מצויידים במכתב הבקשה של הקהילה, והתחייבות לשלם את משכורתם, הפליגו הזוג הצעיר לארצות הברית.

בהגיעם לארצות הברית נקלטו השניים באליס איילנד (Ellis Island), אי מלאכותי הנמצא בנמל ניו יורק בשפך נהר הדסון, ששימש כמרכז של מחלקת ההגירה של ארצות הברית. לאחר שהציגו את המסמכים, קיבלו השניים את אישור הכניסה המיוחל לארצות הברית, בדמות כרטיסים ירוקים רשמיים עם תמונותיהם. הם לא חלמו אז, שיבוא יום והכרטיס הירוק הזה יתברר כבעל חשיבות רבה…

ה’גרין–קארד’, שתרגומו המילולי הוא ‘כרטיס ירוק’, קיבל את שמו בעקבות צבעם הירוק של הכרטיסים המקוריים. למרות שבמהלך השנים שינה הכרטיס את צבעיו, השם ‘גרין–קארד’ נשאר. אלא שבניגוד לעשרות השנים האחרונות, בהן הכרטיס מותנה בשהייה ממושכת בארצות הברית - בשנים ההן, לפני יובל שנים, הכרטיס הזה היה כרטיס לכל החיים, ללא הגבלות כלשהן, כמעט כמו אזרחות מלאה.

הזוג הצעיר עבר להתגורר ברובע ברונקס, סמוך לבית הכנסת בו נתקבל הרה”ח ר’ נחום יוסף בנימינסון כרב. אלא שכעבור כמה חודשים הרגיש ר’ נחום יוסף שאין זה מקומו, ולאחר שכתב לרבי וקיבל את ברכתו - עבר להתגורר במונטריאל, ליד אביו, כפי תוכניתו המקורית.

במהלך השנים הרבות שהתגוררו במונטריאל, נמחקה מתודעתם אותה תקופה קצרה בה התגוררו בארצות הברית, והם שכחו לגמרי מהכרטיסים הירוקים שקיבלו בכניסה לארצות הברית. למרבה המזל, ר’ נחום יוסף נזהר שלא לזרוק שום מסמך ממשלתי, שמא יבוא אי–פעם לשימוש, אך אף אחד מלבדו לא זכר ולא ידע אודות הכרטיסים הספונים בין המסמכים הרבים…

רק לאחר פטירתו של ר’ נחום יוסף, כאשר אשתו עברה לגור ליד ילדיה בקראון הייטס, ונזקקה לאשרת שהייה בארצות הברית - התגלו בדרך פלא צמד המסמכים הירוקים, והתברר עד כמה רחוקה הייתה ראייתו של הרבי, שלפני יובל שנים דחק בהם להגיע לארצות הברית, ולו לתקופה קצרה, ואף סייע להם להשיג את הגרין–קארד…

ה

כאשר גב’ זלטה בנימינסון הגיעה עם בנה, הרה”ח ר’ שלום דובער, למשרדי ההגירה, היו במקום מאות מבקשי אשרות שהמתינו בתור ארוך… הבן ניגש אל אחת הפקידות ושאל אם אפשר להקל על אמו הקשישה. הפקידה ביקשה לראות את המסמכים שבידיו, וכאשר ראתה את המסמכים הירוקים, פרצה בצווחות התפעלות והתרגשות למראה ה’גרין–קארד’ המקורי. כל העובדים במקום הגיעו לראות את הפלא, ואמרו שבכל שנות עבודתם לא הזדמן להם לראות את הכרטיסים המקוריים, שבגינם מכונה האישור עד היום בשם ‘גרין–קארד’…

כמובן שהם לא היו צריכים להמתין בתור הארוך, ומנהלת המשרד בכבודה ובעצמה טיפלה בתהליך במהירות, והבטיחה שתוך ימים ספורים יקבלו כרטיס גרין–קארד עדכני. היא אף סידרה עבור גב’ זלטה את כל ההטבות הרפואיות באופן מיידי.

כך זכתה גב’ זלטה בנימינסון לחיות את שארית חייה ליד צאצאיה הרבים בקראון הייטס, והכל בזכות הוראתו של הרבי, והציות לדבריו הקדושים.

ו

את הסיפור המופלא הזה שמעתי לאחרונה מהאחים בנימינסון, לאחר פטירת אמם בט”ו טבת השנה. במהלך ה’שבעה’ שמו לב לעובדה נפלאה:

ב’היום יום’ של יום פטירתה, מופיע הפתגם הבא:

“הסכת ושמע ישראל, העת הזאת היא מועד הגאולה על ידי משיח צדקנו, והיסורים הבאים עלינו הם חבלי משיח, ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. אל תאמינו לנביאי השקר המבטיחים לכם ישועות ונחמות אחרי כלות המלחמה, זכרו דבר ה’ (ירמיה יז, ה) ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ד’ יסור לבו. שובה ישראל עד ד’ אלקיך, והכן עצמך ובני ביתך לקבל פני משיח צדקנו הבא בקרוב ממש”.

קריאתו המרגשת של הרבי הריי”צ, הייתה מוכרת מאוד לבני משפחת בנימינסון, שכן זו נלקחה מתוך מכתב ששיגר הרבי הריי”צ בעיצומם של ימי השואה האיומה, לסבם הרב ירחמיאל בנימינסון, ובתחילת המכתב (שנדפס באג”ק של הרבי הריי”צ, חלק ו’) מברך אותו ואשתו, ואת בנם, ר’ נחום יוסף: “יחזק השי”ת את בריאותו ובריאות זוגתו תחי’ ובריאות המחונך מר נחום שי’”.

והלוא דבר הוא…