המאמר בכתב ידו של המעתיק, עם חלוקה לפרקים והגהות בכתי”ק כ”ק אדמו”ר הצמח-צדק בשולי הגיליון

הובא לדפוס על-ידי הרב שלום יעקב חזן

לקראת חג הגאולה י”ט-כ’ כסלו, ובקשר עם מאתיים שנה להסתלקותו של רבינו הזקן, מדפיסים אנו – בפעם הראשונה – מאמר ד”ה והי’ ביום השמיני עצרת – תקס”ב, לרבינו הזקן, שנאמר בשמיני עצרת ושמחת-תורה תקס”ב

המאמר בכתב ידו של המעתיק, עם חלוקה לפרקים והגהות בכתי”ק כ”ק אדמו”ר הצמח-צדק בשולי הגיליון

מאמר זה נרשם על-ידי אחד השומעים, ונחלק לפרקים על-ידי כ”ק אדמו”ר הצמח-צדק, שאף הוסיף כמה הגהות בגוף כתב יד קדשו, ונדפסו כאן במודגש.

[מאמר זה נזכר גם באור התורה וישלח כרך ה, תתעב, א. לתוכן המאמר ראה גם ד”ה כי ביום הזה יכפר, וד”ה בסוכות תשבו – תקס”ב, שנדפסו בספר מאמרי אדמו”ר הזקן – תקס”ב כרך א ע’ לה ואילך. אור התורה דרושים ליום הכיפורים ע’ א’תקעג ואילך].

מאמר זה נמצא בבוך כתב-יד, “הבא לטהר”, וברשימת כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ וכ”ק אדמו”ר מה”מ נסמן ביכל זה במספר 17. בוך כתב-היד האורגינלי, שנכתב בתקופת נשיאותו של רבינו הזקן, נמצא עדיין בארכיון הצבא הרוסי במוסקבה.

לתועלת הלומדים פוענחו ראשי-התיבות, בהוספת פיסוק.

תודתנו נתונה למערכת “אוצר החסידים” על פירסום המאמר בשבועוננו

המאמר נדפס לזכות השליח הרה”ח ר’ שמואל שי’ בן מרת חי’ שרה יהודית תחי’, ובנו הילד יוסף יצחק שי’ בן מרת מירה רות הי”ד  שארף - לרפואה שלימה וקרובה, אכי”ר.

בש”ת. תורת אדמו”ר שליט”א בש”ע, תקס”ב

והיה* ביום השמיני עצרת תהי’ לכם. מתחילה נקדים מה שכתוב בסוכות תשבו שבעת ימים. וגם להקדים מה שכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם לפני הוי’ וגו’. דלכאורה קשה מה שכתוב עליכם ולא אמר אתכם. ועוד מהו לשון יכפר, דהוא לשון קינוח, דאינו שייך לשון זה אלא על הכתם. אך הנה באמת הוא כך, רק מתחילה נקדים מה שכתוב אשר קדשנו במצוותיו, שהוא מלשון קדוש ומובדל, כי הנה יש ב’ מיני מלאכים, יוצר משרתים, מלאכים המתחדשים בכל יום חדשים לבקרים, ואשר משרתיו, עומדים מששת ימי בראשית, המלאכים אומרים קדוש קדוש הוי’ וגו’, שבחינת הוי’ קדוש ומובדל מהם, כי השגתם הוא מבחינת מלך עולם, שהוא המחי’ ומהווה אותם תמיד מאין ליש, להיות באימה ופחד לפניו יתברך כל אחד ואחד לפי מדריגתו דרך עילה ועלול, וזהו מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה, ובחינת מלך המחי’ אותם הוא גבוה מהם, וזהו מקבלים עליהם שהוא גבוה מהם, ובחינת מלכות הנ”ל הוא הנקרא כסא. וזהו והחיות נושאות את כסא, כי בחי’ הכסא גבוה מהם, זעות מחיל מאימת כסא, אשר אימתך מוראך עליהם דייקא (בחינת יראה בחינת ביטול), כי בחינת אימתך הוא בחינת מלכות, והוא בחינת ראש השנה הקרא בכסא ליום חגינו מלשון התכסות. אך על דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, שבחינת אדם הוא למעלה מבחינת כסא, והוא רמ”ח מצות עשה ושס”ה מצות לא תעשה שהן אברי דמלכא, והוא בחינת קודש עליון.

ב

אך מתחילה צריך להבין ולידע מהות המצווה וממנה ידע מהות עבירה שהיא היפוך המצוה, כי עבירה הוא מלשון עובר ממקום למקום, והוא עוברי רצונו, שהוא עובר מהרצון אל ההיפוך לגמרי. אך הנה יש ב’ מיני מצוות, הנעשים בחשבון, וזהו עיניך בריכות בחשבון, וזהו ואתא מרבבות קודש, שיש רבבות קודש, שהוא קדוש הרבה המתפשט בצירופי אותיות שהם בחינת וא”ת שהם אותיות מא’ ועד תי”ו. וזהו מלא כל הארץ כבודו שהם ל”ב נתיבות החכמה, כי כבוד בגימטריא ל”ב, ונתיב הוא דרך שחכמה עילאה יורד בתוכה. אך יש קודש עליון שהוא למעלה מהחשבון (ע’ זהר ח”ב רכ”ה ב’ מענין זה), וזהו ישת חושך סתרו, והוא בחינת אני הוי’ לא שניתי, רק וכלים מכלים שונים, כי השינוי הוא בכלים, אך בעצם הוי’ שם אין שינוי. והוא כמו למשל בעין נראית ומתגלה אור הראיה, ובאוזן חוש השמיעה, שבודאי אין לומר שהשתנות הוא באור רק וד”ל הוא בכלים, ולא כמדת בשר ודם שכל המניע מתנועע או מתפעל. וזהו כל העושה מצווה אחת מטיבין לו ומאריכין לו את ימיו, שעושה המצווה בבחינת אחת, וזהו אחת ואחת למעלה מן המספר, ולתבונתו אין מספר, למיהוי אחד באחד, מאריכין לו את ימיו, ליתן לו יומין אריכין, שהוא למעלה מהחשבון.

ג

אך יש בחינת אחת ושתים העושה שלא לשמה, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה, וכנגדן בעבירות יש גם כן בחינת חשבון, והוא מה שכתוב יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, ויש עבירה שהוא למטה מהחשבון, וזהו ממעמקים קראתיך, כי יש ב’ עומקות, עומק טוב ועומק רע, והוא הנקרא שאול, כמו שכתוב כי אין מעשה וחשבון בשאול אשר אתה הולך שמה, והוא הנקרא עומק רע. וכנגדן יש גם כן ב’ מיני תשובות, תשובה של כל השנה, כמו שאמרו רז”ל נמצא כל ימיו בתשובה, שוב יום אחד לפני וגו’, ותשובה של יום הכיפורים, כי תשובה של כל השנה הוא על עבירות של כל השנה הנעשים בחשבון, ועל עבירה כזו מועיל שיהי’ ממארי דחושבנא, כי זה לעומת זה עשה האלקים. אך יש עבירות שהם למטה מהחשבון, על זה אמרו שהקב”ה חתר חתירה מתחת כסא הכבוד וכו’. ולהבין מהו תחת הכסא. אך הנה מי שירד בעמקי שאול אי אפשר לעלות משם בבחינת חשבון, שהוא בחינת כסא, מפני שנפל למטה ממדריגת חשבון, ואי אפשר לו לעלות משם אלא במדריגה שהוא למעלה מהחשבון. כי הנה כתיב כי יד על כס י”ה, הפותח יד בתשובה, והוא הנקרא יד הגדולה אשר היא מקבל גם מעמקי שאול, וזהו וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה הוי’ במצרים, כי בחינה שהוא למעלה מהחשבון היא מקבלת אפילו ממצרים שהיא ערות הארץ, וזהו ויברכו את המלך, ברוך הוא לשון בריכה והמשכה מבחינת הוי’ שהוא למעלה מהחשבון, אל בחינת כסא הנקרא מלך, ברוך אתה הוי’ להמשיך מבחינת הוי’ אל בחינת אתה, שהוא בחינת אותיות מא’ ועד תי”ו בחינת מלכות. וב’ תשובות הנ”ל נקרא תשובה עילאה ותשובה תתאה, והם תורה ותפילה, ועל תשובה עילאה הנ”ל נאמר, לך אמר לבי בקשו פני, שהוא פנימיות הלב, והוא הנקרא רעותא דליבא, וזהו את פניך הוי’ אבקש דווקא, וזהו בני תנה לבך לי ואליך דרכי תצורנה קרי תרוצנה כתיב, מלשון רצון כצנה תעטרנו, בחינת לדבקה בו דווקא, והוא רעותא דליבא כנ”ל. ועל ענין ב’ תשובות הנ”ל נאמר ישקני מנשיקות פיהו, הרבה נשיקות תורה ותפילה, וענין תשובה עילאה הנ”ל מתעורר ביום הכיפורים, וזהו לפני יום הוי’ תטהרו.

ד

ולתוספות ביאור נקדים מה שכתוב ונשא השעיר עליו את כל עוונותם אל ארץ גזירה, ארץ מדבר, מהו שהשעיר נושא העונות. אך מבשרי אחזה אלוקה, כמו שבאדם גשמי הניזון ממאכל גשמי, הנה באוכל הנ”ל הי’ מתחילה מעורב טוב ורע, אך האדם מברר אותם, כי יש באדם אברים החיצונים ואברים הפנימיים ופרסא מפסיק ביניהם, והנה האברים החיצונים דהיינו הקיבה והמסס מבררים את הטוב ומעלים אותו למעלה מן הפרסא, והפסולת דוחים אותם לחוץ אל מקום הצריך להם, דהיינו אל בית הכבד, אך מפני שהי’ הטוב מעורב בהם אף שנתברר עם כל זה נשאר רשימו בתוך הפסולת הנ”ל, וממנה יכול ליזון קומה שלימה דהיינו דבר אחר, אך הפסולת של בעלי חיים הרשימה שבהם הוא מעט מזעיר, על כן אין יכול ליזון מהם קומה שלימה. כך בנמשל גלו לאדום שכינה עמהם, דהיינו כשעושה מעשה אדום במחשבה דבור ומעשה אשר לא לה’ המה, הנה בהם מלובש ומוסתר נפש האלקית בשעת מחשבה דיבור ומעשה, אך שהוא בבחינת גלות ומלובש בלבושים צואים. והעצה היעוצה לזה הוא תשובה, להשיב נפש האלקית למקורא ושרשא, כמו שכתוב אליך הוי’ נפשי אשא, אך מפני שנפש האלקית הי’ מלובשת בתוכו בשעת מחשבה דיבור ומעשה, הנה אף כשמחזירה עדיין רשימו נשאר בתוכו שממנו ניזון הסטרא אחרא, ונעשים להם צירופי אותיות וד”ל. אך העיקר שלא יהי’ הטוב מעורב ברע ולהסיר הרע מהטוב אל המקום אשר שייך לו להיות ניזון משם הסטרא אחרא, והוא הנקרא מצולת ים. וזהו תשליך במצולת ים כל חטאותם, והוא הנקרא ארץ גזירה, ארץ מדבר, עד אשר יבא עת וזמן אשר רוח הטומאה אעביר מן הארץ. והנה ענין התשובה דלעילא כנ”ל אי אפשר להיות כי אם על ידי עזר וסיוע מלעילא, וזהו הסירו הבגדים הצואים (הקב”ה ציווהו להסירו וכו’), וזהו מה שכתוב וזרקתי עליכם דייקא מים טהורים, והיינו מה שכתוב כי ביום הזה יכפר עליכם שהוא הסרת הבגדים הצואים עליכם דייקא, שהוא מלעילא, ונשא השעיר של חיות לקליפות, ועל ידי זה צירופי אותיות אשמנו שביום הכיפורים ניתוק מה שנתעוות על ידי צירופי אותיות ההיפוך, ואחר כך והלבש מחלצות שהוא בחינת וימינו תחבקני, והוא בחינת סוכות וכו’.

ה

וזהו בסוכות תשבו שבעת ימים, שהם בחינת שבעה רקיעים, ושכינה עוברת בתוכם, פירוש שבעה רקיעים הם ז’ מקיפים, ז’ הבלים, וימינו תחבקני, כי בחינת החיבוק אפילו בחינת אחוריים, דהיינו אפילו לאומות העולם, אשר לכן אנו מקריבים ע’ פרים, בכדי להמשיך בחינת המקיפים גם כן לאומות העולם, אך העיקר שיהי’ אצל ישראל בבחינת כנישא ותפיסא, וזהו כנסת ישראל, כי ישראל דלעילא שהוא ישראל עלה במחשבה שהוא לעילא מן המחשבה, קדש דלא קיימא בחושבנא, שהיא נקודה הפנימיית, יומשך דרך ז’ רקיעים הנ”ל להיות נתפס בלב, והוא על ידי מצוות לולב ואתרוג, כי אתרוג דומה ללב, ובלולב יש ד’ מינים, כנגד ד’ אותיות הוי’, ואנו ממשיכים מבחינת פנימיות הוי’ אל הלב, על ידי מצווה בבחינת אחת כנ”ל וד”ל. וזהו ביום השמיני (בינה ולתבונתו אין מספר) עצרת תהיה לכם, כמו שכתוב ולקחתם לכם, ועצרת הוא מלשון כנישא כתרגומו, ועוד עצרת הוא מלשון עצור עצר בעד כל רחם, שלא יהי’ לא בבחינת נפילים ולא בבחינת מפילים, כי כן הוא בעבודת ה’, אם אין עבודת ה’ נתפס בלבו, אזי ההולדה שהוא אהבה ויראה הוא בבחינת נפילים או מפילים אותו מן השמים, ואינו וולד של קיימא, מחמת שהוא דבר יש בפני עצמו, אך אם הוא על דרך הנ”ל אז ההולדה שנולד ממנו הוא וולד של קיימא (תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים), והוא ענין שמחת תורה, כי נעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחילתן. וזהו ברוך אתה הוי’, ויברכו את המלך, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי בחינת ותלבש אסתר מלכות, ויברכו וד”ל, כי אורייתא היא חכמתו ורצונו של הקב”ה, כי הרצון הנ”ל שמתעורר ביום הכיפורים, נגמר בשמחת תורה להתלבש בדבר ה’ זו הלכה, שהוא למעלה מן המצוות. וזהו כל חפצים לא ישוו בה, אפילו חפצי שמים, שהוא המצוות, כי אף על פי שהתורה היא פירוש המצוות, אף על פי כן כל המצוות אינן אפילו נגד דבר א’ של תורה, כמו ממשל התפשטות הנשמה באיברין כנ”ל וד”ל. וזהו רצה והחליצנו שמתחילה רצה לעורר רצון העליון, שעל ידי זה מסיר בגדים הצואים, והוא בחינת יום הכיפורים, ואחר כך והחליצנו להלביש מחלצות, והוא בחינת סוכות וד”ל, וזהו למיהוי אחד באחד וד”ל, על ידי בחינת המצוות בבחינת אחת ואחת כמו שהוא למעלה וד”ל.

•

בצד הגליון נרשם בגוף כתב יד קודש אדמו”ר הצמח-צדק:

ע’ חשבון ע”כ יאמרו המושלי’ וכו’ מאמ’ ורב כח בהעלותך תק”ע. והי’ מספר בנ”י כו’ מי מנה כו’ ומספר תקס”ג כתבתיו בלק תק”ץ