שמואל הלוי וואזנר

עמוד ההוראה הרב שמואל הלוי וואזנר זצ”ל עמד בקשר ייחודי עם רבותינו נשיאנו, וכבר בשחר נעוריו נאבק על לימוד החסידות תמידין כסדרן * הביטוי המיוחד שגילה אדמו”ר הריי”צ באוזניו של הגאון הצעיר * היחידות בארבע עיניים בה השתתף בשנת תשל”ו, כשבסיומה ליווהו הרבי החוצה ברוב כבוד * “בית משיח” מספר על מסכת קשריו של הגאון זצ”ל עם בית ליובאוויטש

מימין לשמאל: הרב יעקב לנדא, הרב וואזנר, הרב כהנמן

הגאון הגדול הרב שמואל הלוי וואזנר זצ”ל השיב את נשמתו לבוראה בליל הסדר והוא בן 101 שנים. הרב וואזנר היה מעמודי ההוראה של דורנו, אשר רבנים ותלמידי חכמים שיחרו לפתחו מידי יום ביומו, בהם גם רבני חב”ד. בהלוייתו שהתקיימה במוצאי החג הראשון, השתתפו כמאה אלף איש שבאו לחלוק כבוד לפוסק הגדול.

עשירים הם קורות חייו ויגיעתו העצומה בתורה, כפי שמסופר במקומות רבים ועוד יסופר רבות, ולהלן נביא ציוני דרך חשובים במהלך מאה ואחת שנות חייו, אשר היו גדושים ומלאים בתורה וחסידות.

עילוי צעיר

הגאון הרב שמואל הלוי וואזנר, בעל “שבט הלוי”, גאב”ד שכונת זכרון מאיר בבני ברק וראש ישיבת חכמי לובלין — נולד ביום ב’ אלול תרע”ג, בוינה בירת אוסטריה לאביו ר’ יוסף צבי וואזנר ולאמו מרת רחל.

בצעירותו למד בישיבת נייטרא ובישיבת חכמי לובלין בראשות הגאון הרב מאיר שפירא מלובלין. כבר בצעירותו ניכרו כישוריו וגאונותו, ובשנים הבאות אף הוסמך על ידי גדולי הדור ההוא.

נראה כי ההיכרות עם חסידות בכלל וליובאוויטש בפרט, החלה בתקופת לימודיו בישיבת חכמי לובלין, בראשה עמד הגאון הנודע הרב מאיר שפירא מלובלין. הרב שפירא שהיה חסיד צ’ורטקוב, הסכים ללימוד חסידות במסגרת הישיבה אך ורק במסגרת זמן שיעורי המוסר. לעומתו, המשגיח הרב שימעולי ז’ליחובר (הרב שמעון אנגל), שהיה גאון מופלא, חשב אחרת. הרב שימעולי שהיה דבוק וקשור לספרי חסידות וקבלה, ראה חשיבות מיוחדת בלימוד התניא ומשום כך נאבק כדי שתלמידי הישיבה ילמדו חסידות באופן קבוע. הוא אף תבע שדברי חסידות ישולבו גם בשיעורי הגמרא וההלכה. הוא הנחיל לתלמידיו הנהגה חסידית בתחומים רבים.

דעותיהם השונות של ראש הישיבה והמשגיח, גרמו לסערה רבתי במהלכה התקבצה סביב המשגיח קבוצת תלמידים גדולה, שהלכה עמו באש ובמים. הללו נקראו “שימעלסטים” או “שמעונאים”. הרב וואזנר זצ”ל היה מעמודי התווך של קבוצה חסידית ייחודית זו, אשר קיבלה מהגאון המופלא שפע רב בנגלה, בחסידות ומתורת הסוד לצד הנהגות חסידיות. על הערכת הרב וואזנר את הגאון המופלא, ניתן ללמוד מתוך דבריו שנים רבות לאחר מכן: “מורי ורבי הגאון העצום מרא דכולא תלמודא אשר כל שבילי התורה הנגלית והסתרי תורה היו נהירין ליה כנתינתן בסיני רבי אברהם שמעון הלוי ענגיל הורביץ זי”ע הי”ד מזעלכוב” (מתוך הסכמה להוצאה מחודשת לספר מפתחי חכמת האמת).

לאחר מספר שנים הלך הגרמ”ש שפירא לעולמו בגיל צעיר. ר’ שימעולי עזב את הישיבה בתקופה זו, אך עם זאת המשיך לעמוד בקשר עם תלמידיו המובהקים ועודדם ללא הרף ללמוד חסידות. בין עמודי התווך של הבחורים ששמרו עמו על קשר, היו גאוני הדור הבא: הרב וואזנר, הרב ברוך שמעון שניאורסאהן, הרב יצחק פלקסר והרב פנחס הירשפרונג.

קשר עם אדמו”ר הריי”צ

בשלהי חורף תרצ”ה, שהה אדמו”ר הריי”צ בעיירת הנופש פרוקערסדארף שליד וינה, ובסמוך ביקר גם בוינה. בימים אלו ביקר הרב וואזנר אצל אדמו”ר הריי”צ פעמים מספר.

כאשר נכנס ל’יחידות’ אל אדמו”ר הריי”צ, דיבר על מורו ורבו המובהק הרב שמעול’י ז’ליחובר, ועל כך אדמו”ר הריי”צ אמר: “כמה מאות שנים לא היה בעולם מוח בעל זיכרון כמו ר’ שמעונ’לה מז’ליחוב” (נהרי אש ע’ קעב).

כן מסופר, שכאשר קיבלו הרב וואזנר וחבריו באותה תקופה פרס הצטיינות על לימודם, הגיעו אל הרבי הריי”צ כדי לקבל ברכתו. הרבי הוציא תמונות של בחורים הלומדים תורה במסירות נפש ברוסיה, ואמר כי עליהם ללמוד ממסירות נפשם של אלו. לאחר שאדמו”ר הריי”צ שב לביתו בוורשא, שיגר אגרת מיוחדת אל הרב וואזנר שהיה אז בחור בן עשרים ואחת, ובה הוראות לתקופת ‘בין הזמנים’ שבה היה אמור לשהות בבית הוריו בוינה. בתחילה מורה לו לחזור מאמרי חסידות בעל פה, אך שיחזרם כמו דרשה בציבור.

אל התלמיד החשוב והכי נעלה וו”ח אי”א מוה”ר שמואל שי’

שלום וברכה!

נחוץ הדבר, לטובתו הפרטית ולטובת כלל חבריו תלמידי הישיבות היקרים שי’ שירגיל את עצמו לחזור מאמר של חסידות בעל פה, ויחזור אותו המאמר לפני האברכים הנעלים שי’ ולפני הצעירים שי’, ואופן החזרה יהיה כדורש ברבים סוגיא בנגלה בטוב טעם והסבר, כמדבר בענין של תורה שהוא יודע אותו ומסבירו ברבים לפני קהל ועדה.

בהמשך האיגרת מורה לו הרבי להיפגש עם עוד בחורי ישיבה בימי חג הפסח, ולשוחח עמם בדברי תורה וחסידות (אגרות קודש הריי”צ חט”ז ע’ שא).

בו ביום [י”ג בניסן תרצ”ה] שיגר אדמו”ר הריי”צ אגרת נוספת אל “ידידי הנכבד והנעלה אי”א מו”ה אליעזר שי’” (ראה מסגרת) ומתנצל בפניו שלא הספיק לשוחח עמו טרם נוסעו בסדר לימוד מאמרי חסידות, וטוב הדבר שיקבע מועד שעה בכל יום ללמוד חסידות עם התלמיד החשוב “אי”א מוה”ר שמואל שי’” בלימוד חסידות מאמרים הקלים תחילה ואחר הלימוד יחזור [שמואל] לעצמו פעמיים ושלוש, ועל ר’ אליעזר לכתוב לאדמו”ר הריי”צ איך התלמיד שמואל מקבל הלימוד.

הרב וואזנר מלמד חסידות

בחודש ניסן תרצ”ז הקים את ביתו עם הרבנית רבקה. בשנים הבאות אף זכתה להיכנס עמו ל’יחידות’ לאדמו”ר הריי”צ.

לאחר חתונתו גר בפרשבורג, עיר מגורי הורי רעייתו והיה מקורב ביותר לגאון רבי עקיבא סופר, בעל ה”שבט סופר”. גם בפרשבורג לימד תניא תלמידים, רובם מתלמידי ישיבת אונסדורף, שהייתה להם נטייה לחסידות.

לאחר שכמה ממשתתפי השיעור נסעו אל אדמו”ר מוהריי”צ כדי לקבל את מרותו של הרבי על עצמם — כתב הרבי הריי”צ אל הרב וואזנר ש”אתמול הי’ אצלי ר’ יצחק שי’ גיסו של ר’ משה שי’ שהי’ אצלי בשבוע העברה, וגם היו אצלי גיסו מר אברהם יהודה שי’ [געלבער, אחי אשתו של הרב וואזנר] ועוד אחד — שלא הגיד לי את שמו — אשר אביו שי’ הוא המתענין בחברת יסודי התורה”.

ובהמשך לזה כותב הרבי הריי”צ לרב וואזנר אשר אלו החפצים להתקשר לחסידות חב”ד — עליהם לדעת “מהו ענינו של חסיד ע”פ תורת חסידות חב”ד, ומה ענינו של מקושר עפ”י תורת חסידות חב”ד… ותואר מקושר, ע”פ תורת חסידות חב”ד ענין ההתקשרות הוא, ע”י קביעות לימוד תורת החסידות…”,

“אם הנ”ל חפצים להיות ברשימת המקושרים ורוצים לקיים את האמור בזה”, כותב הרבי הריי”צ לרב וואזנר, “בבקשה לקבוע זמן — אם אפשר גם בימות החול ובפרט בש”ק — ללמוד דברי אלקים חיים, חסידות, ולתת להם הוראות במה שילמדו בינם לבין עצמם, ובפרט בקריאת השיחות”. במלים אחרות הרב וואזנר אמור להיות המשפיע שלהם שידריך אותם בלימוד החסידות.

האגרת עצמה נחתמת בהוראות לרב וואזנר: “יעזור לו השי”ת בהדרוש לו בגשמיות וברוחניות, יתמיד לשקוד בלימוד דברי אלוקים חיים — חסידות — בעיון הטוב, וגם ישתדל להאריך בתפילה שעה ושתיים להתבונן בגדולת ה’ ולהתעורר במידות שבלב לאהבה אותו וליראה מפניו ית’ והשי”ת יהי’ בעזרו בגו”ר” (אגרות קודש הריי”צ ח”ד אגרת א’ב).

מסכן חייו בעליה לארץ הקודש

עננים שחורים החלו לכסות את שמי אירופה; השלטון הנאצי הלך והתחזק, ויהודים רבים מכל רחבי אירופה בחרו לעזוב את מקומות מגוריהם ולהגר למחוזות מרוחקים. בריטניה ששלטה באותה עת בארץ הקודש, אפשרה אך ליהודים מעטים לעלות לארץ הקודש. היו רבים שבחרו להסתכן בספינות מעפילים, והתגנבו בחשאי לחופי ארץ הקודש.

הרב וואזנר אף הוא החליט לעלות בספינת מעפילים יחד עם רעייתו, בהותירו את בנו הבכור אצל הורי רעייתו, וזאת מחשש של הסכנות האורבות בדרך. ואכן, משהתקרבה הספינה לחופי ארץ הקודש, לא הצליחה להגיע לחוף בשל הסגר שהטילו הבריטים. חודשים תמימים שייטה הספינה במרחק–מה מחופי הארץ בבחינת “בעיניך תראה ואליה לא תבוא”. בשלב מסוים תם הדלק, ובלית ברירה חלק מהנוסעים קפצו למים והחלו לשחות לעבר החוף. כך עשו גם הרב וואזנר ורעייתו, ובניסים מופלגים הגיעו לארץ הקודש, בריאים ושלמים, אך חסרי כל.

עד מהרה התקבל הרב וואזנר בהערכה גדולה על ידי רבני ירושלים וגאוניה, ומונה לרב שכונה בירושלים ומורה–צדק של ה”עדה החרדית”. במשך שנה התגורר בירושלים, ובתקופה זו אף היה מראשי “בית אולפנא רבתי ללימוד ירושלמי”, בו התקבצו מידי יום רבנים ותלמידי חכמים ללמוד תלמוד ירושלמי. בהנהלת המוסד היו גאונים גדולים ובהם הגאון הרב אלחנן יעקובוביץ’, אשר בימי מלחמת העולם הראשונה כיהן כרב בעיירה ליובאוויטש.

בצד החסידי

בשנת תש”ז עבר לעיר בני ברק כדי להקים בה מחדש את ישיבת חכמי לובלין בה למד בצעירותו, ובשנות השואה נרצחו רבים מראשיה ותלמידיה, בעוד בניין הישיבה המקורי נותר שומם בלובלין החרבה. בד בבד עם הקמת ישיבת חכמי לובלין, התמנה לרבה של שכונת זכרון מאיר אשר נקראה על שם הרב מאיר שפירא, ראש ישיבתו הנערץ והאהוב.

במקביל הקים “בית הוראה” בו ישבו רבנים ותלמידי חכמים והשיבו דבר ה’ זו הלכה לכל פונה. הללו ליבנו שאלות מורכבות בנושאים שונים, כאשר הרב וואזנר עמד בראש בית ההוראה. שאלות מכל קצוות תבל הגיעו לבית ההוראה המפורסם. במשך יובל שנים, העמיד בית הוראה זה דור חדש של רבנים ומורי הוראה שלמדו ממנו כללי פסיקת הלכה. הללו מפוזרים כעת ברחבי תבל כולה. 

עם הגיעו לבני ברק, יצר קשר ידידותי עם רבה החב”די של בני ברק — הגה”ח הרב יעקב לנדא ע”ה. השניים פעלו יחדיו בנושאי הלכה ועסקנות ציבורית לטובת תושבי בני ברק, אשר בשנים אלו הפכה להיות עיר חרדית לכל דבר.

לאחר פטירתו של הרב יעקב לנדא ע”ה, צידד בהכתרת בנו הרב משה לנדא כממלא מקום אביו, זאת למרות שחוגים מסוימים בעיר בני ברק לחמו כנגד כוונה זו. בעת הזאת, עמדתו של הרב וואזנר שנחשב לגדול רבני העיר, היתה חשובה ונחוצה, והוא עמד לצד החסידים, גם כאשר רדפו והציקו לו בשל כך.

אחיינו של הרב וואזנר, הרה”ג שלמה געלבער, ר”מ ישיבת יח”ל בבני ברק, סיפר על יחסו המיוחד של הרב וואזנר לשולחן ערוך אדמו”ר הזקן: פעם, כאשר שוחח עם בחורים שלמדו הלכות ברכות הפירות, אמר להם הרב שילמדו בשו”ע אדה”ז (והוא קורא לזה: “דער שלחן ערוך דער רב”). והמשיך הרב וואזנר: “פעם הבחנתי באחד שלא הייתה לו בהירות, ואמרתי לו שזה תוצאה מזה שאינו מעיין בשולחן ערוך של אדמו”ר הזקן. כעבור תקופה הוא חזר אלי ואמר לי פנים חדשות באו לכאן”.

בקודש פנימה - אצל הרבי

קשר מיוחד היה לרב וואזנר עם הרבי מה”מ שהגיע לשיאו בחודש סיון תשל”ו, כאשר הגיע אל הרבי ונכנס ל’יחידות’ יחד עם מלוויו. בשלב מסוים ביקש הרב ממלוויו כי ברצונו להישאר לבדו עם הרבי, ובמשך שלושת רבעי שעה שוחחו בארבע עיניים. שביבים משיחה ייחודית זו נביא מתוך הספר “שמן ששון מחבריך”:

כאשר הגיע הרב וואזנר גילה הרבי כלפיו חביבות נדירה, וכל השיחה היתה באופן של קירוב הדעת ואהבה רבה. בין השאר אמר לו הרבי כי “תפקידו של רב בישראל בימינו הוא להשריש בעם כי יש מנהיג לבירה זו”. כמו כן דובר על ענין חינוך הילדים. בענין זה הוזכר הפסוק “תורה צוה לנו משה מורשה” ומכאן נסוב הדיבור בדיני ירושה. 

משנסתיימה היחידות, ליווה אותו הרבי החוצה בכבוד גדול. במכונית אמר הרב וואזנר בהתפעלות רבה: “זה שהבקיאות של הרבי היא באופן של לא יאומן כי יסופר, לזה התכוננתי כי הדבר מפורסם לכל; אבל את העמקות הנפלאה שלו, זאת לא שיערתי”.

הרב וואזנר סיפר כי אמר לרבי דבר בשם המהרש”א והרבי הגיב: “נדמה לי שאין מהרש”א כזה”. אחרי היחידות חיפש את המהרש”א ומצא את המקום ושמח מאוד, אבל כאשר עיין בדבריו ראה שכוונתו אחרת לגמרי, ונוכח לדעת כי הרבי צדק.

ב’יחידות’ זו דובר שישלח לרבי את ספריו הידועים “שבט הלוי”. ואכן, בתקופה הבאה שלח את ספריו, ועל כך השיבו הרבי במכתב תודה, ובהמשכו הוא מברכו שירבה חילו באורייתא ומבקשו שיעורר על לימוד ההלכה, במיוחד אצל אלו שלומדים רק גמרא ואינם עוסקים בלימוד הלכה למעשה. בשולי המכתב הרבי מביא הערות וציונים לספרי “שבט הלוי”.

פעם סיפר הרב וואזנר לרב יקותיאל פרקש, כי במהלך היחידות אצל הרבי, דיבר עם הרבי אודות שוחט מסויים שתפסו בביתו טלוויזיה רחמנא ליצלן, ומכיוון ששוחט צריך להיות ירא שמים — נשאלה השאלה אצל הרב וואזנר האם יש להעבירו ממשרתו. הרב וואזנר אמר כי לדעתו מי שמחזיק טלוויזיה בביתו, אינו בגדר ירא שמים ויש להעבירו ממשרתו. אולם הרבי אמר לו, שלמרות שהדבר מושלל כמובן, מכל מקום בארצות הברית אין זה מהווה אינדיקציה ליראת–שמים.

ואכן, בין ההערות שכתב הרבי בשולי המכתב הנ”ל, העיר הרבי שוב בנושא זה. הרבי העתיק את הנושא מספרו “שו”ב שראה בטעלעוויזאן כו’” וכתב על כך: “בארצה”ב מתפשט זה וכו’, וע”פ השמועה גם בעוד כו”כ מדינות — ואף שמובן שגם במצב כזה צ”ל אזהרה ע”ז ויותר הרבה מאזהרה, אבל — מקום לדאגה ש(ע”פ טבע) חלק גדול מהציבור אינו עומד בזה, ולכן צ”ע אם להבא יש לומר בזה — על כללות ענין הטעלעויזאן — לשון גזירה ואיסור וכו’”.

משבח תקנות הרבי

פעמים רבות, שיבח את תקנות הרבי ואת פועלם של השלוחים ברחבי העולם. כשהכריז הרבי על מבצע כתיבת ספר תורה עבור ילדי ישראל, היה הרב וואזנר מהראשונים שהזדרזו לקנות אותיות עבור הילדים שבמשפחתו. כן חתם על הכרוז של גדולי ישראל לתמיכה במאבקו של הרבי נגד גיורי וינה, ובעד תיקון חוק “מיהו יהודי”.

במהלך עצרת ה’שלושים’ להרוגים בבית חב”ד בומביי, בהם השלוחים הרב גבריאל ורבקה הולצברג הי”ד, נשא הרב וואזנר נאום טלפוני נרגש. בדבריו עמד על רציחתו על קידוש ה’ של השליח הרב הולצברג הי”ד, אשר הבליטה עוד יותר כלפי חוץ את מעלתם של שלוחי הרבי המוסרים את נפשם בשליחותם להפיץ יהדות בכל מקום: “על שלוחי חב”ד יש להמליץ את מאמר חכמנו ז”ל במדרש רבה: ‘אין לך חביב לפני הקב”ה יותר משליח שמשתלח לעשות מצווה והוא מוסר נפשו כדי שיצליח בשליחותו’ — כמה נאים דברים אלו לשלוחי חב”ד שאין ספק כי חביבין הם לפני המקום, באשר מוסרים הם את נפשם להפצת היהדות ולהאהיב שם שמים בכל קצווי תבל”.

לפני שלוש שנים, בי”א בניסן תשע”ב, השתתף הגר”ש במעמד סיום הרמב”ם שהתקיים בהיכל ‘יד אליהו’ בתל אביב. בנאומו הקצר עמד על חשיבות תקנת הרבי ללמוד רמב”ם בכל יום: “בזכות הזו שמקיימים את ‘זכרו תורת משה עבדי’ נזכה לגאולה. וזה הדבר הגדול שעשה הרבי שמתאחדים בלימוד הרמב”ם, ועל ידי זה מקרבים את קץ ביאת משיח צדקנו. ספר הרמב”ם פותח בהלכות אמונה בהלכות יסודי התורה, ומסיים באמונה בהלכות מלכים, זה יחודו של ספר הרמב”ם שמתחיל באמונה ומסיים באמונה, ואשר כולל את כל המצות הנוהגות בזמן הזה, ואשר לא נוהגות בזמן הזה”.

בשנים האחרונות, מצב בריאותו נחלש, אך עם זאת המשיך לעסוק בפסקי הלכה ובהנהגת הציבור. בשושן פורים השנה אושפז בבית הרפואה. בכל רחבי תבל נישאו תפילות לרפואתו, אך לדאבון לב, שעה קלה לאחר כניסת חג הפסח, בעת שיושבי ארץ הקודש התפללו תפילת ערבית של חג, השיב את נשמתו לבוראה והוא בן מאה ואחת שנים.

בהלוייתו בהשתתפות כמאה אלף איש, כאשר בנו הרב חיים מאיר וואזנר שליט”א הוכתר לממלא מקומו כרבה של זכרון מאיר וראש בית ההוראה של הרב וואזנר.

הפוסק — בה”א הידיעה

ידיעותיו הכבירות, האבחנות המדויקות להפליא בצדדים רפואיים וטכניים ובצד ההלכתי, יחד עם דעותיו המוצקות, הביאו רבנים ותלמידי חכמים רבים מכל רחבי העולם לפנות אליו בשאלות מורכבות בנושאי הלכה מורכבים, כאשר לא פעם היו אלו שאלות של חיים ומוות.

סיפור שארע בתקופת ילדותי, אך שמעתיו שנים רבות אחר כך. כשאמי שתחי’ הייתה בהריון עם אחת מאחיותיי, חלתה פתאום באדמת, מחלה שסיכנה מאוד את בריאות העובר וכן של האם. הרופאים פסקו בנחרצות כי יש להפסיק את ההריון באופן מיידי כדי למנוע סכנות. הוריי פנו לרבנים, אך אלה חששו מלפסוק במקרה המורכב. פרטי הבעיה המורכבת הוגשו אל הרב וואזנר, אשר פסק באופן נחרץ כי למרות דעת הרופאים, ברור לו שאין כל סכנה. הוא הדגיש כי במשך שנים רבות פסק בנושאים כאלו “ומעולם לא נכשלתי”. בסיום ביקש את שם אמי ושם אמה כדי להתפלל בעבורן. גם הפעם הרב וואזנר לא נכשל, ואחותי נולדה בריאה ושלמה, וזכתה להקים משפחה חסידית לתפארת.

הרב וואזנר מגלה את רוח קודשו של הרבי

את הסיפור הבא שמע הרה”ח ר’ בנציון וישצקי, מנהל חדר אידיש “אהלי תורה” בכפר חב”ד, מהרב וואזנר:

“היה זה בשנות הכפי”ם. יום אחד הגיע לביתי יהודי, חסיד חב”ד. בנו הגיע לא מזמן לגיל מצוות. במקביל החלו להתעורר אצלו בעיות בריאות שונות. גם לאחר היוועצות עם רופאים, הם לא הצליחו לרדת לשורש הבעיה, כך שגם הטיפולים השונים שניתנו על ידי הרופאים, לא הועילו. בצר לו פנה החסיד אל הרבי.

מענה הרבי לא אחר לבוא: “בדיקת התפילין”. למרות שהיו אלה תפילין חדשות שנרכשו מסופר טוב וירא שמים מופלג, והיה עדיין ניתן לחוש בריח המיוחד של הרצועות והבתים החדשים, עם זאת, לא היסס החסיד ומסרם תיכף לבדיקה אצל סופר סת”ם מומחה בבני ברק. הוא הסביר לו את דחיפות העניין, ואכן עוד באותו היום חזר הסופר עם תוצאה ברורה: “הכול בסדר גמור. פרשיות יפהפיות. כשרות למהדרין”. 

“לא הייתי מופתע”, סיפר לי החסיד, “הסופר אמנם אינו נמנה על בני קהילתי, אך ביררתי אודותיו היטב, ושמו הולך לפניו. אף שילמתי לו טבין ותקילין, ולא ציפיתי למסקנה פחות טובה”.

חלף זמן נוסף ובינתיים ממשיכות בעיותיו של הנער להטריד אותו, את אביו ואת כל המשפחה. הם היו אובדי עצות. אפילו את הרבי כבר שאלו. אם כן, מה עוד ביכולתם לעשות. שבוע רדף שבוע, והבעיות המציקות אינן נותנות מנוחה. בצר לו החליט החסיד לפנות שוב אל הרבי. הוא שוב גולל את מסכת ההסתבכויות מהן סובל בנו הצעיר, והוא כמובן אף ציין את העובדה שהוא מילא אחר הוראת הרבי לבדוק את התפילין, וב”ה נמצאו התפילין כשרות ומהודרות בתכלית.

כבר ביום שלמחרת קיבל הלה את מענה הרבי שכלל שתי מילים בלבד: “בדיקת התפילין”. עתה היה ברור לו כי מסתתר כאן משהו. הוא תיכף תר אחר סופר סת”ם מומחה אחר. הדגש הפעם היה על מומחה. הוא אף סיפר לי את שמו של הסופר ששמו אכן הלך לפניו בכל העיר. בנוסף למומחיותו כסופר, הוא היה גם יהודי תלמיד חכם מופלג. הוא הביא לפניו את התפילין, והפציר בו שיגלה את הבעיה. המומחה נעתר לאתגר השמיימי. 

לאחר מספר שעות חזר אליו הסופר. “בחנתי בעין בוחנת כל אות וכל תג. עברתי על הפרשיות שלוש פעמים. פשוט הפלא ופלא. תפילין יפות ומהודרות כאחת. חיפשתי בכל כוחי לפחות פסול אחד של ‘לכתחילה’, זאת אומרת, פסול כזה שאינו מעכב בדיעבד, שעדיין ניתן לברך עליו, אך חסר בהידורו, הוא אינו ‘לכתחילה’דיק’. אך מוכרחני להודות כי לא הצלחתי לאתר גם דבר כזה”.  

הפעם לא השתהה החסיד ותיכף התיישב לכתוב מכתב לרבי. מכתב שלישי. הוא ציין את מומחיותו של הסופר הבודק, את עובדת היותו תלמיד חכם מופלג, והוא כמובן ציטט את הדברים כפי שאמרם. לא גרע ולא הוסיף. הוא סיים את מכתבו הקצר בהבעת חוסר אונים, ושוב ביקש את ברכת הרבי.

יום לאחר מכן קיבל חסיד זה את תשובת הרבי הבאה: “בדיקת התפילין. יתייעץ עם רב בעירו”. הוא הגיע אלי לאחר שכבר מסר את התפילין לסופר מומחה שלישי. גם הוא כקודמיו השתדל במאמצים רבים לאתר את הבעיה, אך גם הוא הסיק את מסקנת קודמיו: התפילין כשרות למהדרין.

עתה הגיע אליי עם התפילין, תולה בי את עיניו בתקווה כי אפתור את התעלומה. עיינתי בתפילין, וראיתי כי הן אכן יפות במיוחד. היה לי ברור כי אם הרבי דורש פעם אחר פעם לבדוק את התפילין, יש כאן דבר שעדיין לא נבדק. יש כאן דבר שלא התברר עד הסוף.

לאחר מחשבה ארוכה ביקשתי לזמן אלי את הסופר שכתב את הפרשיות הללו. כאשר הלה סר לביתי, ראיתי כי עומד לפניי אדם ישר וירא שמים מופלג. ביקשתי שיספר לי על עבודתו, מתי החל, אצל מי למד, וכן הלאה. לאחר שיחה ארוכה, ציין הלה כי הוא מקפיד לטבול במקווה כל אימת שמתיישב לכתוב פרשיות תפילין או מזוזות.

מאחר שהוא סיפר לי קודם לכן על מקום מגוריו, ובאותו זמן לא היה מקווה באזור זה, שאלתיו לתומי, כיצד הוא מסתדר עם המרחק. אז הוא השיב לי את הדבר המדהים הבא:

“מאחר שההקפדה שלי בטבילה לפני כתיבת הפרשיות נעוצה בכתיבת שם ה’, ומאחר שבמקביל קיים אצלי קושי להגיע למקום המקווה, פיתחתי לעצמי נוהג, לכתוב, לכל לראש, בלי שם ה’, ובכל המקומות שיש לכתוב את שם השם, אני משאיר מקום ריק. לאחר מכן, כאשר מזדמן לי לטבול במקווה, אני חוזר וממלא את כל אותם חללים בכתיבת שם ה’…”. 

הבהלה שאחזה אותי בצירוף ה”אוי ווי” הספונטאני שנפלט מפי, הבהירו היטב לסופר התמים כי אירעו כאן דברים חמורים ביותר. הבהרתי לו כי הפרשיות של בן אותו חסיד, כמו גם כל הפרשיות שיצאו תחת ידו הינן פסולות אף בדיעבד. הוריתי לו כי לכל לראש יצור קשר עוד באותו יום עם כל לקוחותיו ויורה להן בשמי לבל יניחו יותר את התפילין שרכשו אצלו. ובמקביל עליו להפסיק לאלתר את מלאכת הסופרות, עד אשר יישב וילמד מחדש את כל ההלכות הנוגעות למלאכה אחראית זו, ויהיה בקיא בהן. 

הרבי בצדקותו ראה כי התפילין פסולות, ואני שמחתי כי נפלה בידי הזכות לגלות את מקור הבעיה, ולהציל בכך את כל הלקוחות בעבר ובעתיד של סופר זה..”.