צריך להעז ולקפוץ למים
משמים מזמנים לנו לפעמים הזדמנויות, ועלינו להיזהר שלא להחמיץ אותן. בהיסטוריה היהודית היו כמה הזדמנויות להביא את הגאולה בפועל, אך הן הוחמצו. מסתבר שההזדמנויות הן בידינו, ועלינו לקפוץ למים ולממש אותן כדי להביא את הגאולה לעולם הלכה למעשה
משמים מזמנים לנו לפעמים הזדמנויות, ועלינו להיזהר שלא להחמיץ אותן. בהיסטוריה היהודית היו כמה הזדמנויות להביא את הגאולה בפועל, אך הן הוחמצו. מסתבר שההזדמנויות הן בידינו, ועלינו לקפוץ למים ולממש אותן כדי להביא את הגאולה לעולם הלכה למעשה
בשיחת שבת קודש פרשת שמיני תשח”י (בלתי מוגה. תרגום חופשי) מביא הרבי את הסיפור מספר שבחי האריז”ל: “פעם אחת בערב שבת סמוך להכנסת כלה יצא עם תלמידיו חוץ לעיר צפת כדי לקבל השבת … ובתוך שהיו משוררים אמר הרב לתלמידיו: ‘חבריי, רצונכם שנלך לירושלים קודם השבת ונעשה שבת בירושלים?’ וירושלים היא מרוחקת מצפת יותר מכ”ה פרסאות. השיבו קצת מן התלמידים ‘אנו מרוצים בכך’, וקצת מן התלמידים השיבו ואמרו ‘נלך מקודם ונודיע לנשותינו’ … כיוון שאמרו נלך מקודם לבתינו, נתחרד הרב חרדה גדולה והכה כף אל כף ואמר: ‘אוי לנו שלא היה בנו זכות להיגאל, שאלמלא הייתם כולכם משיבים לי בפה אחד שאתם רוצים לילך בשמחה גדולה, תיכף היו נגאלין כל ישראל. שעתה הייתה השעה עומדת להיגאל, ומתוך שמאנתם הדבר, חזר הגלות לאיתנו בעוונותינו הרבים’”.
הרבי שליט”א מסיק מכך הוראה: “דרושה התקשרות וקבלת עול, ויש לציית לחכמים ללא חישובים כלל. זהו הענין של יוצא צבא, שאין לו חישובים. לגביו לא קיימת שום מציאות אלא המפקד והוראותיו … ואם יהודי מפקפק ח”ו בדברי רבו, זהו סימן שההתקשרות פגומה, וממילא פגומה האחדות - הענין של “כולנו כאחד”, ובמילא חסר גם במה שנאמר לפני כן - “ברכנו אבינו”. ובפנימיות: החישוב הוא אמנם חישוב, אך למלחמה אין הוא כשיר. אי אפשר להביא את המשיח באופן כזה, שכששומעים משהו אזי מוציאים את ה”שולחן ערוך” והולכים לשאול מורה הוראה את משמעות דברי ה”באר היטב” אם אין הם סותרים למה ששמעו… באופן כזה אי אפשר להביא את המשיח!
“בכך יובן גם מדוע נשאר האריז”ל לקבל שבת בצפת … כאשר ראה שהחלו לשקול בדעתם, הבין שהתקשרותם פגומה, וממילא לא הייתה ההליכה לירושלים פועלת את אשר הייתה צריכה לפעול.
“כדי להיות מחיילי בית דוד צריכה ההתקשרות להיות מושלמת. ולא בדיבור בלבד - “ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו וליבם לא נכון עמו ולא נאמנו בבריתו” (ברית מלשון התקשרות) - אלא גם במעשה. ראשית הוא המעשה, ואחר כך אפשר גם לדבר, אך בדיבור בלבד אין יוצאים ידי חובה. ואם ההתקשרות פגומה, הרי לא זו בלבד שהיהודי מפסיד את הטוב האמיתי שאליו הי’ יכול להגיע, אלא שזה פוגע גם בכלל ישראל …
“אף על פי כן נשאר האריז”ל גם עם התלמידים שאמרו ‘איזיל ואימליך בדביתהו’, ואף למד עמם גם אחר כך, והם המשיכו להיות תלמידיו. כי למרות שעקב פגם בהתקשרותם הם לא היו מסוגלים להביא את המשיח, בכל זאת הוא לימד אותם לפי דרגתם את העניינים שהם היו כלים מתאימים לקבלתם, בתקווה אשר באמצעותם יוכל להעלותם לדרגא נעלית יותר לאט לאט”.
צריך להעז ולקפוץ למים
לפני זמן מה התפרסמה “תשורה” ובה סיפורים שסיפר המזכיר הרב יהודה לייב שי’ גרונר. בין השאר הוא מספר שם: באחת ההתוועדויות דיבר הרבי על עניין מסויים שצריך לעשות. למחרת שאל אותי הרבי מה נעשה בקשר לזה, ואמרתי שלאחראים על הנושא יש איזה שאלה וספק איך לעשות את זה. אמר הרבי: ‘אח, מדוע שואלים שאלות, למה לא עושים כפי שאמרתי? לו היו עושים כפי שאמרתי - היה הכל בהצלחה!’
“והרבי המשיך ואמר לי: ‘מה אתה חושב, כשבני ישראל ניגשו לים סוף, וכי לא היה באפשרותו של משה רבינו להעביר את בני ישראל על המים כמו שהולכים על היבשה? ואז לא היו צריכים לשום דבר, לא היו צריכים ל’נטה את ידך’, לא היו צריכים את המטה, ושה’ יוליך את הים ברוח קדים עזה כל הלילה לבקוע את הים וקריעת ים סוף - כל הדברים האלה לא היה צורך בהם אילו בני ישראל היו מאמינים במשה רבינו. כשמשה רבינו מצווה ללכת לתוך הים - לא צריך להגיע לנחשון בן עמינדב ולא צריך ‘נטה את ידך’. אילו לא היו שואלים שאלות, היהודים היו צועדים על הים בדיוק כפי שצועדים על היבשה. מדוע שואלים שאלות?! אצל משה רבינו התחילו עם שאלות - ויצעקו בני ישראל. מי צריך את ה”ויצעקו”?! כשמתחילים עם “ויצעקו” צריכים למצוא עצות אחרות”.
בראשי דברים שנאמרו בסעודת יום א’ של חג הסוכות תשכ”ו (‘המלך במסיבו’ חלק א’ עמוד צח) עונה הרבי על השאלה מה הסיבה שהפסיקו את הדפסת “המשך תרס”ו”? - “קיבלתי מכתב מאברך מסויים, אברך חסידי, והוא כותב לי כי תחת ידו מצוי “המשך–תרס”ו” בשכפול, והוא מתפרנס מכך, וחשובה לו כל פרוטה! הכותב אמנם התחרט אחר כך על שכתב, אולם… אילו הייתי מקבל מכתב ממישהו שהופעת “תרס”ו” בדפוס נוגעת לו בעצם הנפש - בדוגמת בקשת הרה”ג הרה”ח וכו’ ר’ אייזיק האמילער מה”צמח צדק” מאמר חסידות - הייתי שוקל זאת. אולם לפועל המצב הפוך: מכתב ממישהו שההוצאה לאור בדפוס נוגעת לו - לא קיבלתי. ומאברך הנ”ל קיבלתי, במקביל, מכתב, כאמור, שזה נוגע לו בפרנסה, הרי…”.
“היחי אדוננו” הראשון
בשבועות שאחרי השיחה המפורסת של כ”ח ניסן תנש”א והשיחות בשבתות שאחריה, שהן מלאות כולן רק בענייני משיח וגאולה, הייתה התלהבות בעניינים אלו בשיאה. בהמשך לאסיפת אנ”ש במוצאי שבת פרשת שמיני ב’בית מנחם’ בכפר חב”ד, הכריז לראשונה הגאון החסיד ר’ דוד חנזין את פסק הדין כי הרבי שליט”א הוא הוא המלך המשיח, וכי מזמן כבר הגיע הזמן להתגלותו תיכף ומיד. ימים ספורים לאחר מכן, מסרו הרה”ח ר’ דוד נחשון ור’ אבי טאוב לרבי שליט”א את פסקי הדין של הרבנים - שהראשונים מהם היו: הרב אשכנזי, הרב ביסטריצקי והרב אקסלרוד מאה”ק, הרב גרשון מענדל גרליק מאיטליה, וכל שלושת חברי הבד”צ דקראון הייטס - אודות העובדה שהרבי הוא הוא מלך המשיח. כן מסרו את החתימות (בתחילה של עשרה, ולאחר מכן של עוד מאתים וחמישים - “ערכתי נ”ר למשיחי”) על “קבלת המלכות” הרבי ענה ב”יישר כח, יישר כח” ולאחר מכן בתשובות נוספות מעודדות ביותר.
בש”פ תזריע ומצורע ו’ אייר ניתלו התשובות על כותלי 770 וגרמו לפרצי שמחה והתלהבות גדולים. אנשים לא האמינו שהרבי ענה כך על דברים כאלו, אך המזכירים אישרו כי הרבי אף הורה למסור את התשובות אישית לר”ד נחשון. השיא היה לקראת סיום התוועדות הרבי בשבת זו, כאשר הגיעה עת ההכרזות, והרבי הודיע כי אלו שהכינו בקבוקי משקה יעלו מלמטה למעלה ויכריזו ויפרסמו כל עניניהם, והוסיף מילים בלתי רגילות כלל בהזדמנויות כאלו, ביטויים שנמצאים גם בשיחה המוגהת: “שזוכים לשמוע ההכרזה (בכל העולם ובכל סדר ההשתלשלות) שהנה זה (מראה באצבעו ואומר זה) מלך המשיח בא, והנה כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו בא…”.
הר”ר דוד נחשון עלה על הבמה בנוכחות הרבי והכריז כי לאחר שהיו פסקי דין של רבנים כי הגיע זמן הגאולה, ולאחרונה גם כי הרבי עצמו הוא הוא המלך המשיח, הרי כולנו מקבלים את מלכותו של הרבי מלך המשיח וקוראים ומכריזים “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”! הקהל הנדהם, שלא ידע כיצד הרבי יגיב, ענה בתחילה בהיסוס. כשראו כי הרבי מקשיב בתשומת לב, ענה בפעם השני’ בקול גבוה יותר. ובפעם השלישית בקול גדול שאכן הדהד “בכל העולם כולו ובכל סדר השתלשלות”. הרבי הקשיב כל העת, ולבסוף ענה בחיוך “לחיים ולברכה”.
ההתרגשות שהייתה שם באותה שעה לא ניתנת לתיאור. הקהל פרץ בניגון של “יחי” במנגינת “חיילי אדוננו”, אנשים בירכו “שהחיינו” בשם ומלכות (הרבי מסיים את השיחה שנוכל לברך “שהחיינו” על הגאולה), ופשוט לא יכלו להירגע. לאחר מכן, כשהרבי יצא לתפילת ערבית ב”זאל הקטן” למעלה, התחיל הקהל בפעם הראשונה בניגון המפורסם היום של “יחי אדוננו”. הרבי עמד על מקומו ליד השטענדער, ובמשך שעה ארוכה הניף את שתי ידיו בתנועות חזקות לעידוד השירה, דבר לגמרי בלתי רגיל בשעה זו ובמקום זה, וההתלהבות הרקיעה שחקים.
לאחר מכן נשלחו ר’ דוד נחשון ור’ אבי טאוב בשליחות מיוחדת על ידי כל רבני אנ”ש רשמית, להקריא את פסק הדין הזה על ‘ציוני הקודש’ של כל רבותינו נשיאינו. שליחות זו לוותה בהדרכתו והכוונתו הצמודה על כל צעד ושעל של הרבי בעצמו. ועד העידוד של שירת “יחי אדוננו” לעיני כל בט”ו אייר, תוך כדי ואחרי חלוקת ה’דבר מלכות’ לכל אחד, כפי שאפשר לראות גם בוידאו. גם התהלוכה של ל”ג בעומר באותה שנה בקראון הייטס הייתה מלאה וחדורה לגמרי במשיח, בשלטי “יחי אדוננו”, ובעובדה שהרבי שליט”א הוא המלך המשיח.
ומכיוון שההוראה הכללית של הרבי הייתה והינה (בש”פ חיי שרה תשנ”ב) שהכל, הכל ממש, צריך להיות מלא וחדור בענייני משיח וגאולה. הרבי מכריז כי עבודת השליחות נסתיימה, והדבר היחיד שנותר בעבודת השליחות היא קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש. מלמעלה מצפים לאותה זעקה ותביעה. רוצים מאתנו שנרעיש עולמות ו”לא ניתן מנוחה” לא למעלה ולא למטה. שנקרא מעומק הלב “את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח”, “לישועתך קוינו כל היום”, “ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים”, “עד מתי?!”, והעיקר: “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד”! - הרי ברור שגם ובמיוחד בתהלוכות ל”ג בעומר צריך הפרסום להיות חדור לגמרי במשיח, בשלטי “יחי אדוננו”, ובעובדה שהרבי שליט”א הוא המלך המשיח.
והובטחנו, כפי שאומר הרבי בשיחה הידועה מכ”ח ניסן: “כי עם קשה עורף הוא” - בגלל שאנו מתעקשים ולא מוכנים לוותר, מבקשים ותובעים ב”חוצפה” ללא הרף מן הקב”ה ומן המלך המשיח עצמו את התגלותו המלאה בגאולה השלימה - לכן נזכה ל”וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו”, לראות את מלכנו משיחנו שליט”א מיד בגאולה האמיתית והשלימה.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.