לפני מספר חודשים התפרסם סיפורו המפעים של הגאון הרב יקותיאל פרקש, ממורי הצדק שביר
לפני מספר חודשים התפרסם סיפורו המפעים של הגאון הרב יקותיאל פרקש, ממורי הצדק שבירושלים, ומחבר סדרת ספרי הלכה חשובים. סיפור זה התפרסם בבימות שונות, וביניהן גם בסרט שהפיקה חברת “jem” האוספת ומשמרת עדויות של חסידים ואישים שנפגשו עם הרבי.
לפני מספר חודשים התפרסם סיפורו המפעים של הגאון הרב יקותיאל פרקש, ממורי הצדק שבירושלים, ומחבר סדרת ספרי הלכה חשובים. סיפור זה התפרסם בבימות שונות, וביניהן גם בסרט שהפיקה חברת “jem” האוספת ומשמרת עדויות של חסידים ואישים שנפגשו עם הרבי.
אולם בימים האחרונים אירע המשך לסיפור המדובר, מרגש לא פחות, אשר מראה עד כמה סייעתא דשמיא מלווה את שלוחי הרבי מלך המשיח שבכל אתר ואתר, וההשגחה הפרטית המופלאה שהם זוכים לחוות בעבודתם הקדושה בקירובם של יהודים אל אביהם שבשמים.
כדי להבין את החלק הנוסף בסיפור, מן הראוי לחזור אפוא לתחילתו של הסיפור, שהיה בדיוק לפני ארבעים שנה, בשנת תשל”ו.
א
זה קרה בשנת תשל”ו. בתו בת השבע של הרב יקותיאל פרקש נפטרה לאחר מחלה קשה וממושכת. בתקופה האחרונה לחייה אושפזה במחלקת הילדים שבמרכז הרפואי הדסה עין–כרם בירושלים. צוות המחלקה כולו התמסר כדי לנסות להציל את חייה של הילדה, אולם במיוחד בלטה מסירותו של אחד הרופאים שהתמסר לילדה במסירות יוצאת מגדר הרגיל.
לאחר ה’שבעה’, כשבני המשפחה קמו מאבלם, חש הרב יקותיאל, האב, לפגוש את הרופא באופן אישי ולהודות לו על הטיפול המסור בבתו.
משנכנס ללשכתו הצנועה של הרופא, חיבקו בחום ואמר לו: “דוקטור, לשלם לך על פועלך הטוב ועל מסירותך הרבה לבתי, איני יכול, שכן כל הון שבעולם לא יגיע למה שראוי לתת לך, אולם - הוסיף והטעים - אני יכול לתת לך ממה שהקב”ה חנן אותי - ללמוד איתך תורה”. הרב פרקש ידע היטב ללבו של מי הוא מכוון. הוא כבר הכיר וידע כי הרופא עלה לארץ ישראל עם משפחתו מדרום–אמריקה, גדל כל חייו בקהילה שהייתה רחוקה מיהדות, וגם הוא עצמו היה רחוק מחיי יהדות. למעשה, הוא היה דור שלישי של התנתקות מעולם התורה והמצוות.
למרות הרקע הזה, לא היה צריך הרב פרקש להתאמץ רבות כדי לגרום לרופא להסכים להצעתו. לאחר דיון קצר ביניהם, החליטו ללמוד יחד את ספר התניא קדישא.
מאז, מדי שבוע בשבוע, בשעה שש בערב של ימי שני, היה הרב פרקש עולה אל ביתו המרווח והנאה של הרופא בשכונת ‘רסקו’ בירושלים, ולאחר שיחת נימוסין קלילה, היו השניים שוקעים יחד בלימוד השורות האחידות של ספר התניא. הרופא, שהיה דעתן ועמקן גם יחד, לא קיבל כל אמירה כנתינתה מסיני. לעתים רבות היה מתווכח ומתפלפל בלהט רב על מושגים ויסודות אלה ואחרים. מכאן הדרך הייתה קצרה לדיונים לא–קלים בנושאים נוספים של תורה וקיום מצוות.
מה רב אורו של ספר התניא, אשר ביכלתו לחדור ולקדוח גם במעמקי נפש האדם, ולהאירה באור יקרות. לא חלפה תקופה ארוכה, והרופא ביקש מהחברותא שלו לקנות בעבורו זוג תפילין מהודרות, ואף החל להניחן מדי יום ביומו. עם הזמן, הלך והתבהר אור החסידות בנפשו של הרופא, והוא הוסיף וקיבל על עצמו עוד ועוד מצוות בחיי היום יום.
לא הכל הלך בקלות. מסתבר שבעוד הוא החל להתקדם בקצב זריז בדרך העולה בית א–ל, הרי שרעיית הרופא, התנגדה בתקיפות לשינויים שהחלו מתחוללים בחיי בעלה. אם הסכימה בסוף לקבל את השינויים, הרי שדרשה שאלו יישארו בגדר נחלת חייו בלבד, ולא יחילם על שאר בני הבית. כל הניסיונות לשכנעה, עלו בתוהו. היא סירבה בכל תוקף לשנות את אורח חייה. “טוב לי ככה”, הייתה אומרת.
ב
שנתיים ימים חלפו מאז.
היה זה עוד ערב של שנת תשל”ח, כאשר הרב פרקש הגיע כמנהגו לביתם של הרופא ורעייתו. הוא נקש על דלת הבית, אך כבר אז לבו חש כי דבר–מה אינו כשורה. הוא הופתע לראות את הבית שרוי באפֵלה וכל התריסים מוגפים, מה שלא היה רגיל בו בכל הפעמים שהגיע קודם לכן. לאחר שהות ממושכת, נפתחה הדלת ובעדה נראתה דמותו של הרופא כשגוו שפוף ועיניו מושפלות. כבר בשניה הראשונה היה אפשר לחוש במתח ובעצב הרב שאפף את הרופא.
הרב פרקש נכנס הביתה, התיישב על הכסא, ותלה עיניים שואלות ברופא. “אסון!” מלמל. “אסון נחת עלינו”.
“מה קרה?” שאל הרב פרקש בחרדה.
כאן החל הרופא לספר, כי בימים האחרונים תופעה מוזרה פוקדת את אשתו. בכל לילה, כאשר היא מנסה להירדם, תוקפות אותה לפתע סדרת התכווצויות קשות הגורמות לה לכאבים קשים. בשל כך היא אינה מצליחה לעצום עין. זה ימים אחדים שהיא ערה, ורק כשהיא חשה שאינה מסוגלת, היא מנמנמת נמנום קל שנקטע חיש מהר. “לא פלא שגופה הולך ונחלש במהירות”.
הרופא הוסיף וסיפר, כי אשתו עברה את כל הבדיקות. “הפעלתי את קשריי אצל חבריי הרופאים שלא חסכו כל בדיקה אפשרית, אך למרות זאת, טרם הצליחו לגלות את סיבת התופעה המוזרה”.
הרב פרקש שמע את הדברים בכובד ראש. “אכן, מדובר במקרה נדיר ביותר שהרופאים אינם יודעים ואינם מכירים. דומני כי הכתובת הנכונה והראויה ביותר לפנות אליה בעת הזאת, היא הרבי מליובאוויטש. בוודאי אתם זקוקים כעת לברכתו המיוחדת, והיא תשפיע שפע של טוב לרפואה ולישועה.
פניו חמורות הסבר של הרופא לא בישרו טוב. הוא הנהן בראשו בדאגה. “חושבני”, אמר את המילים לאט, “שלא אוכל לעשות ללא הסכמתה של רעייתי, אך כמו שאתה יודע ומכיר, אני כמעט בטוח שהיא תסרב לכך”.
הרב פרקש לא הרים ידיים. הוא ביקש לדבר עם אשת–הרופא ולשכנעה. הוא החל להסביר לה על כוחו הרוחני הגדול של הרבי, ועל ברכותיו המופלאות שמחוללות ניסים. כצפוי, בתחילה סירבה. “וכי הרבי מכיר את התיק הרפואי שלי שהוא יוכל להורות לי איזה טיפול עלי לקחת?’, שאלה בתנועת ביטול.
הרב פרקש לא ויתר, והוסיף להפציר בה, והרחיב בסיפורים על ישועות שאנשים ראו בזכות ברכותיו של הרבי. לבסוף נכנעה להפצרותיו, ונתנה את הסכמתה לכתוב לרבי.
כבר באותו ערב, כששב לביתו, כתב מכתב והתקשר לחדר המזכירות, ובאוזני המזכירים הקריא את המכתב מילה אחר מילה.
תשובת הרבי הגיעה במהירות: “כשרות האכילה והשתייה, אזכיר על הציוּן”.
הרב פרקש ידע איזה מאבק צפוי לו כדי לשכנע את האישה לקיים על עצמה את כשרות המאכלים. הוא ידע שהיא ‘אנטי’ לכל עניין של מצווה. אף על פי כן, הוא לא נרתע וכבר באותו לילה הזדרז הרב פרקש לשוב אל בית הרופא. בשעה–לא–שעה נקש על דלת ביתם והחל להסביר לאישה בטוב טעם את תשובת הרבי ועל חשיבות קיום המצווה - אשר בזכותה תבוא לה רפואה. העייפות שהצטברה אצלה בלילות האחרונים כמו גם הכאבים, הביאו לכך שמלאכת השכנוע הייתה לבסוף קלה מתמיד, והיא הביעה את הסכמתה.
כבר בשעות הבאות, באו לביתם צוות של חסידי חב”ד מצוידים במבערים, והם הכשירו את המטבח כדת וכדין.
כבר למחרת התקשר הרב פרקש לבית הרופא. את הטלפון הרימה בעלת הבית: “הרב פרקש”, הכריזה בחגיגות, “אין עוד התכווצויות. הלילה ישנתי שמונה שעות רצופות בלי שום כאב”.
בשיחה שהתנהלה בין בני הזוג לבין הרב פרקש בימים הבאים, הוסיפה האישה וציינה “הרבי חכם. הוא לא אמר לי תהיי דתייה, אלא רק אמר לשמור על כשרות”… אולם הרב פרקש לא קיבל את דבריה. בסבלנות הסביר לה כי הרבי אינו סתם ‘ממציא’ מצוות לרפואה, אלא מייעץ לה את העצה שתעזור לה בגשמיות וברוחניות. הוא הוסיף ועודד אותה לשמור על הכשרות למרות קשיי ההתחלה.
ואכן, המחלה המוזרה נעלמה כלא הייתה. “ברבות הימים, נעשתה המשפחה כולה שומרת מצוות. ילדיהם ונכדיהם הם כיום יהודים יראי–שמים”, סיים הרב פרקש את סיפורו המופלא שהתפרסם אך לאחרונה ועורר הדים חיוביים.
ג
מוסיף ומספר בנו, הרב שניאור זלמן פרקש, שליח הרבי בבואנוס איירס, ארגנטינה, את המשך הסיפור:
באחד הימים האחרונים נכנסתי לחנות מכולת על מנת לקנות אי אלו מצרכים עבור צרכי הבית.
“ראבינו פרקש מה שלומך?”, התעניין המוכר בידידות.
“ברוך השם בסדר”, השבתי.
לפתע התפרץ אדם מהתור שהשתרך ליד הקופה, ופנה אלי בהתרגשות:
“הו, האם אתה ראבינו פרקש?”
“לא ולא”, השבתי, “אינני אלא אחיו של הראבינו (הרה”ח ר’ אשר פרקש - מנהל ומשפיע ראשי בישיבה גדולה חב”ד ארגנטינה)”…
אולם האיש הנלהב והנרגש לא הרפה. “אני מתכוון לראבינו פרקש שראיתי בוידאו כשהוא מספר מופת מהרבי על שמירת הכשרות בבית הרופא”.
“אכן, זה אבי שיחי’”, ניסיתי לעשות סדר במשפחולוגיה הענפה.
“אם כן, אני חייב לספר לך סיפור, ואני מפציר בך שתספר אותו לאביך”. כך עמדתי עם האיש באחת מפינות המכולת בעוד הלה מגלגל בקצרה את סיפורו:
“קוראים לי ישראל הכהן ריין”, הציג האיש את עצמו, “אולם בספרדית שמי הוא ‘מיגל’, ואני מתגורר באסונסיון שבפראגוואי. בשנה שעברה חליתי במחלה קשה, ומצבי הלך והתדרדר במהירות רבה עד שהרופאים אמרו נואש.
“באותם ימים, שוטטתי באתר הסרטונים הידוע ‘יוטיוב’, שם נפגשתי פתאום בדמותו של הרב פרקש המספר את סיפורו על בריאותה של האישה, והוראתו של הרבי לשמירת כשרות. הדברים מאד נגעו ללבי, וצפיתי בסרטון כמה וכמה פעמים. זה נתן לי כיוון מחשבה, שאולי יש דברים בגו וגם אני אוכל להעזר בזה.
“בעקבות זאת החלטתי לשמור על כשרות ואף פניתי אל השליח בעיר מגוריי כדי שיבוא להכשיר את ביתי. מאז הבית הוכשר כהלכה והתחלנו לאכול אך ורק אוכל כשר.
“זמן קצר לאחר מכן, מצב בריאותי החל להשתפר פלאים! והנה, עכשיו אני כאן, בבואנוס איירס מנצל את ההזדמנות למלא את המזוודה במוצרים כשרים, אותם אקח לביתי…”
מר ישראל–מיגל סיים את סיפורו, וכשהוא מחזיק בחום בידיו של הרב שניאור זלמן פרקש, הפציר בו: “אנא ממך מסור זאת לאביך היקר, שאין לי מילים להודות לו״.