נסיעה רגילה במונית הפכה למרתון של סיפורי ‘בדידי הווה עובדא’, מפיו של נהג המונית

נסיעה רגילה במונית הפכה למרתון של סיפורי ‘בדידי הווה עובדא’, מפיו של נהג המונית שזכה לחוות בעצמו את סיפורי המופת – בקשת הברכה שהתממשה באורח–פלא, הברכה הסתומה ששינתה מסלול חיים, והחת”ת שהונח במכונית שנגנבה

אל המונית של מר אברהם יוסף, עליתי לגמרי בהשגחה פרטית, לאחר שהמוקדן בחברת המוניות הקבועה שאני משתמש בהם, התנצל שאין לו מונית פנויה. לא שיערתי לעצמי שבדקות הקרובות איחשף לשרשרת מופתים מדהימה שהתרחשו עם הנהג במחיצתו של הרבי מלך המשיח בתחילת שנות הנו”נים. “בשנים בהן התגוררתי בניו–יורק, הרבי היה עבורי כל עולמי. כל צעד שעשיתי בעסקיי, ביקשתי קודם את ברכת הרבי. כל חבר או בן משפחה שהגיעו לבקרנו בניו יורק, נלקח על ידי לבית המדרש - 770”.

מר יוסף מספר לי על מופתים רבים שחווה על בשרו וחוו חבריו לאחר שזכו להתברך מפי קודשו של הרבי. לדבריו, היה ברור לו שאם נושא מסויים קיבל את ברכת הרבי, אזי תהיה בו ברכה.

כשהוא בוחר עבורנו שלושה סיפורים ומשתף אותנו בהם, קולו נשנק, הוא מתרפק על אותם ימים ומתנצל שגעגועיו לרבי עצומים. “ידענו שצמד המילים שהרבי מברך בהם: ‘בשורות טובות’ מחולל פלאים. ראינו את זה בכל צעד ושעל. במשך לילה שלם אני יכול למנות בפניך רגעי השגחה פרטית וניסים מדהימים שהתרחשו לאחר שקיבלו את ברכת הרבי”.

התשובה דרך המרפאה

הסיפור הראשון שנבחר עבורנו, והוא גם גולת הכותרת, קשור להולדת בנו בכורו - זוהר.

“בשלהי שנות השמונים, לאחר משבר זוגי שחוויתי בארץ הקודש, החלטתי לעזוב הכול ולנסות את מזלי בנכר. החלטתי לנסוע לניו–יורק. באותה תקופה הייתה עזיבה המונית של ישראלים לארצות הברית, ומי שהיגר לשם ידע לספר על חיי שפע חומריים בלי מאמץ, חלום שקסם לרבים מהצעירים בארץ ישראל. יום בהיר אחד ארזתי מזוודה, מבלי ששפת האנגלית שגורה על לשוני, עזבתי את עיר מגוריי צפת, וטסתי לניו–יורק.

עם בואי לניו–יורק, קבעתי את מגוריי בשכונת ברונקס, שם התגוררו ישראלים רבים, ביניהם כאלה שהכרתי משכבר הימים. נכנסתי לעבוד כשכיר בחנות למוצרי חשמל, ובחלוף תקופה, לאחר שלמדתי את התחום היטב, העזתי ופתחתי חנות דומה משל עצמי. ההצלחה האירה לי פנים, ובתוך זמן לא ארוך ניהלתי כמה חנויות. בשיא ההצלחה החומרית, הכרתי את רעייתי ויסדנו את ביתנו ב’אף טאון’ - ברודווי.

למרות השפע הגדול שהיה לי, אף פעם לא איבדתי את ‘המצפן’, כפי שקרה לצערי לישראלים אחרים שירדו לניו–יורק. תמיד ידעתי מאין באתי ושמרתי על האמונה והמסורת היהודית שעל ברכיה חונכתי. כשחלפה שנה ועדיין לא זכינו לפרי בטן, ידעתי שיש יהודי אחד שברכותיו יביאו לנו ישועה - הרבי מליובאוויטש. עוד קודם לכן בכל שאלה או ברכה לה הייתי זקוק, הייתי מגיע ל–770 ונעמד בתור בחלוקת הדולרים.

שמו של הרבי היה מפורסם אז בקרב כל היהודים כמי שברכותיו מתממשות, וגם כעת כשרצוננו היה להתברך בילדים, פנינו אני ורעייתי ל–770 ונעמדנו בתור הארוך שהשתרך אל מחוץ לבית המדרש. המתנו בסבלנות שעות ארוכות כמו כולם כדי לזכות לקבל מהרבי את צמד המילים ‘ברכה והצלחה’. ידענו שיש למילים אלו יכולת מופלאה להסיר כל מעכב ומניע ולחולל מופת. כשעמדתי מול הרבי,  חוויתי כמו תמיד את עוצמת ההתרגשות מדמותו הקורנת, אך בכל זאת התגברתי וביקשתי ברכה. הרבי נתן לי דולר ובירכני. אשתי שעברה אחרי ביקשה אף היא וזכתה ל’ברכה והצלחה ובשורות טובות’.

בזכות ברכתו של הרבי, היינו שרויים בשמחה. ידענו שאנו מצוידים ברכת הרבי ואכן נזכה לזרע של קיימא במהרה. לצערנו חלפה לה עוד חצי שנה, כבר כמעט שנתיים מאז נישאנו, ושום בשורה לא נראתה באופק. בצר לנו פנינו לרופאים. קבענו תור אצל אחד המפורסמים בתחום. ההמתנה ארכה שלושה חודשים, אך במהלכן רעייתי החליטה לכתוב לרבי מכתב, ובו ביקשה להיפקד ללא עזרה רפואית. אני זוכר את הרגעים שבהם ישבה וניסחה את מכתבה. הדמעות זרמו והמילים נכתבו מדם ליבה.   

מדי כמה ימים בדקה האם קיבלה תשובה מהרבי למכתבה, אך זה בושש לבוא. כשראינו שכך, טלפנו אל מזכירות הרבי, שוחחנו עם אחד המזכירים והוא הרגיע אותנו. ‘אם כבר שלחתם מכתב, אתם כבר מבורכים גם מבלי שתקבלו מענה’, הבהיר לנו. התמלאנו שוב באמונה.

בהגיע התאריך שנקבע לנו, סרנו למרפאתו של אותו מומחה בתחום. הוא בדק את רעייתי ואז שאל האם עשתה בדיקת היריון? רעייתי ענתה בשלילה, והוסיפה שלא ידעה שעליה לעשות בדיקה כזו.

‘אם כך’, הגיב, ‘צר לי, אך אינני יכול לעשות דבר עד שהבדיקה לא תעשה’. רעייתי שהייתה נסערת, ניסתה להתווכח, להסביר, לנמק, אך הרופא היה נחוש שהוא לא מבצע כל עניין רפואי ללא שתעשה את הבדיקה. ‘האם עתה אצטרך להמתין עוד שלושה חודשים?’ שאלה רעייתי בסערת רוחות, ונענתה בחיוב.

הדבר היחיד שיכול היה הרופא להציע לה, שאותה בדיקת היריון תיעשה בקליניקה שלו בחינם. הקשבתי לדין והדברים בין רעייתי לרופא, וידעתי שהצדק עם הרופא, אך בד בבד התמלאתי ברחמים על רעייתי נוכח רצונה העז להיפקד בפרי בטן. לבסוף רעייתי השתכנעה שאותו רופא נחוש בדעתו, היא עשתה בדיקת דם פשוטה, וקבענו תור לעוד שלושה חודשים. עוד באותו ערב טסנו יחד למיאמי להשתתף בחתונה של אחיינית. אל החתונה הזו הגיעו בני משפחה בארץ ישראל ומרחבי העולם, והפצרתי ברעייתי שלא תראה כלפי חוץ שום עצבות או תסכול, כדי שלא לפגום בשמחת החתונה וכך היה.

בחלוף מספר ימים שבתי לביתנו בניו יורק. ניהלתי אז חנות למוצרי חשמל, ולא יכולתי להעדר לזמן רב. רעייתי נותרה במיאמי עוד כשבוע. ברגע שנכנסתי הביתה ובדקתי את מכשיר הטלפון, שמעתי שלוש הודעות מוקלטות מהקליניקה הרפואית, שלוש הודעות שהתקבלו בשלושת הימים האחרונים. הקול עדיין מהדהד בראשי: “Mister Avraham, please Call me” (אדון אברהם, התקשר אלי). לא איבדתי רגע, לתומי חשבתי שמא מישהו ביטל תור והמזכירה מבקשת להקדים לנו את התור בשל סערת הרוחות שרעייתי הייתה נתונה בה. לא שיערתי בחלומותיי הקסומים את הבשורה אליה אחשף כשאטלפן לקליניקה.

שמעתי נימה של צהלה בקולה של המזכירה, והיא הודיע לי שבדיקת ההיריון שרעייתי עשתה יצאה חיובית. ‘תמסור לה בשמו של הרופא, שעליה להודות לבורא עולם שהוא עמד נחוש בדעתו לדחות את הטיפול הרפואי’. עוד בקשה הייתה לרופא, שרעייתי לא תיקח שום תרופות ושום קפסולות עליהן המליץ, מכיוון שההיריון הוא טבעי ותקין. הייתי בהלם. למען האמת לקח לי זמן לעכל את הבשורה הטובה, וכשהיא עוכלה, התקשרתי לבשר זאת לרעייתי.

היא הייתה מאושרת ושאלה אותי מיד אם אני זוכר את המכתב שכתבתי לרבי בו ביקשה להיפקד ללא כל הליך רפואי. מה שביקשה - כך קיבלה. מי היה מאמין…

בחלוף תשעה חודשים נולד בנינו. זה היה בערב חג הפורים. בחורים חב”דניקים הגיעו עד למיטתה של רעייתי כדי לקרוא לה את המגילה. חגיגת הברית שלו הייתה מיוחדת במינה והשתתפו בה משתתפים רבים. כמובן שלאחר הטקס, כאשר כולם ישבו לסעודת מצווה, סיפרתי את סיפור הולדתו של הרך הנימול, ועל הברכה המופלאה של הרבי מליובאוויטש”.

כי תבנה בית חדש

באמתחתו של יוסף דולרים רבים שזכה לקבל מהרבי. פעמים רבות מאד, זכה להיות נכוח במעמד חלוקת הדולרים, להתברך ולראות ישועות. נוהג קבוע היה לו שכל אורח שהיה מבקר אצלו בביתו, היה נלקח בימי ראשון לבית חיינו.

“באחת השנים הגיעו אלי לביקור כמה חברי ילדות מארץ ישראל. הם הגיעו לטייל בניו–יורק והתארחו אצלי. בשלב מסויים של הביקור, הצעתי להם לייחד את יום ראשון לחוויה רוחנית בלתי נשכחת בדמות ביקור אצל הרבי מליובאוויטש וקבלת דולר לברכה. באותה קבוצה היה בחור נחמד בשם אבי; באותם ימים הוא היה ה’דלפון’ שבחבורה. הוא לא הצליח עוד להסתדר בעבודה טובה והיה חי מהיד לפה. הוא היה אמור לחזור לארץ ישראל, מוקדם מכולם, כבר ביום המחרת, יום שני בעוד שכרטיסי החזרה של האחרים, נקבעו לעוד כמה שבועות.

“עברנו יחד אצל הרבי, וזכינו להתברך ב’ברכה והצלחה’, ואז הרבי מבקש ממזכירו הרב גרונר לקרוא לאותו חבר חזרה. הרבי נתן לו עוד שלושה דולרים. האחד עבור אביו, השני עבור אימו, ועוד אחד עבור קניית בית. החברים כולם היו בהלם; ראשית מרוח הקודש שהרבי הפגין, מהיכן ידע שהוא היחיד שנמצא בדרך הביתה? החבר’ה שם יצאו מגדרם מהתפעלות.

“יחד עם זאת, שררה פליאה רבה לגבי הדולר השלישי שהעניק לו הרבי עבור קניית בית בארץ הקודש. בא נגיד שחלק מהחברים המציאו על כך בדיחות. לבחור הזה לא היה גרוש מיותר. באותם ימים לא היה הטיפוס יכול להסתדר בעבודה מסודרת, והנה הרבי מברך אותו עבור קניית בית… הנושא נשכח מכולנו במרוצת הימים. הוא חזר למחרת ארצה והחיים חזרו למסלולם. חבריו אף הם, כל אחד נכנס לעיסוקיו וטרדותיו.

“בחלוף כמה שנים, נפגשנו בעת ביקורי בארץ ישראל. לתדהמתי הוא זה שהזכיר לי את ברכת הרבי ואת הדולר שקיבל. מה שקרה עם הבחור הזה מאותו רגע שבו יצא ממפתן הדלת של 770, הוא לא פחות מפעים. אצבע אלוקים ממש. בברכה של שתי מילים שיצאו מפי קדשו של הרבי, מזלו השתנה. הוא הלך ללמוד מקצוע - התקנת מיזוג מרכזי, ומאז ועד היום ידיו עמוסות בעבודה. הוא סיפר לי שבאים אליו עם הצעות עבודה בתחום, ולא פעם נחשף לעובדה שהוא הציע סכום גבוה יותר, ובכל זאת הוא זוכה במכרזים. הרבי הפך אותו מדלפון ליהודי אמיד, והוא יודע את זה וכל החברים יודעים בזכות מי כל זה.

“ולגבי קניית בית - הוא מתגורר כיום בבית מפואר ורחב ידיים”.

סגולת המכונית הגנובה

כאמור, לאחר שעבד בכמה חנויות למוצרי חשמל ולמד את רזי המקצוע, החליט לפתוח חנות משל עצמו. הוא עקר משכונת ברונקס ל’אף טאון’ ברודווי, ופתח שם חנות לממכר מוצרי חשמל ואלקטרוניקה. ההצלחה האירה לו פנים. החנות הייתה מלאה בקונים והפרנסה הייתה משופעת ומבורכת.

“מדי יום שישי היו מגיעים בחורים מהישיבה המרכזית ב–770 ומניחים עמי תפילין כמו גם עם שאר העובדים היהודים בחנות. כמובן שקיבלתי אותם בשמחה ובטוב לבב, ותרמתי ביד רחבה לפעילותם המבורכת. באחת המפגשים הם העניקו לי את ספר ה’חת”ת’.

“הבחורים ביקשו ממני להניח את זה ברכב, וסיפרו שעל פי הוראתו של הרבי, יש בזה סגולה לשמירה והצלה. כל הוראה שיצאה מפי הרבי שמחתי לבצע - וכך באמת עשיתי. הספר הונח לא בהיחבא ולא במגירה, אלא במקום מכובד בקדמת המכונית. עשיתי זאת בכדי שמי שיעלה למכונית וישאל על כך, ישמע ממני על הסגולות שיש לספר כפי שהסבירו לי הבחורים.

“חלפו ימים ספורים, אני יוצא בבוקר מביתי לעבודה ונתקף בתחושת שוד ושבר. הרכב נעלם מהחנייה כאילו בלעה אותו האדמה. הבנתי מיד שהוא כנראה נגנב. רצתי לתחנת המשטרה והגשתי תלונה.

“היומנאי בתחנה רשם את התלונה והבטיח לשוב אלי אם יהיו חדשות בענייני. מדי בוקר הייתי מתקשר למשטרה, אך לצערי, לא היו חדשות עבורי. בשלב מסויים היומנאי שזיהה את קולי, ביקש בנימוס שלא אתקשר יותר. “אם יהיו חדשות עם המכונית, נודיע לך”, הסביר.

“בחלוף כמה שבועות של היעדרות, הגיעו ביום שישי לחנותי הבחורים וראו שפני חמוצות. כששאלו לפשר מצב רוחי הקודר, סיפרתי להם על המכונית שנגנבה והתרסתי כלפיהם איך ייתכן שהגנבה ארעה מיד לאחר שהנחתי בה את החת”ת?

“הבחורים הצעירים הציעו לי לכתוב על–כך לרבי, וכך עשיתי. ניסחתי מכתב והם לקחו אותו איתם והבטיחו להכניס אותו למזכירות. ביום ראשון, יומיים אחרי, בשעת בוקר מוקדמת, אני מקבל טלפון מהמשטרה בה מודיעים לי שהמכונית נמצאה ועלי לבוא לתחנה לקבל אותה.

“הייתי בהלם. זה כמה שבועות שלא מוצאים את המכונית, והנה מיד לאחר שכתבתי את המכתב לרבי, המשטרה הצליחה להשים את ידה על כנופיה של גנבי רכב והמכונית שלי נמצאה בשלימותה בטרם הספיקו לפרק ממנה חלקים”.

על כל אלה, ועוד רבים - מסיים מר אברהם יוסף את סיפוריו - אני מודה לרבי בכל יום, ומפציר בחבריי שיבקשו אף הם את ברכותיו הקדושות”.