בית משיח · עברית
אגרות קודש בפרסום ראשון · #902 · 2013-11-21

א. העכט

אגרות קודש בפרסום ראשון: מה היה מענה הרבי לעסקן ציבורי, שהחל שוכח את תלמודו בגלל העיסוק בצרכי ציבור?

אגרות קודש בפרסום ראשון: מה היה מענה הרבי לעסקן ציבורי, שהחל שוכח את תלמודו בגלל העיסוק בצרכי ציבור?

 עסקנות בצרכי ציבור ולימוד התורה
מכתב להרה”ח ר’ אברהם העכט

א. העכט

ובמש”כ ע”ד מה ששוכח תלמודו מפני העסק בצ”צ, ומסתייע משמ”ר פ”ו, ב. ולהעיר מסנה’ יז, א (ופי’ התוס’ שם הוא דלא  כהפס”ד בשו”ע או”ח סו”ס צג [)].

הנה שתי שאלות בזה א) מה היא העצה לזה ב) אם מותר העסק בצ”צ כיון ששוכח תלמודו עי”ז.

ובמענה בקיצור עכ”פ א) לפענ”ד, העצה היחידית היא ללמוד

דאפילו בחסידים הראשונים (ראה מעלתם בהל’ ת”ת לאדה”ז פ”ד סה”ו) דאומר בירושלמי [ברכות] ה’ א’ דע”י שהיו חסידים היתה ברכה ניתנה בתורתן, חולק ע”ז בבבלי ואומר דרק משתמרת היתה וכך הובא בפוסקים.

אלא שאמרז”ל דנעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה (תו”א בתחלתו), ובמילא אם ילמוד יצליח ביותר.

ובהתאם לכמות זמנו הפנוי יבחר באחד האופנים המבוארים בהל’ ת”ת לאדה”ז. וראה תורת שלום 6.

ב) אם מותר לעסוק בצ”צ באופן כזה - כבר נפסק הדין בזה בשו”ע או”ח ס”ע, שהוא ע”ד ויותר מתורתו אומנתו.

וע”פ הנ”ל דיש בזה יתרון וחסרון, יובן המסופר במגלה טז סע”ב, ג”כ דבר והיפוכו, דפרשו ממרדכי ובכ”ז לקח מרדכי השררה. ולהעיר מחגיגה (?) וכן הא דשמ”ר שם שריב”ל עסק בצ”צ ולא פסק תיכף כשהתחיל לשכוח (דפשיטא דלא שכח ס’ הלכות בב”א[)].

ראש השנה שחל בשבת
מכתב להרה”ח שניאור זלמן בעזפאלאוו

ש”ז בעזפאלאוו

מבואר בכ”מ בדא”ח [= בכמה מקומות בדברי אלקים חיים [= בחסידות]]  שבתשרי נאמר ב”פ [= ב’ פעמים] אנכי (משא”כ במ”ת [= מה שאין כן במתן תורה] שנאמר רק פ”א [= פעם אחת]) כי אז ממלאים החסרונות.

והנה בכל השנים צ”ל [= צריך להיות] לזה אתדל”ת [אתערותא דלתתא] במעשה בנ”א [= בני אדם], היינו תק”ש [= תקיעת שופר] ולא הכל בקיאים בזה, משא”כ בשנה זו, דיו”ט שר”ה [= דיום טוב של ראש השנה] יום א חל בשבת הרי ההתחלה מה שדורשים מהאדם הוא רק אמירת הפסוקים, היינו הבאת ראי’ מן התורה שצ”ל מילוי החסרונות.

והנה ידוע שבר”ה הוא ההחלטה על מזונות הגשמיים ג”כ, וכמארז”ל [= גם כן וכמאמר רז”ל] מזונותיו כו’.

וא”כ כהנ”ל [= ואם כן כל הנ”ל] הוא ג”כ בנוגע לחסרונות הגשמיים.

ויה”ר [= ויהי רצון] אשר בהקדם, ימולאו כל חסרונותיו וגם העגמ”נ [= העגמת נפש] שסבל עי”ז [= על ידי זה], ובאופן אשר יהפכו לברכה.

באיחול חוגמח”ט [= חתימה וגמר חתימה טובה]

 

(מתוך תשורה לחתונת גרונר פינסון)