הנער הצעיר רשם ‘הנחה’ מאדמו”ר הזקן
נער בן שש–עשרה שנים בלבד היה כאשר שמע מאמר חסידות מפי אדמו”ר הזקן, וכעבור שלוש שנים העלה את המאמר על הכתב בתוספת דברי הלל ושבח כתובים בחרוזים לכבוד אדמו”ר הזקן ובנו אדמו”ר האמצעי, אותם שמע וראה בעצמו • בן עשרים בלבד היה כאשר הצאר ניקולאי מינהו לרבה של ניקולייב, תפקיד בו נשא בגאון במשך יובל שנים • תו
נער בן שש–עשרה שנים בלבד היה כאשר שמע מאמר חסידות מפי אדמו”ר הזקן, וכעבור שלוש שנים העלה את המאמר על הכתב בתוספת דברי הלל ושבח כתובים בחרוזים לכבוד אדמו”ר הזקן ובנו אדמו”ר האמצעי, אותם שמע וראה בעצמו • בן עשרים בלבד היה כאשר הצאר ניקולאי מינהו לרבה של ניקולייב, תפקיד בו נשא בגאון במשך יובל שנים • תולדות הרב אפרים זלמן ראזומנע מחשובי חסידי אדמו”ר הזקן - לקראת יום כ”ד טבת יום ההילולא של אדמו”ר הזקן
הנכד החזן אפרים זלמן רוזומני הרב אפרים זלמן ראזומנע, מחסידי כ”ק אדמו”ר הזקן, כיהן כרבה של ניקולייב במשך כיובל שנים. על אף תפקידו המכובד, הרי שתולדות חייו נסתרים הם ברובם. מעט נכתבו זעיר כאן וזעיר שם, ולקראת יום כ”ד בטבת, יום ההילולא של אדמו”ר הזקן, קיבצנו מן הגורן ומן היקב עד שהצלחנו לארוג את פיסות המידע למוצר מושלם.
הרב ראזומנע נולד לאביו ר’ דובער וגדל בעיירה סמילא. לימים היה לתלמידו של הגאון הגדול רבי יעקב מסמילא שהיה בקשר עם אדמו”ר הזקן, ואף היתה ביניהם התכתבות הלכתית.
על תקופת צעירותו של הרב ראזומנע לא ידוע לנו עד כה, אך לפי מה שיכתב להלן יש לשער שהיה בעל כשרונות מיוחדים.
הנער הצעיר רשם ‘הנחה’ מאדמו”ר הזקן
היה זה בשנת תקס”ז כאשר התקיימה החתונה הגדולה בז’לובין. החתונה הגדולה קנתה לה מעמד מיוחד גם בין החתונות היותר גדולות וחשובות שהיו בתנועה החסידית בדורות הקודמים. רבינו בעל התניא ומחותנו סניגורם של ישראל רבי לוי יצחק מברדיטשוב השיאו את נכדיהם. אלפי חסידים הגיעו אל החתונה הגדולה שהתקיימה בחודש סיון תקס”ז. החתן היה הרב אליעזר בנו של הרב מאיר (שהלך לעולמו בין השידוך לחתונה) בן רבי לוי יצחק מברדיטשוב, והכלה הינה מרת שרה בת רבי דובער, אדמו”ר האמצעי.
[במאמר המוסגר יש לציין, שהיתה זו החתונה הראשונה בה נישאו צאצאי בעל התניא וסניגורם של ישראל, אך לא האחרונה. מספר חודשים בלבד אחר כך, בחורף תקס”ח, שוב התחתן נכד רבי לוי יצחק עם נכדת אדמו”ר הזקן, אך משום מה חתונה זו לא התפרסמה כל כך].
בין החסידים הרבים שהשתתפו בחתונה בז’לובין היה גם הרב אפרים זלמן והוא בן שש–עשרה שנים בלבד. במהלך החתונה וימי השבע ברכות אמר אדמו”ר הזקן מאמרי חסידות בפני קהל רב שכלל את חסידי חב”ד, את חסידי הרב מברדיטשוב וחסידים אחרים. ביניהם הצטופף גם הבחור אפרים זלמן ושמע את מאמרי החסידות. הוא לא רק שמע, אלא גם זכר היטב את אחד המאמרים שנאמר בשבת שבע ברכות (י”ד בסיון תקס”ז) על הפסוק “נשא את ראש בני גרשון”. שלוש שנים צפן את המאמר, לא ידוע אם בראשו או ברשימה שערך בשלב כלשהו, ואז בשנת תק”ע, בהיותו נער כבן תשע–עשרה שנים, העלה את המאמר על הכתב וכך יצר ‘הנחה’ על המאמר, והוסיף עליו שירים לכבוד אדמו”ר הזקן ובנו אדמו”ר האמצעי, (ראה מסגרת).
הצאר ממנה את הרב היהודי
בשנת תקע”א התמנה הרב ראזומנע לרבה של ניקולייב - עיר המוכרת לחסידי דור השביעי, באשר בשנת תרס”ב, תשעים ואחת שנים לאחר התמנותו לרבה של העיר - נולד בה הרבי וממנה הפציע אורו של משיח ישראל, כשברחובותיה הילך ובמוחו - מחשבות של גאולה.
העיר ניקולייב שוכנת בדרום אוקראינה, על שפת הים השחור, במקום בו נשפכים נהרות בוג ואינגולה. ניקולייב נוסדה בשנת תקמ”ט לא כעיר מגורים אלא כמעגן לספינות שלחמו במלחמה בין תורכיה ורוסיה. בתחילה נקרא המקום “המספנה החדשה על נהר אינגול”, ובהמשך שונה שם העיר לניקולייב. מאז ועד עתה הנמל בניקולייב נחשב לנמל חשוב ובו מספנה המקבלת הזמנות מכל מדינות חבר העמים. כבר מאז יסודה התגוררו בה יהודים.
עשרים שנה לאחר הקמתה מונה הרב ראזומנע לרבה של העיר, וזאת לאחר פגישה אישית עם הצאר ניקולאי שהתרשם מאד מאישיותו ואף אמר עליו כי הוא “יהודי ראזומנע”, כלומר, יהודי נבון וחכם. הרב ראזומנע כיהן בעיר הן כרב הרוחני והן כרב מטעם השלטונות.
בשנים הבאות, הקהילה היהודית בעיר הלכה והתפתחה, ובראשה עמד הרב החב”די הרב ראזומנע.
הפריחה היהודית בעיר ניקולייב נקטעה באחת, כאשר בשנת תקצ”ד גורשו ממנה היהודים בעקבות גזירת השלטונות. לחלק קטן מהיהודים ניתנה רשות מיוחדת להישאר בה, ביניהם לר’ שלמה ישעיה רפאלוביץ. ר’ שלמה ישעיה היה קבלן אוניות מפורסם שהממשלה חפצה בעבודותיו. בגין סיבה זו התיר לו הצאר ניקולאי להתיישב בעיר וכן לצוות עוזריו ועובדיו במספנות, ועמם יחד גם לרבנים וחזנים הנדרשים לאנשי רפאלוביץ כדי להמשיך את חייהם כבשגרה.
מצאתי בכמה מקומות כי הרב ראזומנע כיהן כרבה של העיר במשך יובל שנים ולא מצאתי שגורש מן העיר. נראה אפוא כי הושאר בעיר גם לאחר הגירוש.
אנשי עבודה עמל לוקחים חלק במערך הלימודים
אין מידע רב על תקופת כהונתו כרבה של ניקולייב, אך שמו ושם בנו הרב משה שמואל מצויים מספר פעמים ב”פנקס חברא ש”ס” של ניקולייב ובו תיעוד על השנים תר”ה עד תרכ”א. בפנקס נכתבו גם תקנות שתוקנו, רשימת מנויים וחלוקת הש”ס בכל שנה. פנקס זה נמצא כיום בספרית הרבי בניו יורק.
חברה ש”ס של ניקולייב איגדה את יהודי העיר ללימוד ש”ס, משניות ותנ”ך, מתוך מטרה לסיימם במשך שנה באמצעות חלוקה מסודרת. האגודה הוקמה בשנת תר”ה, כנראה בהשראת הרב ראזומנע. התקנון מעורר התפעלות נוכח קבוצת יהודים שעבדו לפרנסתם, ואף על פי כן ביקשו לסיים ש”ס בכל שנה.
וכך נכתב בשני הסעיפים הראשונים של התקנון:
א. אנחנו נכנסים לחבורא זו והבאים איתנו להתחבר במחברת הקודש, להיות להם חלק בלימוד הש”ס ומשניות כפי אשר יעלה ויזכה בחלקו, חובה עלינו על כל אחד ואחד ללמוד בכל יום שיעור קבוע כפי ערך השיעור שיעלה בחלקו, ואל יאמר לכשאפנה אשנה וכו’, אם לא שיבטל יום אחד או יומיים על ידי אונס אז יכריח עצמו ללמוד אחר כך פי שניים להשלים חיסרון מחמת הבטלה.
ב. העיקר שיהיה כוונה לעשות נחת רוח לבוראנו יתברך ויתעלה, בלימוד הזה, ולהוציא כל החבורא בלימודו של כל אחד ואחד, וכל זה צריך לכוון בכל יום קודם הלימוד ומה טוב שיוציא בשפתיו כל זה.
כדי להקל על הלומדים, התחייבו אנשי החבורה לרכוש ש”ס, משניות ותנ”ך, לבית המדרש. בשולי התקנון מצויה רשימת תורמים עבור הספרים ובין התורמים: “הרב ר’ אפרים זלמן ובנו ר’ משה שמואל נדבנו עתה ליתן נדבה ט’ זהובים ובכל חודש ח”י קפאקעס כסף”.
ובהמשך מובאת החלוקה, כאשר מצוין גם חלקו של הרב במערך הלימודים: “הרב דפה ר’ אפרים זלמן נ”י זכה לחלקו: דניאל, עזרא, נחמיה, דברי הימים, גיטין, קידושין”.
משנת תרי”ז מופיע בפנקס גם הרב ראזומנע וכן הגאון הרב אברהם דוד לאוואוט זקנו של הרבי שכיהן אף הוא לימים כרב בניקולייב, אך בשנים אלו הרב לאוואוט מופיע בתואר “ר’” בלבד.
בשנים תר”כ ותרכ”א, שמות הרב ראזומנע ובנו כבר אינם מופיעים בפנקס, ומכאן והלאה הרב לאוואוט מכונה “הרב” ואף חתימתו מתנוססת ראשונה. מכך עולה אפוא שהרב ראזומנע נפטר בשנת תר”כ בערך, ומאז החל הרב לאוואוט לכהן כרבה של ניקולייב.
“כשאזכה מהשי”ת ויחייני ויקימני”
בשנת תר”כ לערך נפטר, וכשלושים ושבע שנה לאחר מכן, בשנת תרנ”ז הוציא בנו הרב משה שמואל ראזומנע את הספר ‘הר אפרים’ ובו מאמר מיוחד על הרב שאול וואהל, אליו מתייחס המחבר, אמרות המחבר וכן מאמר החסידות של אדמו”ר הזקן והשירים לכבוד אדמו”ר הזקן ואדמו”ר האמצעי.
תעלומה מרתקת אופפת את הכיתוב בשולי שער הספר: “הוצאתיו לאור בעזהשי”ת, אני משה שמואל הנק’ הרב הישיש דק’ ניקאלאייעב בן הרב המחבר זצ”ל”. מכאן עולה לכאורה כי הרב משה שמואל כיהן כרב בניקולייב. אך בפועל לא נראה שכך היה, שכן לכל הפחות בשנים יותר מוקדמות הוא כיהן כרב בסבסטופול שבחצי האי קרים שבאוקראינה. נראה אפוא שיש כאן טעות סופר, וצריך היה להיות כתוב כך: “אני משה שמואל בן הרב הישיש דק’ ניקאלייעב - הרב המחבר זצ”ל”.
בהקדמה לספר מגלה הבן, כי בידו עוד כתבים של אביו, ובהם מאמרי אדמו”ר הזקן ואדמו”ר האמצעי:
“והנה את יתר הליקוטים אשר אסף וליקט אדוני אבי מורי הרב ז”ל, מאמרים ודרושים יקרים של אדמו”ר הרב הזקן הנ”ל ומבנו אדמו”ר הרב השני נ”ע, והרבה פירושים מהם על דברי הזוהר הקדוש, שלא הופיעו עדיין בעולם, ויש בהם אשר גם בכתובים אינם נמצאים, בלתי אם העתקה יחידה בכתב ידו של אדוני אבי מורי ורבי ז”ל ואין זולתה עוד, והמה טמונים וגנוזים באוצרי כעת - כשאזכה מהשי”ת ויחייני ויקימני, ותמצא ידי להוצאות הדפוס, אז אתאמץ ואשתדל להוציא גם אותם לאור עולם, בכדי לזכות רבים בתורת אמת - וזכות הרבים יעמוד לי ולבני ביתי עד עולם”.
האמת שלא במקומה - תביא לפעמים נזק גדול וחילול הקודש
שניים מצאצאיו של הרב אפרים זלמן מראזומנע התפרסמו בשנים הבאות. האחד הוא הנכד ר’ אפרים זלמן רזומני, בן בנו ר’ חיים חייקל. נכד זה נודע כחזן ומלחין אשר כבר בבחרותו נחשב לחזן גדול ומבטיח. במשך שנים רבות הופיע בכל רחבי אירופה. נפטר בשנת תרס”ה, אך לחניו מושמעים עד היום הזה.
נין הרב ראזומנע, הוא מר יעקב גרושעווסקי, עורך דין מפורסם וסופר ‘המודיע’ (שיצא לאור באותן שנים בעיר פולטבה שבאוקראינה, ואין לזה קשר ל’המודיע’ של ימינו). עיקר כתיבתו התמקדה במאמרים נוקבים בנושאים אקטואליים ובאחד מהם הביא סיפור בשם זקנו הרב אפרים זלמן ראזומנע רבה של ניקולייב:
“האמת שלא במקומה. אבי משה גרושעווסקי ז”ל סיפר לי, כי בהיותו עלם עילוי, אשר הירבה למד וחקר […] התחיל לדבר נגד איזה מנהגים מוזרים של איזה אדמו”ר, שחי בעת ההיא. כמובן דברים כאלה […] עוד בעיירה חסידית: סמילא, שאבי גר בה עוררו התמרמרות כנגדו, שהגיעה לאוזן אבי זקני הרב אפרים זלמן ראזומנע ז”ל שנתאשר במשמרת הרבנות הכפולה על כל הפארט הניקאלאיעבי [הנמל הניקולייבי, כנזכר לעיל המקום הוקם כנמל ולא כעיר] בפקודה מיוחדת מאת הרוממות [הצאר ניקולאי], ושהיה למדן גדול וחכם מחוכם עד להפליא, בלי התמהמה הוא נסע מניקאלאיעב לסמילא והחל להעיר את אזני אבי למוסר בעד אי הזהירות בדבריו ובחקירותיו.
“ואבי התווכח עמו זמן רב ובכל חום עלומיו הצטדק באמתלאות שונות ולאחרונה בראותו כי על כל טענותיו אבי זקני ממצאי נגדו פרכות טען את הטענה האחרונה כי הוא מדבר רק את האמת, בחשבו כי נגד הטענה הזאת לא ימצא אביו הזקן שום דבר להשיג, אפס אבי זקני בנחת ובמתון אמר לו כדברים האלה: בני הלא ידעת, כי ה’ אלוקינו הוא המקור של האמת, ובכל זאת אם איזה סופר יחפוץ לכתוב בהספר תורה אחרי המילות: ה’ או אלוקינו, המילה “אמת” אף כי אין אמת גדול מזאת, בכל זאת הוא יפסול את הספר תורה, יען כי האמת היא שלא במקומה… מכאן אנחנו יכולים ללמוד, כי לא תמיד האמת טובה ומועילה, והאמת שלא במקומה תביא לפעמים נזק גדול וחילול הקודש” (המודיע י”ז טבת תרע”ג).
מקורות: תולדות שמואל מונקעס והחתונה בז’לובין, הר אפרים, מגדל עז, מבית הגנזים, תולדות חב”ד ברוסיה הצארית, גל עד ליהדות נאג’ באניא, המליץ, המודיע (פולטבה), בית משיח, אתר מלחינים יהודיים ועוד.
הרב ראזומנע נולד לאביו ר’ דובער וגדל בעיירה סמילא. לימים היה לתלמידו של הגאון הגדול רבי יעקב מסמילא שהיה בקשר עם אדמו”ר הזקן, ואף היתה ביניהם התכתבות הלכתית.
על תקופת צעירותו של הרב ראזומנע לא ידוע לנו עד כה, אך לפי מה שיכתב להלן יש לשער שהיה בעל כשרונות מיוחדים.
הנער הצעיר רשם ‘הנחה’ מאדמו”ר הזקן
היה זה בשנת תקס”ז כאשר התקיימה החתונה הגדולה בז’לובין. החתונה הגדולה קנתה לה מעמד מיוחד גם בין החתונות היותר גדולות וחשובות שהיו בתנועה החסידית בדורות הקודמים. רבינו בעל התניא ומחותנו סניגורם של ישראל רבי לוי יצחק מברדיטשוב השיאו את נכדיהם. אלפי חסידים הגיעו אל החתונה הגדולה שהתקיימה בחודש סיון תקס”ז. החתן היה הרב אליעזר בנו של הרב מאיר (שהלך לעולמו בין השידוך לחתונה) בן רבי לוי יצחק מברדיטשוב, והכלה הינה מרת שרה בת רבי דובער, אדמו”ר האמצעי.
[במאמר המוסגר יש לציין, שהיתה זו החתונה הראשונה בה נישאו צאצאי בעל התניא וסניגורם של ישראל, אך לא האחרונה. מספר חודשים בלבד אחר כך, בחורף תקס”ח, שוב התחתן נכד רבי לוי יצחק עם נכדת אדמו”ר הזקן, אך משום מה חתונה זו לא התפרסמה כל כך].
בין החסידים הרבים שהשתתפו בחתונה בז’לובין היה גם הרב אפרים זלמן והוא בן שש–עשרה שנים בלבד. במהלך החתונה וימי השבע ברכות אמר אדמו”ר הזקן מאמרי חסידות בפני קהל רב שכלל את חסידי חב”ד, את חסידי הרב מברדיטשוב וחסידים אחרים. ביניהם הצטופף גם הבחור אפרים זלמן ושמע את מאמרי החסידות. הוא לא רק שמע, אלא גם זכר היטב את אחד המאמרים שנאמר בשבת שבע ברכות (י”ד בסיון תקס”ז) על הפסוק “נשא את ראש בני גרשון”. שלוש שנים צפן את המאמר, לא ידוע אם בראשו או ברשימה שערך בשלב כלשהו, ואז בשנת תק”ע, בהיותו נער כבן תשע–עשרה שנים, העלה את המאמר על הכתב וכך יצר ‘הנחה’ על המאמר, והוסיף עליו שירים לכבוד אדמו”ר הזקן ובנו אדמו”ר האמצעי, (ראה מסגרת).
הצאר ממנה
את הרב היהודי
בשנת תקע”א התמנה הרב ראזומנע לרבה של ניקולייב - עיר המוכרת לחסידי דור השביעי, באשר בשנת תרס”ב, תשעים ואחת שנים לאחר התמנותו לרבה של העיר - נולד בה הרבי וממנה הפציע אורו של משיח ישראל, כשברחובותיה הילך ובמוחו - מחשבות של גאולה.
העיר ניקולייב שוכנת בדרום אוקראינה, על שפת הים השחור, במקום בו נשפכים נהרות בוג ואינגולה. ניקולייב נוסדה בשנת תקמ”ט לא כעיר מגורים אלא כמעגן לספינות שלחמו במלחמה בין תורכיה ורוסיה. בתחילה נקרא המקום “המספנה החדשה על נהר אינגול”, ובהמשך שונה שם העיר לניקולייב. מאז ועד עתה הנמל בניקולייב נחשב לנמל חשוב ובו מספנה המקבלת הזמנות מכל מדינות חבר העמים. כבר מאז יסודה התגוררו בה יהודים.
עשרים שנה לאחר הקמתה מונה הרב ראזומנע לרבה של העיר, וזאת לאחר פגישה אישית עם הצאר ניקולאי שהתרשם מאד מאישיותו ואף אמר עליו כי הוא “יהודי ראזומנע”, כלומר, יהודי נבון וחכם. הרב ראזומנע כיהן בעיר הן כרב הרוחני והן כרב מטעם השלטונות.
בשנים הבאות, הקהילה היהודית בעיר הלכה והתפתחה, ובראשה עמד הרב החב”די הרב ראזומנע.
הפריחה היהודית בעיר ניקולייב נקטעה באחת, כאשר בשנת תקצ”ד גורשו ממנה היהודים בעקבות גזירת השלטונות. לחלק קטן מהיהודים ניתנה רשות מיוחדת להישאר בה, ביניהם לר’ שלמה ישעיה רפאלוביץ. ר’ שלמה ישעיה היה קבלן אוניות מפורסם שהממשלה חפצה בעבודותיו. בגין סיבה זו התיר לו הצאר ניקולאי להתיישב בעיר וכן לצוות עוזריו ועובדיו במספנות, ועמם יחד גם לרבנים וחזנים הנדרשים לאנשי רפאלוביץ כדי להמשיך את חייהם כבשגרה.
מצאתי בכמה מקומות כי הרב ראזומנע כיהן כרבה של העיר במשך יובל שנים ולא מצאתי שגורש מן העיר. נראה אפוא כי הושאר בעיר גם לאחר הגירוש.
אנשי עבודה עמל לוקחים חלק במערך הלימודים
אין מידע רב על תקופת כהונתו כרבה של ניקולייב, אך שמו ושם בנו הרב משה שמואל מצויים מספר פעמים ב”פנקס חברא ש”ס” של ניקולייב ובו תיעוד על השנים תר”ה עד תרכ”א. בפנקס נכתבו גם תקנות שתוקנו, רשימת מנויים וחלוקת הש”ס בכל שנה. פנקס זה נמצא כיום בספרית הרבי בניו יורק.
חברה ש”ס של ניקולייב איגדה את יהודי העיר ללימוד ש”ס, משניות ותנ”ך, מתוך מטרה לסיימם במשך שנה באמצעות חלוקה מסודרת. האגודה הוקמה בשנת תר”ה, כנראה בהשראת הרב ראזומנע. התקנון מעורר התפעלות נוכח קבוצת יהודים שעבדו לפרנסתם, ואף על פי כן ביקשו לסיים ש”ס בכל שנה.
וכך נכתב בשני הסעיפים הראשונים של התקנון:
א. אנחנו נכנסים לחבורא זו והבאים איתנו להתחבר במחברת הקודש, להיות להם חלק בלימוד הש”ס ומשניות כפי אשר יעלה ויזכה בחלקו, חובה עלינו על כל אחד ואחד ללמוד בכל יום שיעור קבוע כפי ערך השיעור שיעלה בחלקו, ואל יאמר לכשאפנה אשנה וכו’, אם לא שיבטל יום אחד או יומיים על ידי אונס אז יכריח עצמו ללמוד אחר כך פי שניים להשלים חיסרון מחמת הבטלה.
ב. העיקר שיהיה כוונה לעשות נחת רוח לבוראנו יתברך ויתעלה, בלימוד הזה, ולהוציא כל החבורא בלימודו של כל אחד ואחד, וכל זה צריך לכוון בכל יום קודם הלימוד ומה טוב שיוציא בשפתיו כל זה.
כדי להקל על הלומדים, התחייבו אנשי החבורה לרכוש ש”ס, משניות ותנ”ך, לבית המדרש. בשולי התקנון מצויה רשימת תורמים עבור הספרים ובין התורמים: “הרב ר’ אפרים זלמן ובנו ר’ משה שמואל נדבנו עתה ליתן נדבה ט’ זהובים ובכל חודש ח”י קפאקעס כסף”.
ובהמשך מובאת החלוקה, כאשר מצוין גם חלקו של הרב במערך הלימודים: “הרב דפה ר’ אפרים זלמן נ”י זכה לחלקו: דניאל, עזרא, נחמיה, דברי הימים, גיטין, קידושין”.
משנת תרי”ז מופיע בפנקס גם הרב ראזומנע וכן הגאון הרב אברהם דוד לאוואוט זקנו של הרבי שכיהן אף הוא לימים כרב בניקולייב, אך בשנים אלו הרב לאוואוט מופיע בתואר “ר’” בלבד.
בשנים תר”כ ותרכ”א, שמות הרב ראזומנע ובנו כבר אינם מופיעים בפנקס, ומכאן והלאה הרב לאוואוט מכונה “הרב” ואף חתימתו מתנוססת ראשונה. מכך עולה אפוא שהרב ראזומנע נפטר בשנת תר”כ בערך, ומאז החל הרב לאוואוט לכהן כרבה של ניקולייב.
“כשאזכה מהשי”ת
ויחייני ויקימני”
בשנת תר”כ לערך נפטר, וכשלושים ושבע שנה לאחר מכן, בשנת תרנ”ז הוציא בנו הרב משה שמואל ראזומנע את הספר ‘הר אפרים’ ובו מאמר מיוחד על הרב שאול וואהל, אליו מתייחס המחבר, אמרות המחבר וכן מאמר החסידות של אדמו”ר הזקן והשירים לכבוד אדמו”ר הזקן ואדמו”ר האמצעי.
תעלומה מרתקת אופפת את הכיתוב בשולי שער הספר: “הוצאתיו לאור בעזהשי”ת, אני משה שמואל הנק’ הרב הישיש דק’ ניקאלאייעב בן הרב המחבר זצ”ל”. מכאן עולה לכאורה כי הרב משה שמואל כיהן כרב בניקולייב. אך בפועל לא נראה שכך היה, שכן לכל הפחות בשנים יותר מוקדמות הוא כיהן כרב בסבסטופול שבחצי האי קרים שבאוקראינה. נראה אפוא שיש כאן טעות סופר, וצריך היה להיות כתוב כך: “אני משה שמואל בן הרב הישיש דק’ ניקאלייעב - הרב המחבר זצ”ל”.
בהקדמה לספר מגלה הבן, כי בידו עוד כתבים של אביו, ובהם מאמרי אדמו”ר הזקן ואדמו”ר האמצעי:
“והנה את יתר הליקוטים אשר אסף וליקט אדוני אבי מורי הרב ז”ל, מאמרים ודרושים יקרים של אדמו”ר הרב הזקן הנ”ל ומבנו אדמו”ר הרב השני נ”ע, והרבה פירושים מהם על דברי הזוהר הקדוש, שלא הופיעו עדיין בעולם, ויש בהם אשר גם בכתובים אינם נמצאים, בלתי אם העתקה יחידה בכתב ידו של אדוני אבי מורי ורבי ז”ל ואין זולתה עוד, והמה טמונים וגנוזים באוצרי כעת - כשאזכה מהשי”ת ויחייני ויקימני, ותמצא ידי להוצאות הדפוס, אז אתאמץ ואשתדל להוציא גם אותם לאור עולם, בכדי לזכות רבים בתורת אמת - וזכות הרבים יעמוד לי ולבני ביתי עד עולם”.
מקורות: תולדות שמואל מונקעס והחתונה בז’לובין, הר אפרים, מגדל עז, מבית הגנזים, תולדות חב”ד ברוסיה הצארית, גל עד ליהדות נאג’ באניא, המליץ, המודיע (פולטבה), בית משיח, אתר מלחינים יהודיים ועוד.