נעם ישראל הרפז

סיפור חייו המרתק של הרב נעם ישראל הרפז, יכול להכיל ספרים עבי–כרך, מאז ילדותו כאשר שחה נגד הזרם ועד להיותו כיום מגיד שיעור, משפיע ומטובי המסבירנים בתורת החסידות • היחידות בה שהה ולא ידע איך לצאת ממנה • אב בית הדין שפתאום הכירו ואמרו לו “אני תלמידך” • המהפך שהחל לחולל בתורת היוגה והמדיטציה בסיועם של רבנים ומשפיעים, עד שהרבי עצרו במפתיע ב…רוח הקודש

 הרב הרפז בשיחת יהדות עם חיילים בשומרון

היה זה לפני כמה שנים כאשר נזדמן הרב נעם ישראל הרפז לבית הדין הרבני בירושלים. אחד מתלמידיו, עולה מאחת ממדינות חבר העמים, עמד להינשא והיה עליו להוציא מבית דין אישור יהדות. הרב הרפז שהכיר את הוריו של הבחור, נרתם לסייע לתלמידו והגיע להעיד עבורו בבית הדין.

הס הושלך באולם הדיונים שעה שנכנסו אליו שלושת הדיינים, כמתבקש ביקש אב–בית–הדין הרב ישכר דובער הגר מהרב הרפז להזדהות בשמו בעודו מגיש תעודה מזהה.

חלפו כמה רגעים, הרב הגר הרים את פניו מהניירת שהייתה מונחת לפניו, נעץ מבט חזק ברב הרפז ואמר לו שהשם שלו ‘מצלצל’ במוחו והוא לא מצליח להיזכר מאיפה. הרב הרפז הביט ברב הגר ממושכות ולא הצליח להיזכר. “ככל הידוע לי, זו הפעם הראשונה שאנו נפגשים”, השיב במבוכה.

אך הרב הגר לא ויתר וסיכם עם הרב הרפז שלאחר הפרוצדורה ההלכתית, יאמץ שוב את מחשבתו להיזכר מהיכן השם נעם ישראל הרפז מוכר לו כל–כך. כשהסתיים הדיון, נזכר אב בית הדין הרב הגר מהיכן הוא מוכר לו. “דע לך שאני נמנה על תלמידיך”, הכריז לפתע אב בית הדין, וצמד הדיינים שלצדדיו הרימו גבה כולל הרב הרפז בעצמו.

“כשאני מגיע הביתה לאחר שעות ארוכות של עבודה בבית הדין, אני תשוש מכדי לקחת ספר לימוד בידי. מצאתי אפוא רעיון נוח שיאפשר לי להמשיך ללמוד. בדרך–לא–דרך שמעתי על מערכת ‘נחייג ונשמע’ ולשם הייתי מתקשר ומאזין לשיעורים בחסידות. רק לאחרונה סיימתי לשמוע סדרת שיעורים מפיך.

הרב הגר שמח לפגוש את הרב הרפז והפעם באופן אישי, והשניים המשיכו לשמור על קשר קרוב. לא פעם נפגשו ביוזמתו של הרב הגר וליבנו סוגיות בחסידות. הקשר הקרוב הזה שהחל בהשגחה פרטית, נמשך עוד זמן רב עד לאותו יום עצוב לפני כשנה בו נודע לרב הרפז על פטירתו של הרב הגר.

סיפורים כאלה ומעין אלה חווה הרב הרפז למכביר; יש שעוצרים אותו ברחוב ויש שפונים אליו ישירות לשאול שאלות ולהתייעץ בעקבות האזנה או השתתפות בשיעורי החסידות הרבים שהוא מוסר. כבר שלושים שנה שהוא נע ונד בדרכים, בבוקר תוכלו לפגוש אותו בישיבה בירושלים, בצהריים בבסיסי צה”ל ברחבי הארץ ובערב בבית חב”ד באיזור בירושלים.

בכל מקום אליו מגיע, הוא מתוועד או מוסר שיעור בספר התניא, או בשיחותיו ומאמריו של הרבי. לפעמים הוא גם מלמד מאמרי המשך עמוקים - הכול תלוי באופי הקהל, בגילו ובכושרו האינטלקטואלי. שפתו קולחת, מרתקת, מלאת ידע, ובעיקר ברורה ונהירה לקשת רחבה של מאזינים שנוהרים לשיעוריו שקנו להם שם אצל מקורבים רבים.  

הרב הרפז אינו מאפיין את עצמו לסקטור אחד; שיעוריו מצליחים לחדור לליבותיהם של תלמידים שגדלו בבתים חרדיים, כמו גם לכאלה שזה מקרוב באו ומסתופפים בשיעוריו המתקיימים בבתי חב”ד, ציבור שנחשב ל’עמך’ לצד כאלה הנחשבים לאקדמאיים.

לקראת ראש השנה, יצאנו לשכונת מעלה זיתים הירושלמית כדי לפגוש באופן אישי את המשפיע האחראי לשיבתם בתשובה של מאות במהלך השנים. השיחה הייתה מרתקת ויכולה הייתה להמשך עוד שעות ארוכות לולא מיהר איש שיחנו לעוד התוועדות חסידית בישיבה בתל–אביב.

שנות חיפושים

סיפור חייו של הרב הרפז לא פחות ממרתק, דרך ארוכה ורבת נפתולים עשה מאז היה ילד למשפחה ישראלית אשכנזית טיפוסית בגבעתיים עד שהגיע אל המנוחה והנחלה. 

“על היהדות שמעתי בעיקר ברדיו או כאשר ראיתי יהודים דתיים בטלוויזיה. בבית לא שמרנו על מסורת, ולתומי חשבתי שמי ששומר מסורת הם מתי מעט המתעקשים לשמר את המסורת היהודית, ועוד מעט הם נעלמים. אני זוכר שבנינו סוכה בחג הסוכות, אך  בדיעבד אני יודע שהיא הייתה יותר מתאימה ל’מחנה’ של ילדים מאשר סוכה.

“גם אם שמרנו על אי אלו מצוות, היה זה בשביל החוויה בלבד. הוריי הכניסו אותי ללמוד בבית הספר העממי בשכונה, אך מגיל מאוד קטן הרגשתי שאני שונה משאר חבריי בני גילי; הייתי ילד ששובר מוסכמות. לא הסכמתי שאנשים יובילו אותי לתובנות מבלי שהתובנות הללו יהיו נהירות וברורות לי. חיפשתי עומק בכל דבר.

“ניתן לומר שמגיל מאוד צעיר התחלתי להרגיש ריקנות וחיפשתי פנימיות. הייתי ילד חושב שקורא המון, בכל רגע נתון. כבר בגיל צעיר מאד חשתי צורך עז במהות ברורה ואמיתית כדי לחיות לפיה. לא הסכמתי להיות כמו שאר הדגים השוחים בזרם המים”.

העובדה שאמו עבדה באותם ימים כספרנית בספרייה העירונית, הטיבה עמו, ובזכותה הוא יכול היה לשאול מדי יום שלושה–ארבעה ספרים אותם היה מסיים בתוך כמה שעות, וכך גם למחרת. “ההשקעה העצומה בקריאה וברכישת ידע הייתה ביטוי ראשון ומובהק לתחושת החיפוש שקיננה בי. קראתי את כל סוגי הספרות, מדע, היסטוריה, ביוגרפיות, אך בעיקר נמשכתי לקריאה של ספרות מיסטית”.

כשהגיע לגיל ארבע עשרה חש שהקריאה לבדה לא מספקת לו את הרעב הפנימי לאופק בלתי מוסבר, והוא התחבר לחבורת נערים שהיו אף הם בתהליך חיפוש עצמי ונהגו להיפגש יחד ולהאזין למוסיקה פסיכודלית ולעשן חומרים שונים.

“יום אחד גילה את עולם הצמחונות והטבעונות. הוא קרא בשקיקה ספרים שעסקו בנושא, היה חבר בפורומים טבעוניים, ופעמיים בשנה במשך כמה שבועות חי רק על נוזלים שהופקו מפירות וירקות בכדי לנקות את הגוף מרעלים וממתכות. כעבור תקופה נכנס ללמוד בפנימיית ‘הכפר הירוק’.

“בזמן לימודיי נחשפתי ליוגה ומדיטציה. וכן לקיומו של מרכז למדיטציה ברמת–גן שנוהל על ידי מאמיניו של גורו הודי שהיגר לבריטניה, מצאתי את עצמי פוקד בקביעות את המרכז ומתרגל במשך שעות מדיטציות ותרגילים שונים של יוגה. הדיבור של מפעילי המקום על המימד הפנימי ועל העולם שמעבר לעולם שלנו, דיבר אלי והייתי בטוח שהגעתי אל המנוחה והנחלה מבחינת מה שנפשי כמהה.

“אך כמו בתחנות הקודמות כך גם במדיטציה למרות שחשבתי שהגעתי לדרגות גבוהות בהבנה ותרגול, החלטתי לזנוח את המרכז ברגע שהם החלו להכניס לאימונים גם פולחני אישיות של הגורו שלהם. מבלי להבין מה היא עבודה זרה, הרגשתי שאני לא מתחבר לפולחן הזה ולא הסכמתי להיות חלק מזה, ה”עונש” היה שלא רשמו אותי לחבר מן המניין בכת.

“חדלתי להגיע למרכז אך לא זנחתי את ההתעסקות במיסטיקה והמשכתי לקרוא ספרים והפעם גם ספרים בענייני כתות מיסטיות. והמשכתי לעשות מדיטציה ויוגה. צוות הפנימייה בכפר הירוק שראו שהתחום הלימודי פחות מעסיק אותי, החליטו אף הם בסוף שנתי השנייה שם, להמליץ לי על מוסד אחר. כך נכנסתי ללמוד בתיכון אנקורי בתל–אביב שגם אותו עזבתי במהרה לטובת עבודה בגן החיות העירוני של ת”א”.  

בגיל שש עשרה וחצי מצא נעם את עצמו רוכש כרטיס נסיעה באוטובוס לנואיבה שבסיני. “באותה תקופה מי שרצה שקט, היה יורד לשם. חשבתי שאולי שם בסיני אוכל להרגיע את התסיסה הפנימית הקיימת אצלי, תסיסה שלא ידעתי איך להשקיט אותה. במשך כמה שבועות שהיתי שם בבטלה גמורה, בוקר וערב מביט על השמים התכולים, מבקש להירגע אך ללא הועיל. החלטתי לחזור”.

מפנה פתאומי

“באותה תקופה אחי הצעיר היה לפני בר מצווה. ההכנות לבר המצווה שלו היו שונות מזו שלי, חברתה של אמי הביאה אותה לשיעור אצל הגב’ לובה גרליק מכפר חב”ד, הן הלכו יחד לאותו שיעור ודרכו גם מצאה לאחי מורה שיכין אותו לבר המצווה - הרב חיים צדוק, שליח הרבי ברמת חן בבני ברק. פעם בשבוע הוא היה מגיע אלינו הביתה, יושב עם אחי ומכין אותו ליום היכנסו לעול המצוות.

“באותם ימים ישבתי בבית בטל ומחוסר מעש; היו אלו ימים של בלבול עצום, כמו מישהו שעומד בצומת דרכים לא יודע להיכן להמשיך. הרב צדוק לא נרתע מהחזות החיצונית שלי, ובכל פעם שהגיע אלינו, ‘זרק’ לי משפטים חסידיים שהיו לי בגדר חידה, אבל השמחה שלו שבתה את לבי. אחד המשפטים נחקק בי כבר אז וזעזע אותי מבלי שאבין למה. ‘רבי, זה ראש בני ישראל, מנהיג העם היהודי’, אמר והלך. למען האמת, חיבבתי את הרב צדוק.

“בשבת  פרשת כי תצא תשל”ז, התקיימה העלייה לתורה של אחי, בשעת בוקר מוקדמת של אותה שבת התדפק על דלת ביתנו הרב צדוק והדהים את כל המשפחה; מסתבר ששליח אינו עושה רק חצי עבודה. עם כל הלבושים שלו צעד כמעט שעה מביתו ודחק בכולנו להתארגן מפני שהתפילה בבית הכנסת הסמוך תיכף מתחילה.

“לאחר התארגנות מהירה יצאנו כל המשפחה, ואני בתוכם, לבית הכנסת. הרב צדוק הושיב אותנו ב’מזרח’ ונתן בידנו סידורים. הוא כיוון אותי באיזה דף נמצאת התפילה והתחלתי לקרוא. את מה שחוויתי באותו הרגע אני מתאר כהארה, לא פחות. זו חוויה שלא ניתן להסבירה בשכל. התחלתי לקרוא את מילות התפילה וחשתי חיבור עצום, כל מילה נוספת שיצאה לי מהפה נאמרה בדביקות עצומה.

“לאחר התפילה הודעתי לרב צדוק שאני רוצה לנסוע לכפר חב”ד, המקום הדתי היחיד שהכרתי, וברצוני ללמוד להיות דתי. כשאמי פגשה אותי מחוץ לבית הכנסת סיפרה לי שהנשים בעזרת הנשים התפעלו מהתפילה שלי”.

במוצאי שבת התקיימה מסיבת בר המצווה, כאשר אחת מהאורחות הייתה הגב’ גרליק שהגיעה עם בעלה. נעם הצעיר לא היסס, התחושות שהציפו אותו בתפילת שחרית של שבת רק התעצמו מרגע לרגע. הוא סיפר לבני הזוג החב”דיים שברצונו להתקרב ליהדות ולהגיע לכפר חב”ד. “הגב’ גרליק שמחה לשמע בקשתי ובשבת הבאה כבר הייתי אורחם של משפחת המשפיע הרב זלמן ורבקה גופין בכפר חב”ד. הגעתי לשבוע אחד - ונשארתי עד היום הזה…”

היה זה בסוף שנת תשל”ז. הרב גופין הבין לנפשו של הנער הצעיר וקירבו. בבוקר היו יוצאים יחד לישיבה ובערב היו שבים יחד חזרה הביתה. “במשך שבוע הייתי תוהה ובודק, אך לאחר–מכן קרה משהו שגרם לי להבין שזהו מקומי לעד ולעולמי עולמים. החברותא שלי לחסידות היה הרב יצחק אלישביץ וביחד למדנו ‘קונטרס ומעין מבית ה’, כשהגענו לקטע המדבר על מדרגות הדומם צומח, חי מדבר. אחד הדברים המובאים שם הוא שהמשפיע נעלה מהמקבל, כך שאם אני מקבל הנאה וסיפוק מבעלי חיים - אני נחות מהם.

“כאמור, מאוד אהבתי בעלי חיים, והמשמעות הייתה שאני בוחר לקבל חיות ממדרגה נמוכה יותר. הרב אלישביץ לא הסכים לעדן את הדברים. זה זעזע אותי. התבוננתי בזה רבות וזה הביא אותי למסקנה שלא כמו בעבר הפעם אני חייב לבטל את הרצונות והמאווים שלי ולהבין שיש כאן משהו נעלה הרבה יותר; משנה סדורה ועמוקה, הרבה ממה שאני חושב ומבין”.

לאחר סיום הלימוד במאמר, יצא נעם ישראל מבניין הישיבה ושוטט במשעולי הכפר כשהוא מתבונן וחושב על מה שלמד. הוא הבין שהגיע רגע האמת, ובכדי להיות חסיד לא די בהצצה אלא בהתבטלות מוחלטת. “לאחר שעה של שוטטות הגעתי לבית משפחת גופין; בעלת הבית הגב’ רבקה הבינה את המתחולל בתוכי, הגישה לי צלחת ‘בייגלה’ וכוס ‘לחיים’. לאחר מכן נשכבתי לישון ולמחרת בבוקר כשהרב גופין העיר אותי לחסידות, אני זוכר שהרגשתי שאני כבר מישהו אחר לחלוטין”.

רוח הקודש גלויה

באותו בוקר החליט נעם ישראל שהוא בוחר ברבי ובתורת החסידות, ונכנס ללמוד בישיבה כתלמיד מן המניין. “זה  היה בסוף אלול. הרב גופין נסע לרבי, ואת ראש השנה ויום כיפור עשיתי בשיכון חב”ד בירושלים. את החלק השני של חודש תשרי, סוכות ושמחת תורה, עשיתי בבית משפחת גרליק בכפר חב”ד. בתחילת זמן החורף בישיבה סידרו לי מיטה בישיבה, וסודרו לי חברותות קבועות. הרב מנחם ברוד למד איתי גמרא והרב משה ווינר חסידות. נמשכתי מאוד לחסידות ובמשך שנתיים למדתי הרבה חסידות מכל רבותינו נשיאנו”.

עוד לפני שכתב לרבי את מכתב ההתקשרות, כתב מכתב בו ביקש מהרבי לעורר רחמים מרובים על אחד מחבריו, בקשת ברכה שהתממשה במפתיע. “היה לי חבר טוב שלמדנו יחד עוד מימי בית הספר, ולמרות התהפוכות שעברתי שמרנו על קשר קרוב. ככל שניסיתי לקרבו - לא הצלחתי. להיפך, הוא גיחך על הבחירה שלי, והחלטתי לכתוב לרבי אודותיו. יומיים בלבד לאחר כתיבת המכתב, הוא התקשר אלי וסיפר שהתעורר בו רצון עז להגיע לישיבה בכפר חב”ד ולהצטרף אלי בתהליך”.

“במשך התקופה פנה אלי הרב אליהו לנדא שלימד בישיבה, ו”תיחקר” אותי בנושאים רבים הקשורים ליוגה ומדיטציה. הוא סיפר לי שאביו הרב יעקב לנדא קיבל מהרבי מכתבים שמטרתם להסדיר את הנושא הזה שבבסיסו הוא רפואי וטיפולי ולכנס אנשי מקצוע שיוציאו את ענייני העבודה זרה מהמדיטציה ויותירו רק את האלמנטים הטיפוליים שיכולים לסייע לאנשים. באחד הימים אף התארחתי בבית אביו והוא הראה לי קלסר של מכתבים מהרבי בנושא הזה”.

“רצונו של הרבי הגיע איך שהוא גם לאוזניו של הרב יצחק גינזבורג מכפר חב”ד, והוא רתם אותי למשימה. כמה פעמים בשבוע בערבים לאחר הסדרים בישיבה הייתי פוקד את ביתו, מספר לו על מהלכים שונים של המדיטציה והוא היה מלביש עליהם ענייני ספירות ודרגות מתורת הקבלה.

“הגיע י”ב תמוז, ולכבוד חג הגאולה הרבי מתוועד. יחד עם כל תלמידי התמימים הגענו לבית שז”ר כדי לשמוע את השידור. מכיוון שלא הבנתי אידיש, החלטתי לנצל את השעות הללו ולכתוב לרבי את מכתב ההתקשרות הראשון. התיישבתי וכתבתי מכתב על כל מה שעברתי עד שהגעתי לישיבה, והוספתי גם על הפרויקט שאני עושה עם הרב גינזבורג בנושא של המדיטציה. היו לי כמה שאלות על המדיטציה וביקשתי מהרבי שיתן לי תשובה לגביהם.

“כשסיימתי לכתוב את המכתב, הכנסתי אותו למעטפה והנחתי אותו בכיס במטרה לשולחו למחרת באמצעות הדואר. חברי לישיבה הרב יוסף יצחק בוטמן היה מקליט את השידורים באופן קבוע, ולאחר השידור היינו נכנסים לחדר צדדי והוא היה מתרגם עבור מי שלא הבין. כך עשינו אף הפעם. הוא השמיע את ההקלטה, וכשהגיע לשיחה האחרונה ותרגם את דברי הרבי, הייתי בהלם מוחלט. פניי הפכו לבנות כסיד.

“הרבי הסביר שכל דבר טוב בעולם מקורו מהתורה, והוסיף שתרופה חייבת להינתן על ידי רופא מפני שהוא יודע להתאימה לאדם החולה. כאשר אדם בריא ייטול תרופה, הדבר יזיק לו ולא יסייע. הרבי הסביר אפוא שהדבר אמור גם בנושא של התבוננות ומדיטציה; הדבר יכול לסייע לאנשים עם מצוקות נפשיות, אך גם לפגוע במי שבריא. בהמשך השיחה אמר הרבי משפט שהימם אותי, ‘ישנם אנשים שמנסים לפתח מדיטציה על פי קבלה ובעצם לקרב את התורה לאנשים’, הרבי שלל זאת בתכלית השלילה. שמעתי את דברי הרבי ותרגומם, והבנתי בו במקום שאין צורך לשלוח את המכתב, שכן כבר קיבלתי תשובה מדויקת לכל אחת מהשאלות שהיו לי.

“ביקשתי מכל הנוכחים להמתין, שלפתי את המכתב מהכיס, סיפרתי להם מתי כתבתי אותו, והקראתי את השאלות שהיו לי על המדיטציה. הסיפור הזה קישר אותי מאוד לרבי”.

אם מדברים על הימים בהם היו מתקיימים שידורים, מספר הרב הרפז על ימים של חיות גדולה בנושא של ‘רבי’ ו’משיח’. “היינו קמים לשידורים והדיבור בין התמימים היה שהנה הפעם הרבי יפתח מאמר ‘אנכי’, ‘אנכי מלך המשיח’”.

במהלך השנה השנייה בישיבה נוצר קשר טוב בין נעם ישראל למשפיע הירושלמי הנודע הרב משה וובר מירושלים. “התארחתי אצלו שבת אחת והתחברנו. הוא התקשר אל ראש הישיבה הרב יעקב כץ וביקש אישור שאתארח אצלו מדי שבת, ומאז במשך חודשים מימן לי נסיעה לירושלים אליו לשבת”.

לקראת סוף השנה השנייה החליט הרב וובר שנעם ישראל כבר בשל לפרק ‘האיש מקדש’ והציע לו הצעת שידוך. “את הפגישה הראשונה עשינו בבית משפחת וובר בירושלים, והשנייה התקיימה בבית משפחת סודקביץ בכפר חב”ד. במהלך הפגישה השנייה כבר התקשרנו למזכירות לבקש ברכה. לאחר פחות מחצי שעה זכינו לברכה והסכמה והשידוך יצא לדרך”.

החתונה התקיימה בח”י אלול תשל”ט בכפר חב”ד.  

שיעורים בתפוצה עולמית

בשלוש השנים הראשונות לנשואיהם התגוררה משפחת הרפז בכפר חב”ד, כשהרב נעם ישראל נכנס ללמוד בכולל אברכים המקומי.

באותה תקופה הוא התקבל לכהן כר”מ בישיבה לבעלי תשובה שהקים הרב זמרוני ציק בבת ים. “זו הייתה ההתנסות הראשונה שלי במסירת שיעורים. בבוקר המשכתי את לימודי בכולל ובערבים הייתי מוסר שיעורי חסידות בישיבה. כשחזרתי מהישיבה מדי ערב, הייתי פוקד את ביתו של הרב גופין, חוזר בפניו את השיעור שמסרתי ב’דרך מצוותיך’ והוא היה מעיר את הערותיו ואת הארותיו. זכיתי שהוא השקיע בי מאות שעות של הדרכה והכוונה ולימד אותי להכין שיעור כדבעי”.

מאז הכול היסטוריה. הרב הרפז נמצא כיום בגלריה הראשונה של המרצים ומוסרי השיעורים בחב”ד, ולשיעוריו ביקוש רב. תלמידיו שקבלו ממנו חסידות במשך השנים, נמנים כיום על אלפים רבים, בייחוד מאז שיעוריו הועלו לרשת המקוונת ונשמעים בכל העולם.

“לאחרונה פגשתי את הרב חיים ברוד, אחד השלוחים במקסיקו, שהגיע לביקור אצל חמיו הרב דוד אופן בביתר עלית. הוא סיפר לי שזמן מה קודם לכן ביקר ב–770 ויצא למבצעים ביום שישי ברחובות אותם היה פוקד כאשר היה תלמיד ב’קבוצה’. אחת החנויות שייכת לישראלי שבמשך שנים הבחורים עמדו איתו בקשר, סחבו אותו להתוועדויות והשפיעו עליו רבות, אך משום מה הוא נותר במעמדו ומצבו.

“והנה באותו ביקור כשנכנס אליו ראה אותו עם כיפה וציצית. הוא נדהם ושאל לפשר השינוי, והלה סיפר שלאחרונה גילה אתר באינטרנט עם שיעורים בספר התניא ומאז שהחל להיות מאזין קבוע, תודעתו השתנתה. הרב ברוד ביקש ממנו שיראה לו באיזה אתר מדובר ומי מוסר את השיעורים. היו אלו שיעורים שמסרתי ב’היכל מנחם’ בירושלים והועלו לרשת המקוונת”.

הרב הרפז לא מפסיק לקבל תגובות מכל העולם. “לאחרונה התפללתי בשיכון חב”ד בירושלים כאשר ניגש אלי ‘תמים’ שביקש להודות לי. הסתבר שהוא שהה במרכז שליחות באחת ממדינות העולם השלישי, והיה צריך ללמד תניא. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא נדרש לכך. הוא חיפש ומצא את השיעורים שלנו ברשת וכך ידע להכין את עצמו היטב.

“תגובה נוספת מחממת את הלב קיבלתי מחסיד חב”ד הנמצא בעמדה בכירה באחד הארגונים החב”דיים. האברך הזה למד איתי בזמנו בישיבה וביקש אף הוא להודות לי. ‘בזכותך’, אמר לי, ‘התחלתי ללמוד תניא ולהבין’. גם הוא מאזין קבוע לשיעורים והרגיש צורך להתקשר ולהגיד תודה”.

השוטרים דפקו
פתאום בדלת

הפצת המעיינות בצורה רחבה כזו כנראה טרדה את מנוחתו של הסטרא אחרא, ויום אחד מצא את עצמו הרב הרפז תחת חקירה פלילית בעוון שיעוריו בספר  התניא. “ישנו יהודי יקר בשם אליהו פרץ, היהודי הזה פתח רדיו פיראטי וחיפש תכנים להשמיע בו. באותם ימים ‘היכל מנחם’ הוציאו דיסק עם השיעורים שמסרתי שם. הוא קנה שם את הדיסק ובחר להשמיע את השיעורים מעל גלי האתר.

“כעבור תקופה חשפה המשטרה את קיומו של הרדיו, סגרה אותו ועצרה את מפעילו. לאחר מכן הם התדפקו על דלת ביתי והודיעו לי שאני מעוכב לחקירה. בחקירה הסברתי לחוקר שהם טועים, שכן שיעוריי מופצים בכל העולם ולא ישבתי באולפן בתחנה ומסרתי שיעור. השתחררתי מהר מאד, אך להפתעתי הרבה, בחלוף כמה שבועות קיבלתי זימון למשפט.

“באותו היום שנודע לי על המשפט, ביקרתי בנחלת הר חב”ד וניגש אלי אברך שלמד איתי בישיבה וביקש להודות לי על השיעורים באותו רדיו פיראטי שגרמו לו לעונג רב ולתוספת ביאור בלימוד התניא היומי. חשבתי לעצמי ‘אולי זה המחיר שנדרש ממני על הפצת המעיינות בקנה מידה נרחב שכזה”.

• כמי שמתעסק בקירוב יהודים כבר שנים ארוכות, מה היא הנוסחה הנכונה באמצעותה ניתן לקרב יהודים?

“להביט על הפנימיות של היהודי העומד לפניך ולא על החיצוניות. דבר נוסף: לא להתפעל מלומר את האמת.

“לפני ארבעים שנה לאחר שחזרתי מסיני לבית הוריי בגבעתיים, עברתי בתחנה המרכזית בתל–אביב. במקום היה דוכן תפילין קבוע של הרב זלמן לוין ע”ה ולהבדיל בין החיים - הרב אברהם ליסון שי’, הייתי אז נראה כמו תייר, מלא רסטות ועגילים, בזמן ההוא זה לא היה נפוץ בארץ ישראל. אחד מהם ניגש אלי ושאל באנגלית אם אני יהודי. עניתי בשלילה והמשכתי לדרכי. מעניין מה הם חשבו עלי באותם רגעים. המציאות הייתה ששבועיים אחר–כך כבר למדתי בישיבה בכפר חב”ד ועמדתי באותו דוכן להציע לאנשים לבוא ולהניח תפילין…

“לפעמים אנחנו רואים יהודי שנראה לנו הכי רחוק, אבל בעצם הוא הכי קרוב, ואולי בחלוף זמן קצר הוא ייראה כמונו”.    

• אנחנו נמצאים בסוף חודש אלול ולקראת ראש השנה וחודש החגים, מהי עבודת התשובה שנדרשת מאתנו חסידי חב”ד ובמה היא שונה מהנהוג בחוגים אחרים?

“המהפך אצלי בכל התפיסה של ההנהגה בתשרי, קיבל חותמת סופית בשנת תשמ”ו. גרנו אז בעמנואל, באותה שנה הרבי אמר מאמר בי”ז כסליו ד”ה “מרגלה בפומי’ דרבא”. בתחילת המאמר מביא הרבי מאמר של הרבי הריי”צ שאמר שאנשים פשוטים אומרים תהילים בדמעות, וכשהרבי ציטט את הדברים הללו, הוא עצר ואמר ‘אך בדור שלנו כל העבודה צריכה להיות מתוך שמחה’.

“מאז כל כיוון החשיבה שלי השתנה, וזה כולל את עבודת התשובה בחודש תשרי, הכול צריך להיות מתוך שמחה. מיד לאחר הראיון אני יוצא לסדרת שיעורים בתל אביב שהנושא שלה היא תשובה מתוך שמחה. המרירות היה מתאים לדורות עברו, והרבי מלך המשיח מחדש שזה היה טוב לדור ההוא, היום אין כבר כוח לעשות תשובה מתוך מרירות, שכן החשש שמרירות תגרור אותנו לעצבות. עבודת התשובה בדור שלנו היא כמו עבודת השבת, שצריכה להיות מתוך שמחה וטוב לבב, ובשבת כידוע: אין עצב בה.

“מכיוון שחסידות שמה דגש על התבוננות, לא די לומר זאת, אלא עלינו להכניס את זה לסדר של התבוננות ולחשוב על זה”.

• אתה מדבר רבות בשיעורים ובהתוועדויות על משיח. ישנה טענה שכשמדברים בחוץ צריכים לרכך את המסרים. מניסיונך, איך ניתן לדבר על משיח שהדבר יהיה בכלים דתיקון?

“האמת היא שמשיח זהו דבר שמתקבל היום בצורה חלקה מאוד.

“בשבוע שעבר התוועדתי ב’ירחי כלה’ שהתקיימה בספרייה החסידית בירושלים. התוועדנו יחד, הרב ישראל ליפסקר, הרב רון קולטון ואנכי. זו הייתה התוועדות מיוחדת במינה. דיברנו בצורה גלויה וברורה על הרבי כמלך המשיח וחי וקיים.

“בהתוועדות השתתפו הרבה אברכים מחוגי חסידי פולין שישבו אתנו עד השעות הקטנות של הלילה. לאחר ההתוועדות ניגש אלי אחד החסידים ואמר לי, ‘אני מרגיש שהעולם קיים רק בשביל משיח, עכשיו הבנתי את הפירוש על רוח אלוקים מרחפת מעל המים, זוהי רוחו של מלך המשיח’.

“אנשים מבחוץ ולא משנה מאיזה חוג מקבלים את הנושא של משיח בפשטות גדולה. כשלומדים חסידות, הצימאון למשיח רק מתעצם; הרי חסידות חושפת בפנינו את הטוב שבכל דבר בבריאה, ומשיח הוא שלימות הטוב. מי שטועם קצת מהחסידות, רוצה משיח מפני שזו השלימות של החסידות”.

מבוכה ביחידות ו..חיוך רחב

פעמים רבות זכה הרב הרפז להשתתף במעמדי חלוקת דולרים ולהימצא ב–770, ובחודש תשרי תשמ”א אף זכה להיכנס ליחידות בקודש פנימה. אותה פעם ראשונה שבה הגיע לשהות בחצרות קודשנו, חקוקה בזיכרונו ומלווה אותו מדי יום.

הגעתי ל–770 בגפי בערב יום כיפור. אשתי לא יכולה הייתה להצטרף מפני שציפינו לילד. כשהגיע הזמן של היחידות, הייתי שרוי בהתלבטות גדולה מה אשאל את הרבי.

זמן רב קודם לכן קראתי שני סיפורים: האחד שחסיד שהיה גביר וירד מנכסיו נכנס ליחידות אצל אדמו”ר הזקן והתאונן בפניו על מצבו, ענה לו הרבי: אתה מדבר רק על מה שאתה צריך אבל בשביל מה צריכים אותך… על זה אינך שואל! וסיפור שני על רב אייזיק מהומיל שבגיל שבע עשרה נכנס ליחידות אצל אדמו”ר הזקן, ולאחר שהגיש את הפתקא (בה היה כתוב “כיצד תוכל הנפש השפלה העמלה להידבק בעילת העילות”) יצא הרבי בצעד נדיר מחדר היחידות והראה לחסידים איך נראה פתק שכותבים לרבי.

שני הסיפורים הללו מאוד הטרידו אותי ולא ידעתי איך לבקש ומה לבקש. לבסוף רשמתי את שמי וביקשתי בקצרה הצלחה בכל הענינים. במהלך היחידות היה משהו מעניין; הזכרתי את שמה של רעייתי ושם אמה. רעייתי התייתמה בגיל שנתיים וגדלה בבית אביה שנישא שנית, ורשמתי את שם אמה הביולוגית כמובן.

כשהרבי קרא את שמה, הוא שאל מה השם של האמא. עניתי ‘חנה’, אך הרבי כאילו לא שמע ושאל שוב ושוב. כשהשבתי שוב אותה תשובה, הרבי חדל לשאול וסימן בעיפרון משהו על הנייר והחל לברך אותי. אני זוכר שהברכה  הראשונה הייתה שנזכה לזרעא חייא וקיימא ועוד ברכות. הייתי כל–כך מרוכז בדברי הרבי שבסיומם לא עניתי ‘אמן’.

נוצרה סיטואציה מוזרה. הרבי סיים את הברכות ובכך סיים את היחידות, אך אני נותרתי לעמוד על מקומי. כשהבנתי מה קרה כבר היה מאוחר. הרבי הביט בי, הידית של הדלת נעה על צירה על–יד המזכיר שכבר רוצה להכניס יהודים נוספים, ואני לא יודע איך אני נחלץ מהמצב. מה אעשה כעת? אומר ‘אמן’ באיחור ואצא? הייתי ממש נבוך.

הרבי הוציא נייר וכתב על הדף אי אלו דברים ואני עומד באמצע החדר לא יודע את נפשי. דקה או שתיים חלפו, והרבי שוב הרים את עיניו והביט בי; הרבי חייך חיוך שלא אשכח כל חיי, ואולי בשביל זה היה שווה הכול, ואז בירך במשפט שלא אשכח: “וכל הוספה בלימוד התורה תביא הוספה בברכת ה’”, עניתי ‘אמן’ ויצאתי חיש מהר החוצה…

“המשפט האחרון של הרבי הוא שמביא אותי להתמקד בלימוד תורה ומסירת שיעורים, הרבי בעצם כיוון אותי לשם. אגב, כשסיפרתי גם על השאלה החוזרת שוב ושוב של הרבי על שם אימא של רעייתי, אמרו לי שאכן כותבים את שמה של האימא שגידלה ולא את שמה של האימא הביולוגית. מסתבר איפוא שהכול אצל הרבי בתכלית הדיוק”. 

החוב נסגר במפתיע

נוסף על שיעוריו המרתקים הבנויים לתלפיות ידוע הרב הרפז כמשפיע ומתוועד בחסד עליון. דבריו קולחים ומלאים ברגש חסידי חי ותוסס המעורר את לב השומעים.

“לפני כמה שנים הוזמנתי להתוועד ב’מרכז משיח וגאולה’ במדרחוב בירושלים. בהתוועדות היו משתתפים רבים והיא נמשכה עוד ועוד; אנשים היו צמאים לשמוע. בשלב מסוים הרגשתי שנגמרו לי המילים בעוד שאת ההתוועדות לא אפשר היה לעצור. הוצאתי אפוא שיחה שהייתה לי בכיס והתחלתי ללמוד אותה עם כולם. השיחה מודפסת בחלק ט’ בתורת מנחם.

“בסיום השיחה אומר הרבי שלא ייתכן שבעיות כלכליות ימנעו ממנהל מוסד לקלוט תלמידים. מנהל חשבונות יכול להגיד שאין כסף, אבל אתה הרי הקמת ישיבה בדרכו של הרבי הרש”ב, תרשום צ’ק אפילו של חמש ספרות ותראה שיהיה לזה כיסוי. מייסד הישיבה הרבי הרש”ב ידאג לכסות את זה, ולא לעשות זאת כמו פלוני שעושה זאת מתוך הפקרות אלא לעשות זאת מתוך אמונה וביטחון גמור.

“למחרת ההתוועדות מתקשר אלי מנהל המרכז הרב דורון אורן ומבקש ממני לשלוח לו את השיחה שלימדתי. הורדתי את השיחה מהאינטרנט ושלחתי לו. מבחינתי הסיפור הסתיים, אך כנראה שהיה לו המשך מדהים המראה עד כמה עולמנו נע סביב השגחה פרטית אחת מופלאה.

“י”ט כסלו אותה שנה חל בשבת, ואני הוזמנתי להתוועד ב’מרכז משיח וגאולה’. לפני שהתחלתי לדבר בהתוועדות ליל שבת, פתח הרב אורן וסיפר על אותה שיחה שביקש ממני, והוסיף שהדפיס אותה בכמה עותקים ושלחה לכמה חברים. חלפו ימים ספורים והנה הוא מקבל מכתב בדואר רשום מעורך דין ובו תביעה בסך מאה אלף שקל. הטענה הייתה שכיוון שלא שילם שכירות של כמה חודשים, הוא נתבע לשלם עתה סכום עצום עם ריבית והצמדה, הפרת חוזה ועוד סעיפים משפטיים רבים נלווים. הוא לא ידע את נפשו והיה אובד עצות מאיפה ישיג סכום כסף כה גבוה.

“למחרת נכנס לבית חב”ד אחד התורמים שאליו הוא שלח את השיחה וביקש ללמוד אותה יחד איתו. כשסיימו ללמוד, אותו יהודי הוציא מעטפה והגיש לו אותה, כשפתח אותה נדהם לראות שם עשרים וחמשה צקים על סך כולל של מאה אלף שקל. סכום שכיסה את החוב.

“חשבתי אז לעצמי, שלעיתים אנו מגיעים להתוועדות וחושבים שאנו מדברים את מה שאנו רוצים לדבר, מסתבר שיש מנהיג לבירה שמחליט מה ייאמר”.