הרב משה פייגלין (במרכז) ובנו דוד (מימין) - בביקור בישיבת חב”ד בלוד. משמאל: הרב הורביץהשגחה פרטית בסידני
מתוך ביטחון מלא בהתממשות ברכותיו של הרבי, החל ר’ זלמן לפעול למען המוסד החדש, שאמור להפתח בשבועות הקרובים, ונסע לגיוס כספים בסידני. משם שיגר מכתב לרבי, שבוודאי יקיימו את דברי הרבי לפתוח את המוסד החדש, אלא שאם יוחלט בסופו של דבר לפתוח את בית הספר בביתה של גב’ הערץ, יוכלו לפתוח את המוסד מיד לאחר ראש הש
מתוך ביטחון מלא בהתממשות ברכותיו של הרבי, החל ר’ זלמן לפעול למען המוסד החדש, שאמור להפתח בשבועות הקרובים, ונסע לגיוס כספים בסידני. משם שיגר מכתב לרבי, שבוודאי יקיימו את דברי הרבי לפתוח את המוסד החדש, אלא שאם יוחלט בסופו של דבר לפתוח את בית הספר בביתה של גב’ הערץ, יוכלו לפתוח את המוסד מיד לאחר ראש השנה, ואם יהיה צורך לבנות כיתות לימוד בבנין הישיבה, תדחה פתיחת בית הספר בכמה חודשים.
הרב משה פייגלין (במרכז) ובנו דוד (מימין) - בביקור בישיבת חב”ד בלוד. משמאל: הרב הורביץהשגחה פרטית בסידני
בהיותו בסידני ראה ר’ זלמן במוחש את נפלאות ההשגחה הפרטית, שמסובבת עניינים כדי לקיים את רצונו הקדוש של הרבי בפתיחת בית הספר לנערות. ומעשה שהיה, כך היה:
כפי שהוזכר בפרקים הקודמים, הנגיד ר’ משה פייגלין, בנו ר’ דוד וכלתו היו אמורים לשוב לאוסטרליה מביקור ארוך בארצות הברית, במסגרתו ביקרו בבית חיינו וזכו להשתתף בהתוועדות ואף להכנס ליחידות אצל הרבי. במכתבים ששלח הרבי לר’ זלמן ולעסקנים נוספים, הורה להם הרבי להפגש עם בני משפחת פייגלין, כדי להוריד לפסים מעשיים את התלהבותם מהביקור אצל הרבי, לתמיכה רצינית במוסדות חב”ד.
תוכניתם המקורית של הפייגלינים הייתה לנחות בסידני ביום חמישי ט’ אלול, ומייד להמשיך בטיסה למלבורן, כדי להגיע לביתם לפני שבת. בדרך הטבע, אילו היו מגיעים לביתם בערב שבת, מן הסתם היו נפגשים קודם כל עם ידידיהם מחוגי המזרחי, המתנגדים להתפתחות המוסדות החב”דיים, ורק לאחר השבת היו מצליחים חסידי חב”ד לקבוע איתם פגישה קצרה, שמי יודע עד כמה תועיל לאחר שידידיהם קיררו אותם…
מכיוון שרצונו הקדוש של הרבי היה, כפי שמפורש במכתב המזכירות לר’ זלמן, שדווקא אנ”ש יהיו “הראשונים לקבל פניהם ולהמשיכם ביתר שאת וביתר עז בעבודת ליובאוויטש המורחבת” - התערבה ההשגחה העליונה ועיכבה את טיסתם של הפייגלינים, כך שהם נחתו בסידני ביום שישי אחר הצהריים, כחצי שעה לפני שבת. לא הייתה להם ברירה, והם נשארו לשבת בסידני, שם פגש אותם ר’ זלמן, שבהשגחה פרטית אף הוא היה בסידני.
במהלך השבת הלכו ר’ זלמן והרה”ח ר’ אשר אברהמסון לבית המלון בו התאכסנו הפייגלינים, והתוועדו עמם במשך שעה ארוכה. ר’ משה ור’ דוד סיפרו להם באריכות ראוייה על ביקורם אצל הרבי, על רשמיהם העמוקים מההתוועדות של הרבי, ובעיקר על היחידות לה זכו, והוראתו של הרבי - הן במהלך היחידות, והן בהתוועדות - שישתדלו לסייע בפתיחת בית הספר לנערות.
ביום שישי הבא, ערב שבת ח”י אלול, חזר ר’ זלמן למלבורן, והזמין את ר’ משה ור’ דוד פייגלין להשתתף במוצאי שבת בהתוועדות ח”י אלול עם אנ”ש, שתהיה גם התוועדות קבלת פנים עבורם. במהלך ההתוועדות דיבר ר’ דוד פייגלין וסיפר לקהל אנ”ש את רשמיו מביקורו בחצרות קודשנו. באותן שנים, רוב חסידי חב”ד באוסטרליה טרם זכו להיות בחצרות קודשנו ולהפגש עם הרבי, וכולם שתו בצמא את תיאוריו מלאי הרגש של ר’ דוד פייגלין.
ר’ דוד חלק גם את רשמיו מביקורו בארץ ישראל, בדרכו לארצות הברית, וסיפר לאנ”ש על ביקורו בכפר חב”ד ומוסדות חב”ד בארץ הקודש. את נאומו המרגש סיים בחזרה על דברי הרבי בהתוועדות כ”ף מנחם אב, בקשר לייסוד בית ספר לנערות, והצהיר כי משפחתו תתגייס למען מטרה חשובה זו וקיום רצונו של הרבי.
קרוע בין שני עולמות
כעבור כמה ימים הגיע ר’ דוד לישיבה, לפגישת עבודה עם ר’ זלמן, כדי לשמוע ממנו על ההתקדמות בפתיחת בית הספר לנערות. ר’ זלמן עדכן אותו בהצעה האחרונה שהעביר לגב’ הערץ, שגן הילדים ובית הספר יתנהלו מביתה, אך יהיו בניהול בלעדי של ליובאוויטש, וכי הוא ממתין לתשובה ממנה, וכמובן לאישורו של הרבי להצעה זו. ואם יתקבל מהרבי מענה חיובי, וגם גב’ הערץ תסכים - יהיה אפשר לפתוח את בית הספר לנערות מיד לאחר ראש השנה, בהתאם לרצון הרבי.
ר’ דוד, שבלבו ובנפשו היה חסיד חב”ד, אך חבריו וידידיו היו מחברי המזרחי, נקרע בין שני עולמות. מצד אחד, היחידות עם הרבי עוררה מאוד את הקשר החב”די והוא אכן היה נחוש לעשות הכל למילוי רצונו של הרבי, ולעזור ולסייע בבניית בית הספר לנערות. מצד שני, נראה כי ידידיו מה’מזרחי’ ניסו לקרר את התלהבותו, ואף סנטו בו על כך שהוא עוזר לליובאוויטשערס, בשעה שהם עצמם זקוקים לסיוע בבניית הישיבה החדשה.
כדי לצאת ידי חובה כלפי חבריו, ביקש ר’ דוד להבהיר לר’ זלמן שלמרות שיעזור לחב”ד בבניית בית הספר לנערות, הוא נשאר חבר של ה’מזרחי’, וימשיך לתמוך בפעולותיהם.
ר’ זלמן, האמון על שיטת חב”ד לקרב בדרכי נועם ובדרכי שלום, אמר לר’ דוד שאין בכוונתו להרחיקו מחבריו, ובכלל - חסידי חב”ד אינם מתערבים ושייכים למפלגות, וכל יהודי חביב בעיניהם. ר’ זלמן אף הביא הוכחה לדבריו מפעולותיה של הישיבה, שמתמקדת בפעולותיה בענייני יהדות בלבד, ואינה עוסקת בעניינים מפלגתיים.
“לצערי”, אמר ר’ זלמן, “אם יש מישהו שמעורר מלחמות ומדנים, הרי זה דווקא אנשי המזרחי, שאיני רוצה לפרש בשמם, שמדברים בראש כל חוצות נגד הישיבה, וטוענים כי הישיבה נלחמת ב’מזרחי’, ומשום כך צריכים חברי ה’מזרחי’ לפתוח ישיבה חדשה, בני עקיבא, נגד הישיבה החב”דית. אין לי בעייה שיפתחו ישיבה, אבל מדוע צריכים לדבר נגד הישיבה שלנו?!”, שאל בכאב.
וויכוח קטן התפתח בין השניים, כאשר ר’ דוד מצדיק את חבריו וטוען כי האמת היא שליובאוויטש מתנגדת למזרחי, בהיותה מפלגה ציונית, ולכן צודקים חבריו שעליהם לפתוח ישיבה חדשה. ואילו ר’ זלמן מדגיש שלמרות שחסידי חב”ד אינם מסכימים עם שיטתם של אנשי ה’מזרחי’, הם נזהרים עד קצה האחרון מלהשמיץ וללכלך, אלא מחפשים את הטוב שבכל אחד.
ר’ דוד לא השתכנע מדבריו של ר’ זלמן, אבל חזר והדגיש את מחוייבותו למלא את רצון הרבי, והוציא מכיסו מכתב שאביו קיבל מהרבי בימים האחרונים, לאחר חזרתם למלבורן, וביקש מר’ זלמן לבאר לו את הכתוב במכתב.
וזה היה נוסח המכתב:
ב”ה, י”ב אלול, תשט”ז ברוקלין.
הוו”ח אי”א נו”נ רב פעלים ובעל מדות משכיל על דבר טוב מו”ה משה זלמן שי’
שלום וברכה!
בנועם קבלתי המברק מביאתם צלחה למעלבורן, ובטח מצא גם כל ב”ב שי’ בשלום וגם אנ”ש שי’ ובודאי שמחו לקראתם, והרי שמחה פורצת גדר ז.א. ענינים המגבילים את האדם במפעליו, שלכן משתדלים להתחיל כל ענין ודבר מתוך שמחה בכדי להרבות בההצלחה.
מוסג”פ קונטרס כולל המאמרים אשר נדברו בעת שהותם בברוקלין, ותקותי אשר יזכה בתוכנם את הרבים וזכות הרבים תלוי בו.
בטוחני שנוסף על מסירת הפ”ש הכללית לאנ”ש שיחיו, ימסור להם גם כן בפרטיות המתאימה ע”ד הענין דבית ספר לנערות, בית רבקה, במעלבורן אוסטראליא, אשר השגחה העליונה זיכתה אותו ואת ב”ב שיחיו להיות מהמיסדים גם בזה ביחד עם בנו שליט”א, ובודאי ישפיע גם על בנו אשר מבלי הבט לרוב טרדותיו ובענינים הכללים יתעסק בבית ספר זה במרץ הכי גדול מתאים לגודל הענין, ויזכהו בורא עולם ומנהיגו ברוב נחת אמיתי יהודי חסידותי מכל בניו ובנותיו וב”ב שיחיו, לאורך ימים ושנים טובות.
בברכת כתיבה וחתימה טובה המצפה לבשו”ט בכהנ”ל.
ר’ זלמן הקריא לפני ר’ דוד את מכתבו של הרבי, תוך שהוא מבאר את תוכנו. לאחר מכן נפרד בחמימות מר’ דוד כשהם מסכמים להתראות בקרוב, כאשר תהיה תשובה מגב’ הערץ.
מיד לאחר הפגישה, ישב ר’ זלמן לכתוב דו”ח לרבי על אודות פגישתם, וסיכם את רשמיו מר’ דוד, שלמרות שהוא מסובב בסביבה המנגדת לחב”ד - בכל זאת, יש בו תמימות מיוחדת והוא מרגיש מחוייבות למלא את הבטחתו לרבי, לעסוק בייסוד ופיתוח בית הספר החב”די לנערות. יחד עם זאת, מדגיש ר’ זלמן במכתבו, יש להפגש עם ר’ דוד לעיתים תכופות יותר, כדי למשוך אותו לאט לאט מסביבתו, אל סביבה חב”דית.