מאת: זלמן צרפתי

שם: דור ביטון | גיל: 27 | עיסוק: אברך כולל | מקום מגורים: שכונת כנען, צפת

מאת: זלמן צרפתי

בכל ליל שבת, אחרי סעודת השבת, בשעה שאברכי הציבור החרדי מנמנמים על הספה תוך עיון בליקוט מדרשים על פרשת השבוע במקרה הטוב, או בעיתון חרדי במקרה הפחות טוב, יוצאים עשרות אברכים מקהילת חב”ד בצפת, מצוידים ב’ערכות קידוש’ ומסתובבים בפארקים, בגינות ציבוריות ובקרנות הרחובות. הם מחפשים בדיוק את אותן התקהלויות שאדם רגיל יעדיף לעקוף בזהירות. חבורות צעירים, יושבי ברזלים, שותים ושואפים חומרים ממכרים.

האברכים יפנו אליהם במאור פנים ובלבביות. והנערים, אם זה מחמת בטלה וחוסר מעש, או מחמת היחס החם שהם כמהים לו, ישתפו פעולה בשמחה. הם יערכו קידוש, יטעמו משהו, ישמעו דבר תורה או סיפור חסידי ולעיתים רחוקות אפילו יעלו לביתו של האברך, שם תתפתח התוועדות חסידית מאתגרת ומרתקת במיוחד.

במטה ‘מבצע קידוש’ בצפת מתנדבים כיום אברכים רבים. לחלקם מסלול קבוע, חלקם מקבלים מקומות ספציפיים ברחבי העיר. כולם מקבלים ערכת קידוש מלאה הכוללת מיץ ענבים, כיבוד קל, תמונות של הרבי ועלוני הסברה. מאחורי ‘מבצע קידוש עומד ר’ דור ביטון, אברך כולל, בן 27, תושב צפת.

מאיפה בא הרעיון?

“זה התחיל בחורף. בדרכי מהתוועדויות או שיעורים שהתקיימו בלילות שבת אחר הסעודה, הבחנתי בחבורות של בני נוער המתגודדות ברחובות העיר. כיוון שחמי הרב שמריה הראל מקיים פעילות כזו באפן קבוע, חשבתי שניתן להעתיק את הפעילות גם לצפת.

“הלכתי לסופר ביום שישי, קניתי בקבוק מיץ ענבים, כמה עוגות וחטיפים, דיברתי עם ר’ רון מסינטר, חבר מהקהילה, ויצאנו לסיבוב בעיר. ההיענות הייתה מדהימה. כולם נענו, עשו קידוש, ישבו והקשיבו למה שהיה לנו לומר. המשכנו לתחנת מכבי אש, גם שם קיבלו אותנו לוחמי האש במאור פנים. הבנו שיש כאן נישה רצינית בה ניתן לפעול”.

•

ביטון גדל בערד. אחרי הגיוס החל בהתקרבותו לתורה ומצוות עם הרב רפאל בוסי והרב שמואל לביא. הוא נכנס לישיבה ברמת אביב, משם המשיך לישיבה בצפת, נסע לקבוצה, נישא ומאז מתגורר בצפת. 

“ברגע שגילינו את הפוטנציאל”, אומר דור, “עשינו בדיקות, מיפינו את האזורים, איתרנו את המקומות המועדפים על בני הנוער והתחלנו לפעול. בשבועות הראשונים של הפעילות, גילינו תופעות כואבות שהפתיעו אפילו אותנו. פגשנו ילדים וילדות מבתים דתיים, או ילדים ממשפחות הרוסות, מצאנו ילדים שהיו פשוט רעבים בגשמיות, ביניהם כאלו שבבתיהם אכלו באותה עת סעודת שבת, אולם הם העדיפו לבלות את השעות הללו בחוץ. האברכים ישבו עם הנערים הללו שעות והתפתחו שיחות נפש לתוך הלילה.

“אתה יושב עם הנערים הללו, ואתה רואה שפעמים רבות, מה שחסר להם זה חום ואהבה. הם מחפשים ברחוב את מה שהם לא מקבלים בבית. ישנן גם תופעות של מרדנות בגיל ההתבגרות. הרבה פעמים, ילדים לא מוכנים לקבל מההורים והמורים, אבל כשבאים אליהם מבחוץ, כמו ‘יועצים’ ולא כמו שופטים או שוטרים הם מקבלים יותר ונפתחים”.

“מאז תחילת המבצע, נוצרו קשרים רבים וחיוביים בין האברכים לנערים. קרה גם שאברכים הזמינו נערים לביתם וחלקם התקדמו משמעותית. הכל בזכות הניצוץ שנדלק שם ברחוב בליל שבת אחד”.

מה מניע אותך?

“מה שמניע אותי אלו הדברים של הרבי שכל אחד הוא שליח. כל אחד הוא שליח זה אומר שלא משנה היכן אתה גר ומה אתה עושה לפרנסתך, יש לך בכל רגע נתון שליחות מהרבי אותה אתה צריך לבצע. וזה על אחריותך. רק אתה יודע ומרגיש היכן וכיצד אתה יכול לבצע את השליחות שלך על הצד הטוב ביותר.

“אני אישית, יוצא כל שבוע למבצעים. יש לי מסלול קבוע כבר שנים, אבל הרגשתי שזה לא מספיק, שאני כאברך יכול בתקופה זו של חיי לתת יותר, זה מה שדחף אותי לפרויקט של ‘מבצע קידוש’. אמרתי לעצמי, אנשים נוסעים לסוף העולם כדי לחפש נשמות, וכאן יש לך נשמות מתחת לבית, ואתה הולך להתוועד עם חברים?”