בימים אלו של בין המצרים, ימים המדגישים ביותר וביותר את הצורך וההכרח הדחוף והמייד

בימים אלו של בין המצרים, ימים המדגישים ביותר וביותר את הצורך וההכרח הדחוף והמיידי בגאולתנו האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, וזעקת “עד מתי?!” פורצת בכל עוצמתה מעומק ליבנו ונפשנו.

בקרב יהודי מרוקו, ובפרט בקרב נשים צדקניות שבהם, היה מנהג (וכפי ששמעתי מכמה וכמה, עדיין קיים מנהג זה בכמה קהילות עד עצם היום הזה, למרות האמור לקמן) אשר בחצות היום של תשעה באב, שאז הוא הזמן של “לידת מלכא משיחא”.

[וכידוע מה שאומר הרבי מלך המשיח שליט”א (סה”ש תנש”א ח”ב ע’ 744) שמסתבר כי הכוונה בזה היא לא ללידת תינוק, אלא בעיקר ל”לידה” של משיח “לאחרי שנעשה גדול, כולל ובמיוחד גדלות רוחנית, “משכמו ומעלה גבוה מכל העם”. ובהערה 93 שם: “ומסתבר יותר לומר שגם זה נכלל ב”נולד מושיען של ישראל” - שאין הכוונה ליציאה לאויר העולם, שאז בפועל אינו “מושיען של ישראל”,  אלא להתגלות (דוגמת לידה כפשוטה) ד”מושיען של ישראל”,  שכבר ראוי ומוכן לגאול את ישראל בפועל ממש”].

ומכיוון שזהו הזמן של “לידת מלכא משיחא”, היו הנשים נוהגות בזמן זה, בעיצומו של תשעה באב, להכין את הבית להתגלותו של האורח החשוב, משיח צדקנו. לשם כך הן - לא פחות ולא יותר - מנקות ושוטפות את כל הבית, ומבשמות אותו בבשמים נאים ובריחות טובים. וישנן אפילו כאלו הצובעות את הבית בצבעים נאים. כך שיהי’ מוכן ומוכשר לקבל את פניו של משיח צדקנו באופן הפשוט והגשמי ביותר, לפי מידת ההבנה של נשים פשוטות בישראל.

מששמעו הרבנים והמנהיגים הרוחניים אודות אותו מנהג, קמה צעקה גדולה: זהו היפך השולחן ערוך. לשטוף את הבית בעיצומו של תשעה באב?! והרי אפילו נגיעה במים אסורה בתשעה באב, ולא כל שכן שטיפת כל הבית במים ובישומו בבשמים ובריחות טובים. ולא כל שכן לצבוע את הבית, דברים שלא עושים גם בתשעת הימים, וכל שכן בתשעה באב. צריך אמנם לצפות ולהתפלל ולקוות ולהיות בטוחים בביאת המשיח, אבל אך ורק באופן המותר על פי ההלכה. ואכן, בכמה מקומות הצליחו הרבנים לבטל את המנהג מאותם טעמים הילכתיים.

פעם נקלע הגאון החיד”א לעיירה קטנה בתשעה באב, ולפתע נודע לו כי אותו מנהג קנה לו שביתה באותו מקום, והנשים הצדקניות מחכות בציפיה דרוכה לשעת חצות היום של תשעה באב כדי להתחיל את החגיגה בהכנת הבית לקראת משיח צדקנו.

עלה הגאון החיד”א על בימת בית הכנסת והכריז: יהודים יקרים, יודע אני כי כוונתכם רצויה, ורוצים אתם להביע באופן החזק והמוחשי ביותר את התקווה והבטחון והציפיה הדרוכה לביאת המשיח ולגאולה הקרובה. ואולם כיהודים אסור לנו לסטות מן ההלכה. על פי הלכה יש מקום גדול לספק אם מותר, ומסתבר אפילו שהדבר ממש אסור, לשטוף את הבית, ולא כל שכן לצבוע את הבית, בתשעה באב, תהא הכוונה רצויה ואמיתית ככל שתהיה. לפיכך, אנא הודיעו לנשותיכם ולבנותיכם כי למרות כל הכוונות הטובות, על פי ההלכה אסור לעשות מה שאתן עושות וחייבות אתן להימנע מכך. וכשם שקיבלתם שכר על הדרישה (על מה שעשיתם בתמימות הלב, מחוסר ידיעה, בשנים שעברו), כך תקבלו שכר על הפרישה.

הדברים התקבלו בתדהמה באזני הקהל הפשוט שנהג כך כל ימיו. אך בהיותם אמונים על ציות ללא עוררין לדברי הרב, התכוננו הכל לקיים את הדברים שנאמרו.

ירד הגאון מן הבימה מרוצה על שעלתה בידו למנוע מכשול מקהילה קדושה בישראל, למרות שראה עד כמה קשה לאותם יהודים פשוטים, ובעיקר לנשים הצדקניות ולבנותיהן, לשמוע לדבריו.

בדרכו שמע לפתע שתי נשים פשוטות משיחות לפי תומן: שמעת מה אמר הרב הגאון והצדיק? הרב אמר שהשנה לא יבוא המשיח ולכן אין צורך ואף אסור להתכונן לביאתו על ידי שטיפת הבית…

מששמע החיד”א את הדברים, שנאמרו בפשטות ובתמימות על ידי נשים פשוטות שכל ההסברים לא הועילו להן להבין את הדברים כפי שהן הבינו אותן, הזדעזע כולו: מה? אני אגרום ליהודים חלישות באמונה?!

לא נתקררה דעתו של החיד”א עד שביקש שנית לכנס את כל בני הקהילה, חזר ועלה על הבימה וביקש למסור הודעה דחופה: רבותי, יהודים יקרים, אני מתנצל לפניכם ואני חוזר בי מן הדברים שאמרתי קודם. נכון אמנם שעל פי ההלכה זו שאלה גדולה אם מותר לשטוף את הבית בתשעה באב, אבל אם בגלל זה ישנם כאלו שהדבר גורם אצלם ח”ו חלישות באמונה המוחלטת בביאת המשיח - מוטב שישטפו את הבית כמנהגם, ובלבד שאמונתם התמימה והמוחשית בביאת המשיח בכל רגע ממש תישאר אצלם אמיתית ואיתנה.

כאמור, שמעתי מכמה וכמה שלמרות ההתנגדות של רבים וטובים למנהג זה מסיבות הילכתיות, הרי עד היום הזה קיים עדיין המנהג בכמה קהילות קדושות בישראל.

אהבת ישראל - מפתח לבניית המקדש

בימים אלו של בין המצרים, ימים המדגישים ביותר וביותר את הצורך וההכרח הדחוף והמיידי בגאולתנו האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, וזעקת “עד מתי?!” פורצת בכל עוצמתה מעומק ליבנו ונפשנו.

ויחד עימה, כמובן, כפי ההוראה המפורסמת בשיחת ב’ ניסן תשמ”ח בוקעת מקרב ולב עמוק ההכרזה והבקשה וקביעת העובדה: “יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד” - שהרי הרבי שליט”א אומר בשיחה זו שכל מה ש”מרעישים” (כלומר, כל מה שהרבי מרעיש) בשנים האחרונות אודות הכרזת “עד מתי?!” זהו בגלל שיש בזה את הענין של “יחי המלך” (אלא שזה צריך לבוא מאתנו ולא ממנו. ולכן הוא מדבר יותר על “עד מתי”, על הבקשה מהקב”ה. אך זהו בעיקר כדי שנבין שצריכה להיות בקשה ותביעה בעיקר מן המלך המשיח).

בשעה שכל אחד ואחת מאתנו כולנו משתדל ורוצה לעשות הכל, כל מה שביכולתו ויותר מזה, בכדי להביא סוף סוף את המטרה הנכספת, הגאולה האמיתית והשלימה. והרי יודעים אנו כולנו היטב עד כמה חשובה ונחוצה וחיונית האהבה והאחדות בינינו בימים אלו, כדי להחיש עוד יותר את הגאולה. וכפי שהרבי מלך המשיח שליט”א מדגיש (בדבר מלכות מטות–מסעי): “ויש להוסיף ולהדגיש הקשר והשייכות דאהבת ישראל להגאולה העתידה - לא (רק) מפני שביטול הגלות הוא על ידי ביטול סיבת הגלות (שבאה ע”י ההיפך דאהבת ישראל). שהרי בעמדנו לאחר סיום מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, לאחרי סיום כל מ”ב המסעות ב”מדבר העמים”, נמצאים כבר “על ירדן ירחו” (דרגתו של משיח ד”מורח ודאין”), על סף הגאולה, בודאי שכבר נתתקנה סיבת הגלות. ולכן, ההדגשה דאהבת ישראל היא - בתור טעימה ועד להתחלה דהגאולה האמיתית והשלמה הקשורה עם נקודת האחדות שלמעלה מהתחלקות, שמודגשת באחדותם של ישראל…”

“מוכרחת וחיונית מאין כמותה אהבה אמיתית”

כדאי וחשוב להזכיר ולעורר את תשומת הלב לכמה מכתבים של הרבי שליט”א המסבירים ומורים מה וכיצד לעשות כדי לבוא לאהבה ולאחדות אמיתיים: מחד, שהדרך לכך היא לא על ידי פשרות וויתורים על עניינים שבעיקרון, משום “שכל המתבונן באמיתו של דבר, מוכרח להודות שכל ענין של פשרה בשיטות אינו דרך לקירוב שלום ואחדות. אלא אדרבה, מייסד מצב לחיכוכים תמידיים בלתי פוסקים והולכים וגדלים”. ומאידך, עד כמה נוגע וחיוני לחזק ולעודד את האמונה וההתקשרות ברבותינו נשיאינו, כך שגם אם נדמה למישהו שהדבר קיצוני מדי, הרי “הבעיא עתה - האם יש לנגוע בנקודת ההתקשרות של מי שהוא לרבותינו נשיאינו, אפילו באם מתבטאה היא ביותר על המידה”.

וכפי שנהוג ב”מנהגי ביהכ”נ של כ”ק מו”ח אדמו”ר”, כאשר יודעים בפשטות שיש לנו רבי גם עתה, כוללים, כמובן ופשוט, את הכרזת “יחי אדוננו” אחרי התפילות, בקריאת התורה (אחרי הקדיש, ובימים שאין אומרים קדיש אחרי “שני”), את הקריאה לרבי בתור “מלך המשיח שליט”א” וכו’.

ולכן, כאמור: “כל מי שאחדות בני ישראל יקרה לו, אפילו בחוגים שאין להם ענין לדת, מוכרחים להגן בכל תוקף עליה בלי נתינת מקום לחלישות ופשרה בזה”.

ויחד עם זה, כמובן ופשוט, מוכרחת וחיונית מאין כמותה אהבה אמיתית ואחדות אמיתית גם עם מי שחושב אחרת, לצערנו. והדגשה על “כולנו בני איש אחד נחנו” - כולנו חסידים, כולנו מקושרים, כולם שייכים לרבי וכולם מחכים לראות את התגלותו תיכף ומיד ממש בגאולה האמיתית והשלימה.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.