‘מבצע מצה’ החל בהוראת הרבי מה”מ כבר בשנת תשי”ד, כאשר בשנים הראשונות התמקד המבצע

---

‘מבצע מצה’ החל בהוראת הרבי מה”מ כבר בשנת תשי”ד, כאשר בשנים הראשונות התמקד המבצע בחלוקת מצות שמורה לליל הסדר לכלל האוכלוסיה: אזרחים מהשורה, אישי ציבור, חולים במרכזים רפואיים, ואחרים. שבע שנים לאחר מכן, בשנת תשכ”א, חל מפנה עם פתיחתו של “מבצע מצה לתלמיד” במסגרתו נהרו תלמידים מכל רחבי הארץ למאפיית המצות בכפר חב”ד וראו בעיניהם את תהליך האפיה וקיבלו במתנה מצה עבודת יד מהודרת.

על מבצעים אלו נכתב רבות מזווית מבטם של חסידי חב”ד שארגנו או ביקרו במאפיית המצות, או היו שותפים לחלוקת מצות.

הנה לפנינו תיאורים מנקודת מבטם של עיתונאים. 

 

עיתונאי, מה הוא אומר?

נתחיל מכתבה מצולמת שפורסמה בשבועון “פנים אל פנים” לרגל פסח תשי”ט. בכתבה סקירה על חלוקת מצות, אך מהכתבה עולה כי כבר בשנים אלו, היו תלמידים שביקרו במאפיית המצות, למרות שבאופן רשמי מבצע ‘מצה לתלמיד’ החל שנתיים מאוחר יותר — בשנת תשכ”א.

“שמורה לכל בית ישראל” זו הכותרת הראשית של הכתבה מאת א. ב. ידור, והכתבה בסגנון ציורי, עם תוספות שהיו מקובלות ב”פנים אל פנים”:

“‘מה זה?’ — שאל השר הנבוך, כאשר שני האברכים מקורזלי הזקנקן הושיטו לו חבילה עטופה בנייר עבה. ‘מצות, מצה שמורה’ — השיבו האברכים, כשהם מחייכים. ‘הא, מצה, מצה שמורה, טוב מאוד’ מלמל השר — ‘מיד, רגע אחד, מיד אני משלם לכם, כמה זה עולה?’ בעצבנות חיטט השר בכיסיו, כשהוא עדיין נבוך כולו מהפגישה המוזרה עם שני האברכים שהופיעו בשעת לילה מאוחרת במעונו והושיטו לו חבילת מצות קטנה. ‘לא, חלילה, אין אנו מקבלים כסף בשביל זה, הרבי אמר לחלק מצות שמורה, ואנו מחלקים’ — אמרו שני האברכים. רק עתה הבחין השר בפתק המודפס שהיה מודבק בפינת חבילת השמורה שהוגשה לו, הוא קרא: “ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, שי לחג הפסח, מצה זו המוגשת לכם נאפתה בתכלית ההידור, במיוחד כדי לזכות את בני ובנות ישראל, במצות מצווה, עבודת יד, בהתאם להוראות כבוד קדושת אדמו”ר שליט”א מליובאוויטש, בברכת חג פסח כשר ושמח, צעירי אגודת חב”ד בארצנו הקדושה ת”ו כפר חב”ד’.

“חיוך רחב התפשט על פני השר, שאמר: ‘עכשיו אני מבין, אתם מצעירי חב”ד ואתם מחלקים מצות שמורה? זה באמת יפה’. עתה מיהר השר להזמין לחדר גם את רעייתו ואת בתו וכשהוא מחזיק בידו את חבילת השמורה כפי שמחזיק תינוק רך, סיפר לבני ביתו על ‘המתנה החשובה באמת’ שקיבל. שני האברכים הוזמנו לשתות תה בחברת השר ומשפחתו, ובמשך שעה ארוכה ישבו השר ובני ביתו ושמעו מפי אורחיהם פרטים ופרטי פרטים על חייהם והליכותיהם של חסידי חב”ד, המקושרים לרבי שליט”א מליובאוויטש.

“השר לא היה היחיד, שזכה כי צעירי חב”ד יביאו לו מצה שמורה בפרוס חג הפסח — הוא היה רק אחד מאלפי האזרחים בישראל, ומרבבות היהודים בעולם, שהשמורה החב”דית עלתה על שולחנם בליל הסדר”.

‘שמורה’ חב”דית מהי?

בשבת מברכים חודש ניסן של שנת תשי”ד, לפני שש שנים, ישב הרבי מליובאוויטש בהתוועדות חסידית בבית מדרשו אשר ב–770 איסטרן פארקווי בברוקלין. כרגיל נשא הרבי את שיחותיו מענייני דיומא. בתוך מכלול השיחות אמר הרבי: ‘היה נהוג בישראל לפנים, כי לפני הפסח שולחים הרבנים מצות שמורה אל בעלי–הבתים שבקהילותיהם, מערכת מצות לליל הסדר, או לפחות המצה האמצעית לצורך כזית של מצת מצווה. טעם המנהג בפשטות היה כדי לגרום להכנסה לרב. אבל, ביחד עם זה היה בחלוקה זאת עניין עיקרי וחשוב ביותר. כידוע יש ריבוי דינים ודקדוקים במצת מצווה, ולא הכל בקיאים בהם, ולא הכל בידם לקיימם. ועל ידי שהרבנים היו מספקים מצות מצווה לבעלי בתים, בטוחים היו כי על ידי כך בוודאי קיימו הבעלי בתים חובת מצווה בהידור. מטעמים שונים בטל מנהג זה במקומות רבים. לא כאן לדבר על הטעמים שגרמו לביטול המנהג. מה שברצוני לומר הוא, כי הנני מבקש ולו היה בכוחי הייתי אפילו מצווה, להנהיג מנהג זה מחדש, כי ישלחו הרבנים מצות מצווה לבעלי הבתים שלהם. ולאו דווקא ברב אמורים הדברים, אלא כל מי שהוא בעל השפעה, רב או שוחט, משרת בקודש, או שמש, יעשו נא זאת: ישלחו מצות ודווקא עגולות (כמו שנאמר: ‘עוגות מצות’) ודוקא מצות מאפיית יד, ודווקא  מצה שמורה, ועל ידי כך יקיימו מאות ואולי אלפים מבני ישראל מצוות מצה כהלכתה ובהידור”.

הרבי סיים את שיחתו, במוצאי שבת נרשמה השיחה על ידי אחד האברכים ה”חוזרים” היא הוכפלה במכונת הכפלה ונשלחה לכל חסידי חב”ד בכל קצווי תבל. וברור, שמשאלתו של הרבי הפכה לגבי החסידים לפקודת קודש, עוד באותה שנה הפריש כל חסיד כמות מצה שמורה, מאפיות יד, מאשר הכין לביתו וחלקה לשכניו ולמכריו, לשנה אחרת כבר הפכה חלוקת השמורה לעניין גדול בקרב החב”דיים, בנעריהם ובזקניהם נחלצו אנשי חב”ד לזכות את בני ובנות ישראל במצות שמורה, עגולות ואפויות באפיית יד — כמו שאמר הרבי.

“בארץ ישראל נטלו על עצמם צעירי חב”ד את מבצע החלוקה [כאן מתואר בפרוטרוט, כיצד תושבי כפר חב”ד מתנדבים לאפות המצות שמחולקות חינם], קבוצות קבוצות יוצאים הצעירים, כשבידיהם חבילות המצות, הם עוברים בבתים לפי רשימות מוכנות מראש ומחלקים והם מחלקים ליהודים סתם, שהם פוגשים בדרכם, קבוצת צעירים מיוחדת ממונה על החלוקה לאנשי ציבור. קבוצה זו באה לוועד הפועל של ההסתדרות ועוברת בין הקומות, כשחבילות המצות לחלוקה בידיה; היא מגיעה לבתי שרים, לראש הממשלה, לראש הכנסת ולראש האופוזיציה, כולם מקבלים מצות שמורה וכולם שמחים על המתנה.

“קבוצה אחרת מחלקת ביישובי ההתיישבות העובדת, לרשות קבוצה זו עומדת מונית שכורה ובה עוברים המחלקים מקיבוץ לקיבוץ וממושב למושב ומביאים שמורה לעובדי האדמה.

“ראש חץ אחר יוצא למוסדות, כאן עוברים המחלקים במושבי הזקנים, בתי חולים וכדומה, ומשמחים אנשים ונשים מדוכאים ושכוחים מאדם, במתנה נאה זו של שלוש מצות שמורה, בידיים רועדות ובעיניים דומעות נוטלים הללו את המצות ורואים בהן משהו יותר מאשר מצות מצוה, לגביהם זהו אות עידוד מעולם שלא שכחם…

“חלוקה מיוחדת נערכת לילדי בתי הספר. ראשית, כל ילד מאלפי הילדים הלומדים בבתי הספר של רשת חב”ד זוכה במצות שמורה, אותה הוא מביא כמתנה להוריו. אבל זוכים גם ילדים אחרים, ששלוחי החלוקה מגיעים לבתי הספר שלהם ומזכים אותם בשמורה בשביל הוריהם.

“לסופרים ואנשי רוח מספק את השמורה הסופר החב”די הצעיר ר’ חנוך גליצנשטיין מלוד, ואילו לרבנים וראשי ישיבות מביאים את המצות העגולות ר”מים מישיבות חב”ד.

“זה הכלל: כל שיודעים בו שאינו נוהג להכין לעצמו לליל הסדר מצות שמורה, אפיית יד, מביאים לו מצות כאלה, ובליל התקדש החג מעמידים ארגזים מלאים מצות שמורה בבתי כנסת הגדולים ומהם מחלקים לכל דורש.

“כל המצות מחולקות חינם. לכן, עושים גם את כל המלאכה בהתנדבות. איש אינו נוטל שכר, ואכן מזכה הרבי את אנ”ש בברכתו על קיום מצוות חלוקת השמורה ולפני שנה כתב עם סיום המבצע את האגרת הבאה [לתושבי ותושבות כפר חב”ד, שכאמור נטלו חלק באפיית וחלוקת המצות]:

“בנועם הגיעתני הבשורה הטובה מהשתתפות תושבי הכפר במבצע המצה שמורה, ובטרחתם בגופם אפיית המצה שמורה, וכפי שכותבים לי מודגשה היתה השתתפות נשי ובנות חב”ד, ה’ עליהן תחיינה.

“ויהי רצון אשר ההשתתפות במבצע מיכלא דאסוותא ומיכלא דמהימנותא לאחינו בני ישראל תוסיף בפעולות מיכלא זה בהנוגע לתושבי הכפר בעניניהם, שכללותם — יציאת מצרים, חירות מכל מצרים העלמות והסתרים ויציאה למרחב האמיתי הן בגשמיות והן ברוחניות.

“ובמיוחד לנשי ובנות חב”ד אשר בכפר חב”ד הרי יהי רצון שכימי צאתך מארץ מצרים, שהודיעונו רז”ל שבזכות נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו אבותינו ממצרים, תזכנה גם הן ביחד עם כל בני ובנות ישראל בקרוב ממש לקיום היעוד, אראנו נפלאות ע”י משיח צדקנו שיגאלנו בגאולה האמיתית והשלימה (האגרת נדפסה באגרות קודש חלק י”ז אגרת ו’קצא).

“משנה לשנה מתעצם המבצע. השנה הגיעו צעירי חב”ד לאלפי בתים והשאיפה היא כי לא יישאר בית יהודי, שבו לא יאכלו מצות שמורה, עגולות ואפיית יד, כמצוות הרבי.

“השנה נוסף למבצע החלוקה חידוש גדול: יחד עם שלושת המצות חולקו שלוש אגרות — שתיים משל הרבי ואחת אגרת הסברה של המחלקים שבה נאמר בין השאר: […] ‘חסידי חב”ד בארץ הקודש, לפי דרכם המיוחדת לשתף את כלל ישראל בקיום תורה ומצוות, מתוך קירוב לבבות ואהבת ישראל בלתי מסויגת, משתפים מידי שנה בשנה במצות מצוה ליהודים רבים ככל האפשר. ידידנו מתכבד בזה, במנת מצה שמורה מהודרת מתוצרתו העצמית של כפר חב”ד, כדי לקיים מצות אכילת מצה בליל הסדר, בהידור רב, על צד הנעלה ביותר, בהתאם להוראות רבנו ונשיאינו כ”ק אדמו”ר שליט”א מליובאוויטש… כך מקווים החב”דיים כי המצות שהם מחלקים לפי הוראות הרבי עוד יחוללו בעזרת ה’ נפלאות לשיבת בנים לגבולם”.

 

‘מבצע מצה’ ברכבת

את הכתבה מעטרות תמונות הממחישות את החלוקה. בסמוך לתמונה בה נראים ילדים המתעסקים עם גזרי עצים, נכתב הסבר מעניין: ילדים. באפיית המצות עוסקים רק “גדולים” מבני י”ג או מבנות י”ב ומעלה. תלמידי בית הספר מ”סחנה” שביפו [כנראה בית ספר של רשת אהלי יוסף יצחק, אשר שכן בשכונה הנזכרת], שבאו עם מוריהם לכפר מועסקים בהכנת עצים לתנור.

בסמוך לתמונה בה נראים חסידים ישובים ברכבת עם שקיות מלאות במצות, נלווה הסבר: ופרצת. הסיסמה של צעירי חב”ד היא הפסוק שאותו בחר הרבי לסיסמת התנועה, ככתוב: ‘ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה’. מיד עם גמר האפיה נכנסים צעירי חב”ד כשחבילות המצות בידיהם לרכבת ישראל שיש לה תחנה בכפר חב”ד ופורצים לכל הכיוונים לקיים מצוות הרבי. תוך כדי נסיעה הם שרים בהתלהבות ניגונים של ‘ופרצת’.

מתחת לתמונה בה נראים תמימים אורזים מצות, צוין: “הצעירים. מאות צעירים מכל רחבי הארץ מאורגנים ב’שורת המתנדבים’ של ‘צעירי אגודת חב”ד בארצנו הקדושה’. הם האופים את המצות בכפר חב”ד ובירושלים. הם אורזים אותם יחד עם אגרת הרבי בשקיות נייר נקיות והם המחלקים אותם ברבים. בכל ימות השנה עובדים “הצעירים” מיישוב ליישוב ועוסקים בהפצת תורת החסידות.

עוד תמונות ממחישות את החלוקה בבנייני משרדים, בקרב קשישים וחולים. ושלוש תמונות זו לצד זו מדגימות את החלוקה לאישי ציבור כשלצדן הסבר:

קואליציה. מקבלי מצות שמורה של צעירי חב”ד מהווים “קואליציה מקיר אל קיר” עליה נמנים אישים מכל החוגים והמפלגות ללא הבדל כלל. המצות נמסרות: לגזבר הסתדרות העובדים יצחק חסקין, ליושב ראש הכנסת ד”ר נחום ניר ראפלקס [שניהם משתייכים לשמאל] ולראש האופוזיציה [הימני], חבר כנסת מנחם בגין.

 

“עשרת אלפים תלמיד”

ביוזמת ר’ איצק’ה גנזבורג ע”ה החל בשנת תשכ”א מבצע “מצה לתלמיד”, במסגרתו הגיעו (ומגיעים עד היום), אלפי תלמידים בתי ספר מרחבי הארץ למאפיית המצות בכפר חב”ד כדי לחזות באפיית המצות. ההצלחה היתה גדולה מאוד, ולשנה הבאה ההכנות היו בהתאם, כפי שדיווח עיתון ‘חרות’ בשלהי חורף תשכ”ב:

“מצה לתלמיד בכפר חב”ד. לאור הצלחת המבצע החינוכי ‘מצה לתלמיד’ שערכו צעירי חב”ד אשתקד בכפר חב”ד בו השתתפו כעשרת אלפים תלמיד — החליטו צעירי חב”ד לקיים גם השנה את המבצע והפעם בממדים גדולים יותר.

המבצע שנועד לתלמידי בתי הספר היסודיים מכיתות ה’ ומעלה, יתחיל השנה ביום ראשון י”ט באדר ב’ ויסתיים ביום שני ה’ בניסן… לפי האומדנא יבקרו השנה כחמשה עשר אלף תלמיד. התלמידים יסיירו בבתי החינוך של כפר חב”ד ובמאפית המצות המקומית למצות שמורה עבודה יד, הם יעקבו מקרוב אחרי תהליכי האפיה ויקבלו הסבר מפורט ממדריכים מיוחדים. במאפיה הותקן ביתן מיוחד בגודל של 25 על 5 מטר המאפשר למבקרים הקטנים לחזות בעבודה מתוך שימת לב וללא דוחק”.

בשנים הבאות שודרג המבצע, והנה קטע מדיווח בעיתון ‘מעריב’ לקראת פסח תשכ”ד:

“הביקור בכפר יכלול גם סיורים בישיבה הגדולה, בבית הספר לדפוס, ובבית הספר לנגרות ולחקלאות. מדריכי כפר חב”ד ישמיעו לתלמידים הרצאות במנהג החסידות וכן יוקרנו סרטונים בנושא זה. כל תלמיד יקבל מצה אחת בשקית מיוחדת, “הגדה” מצויירת לחג הפסח ובקבוקון של יין לארבע כוסות”.

 

ילד, מה אתה מריח?

בשנים הבאות פורסמו ידיעות בעיתונים שונים ובהם תיאורים כאלו ואחרים אודות “מצה לתלמיד”. במהלך המבצע בשנת תשכ”ח, פורסמה ידיעה קצרה בעיתון ‘מעריב’ ולמחרת כתבה נרחבת בה שולב תיאור נרחב על המאפיה המופעלת על ידי חסידים שלא מכבר עלו מרוסיה הסובייטית, ואחד מהם הוא ה”אופה” המכניס את המצות לתנור יעקב סטמבלר, לימים מנהל המאפיה, והנה מספר קטעים מעניינים מהכתבה:

“כפר חב”ד קריה הומיה. עם רב בא בשעריה בימים אלה והשמחה והעליצות שרויות בחוצותיה ולא סתם שמחה, אלא שמחה של מצוה, מצוות אפיית מצה שמורה. מוקד הכל — צריף פח מוארך, ה’דבוק’ למבנה אבן עתיק. כאן שולטת נוסף לשמחה — גם הזריזות. שכן תכונה זו היא הדרושה ביותר לאפיית ה”שמורה”. כאן, כנמלים פעלתניות — עקרות בית וילדים, ישישים צחורי זקן, וחקלאים מחוספסי ידיים, פועלים ואברכי ישיבה עובדים בשרשרת, בקצב, בחישוב כל דקה. תוך 18 דקות — אף שניה לא יותר — מרגע תחילת יצירת העיסה, צריך בצק המצה להזרק אל התנור הלוהט, לבל יחמיץ חלילה.

“על כל התעשיה הדינאמית הזאת, מנצח איש הכפר ר’ יוסף פרמן [מנהל המאפיה בשנותיה הראשונות] המכונה יוסק’ה, חקלאי של כל ימות השנה, נמוך קומה זקן בהיר וארוך, מגבעת ישנה וזריז כשד. מתרוצץ לאורך מערך העובדים, מעיר ומורה ומשגיח בעין קפדנית, ‘מה לחקלאי בעסקי אפיה?’ — ‘גם כן שאלה’ — הוא משיב באידיש, ‘בבית, בחו”ל, היו אופים מצה שמורה, שם למדתי את המלאכה’. וכבר פטר אותנו בחיוך רחב ואץ לו. מישהו קרא.

“רבים מן העושים במלאכה היום בכפר חב”ד, למדו אותה בבית שם בארצות מוצאם. חלק ניכר מהם לימוד שבמחתרת. אלה עולי רוסיה. שהגיעו קודם מלחמת ששת הימים, ושמחתם רבה שבעתיים, סוף סוף זוכים הם לאפות מצות לחג החירות דרך חירות גמורה. כבר בתא הקמח, מוצאים אנו את יצחק חזן [כיום שליח הרבי באיטליה] נער בן 15, תלמיד הישיבה בכפר. ממוסקבה בא עם הוריו וארבעת אחיו, לפני כשנה וחצי, ועתה הוא מנצל את החופש כדי לעבוד, ועושה את מלאכת יציקת הקמח ברצינות מרובה. ‘אתם מבינים’ — הוא מסביר לנו במבטא רוסי עמוק ודשן — ‘אני רוצה לקנות לי תפילין חדשים ומהודרים, מעור בהמה גסה. הם עולים אולי 250 ל”י ואין לי כסף לזה. אז אני עובד כאן ומרוויח 13 ל”י ליום’. מצוה גוררת מצוה.

“‘במוסקבה’ — הוא מספר — ‘היינו אופים בסתר, בבית, כמה מצות לליל הסדר. לשאר הימים, או שקיבלנו מהארץ או שלא היה לנו.

“בתא סמוך לו, יושב אביגדור פטמן [חסיד חב”ד תושב כפר חב”ד] יוצק ה’מים שלנו’ בן 75, שעלה מטשקנט לפני כשנה. בעל הדרת פנים, זקן לבן יורד על מידותיו ו’קסקט’ רוסיה אופייני לראשו. הוא עושה מלאכת מומחה, אפילו גרם אחד מיותר של מים, יפסול את העיסה. גם לו סיפורים למכביר על אפיות בסתר, הוא אף ישב במאסר 15 שנה…

“כמוהם גם בני הדודים יהושע רסקין [כיום בנחלת הר חב”ד] ושלמה מרגולין [מכפר חב”ד] — ה’גברתנים’ לוחצי העיסה — והאופה יעקב סטמבלר. כולם מילים כמו ‘יציאה משעבוד לגאולה’ ו’חג החירות’, אינן בשבילם בגדר סיסמאות בלבד.

אמרנו — שמחת האפיה מורגשת גם בחוצות הכפר, זהו המאפיין את חב”ד. לא תיתכן פה אפיה שקטה, אלמונית, אי שם בירכתי הכפר, מצווה וחובה להפיץ חוצה לספר ולהראות ‘ופרצת’.

“משום כך, יקדמו אותך בכניסתך לכפר מנגינות חב”ד הידועות, המושמעות ברמקולים המוצבים בבית הכנסת המרכזי. משום כך יישלחו אלפי מצות שמורות לאישים ולמוסדות ברחבי הארץ. משום כך תיתקל על כל צעד בהמוני תלמידי בתי ספר ממקומות שונים הבאים לבקר ולראות.

“במקביל לאפיה, נערך על ידי צעירי חב”ד מבצע ‘מצה לתלמיד’. שמעון בקרמן [מכפר חב”ד], אברך, תלמיד ה’כולל’ שבכפר, הוא העומד השנה בראש מטה המבצע. ‘קרוב לאלף תלמידים מבקרים אצלנו מידי יום’ — הוא מספר. ‘הם באים אפילו מרחוק, מטבריה, מקרית גת ועוד. משרד החינוך בעצמו ב’חוזר המנהל הכללי’ של החודש האחרון המליץ לפני המורים על ביקור כאן’.

“הילדים מסיירים במוסדות שבכפר ומסיימים את הביקור במאפיה ומקבלים הסבר מפורט על תהליך אפיית המצה ואחר כך מבקרים בקבוצות לאורך מערך האפיה. משם עוברים לבית הכנסת, כאן שומעים הילדים הרצאה קצרה על משמעות החג, לימוד כמה מנגינות חב”ד כשר’ מאיר פרידמן [ע”ה, מכפר חב”ד] ניצב על כסא ומנצח על ה’מקהלה’ וכולם שרים בפה מלא ובהתלהבות.

“כן שכחנו, גם התפילין לא נעדר מקומם, ולכל נער שמעל לגיל בר מצוה מוצע להניח אותם בחדר סמוך. לפרידה מקבל כל מבקר חבילת מצה שמורה. והילדים עולם חדש נגלה להם, הם צועדים לאורך מסלול האפיה כמהופנטים. והמורים — גם הם מתפעלים ונזכרים, כמו אותו מורה [ראה מסגרת] מבית הספר ‘היובל’ שבהתקרבו עם תלמידיו למקום האפיה, עצר לפתע, הרכין ראשו לאחור, פתח נחיריו והחל לצעוק: ‘ילדים, אני מריח! אני מריח!’

— מה אתה מריח? — נשאל.

— את ערב פסח בבית אבא. היתה התשובה”.

לרגל יום הולדת הרבי

והנה פרטים על מבצע מצה מיוחד במינו שנערך לרגל פסח תשל”ג, במלאת ע”א שנים לרבי. הדיווח מעיתון ‘דבר’:

“22 אלף ילדים ביקרו במסגרת ‘מבצע מצה לתלמיד’ בכפר חב”ד, ביניהם אלפי תלמידים מקיבוצים ומושבים. כל ילד נכח באפיית מצה שמורה במאפיה החסידית של הכפר, קיבל מצה כזו בצירוף הגדה לליל הסדר.

“720 חסידים עסקו לקראת הפסח בחלוקת 72 אלף מצות שמורות. הרבי שלח לכל אחד ממשתפי המבצע מענק של לירה אחת. בערב החג מלאו לרבי 71, ולכן החליטו חסידיו להפיץ בארץ בין ילדים עולים וחיילים 72 אלף מצות שמורות לכבודו”.

•    •    •

‘מבצע מצה’ ו’מבצע מצה’ לתלמיד, פשט צורה ולבש צורה, והחסידים בכל העולם ממשיכים בתנופה ב’מבצע מצה’ לרגל חג הפסח ומכאן שלוחה לכל העוסקים במבצע ברכת הצלחה.

מקורות: פנים אל פנים, מעריב, דבר, ארכיון זיסלין, אתר ויינט ועוד.

חמישים שנה אחרי — חוזרים לתחילת המבצע

תש”ע. קרוב ליובל שנים עברו מאז החל מבצע מצה לתלמיד, ואתר ‘y–net’ איתר את הרב יקותיאל גרין אשר בשנים הראשונות למבצע, הדגים בפני הילדים את ליל הסדר:

“אפיית מצות הפכה מזמן לנורמה חווייתית של הילד הישראלי טרום פסח. בימים אלו ממש אפשר לראות את קטנטני המדינה חמושים בכובעי אופה וסינרים, אוחזים בחדווה מצה אותה הכינו במו ידם, במאפיה הניידת של חב”ד שקפצה לביקור. ואם לא די בכך, גם סרטון על התוצרת השחמחמה, סדנאות יצירה, משחקים והפעלה, יש לכל דורש.

“כמעט יובל קודם לכן, בכפר קטן בלב ארץ צעירה, התחילה המהפכה הפריכה. ביקור הססני של קבוצת תלמידים במאפיית מצות, תפח כעבור שנתיים ליוזמה חינוכית בה השתתפו ששת אלפים ילדים ביום. סיפורו של מבצע חינוכי בניחוח אביבי.

“הרב יקותיאל גרין מספר על עברו כמדגים עריכת שולחן לליל סדר. גרין, מחברם של עשרות ספרי עומק בנושאי יהדות וחסידות, שימש שנים רבות כרכז “מבצע מצה” החב”די, כמעט מראשית דרכו.

“גם היום, 49 שנה אחרי, אין לו תשובה ברורה, איך בדיוק הצליח לפקח על ביקורם של מאות ואלפי ילדים מדי יום, ללא כוח אדם מיומן או אמצעי עזר הכרחיים בני זמננו, כמו מכשירי קשר ופלאפונים. אך המחשבה על “הבאת חווית החג”, כפי שהוא מגדיר אותה לילדי ישראל, סיפקה לדבריו את האנרגיות הדרושות, לקדם את הרעיון המבריק של איצ’ה גנזבורג ז”ל, מצעירי חב”ד של אותה תקופה, ולמנף אותו לסיפור הצלחה יהודי.

“לא היה בכלל כסף”, הוא אומר בכנות. “הייתי צריך להשתמש בנוער של כפר חב”ד כדי שיהיה מי שיפעיל את הילדים. אני זוכר את עצמי דופק בעדינות על דלת הכיתה ומבקש בהתנצלות מהמורה לקחת החוצה את כולה, או לכל הפחות חצי ממנה. נערים ונערות בני 16 ו–17 עמדו מול כיתות והרצו להם על אפיית מצות וחג הפסח. זה כוח האדם שהיה לנו. בסוף חילקנו לכל ילד בקבוקון מיץ ענבים והגדה של פסח כמזכרת, במחיר עלות”.

“המבצע החל בעלון מנומס נשלח למנהלי בית הספר דאז והזמין אותם לבוא עם הילדים לביקור חג בכפר חב”ד. טלפונים היו יקרים מדי. “באותה תקופה”, מתנסח הרב גרין בזהירות, “הקיטוב היה גדול. היו שני מחנות דתיים וחילונים וביניהם מסך ברזל עבה ובלתי חדיר. בשנה הראשונה למבצע הגיע טפטוף של כמה עשרות בודדות של תלמידים. יכולתי ממש לדמיין את הויכוח בחדר מורים אם זה ‘בסדר’ ללכת לביקור אצל ‘האדוקים’ או לא”, אך מהר מאוד הפך הטפטוף לשיטפון.

“כל ביקור כזה היה שוק תרבותי”, הוא אומר. “בכוונה התחלנו את הסיור מבית הספר למלאכה, תיכון המקצועי שכבר היה באותם ימים בכפר. הילדים ראו מורים עם זקנים ופאות מלמדים מתמטיקה ותלמידים עם כיפות שלומדים מכונאות רכב כדי להשתלב בזה בצבא. המורים היו בהלם וגם התלמידים.

“משם המשיכו הילדים לגולת הכותרת של הביקור, צפייה בהכנת המצות במאפיה. שהייתה חוויה מכוננת בפני עצמה. אני זוכר עד היום מורה מבית ספר ‘יובלים’ בצפון תל אביב, עומד עם התלמידים ליד תנור הלבנים הגדול וצועק בהתלהבות מדבקת, ‘תלמידים, הנה הן נכנסות לתנור! תלמידים אני מריח את המצה! ככה בדיוק אפו אצל אבא שלי בחצר בעיראק!’…

“היום אני נתקל בנהגי מוניות בני חמישים ששומעים שאני מכפר חב”ד, ומתחילים לספר בהתלהבות על הביקור במאפיית המצות כזיכרון ילדות מאושר”.