מה הקשר בין תלבושת אחידה לדגל ישראל?מר מרדכי ריטש

התקרבותו של עסקן ה’מזרחי’ לחב”ד עוררה שאלות ומתחים בנוגע ליחסם של חסידי חב”ד למדינה שקמה בארץ ישראל, והרבי הדריך על כל פרט ופרט. פרק מרתק
פרקים מסיפור חייו של הרה”ח התמים ר’ יהושע שניאור זלמן סרברנסקי ז”ל • פרק שלושים ושנים

מה הקשר בין תלבושת אחידה לדגל ישראל?
מר מרדכי ריטש

בפרקים הקודמים סופר כיצד העסקן ר’ מרדכי ריטש, שהיה מראשי תנועת ה’מזרחי’ במלבורן, התקרב מאוד לחב”ד, ואף שלח את שני ילדיו ללמוד בבית הספר החב”די. באותה תקופה אף זכה להיות ביחידות אצל הרבי, וקיבל מכתבי עידוד מהרבי, וכך התחזק הקשר שלו לעסקנות הישיבה, והוא הפך לאחד מידידי ותומכי הישיבה.

ר’ מרדכי נהנה מאוד מהצלחת בית הספר החב”די, והציע לר’ זלמן להנהיג תלבושת אחידה לילדי בית הספר, כולל כובע אחיד עליו יהיה רקום שם הישיבה. ר’ זלמן, שלא עשה שום צעד משמעותי בהנהגת הישיבה בלי לשאול לדעתו של הרבי, כתב על כך לרבי, ושאל גם אם יש תלבושת אחידה בבתי הספר החב”דיים בארצות הברית, ואם יוכל לקבל דוגמא.

בתשובתו של הרבי, מתאריך י”א ניסן תשט”ו, שלל הרבי לחלוטין את הרעיון, מחשש שתלבושת אחידה לא תשביע את רצון כולם, ואף יימנע מאחדים להגיע לבית הספר. בנוסף, רומז הרבי במכתבו לחשש נוסף: אם תונהג תלבושת אחידה - “תהי’ שאלה של ענינים מסוימים שאי אפשר יהי’ לקבלם”. ר’ זלמן הבין שכוונת הרבי היא, שחלק מתומכי הישיבה המשתייכים לתנועת ה’מזרחי’, עלולים להעלות את הדרישה שצבע התלבושת יהיה תכלת–לבן, כצבעו של דגל ישראל. כמובן שאי–אפשר יהיה לקבל דרישה כזאת, ולכן עדיף שלא להיכנס לכל הנושא מלכתחילה.

כדי שמר ריטש לא ירגיש אי–נעימות מכך שלא קיבלו את הרעיון שלו, מציע הרבי לומר לו את המציאות, שבמוסדות חב”ד לא נהוגה תלבושת אחידה, ומכיוון שכך לא רוצים לשנות את המוסד האוסטרלי משאר המוסדות בעולם.

נהניתי שמר ריטש שי’ סו”ס [= סוף סוף] נכנס לפעול לטובת הישיבה, ובודאי יעשו מאדם שיתנהג בזה באופן דמוסיף והולך.

בהנוגע להצעת הנ”ל אודות יוניפארם [= תלבושת אחידה], הנה אינני רואה תועלת בזה. ובמוסדותנו באה”ק ת”ו, בצרפת וכו’ אין ענין זה. ואדרבה - יש מקום לחשש, שהרי א”א [= אי אפשר] להשביע רצונו של כאו”א [= כל אחד ואחד], ובמילא ענין היוניפארם ימנע מאחרים הביקור בבתי הספר. ונוסף על כל זה יש מקום לחשש, שאם ינהיגו יוניפארם תהי’ שאלה של ענינים מסוימים שאי אפשר יהי’ לקבלם, ויבוא לפירוד הלבבות. ובמילא יש לבטל הענין, ע”י שיבארו, כמו שהוא המצב, שבמוסדותינו אין ענין כזה, ומעולם לא הי’.

איך להסביר את ההימנעות מהשתתפות בחגיגות ה’ אייר?

מעניין לעניין באותו עניין, התייחס הרבי בהמשך המכתב לרעיון שמישהו ממלבורן העלה בקשר להשתתפות בית הספר בחגיגת ה’ אייר. במכתביו של ר’ זלמן אל הרבי, אין זכר לרעיון כזה, שהיה מופרך אצלו לגמרי - וכנראה שאחד העסקנים האחרים כתב על כך לרבי.

גם כאן, מעניינת גישתו של הרבי, שלא להיכנס לוויכוח בעניין הזה, אלא פשוט להסביר שעניינו של בית הספר הוא רק לעסוק בחינוך על טהרת הקודש, וכל עניין שעשוי להרחיק ילד אחד מהמוסד, מושלל לחלוטין. ומכיוון שבנוגע לה’ אייר יש דיעות חלוקות, בית הספר אינו יכול לקחת עמדה בזה:

בהנוגע להקס”ד [= להקא–סלקא–דעתך] אודות השתתפות בחגיגה דה’ אייר, הנה ימים אלו קבלתי מכתב מאה”ק ת”ו שכמה מבתי הספר הנמצאים שם ואפילו של מזרחי אין משתתפים בזה מכמה טעמים - עאכו”כ [= על אחת כמה וכמה] במדינתם שאין להכנס בכל ענין של מפלגתיות. וכמו שכתבתי כמה פעמים, ויש להסביר הדברים גם לאחרים - אשר ענינם דאנ”ש הוא לעסוק בחינוך על טהרת הקדש ותו לא מידי, ואם ישנו איזה ענין שע”י שיעשוהו ירחיק אפילו רק ילד או ילדה אחת מביה”ס [= מבית הספר] שלהם, ה”ז [= הרי זה] היפך מטרת מוסד זה. ובהנוגע ליום הנ”ל הנה יש בזה כמה חילוקי דיעות - מן הקצה אל הקצה, ובמילא אם יקחו מאדם איזה עמדה שתהי’, יהיו לנגדם כמה חוגים מבני ישראל. ומובן אשר טוב עוד יותר מבלי להכנס כלל בכל השאלה, ולהקטינה און צורייבען איר אינגאנצען [= לבטלה לחלוטין], ואם אי אפשר זה - בודאי ימצאו אותיות המתאימות להסביר כהנ”ל.

בהמשך למכתב הרבי, כתב ר’ זלמן לרבי בז’ אייר: “ע”ד הקס”ד להחגיגה דה’ אייר, הנה ת”ל שהנחני בעצה טובה לכוון אל דעת כ”ק אדמו”ר שליט”א והשי”ת יזכני ברחמיו המרובים לזכות להבין רצון כ”ק אדמו”ר שליט”א לאמתתו ולהיות מקושר באמת לכ”ק אדמו”ר שליט”א ולמצא זמן ללימוד נגלה ודא”ח ולעבודה פנימית לפ”ע”.

יש להזהר מכל דבר שיכול להתפרש כמפלגתי

זמן קצר אחר–כך, כתב הרבי מכתב למר מרדכי ריטש, ובו התייחסות דומה באותו נושא:

ב״ה, כ״ו ניסן, תשט״ו ברוקלין.

הוו״ח אי״א נו״נ עוסק בצ״צ מוה״ר מרדכי שי׳

שלום וברכה!

לאחר הפסקה ארוכה שמחתי לקרוא מכתבו מ–5/4 [י”ג ניסן] עם הקטעים והתמונות המצורפים, ובשמחה קראתי על הצלחת חנוכת הבית של הישיבה, שמזה אפשר להיווכח שוב ושוב שהלב היהודי תמיד ער לתורה ומצוות, אם רק נגשים במלים הראויות ובאופן המתאים, וזה בטח יוסיף עידוד לכל אלו שנטלו חלק בחנוכת הבית ובהכנות, לעשות גם הלאה בזה, בהיקף גדול יותר, ובכוחות רבים יותר, שזה ודאי גם יוסיף ויגדיל גם את הברכות מהשם יתברך וההצלחה בזה, ובפרט שהישיבה היא ענין הנוגע לרבים וזכות הרבים תלוי בהם.

והנני מקוה שלמותר לעורר את כל המסייעים והעסקנים של הישיבה, שיש להזהר מכל דבר שיכול להתפרש כמפלגתי, גם אם המפלגה תמצא מתאימה לחלק מהעושים, בכדי לא לתת כל חלישות אפילו במידה הכי פחותה במעבר של סף הישיבה עבור כל היהודים שומרי תורה ומצוות ללא הבדל של השתייכות מפלגתית, וזה הי׳ בכל הזמנים יסוד ההצלחה של עבודת ליובאוויטש במדינות שונות ובזמנים שונים, לעשות את העבודה באופן בלתי מפלגתי בהחלט, והנני מקוה שגם הוא יסכים עמי באמור לעיל, וזה יתן גם די חומר להשתדל לשמור את ההיקף ואת העבודה של הישיבה, כך שאיש לא יוכל לאמר שהיא שייכת למפלגה אחת יותר מאשר לאחרת.

על–פי בקשתו אזכיר אותו ואת כל בני ביתו שכותב אודותם על הציון הק׳ של כ״ק מו״ח אדמו״ר זצוקללה״ה נבג״מ זי״ע, וזכות עבודתו לטובת המוסד הקדוש אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש, הנקרא על שמו, בטח יעמוד לכולם שחמי כ״ק מו״ח אדמו״ר יעורר רחמים רבים על כל אחד מהם להמצטרך לכל אחד בגשמיות וברוחניות.

בברכה לבריאות ולבשורות טובות.

האם כדאי להכניס את מר ריטש לעסקנות החב”דית?

העתק מתשובת הרבי למר ריטש, נשלח במקביל גם לר’ זלמן. כאשר מר ריטש קיבל את המכתב, הוא התקשר בשמחה לר’ זלמן לעדכן אותו על כך. ר’ זלמן ניצל את ההזדמנות ואמר לו ששאל את הרבי בקשר לתלבושת האחידה, ואין דעתו של הרבי נוחה מכך. להפתעתו של ר’ זלמן, מר ריטש קיבל זאת בהבנה, ולא ניסה להעלות את הנושא שוב לדיון.

עוד באותו יום, ז’ אייר תשט”ו, דיווח על כך ר’ זלמן לרבי, וכתב שלדעתו כדאי לעורר את מר ריטש שיהיה מעורב יותר בעסקנות למען בית הספר החב”די. באופן כללי, מר ריטש מאוד נהנה מבית הספר החב”די שם למדו שני ילדיו, ובפרט כאשר נוכח לראות את רמת הלימודים הגבוהה, כאשר בנו בן החמש הספיק במשך שלושה חודשים ללמוד קריאה, ובקרוב יתחיל ללמוד חומש. הוא ידע שבבית הספר של המזרחי, לוקח לפחות שנה נוספת עד שהילדים לומדים היטב את הקריאה, והתפעל מאוד מכשרונו המיוחד של ר’ זלמן בלימוד הקריאה לילדים.

מר ריטש תרגם את הנאתו מבית הספר לעוד שעות של עסקנות למען בית הספר. אבל לדעתו של ר’ זלמן מר ריטש היה מסוגל להרבה יותר, אלא שהוא השקיע את זמנו גם בדברים אחרים - כמו התלמוד תורה של בית הכנסת שהוא מתפלל בו (עלוואוד תלמוד–תורה). “וזה גופא הגורם לחלישות הפעולה שלו בדבר הישיבה”, כתב ר’ זלמן לרבי, “כי אינו רוצה ואולי גם אינו יכול מצד טבעו להתרכז ולהשקיע את עצמו בענין אחד שהוא יהי’ העיקר אצלו”.

ר’ זלמן ציין שכך הדבר אצל עסקנים נוספים בוועד הישיבה, שלכל אחד מהם יש ענייני ציבור נוספים בהם הוא מתעסק מלבד הישיבה, “ועד היום לא יכולנו למצוא אנשים שיתמסרו במסירה גמורה לישיבה”.

בניתוח מעניין של עולם העסקנות, מדגיש ר’ זלמן במכתבו לרבי, כי בשנים הראשונות לייסוד המוסד, הייתה בכך מעלה, מכיוון שבתור עסקנים למחצה, לשליש או לרביע - הם לא יכלו להביע את דעתם בניהול המוסד, וגם כאשר הביעו דעה שאינה מתאימה לרצון הרבי, היה אפשר בקלות שלא להתחשב איתם.

אבל כעת, סיים ר’ זלמן את מכתבו, לאחר שהמוסד מתחיל לעמוד על יסודות איתנים, עם תוכנית לימוד חב”דית וללא השפעות זרות - “הנה עתה מי שיצטרף לנו יבא לסיוע במוסד שכבר יש לו ציור ותכנית, וממילא ידע את אשר לפניו ולא ישמיע שום דעה בלתי מתקבלת למוסד שכזה, ועל כן כעת בוודאי אפשר לנצל הסיוע של העסקנים בלי חששות והשי”ת יעזור לנו בזה”.

במענה למכתבו זה, השיב הרבי במכתב מי”ד אייר תשט”ו, בו כתב שלפי הכרותו את מר ריטש, שאוהב שמקבלים את דעתו ולא תמיד מקבל דעת אחרים - עדיף שיישאר גם בעסקנות אחרת, מחוץ לחב”ד, וכאשר יוכל להשליט את דעתו במוסדות אחרים, לא יפריע לו לסייע לחב”ד למרות שלא תמיד מקבלים את דעתו:

במענה על מכתבו מז’ אייר, בו כותב אשר פב”פ יש לו עוד ענינים צבורים שמתעסק בהם, ובמילא אינו מתמסר כולו לטובת ישיבת אהלי יוסף יצחק.

והנה בהכירי את טבעו בעת שהי’ כאן, הנה טובה יותר הנהגתו כהנ”ל כיון שמטבעו לחוות דיעה ולהכפילה ולשלשה כ”פ, ולא תמיד מקבל החברים ודעתו של אחר וכו’. וכשיהי’ כהנ”ל - הרי יוכל להיות שליט בעניני צבור האחרים, ובאהל”יי ימציא עזרתו הלאה גם מבלי זה. ובלבד שיקרבוהו ויתנו לו מקום להתפשטות, אבל בענינים שאין נוגעים כלל להנהגות חב”ד. וד”ל.

ומזה בנין אב גם לעסקנים אחרים שגם הם בדומה לפב”פ בפרט זה.

ומובן שצריכים להמשיכו יותר ויותר בפעולות הישיבה, כיון שאיש פעיל הוא ובעל לב טוב, אבל כנ”ל אין איינרייסין וועלטין [= אין להרעיש עולמות] להעתיקו משאר עסקנותו.

לא להעלים את הפעילות החב”דית בעיתונות

באותו מכתב מתייחס הרבי גם לקטעי העיתונים שקיבל ממר ריטש אודות חנוכת הבית של המוסד, ומעיר על כך שלא מזכירים שאלו הן פעולות של חסידי ליובאוויטש:

בקראי את קטעי המכ”ע [= המכתבי עת] בהנוגע לחנוכת בית ישיבת אהלי יוסף יצחק וכן קטעי עתונים בהזדמנות השונים, הנה רואה אני שמשמיטים שם ליובאוויטש, וכיון שאירע כבר איזה פעמים בטח אין זה מהעדר שימת לב של הקאראספאנדענט [= הכתב] ועורך העתון, אלא אדרבה בשימת לב של מי שהוא וכו’, ואף שמובן שאין להדגיש ביותר וביותר שם הנ”ל, כדי שלא יהי’ הרושם שברצונם לעשות את כולם שפיץ חב”ד, אבל אין צריך לאחוז גם בקצה השני. ובודאי יש למצוא דרך הממוצע וד”ל.

בברכת הצלחה בעבודתו בקדש

בשם כ”ק אדמו”ר שליט”א

א. קווינט 

מזכיר

במענה למכתב הרבי, השיב ר’ זלמן במכתב ארוך שכתב בערב שבת קודש כ”ז סיון, ובין השאר התייחס גם להעלמת השם ליובאוויטש מהדיווחים בעיתונות. ר’ זלמן הדגיש שלמיטב ידיעתו אין כאן שנאה של אחד מעורכי העיתון, אלא שכל הנושא הזה, של הדגשת שם ליובאוויטש על הפעילות, היה נתון בוויכוח בין חסידי חב”ד במלבורן: מכיוון שקהילת החסידים מנתה בקושי מניין משפחות, ואת רוב הפעולות הם עשו לא בשביל חסידי חב”ד עצמם, אלא למען הקהילה היהודית כולה - היו שסברו שלמען הצלחת הפעילות עדיף להצניע את שם ליובאוויטש, ובדיווחים לעיתונות לספר על הפעילות הכללית למען הקהילה היהודית.

כדי להמחיש את מצב הקהילה באותן שנים, נציין שבתפילות ליל שבת היו מגיעים לבית הכנסת כשלוש מאות איש, אך רק עשרים מתוכם היו חסידי חב”ד… עד כדי כך, שכפי שהוזכר בפרקים הקודמים, בתפילת ליל שבת היה החזן ממתין בשקט לפני שמונה–עשרה, כדי שלציבור תהיה שהות לומר את ‘ושמרו’. מחד, החזן היה חב”די, ולא אמר ‘ושמרו’, ולאידך - הוא לא יכל להתחיל מיד קדיש, כיוון שתשעים אחוז מהקהל כן אמר ‘ושמרו’…

ר’ זלמן עצמו חשב שצריך להזכיר את שם ליובאוויטש על הפעילות, אך בלי בליטות, בלי להתחשב בדעתם של המתנגדים לליובאוויטש. כאמור, היו מעסקני חב”ד שחשבו אחרת, והדבר ניכר בדיווחים שנכתבו בעיתונות. כעת, לאחר שהרבי הביע את דעתו הברורה בזה, כתב ר’ זלמן לרבי ש”כעת ת”ל נסתתמו כל הטענות והשי”ת יעורר ששמה הטוב של הישיבה יתגדל להצלחה בע”ה”.