ימות המשיח

 סוד השתחוואת יעקב

כ”ק אדמו”ר הזקן: בחלום זה מגלה ה’ בנבואה ליוסף הצדיק כי גם יעקב ישתחוה לו. וקשה, הרי יעקב נעלה מיוסף, ומה עניין השתחוואתו ליוסף? ביאור הענין: שתי פנים יש להשתחוואה. האחת: התבטלות. השניה: פעולת המשכה אלוקית מלמעלה למטה, על ידי שהצדיק מרכין ראשו. והנה, השתחוואת האחים היא בשני פנים אלו. אולם השתחוואת יעקב, היא רק בעניין המשכת השפע ליוסף הצדיק.

(תורה אור וישב, כח, ג)

מגבוה לנמוך

כ”ק אדמו”ר האמצעי: עניין מה שיעקב כורע ומשתחווה ליוסף בחלום “השמש הירח והכוכבים” הוא כעניין סוד הכריעה בברוך בתפילת שמונה עשרה, שעניינה להמשיך מלמעלה למטה, שפע למקבלים. זהו שכתוב “משתחווים לי” — מלמעלה למטה, ודווקא ליוסף שהוא בחינת יסוד, המשפיע למקבלים. וזהו כמשל הרכנת ראש האדון לעבד, כפי שכאן הייתה ירידה מגבוה לנמוך, מיעקב ליוסף.

(תורת חיים לפרשת וישב, ריא, ב)

בדוגמת השתחוואת ה’ כביכול

כ”ק אדמו”ר הצמח צדק: עניין הכורע בברוך וזוקף בשם, שבתפילת שמונה עשרה, מבטא שתי בחינות: כריעה זו היא ביטוי של בחינת עצמותו, לגמרי. מאידך, דווקא ממנה ועל ידה, נמשך שפע למטה. זהו הטעם לכך שהכריעה היא ב”ברוך”, שכן ידוע ש”ברוך” הוא בחינת המשכה ושפע מלמעלה למטה. לכן גזרו חכמנו שהכריעה תהיה דווקא ב”ברוך”, והזקיפה, שתנועתה מבטאת עניין של “מלמטה למעלה” היא בשם. וכל זה הוא בדוגמת השתחוואה וכריעה שעושה הקב”ה כביכול, כדברי חז”ל, שהקב”ה מתפלל. וזהו תוכן כוונת ההשתחוואה במילים “והנה השמש והירח וגו’ משתחווים לי”.

(אור התורה, במדבר כרך א, עמ’ קיא)

עשר כוחות הנפש ורעותא דליבא

כ”ק אדמו”ר מהר”ש: השמש — זהו יחודא עילאה (יחוד עליון) וירח — זהו יחודא תתאה (יחוד תחתון) ואחד עשר כוכבים — הם עשר כוחות הנפש, ורעותא דליבא (רצון הלב — כח המסירות נפש שלמעלה מעשר הכוחות). משתחוים — דהיינו שכל בחינות אלו הם בביטול, ואז לא יוכלו ה”חיצונים” (כוחות הטומאה) לקבל מאור אין סוף. לי — כל מקום שנאמר לי אינו זז משם, היינו שהשפע יומשך לעם ישראל באופן נצחי.

(תורת שמואל תרל”ב ח”א, עמ’ שיג)

המשותף לישראל ולכוכבים

כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: הכוכבים קיימים לעולם, ואינם נכחדים. הדבר מורה על השגחה אלוקית פרטית משם הוי’ האין סופי, שכן מצד הטבע, הרי שכשם שברואי מטה נכחדים במשך הזמן כך צריך היה להיות גם בברואי השמיים. ומה שאין זה כך הרי זה מגלה את ההשגחה ונתינת הכוח האין סופית מאת ה’. וכך הוא בבני ישראל שהם קיימים לעולם, בכח ה’ האין סופי.

(ספר המאמרים תער”ב, חלק ראשון, עמ’ קסו ואילך)

יהודי קשור עם עולם נעלה ורוחני

כ”ק אדמו”ר מוהריי”צ: יהודי, גם בהיותו בעולם הזה, יש לו קשר עם שני העולמות, כלומר, גם עם הרוחניות של העולם הבא. וכדברי כ”ק מורי וחמי אדמו”ר מוהריי”צ, בעת מאסרו ברוסיה בשנת תרפ”ז, כאשר אחד החוקרים איים על הרבי הריי”צ באקדח: “אלו שיש להם אלילים רבים ועולם אחד, פוחדים מאקדח. אבל מי שיש לו א–ל אחד ושני עולמות, אין לו מה לפחד”! זהו שחלום יוסף אינו רק בעניין “מאלמים אלומים” (ארץ) אלא גם בענייני שמים: “השמש והירח ואחד עשר כוכבים”. שכן היהודי גם בהיותו למטה, קשור הוא עם עולם נעלה ורוחני.

(ספר השיחות תש”א עמ’ 15. תורת מנחם כרך כ”ז, חלק ראשון, ש”פ וישב, עמ’ 254)

שמהגשמיות תהיה רוחניות

כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א: כיוון שכל ענייני התורה הם באופן מדוייק, וכל פרט מהם הוא הוראה בעבודת ה’, הרי מובן, שהתוכן השווה בשני החלומות של יוסף, אף שמדברים הם אודות שני עולמות נפרדים, ארץ (מאלמים אלומים) ושמיים (השמש והירח וכו’), מהווה הוראה לכל יהודי:

עליו לעשות משני העולמות, מהגשמיות ומהרוחניות — דבר אחד! לא זו בלבד שהגשמיות של יהודי אינה צריכה להפריע לרוחניות, אלא צריכה היא גם לסייע בעבודה, ועד שמהגשמיות תהיה רוחניות.

(תורת מנחם, כרך כ”ז, חלק ראשון, ש”פ וישב, עמ’ 254 ואילך)

ימינו אלה - ימות המשיח

ובפרט בימינו אלה - ימות המשיח - שבהם נמצאים עכשיו, וצריכים רק “לפתוח את העיניים”, ואז רואים שנמצאת כבר הגאולה האמיתית והשלימה בפשטות, וכל בני ישראל, “בנערינו ובזקנינו גו’ בבנינו ובבנותינו”, מוכנים בכל הפרטים “לגשת ולהסב אל השולחן” (“צוגיין און זעצן זיך צום טיש”), שולחן ערוך בכל מטעמים ובכל טוב, החל מעניני הגאולה, לויתן ושור הבר ויין המשומר, ועוד ועיקר, “לדעת את ה’”, “מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים”.

(מוצאי חג הגאולה י”ט–כ”ף כסלו תשנ”ב)