עשרות רבות של צעירים

בכל מוצאי שבת יושבים עשרות רבות של צעירים מכל רחבי העולם סביב דמותו החסידית של הרב ירחמיאל טיליס בעת סעודת מלווה מלכה, והוא פותח ומספר להם סיפור חסידי מרתק. הם רק לא יודעים שהאיש הזה עצמו עבר גלגולי חיים מרתקים בעולם הספורט, הפילוסופיה, חלף תקופה קצרה ליד עולם הנצרות, וכיום הוא שולח אנשים ל…מקווה האר”י בצפת ומחולל מהפכים בקנה מידה עולמי • סיפור חייו המרתק לצד סיפורי יחידות ראשוניים ותיאור מפעילותו המסועפת

הרב ירחמיאל טיליס עם ספר הביכורים הראשון שלו - “מוצאי שבת - ירח מלא” - “SATURDAY NIGHT FULL MOON”הרב ירחמיאל טיליס הוא איש מרשים, ממייסדי מכון ‘אסנט’ בצפת ומראשיה, העוסק בקירוב יהודים לתורה ולחסידות. בעברו, סיים הרב טיליס תואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת בינגהמטון בניו יורק. בהמשך התקרב בעצמו לתורה ולמצוות ואף זכה ללמוד תקופה בישיבת ‘הדר התורה’ בשכונת ‘קראון הייטס’.

בחודש כסלו שנת תשל”ד התחתן בשעה טובה עם רעייתו. בשנתיים הראשונות עשו בני הזוג טיליס את ‘סדר’ פסח בבתי מארחים שקיבלום בסבר פנים יפות.

הרבי עיכב ל’חקירה’ פתאומית

לקראת פסח תשל”ו, נודע לר’ ירחמיאל, כי בערב פסח הרבי מחלק מצות לאנ”ש והתמימים, כאשר לאלו שעורכים סדרים ציבוריים מעניק הרבי חבילת מצות. ידיעה זו עוררה בו רצון לערוך ‘סדר’ בעצמו. כששיתף בכך את רעייתו, אף היא נתפסה להתלהבות, וביחד נערכו למשימה הגדולה. הם החליטו כי בליל הסדר הראשון הם יתארחו אצל אחרים, אך את ליל הסדר השני יערכו בעצמם, כשאל שולחנם הוזמנו שישה עשר אורחים!

בני הזוג לא ידעו כמה הכנות והשקעה נדרשים כדי לערוך ‘סדר’ בביתם. המשימה הייתה גדולה וכבדה פי כמה, מאחר ששניהם לא גדלו בבתים חב”דיים, ולא זכו לחוות בילדותם את ההכנות לקראת הסדר כמו גם לספוג את ההווי שמסביב. פתאום מצא עצמו מרסק חזרת ומתמודד עם העיניים הדומעות. להכין את החרוסת, להשרות, לבדוק ולייבש חסה בכמויות אדירות שיספיקו לשמונה עשר איש, שלא לדבר על ניקיון, קניות והכנת השולחן עורך… הפִּסקה ‘עבדים היינו’ קיבלה פתאום ממד מוחשי…

למרות רגעי המשבר שעברו עליהם, העובדה שיזכו לקבל חתיכות מצה מהרבי בעצמו נסכה בהם כוח להתגבר ולהשלים את המשימה.

בשל מתח העבודה ורוב הטרדות שאפפו את ר’ ירחמיאל בערב החג, קרה הלא–ייאמן: כאשר הבחין כי השעה כבר מתאחרת, רץ כל עוד נשמתו באפו לעבר 770 על מנת לקבל את המצה מהרבי. לא היה גבול לשברון לבו, כאשר הגיע מתנשף ומתנשם בכבדות לדלת הכניסה האחורית, שם נודע לו כי “זה עתה סיים הרבי את החלוקה”. לא היה גבול לצערו ולעגמת הנפש שלו באותם רגעים.

אחד החסידים שעמד מן הצד וחש בכאבו, טרח לעדכן אותו כי לא מאוחר מדיי, וכי קיימת הזדמנות שנייה. הוא סיפר כי בדרך כלל לאחר תפילת ערבית של חג, הרבי מחלק שוב מצות לאלו שלא הספיקו לקבל בערב החג.

אבן ירדה מעל לבו של ר’ ירחמיאל. הוא חש הקלה ושמחה על שנפתחה בפניו הזדמנות נוספת לקבל מצה מידיו הק’ של הרבי.

בשעת ערב הוא היה זהיר יותר. עוד בטרם הסתיימה התפילה, יצא לתפוס מקום טוב בראש התור. כאשר נפתחה הדלת נשם לרווחה. “לפניי עברו אנשים מספר מול פני קודשו של הרבי” - נזכר - “והנה הגיע תורי. לפני הרבי עמד שולחן, ומאחור עמד שולחן נוסף שעליו היו מונחות המצות. הרבי נתן לי חתיכת מצה כמו לכולם ואיחל לי ‘א גוטן יום טוב, א כשר’ן און א פריילעכן פסח’. אני כמובן לא הסתפקתי בכך. אמרתי לרבי שיש לי הרבה אורחים ל’סדר’. הרבי פנה קמעה לעבר המצות מאחור, ואז לפתע שוב פנה אליי ושאל: “אתה מבקש בעבור הלילה (יום טוב ראשון של חג) או בעבור ה’סדר’ של מחר?” [שכן בחו”ל עורכים פעמיים ‘סדר’]. השבתי שאני מבקש בעבור ליל הסדר שלמחרת. עמדתי נפעם מול רוח הקודש, מאיפה הרבי ידע זאת?!”.

“אם כן”, אמר הרבי באנגלית, “אינני יכול לתת לך את המצות, משום שאסור להכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני… אבל אתה יכול לחזור בלילה השני ולקבל מצות”, הוסיף מיד הרבי כמו דאג להרגיע אותו.

מקרה זה היה דוגמה מוחשית למה שנאמר ‘לא יאונה לצדיק כל און’, שאין הקב”ה מביא תקלה על ידי צדיק.

היו עוד אנשים רבים אחרי ר’ ירחמיאל טיליס שביקשו מצות, אך אצל אף לא אחד מהם התעניין הרבי בעבור איזה לילה הם מבקשים את המצות. בדיקה נוספת העלתה, שמעולם לא עיכב הרבי חסידים ל’חקירה’ דומה.

את חתיכת המצה הראשונה שקיבל מהרבי אכלו ר’ ירחמיאל ורעייתו בליל הסדר הראשון.

בלילה שלמחרת, ליל החג השני, ניגש ר’ ירחמיאל לאחר תפילת ערבית למזכירות וביקש את מימושה של הזמנת הרבי מאמש. המזכיר, הרב יהודה לייב גרונר, משך בכתפיו, שכן הרבי לא נהג לחלק מצות בלילה השני של החג. נדמה היה כי התפתח דו–שיח של חירשים. ר’ ירחמיאל טען שבא לקבל מצה, והמזכיר טען שאין מצות בלילה השני. ר’ ירחמיאל לא ויתר והסביר כי הרבי הזמינו לבוא, והמזכיר בשלו: אין דבר כזה. מעולם לא היה דבר כזה, וגם לא יהיה כדבר הזה!

לבסוף התרצה הרב גרונר לשאול את פי הרבי בנידון. לאחר המתנה של דקות מספר חזר הרב גרונר עם חפיסת מצות שהיו עטופות בנייר חום גדול ואמר: “הרבי ביקש למסור לך את המצות”.

“לאושרי לא היה קץ. אכן היו שם חתיכות מצה רבות. חזרתי לביתי שמח וטוב לב. עתה היה באמתחתי גם סיפור טרי, לא שגרתי, להתחיל עמו את הסדר שהיה מרובה באורחים…”

“מוצאי שבת - ירח מלא”

שלושים וחמש שנים זוכה הרב טיליס להתעסק בקירוב יהודים, בעיקר הוא פועל עם דוברי אנגלית במסגרת מכון ‘אסנט’ שיסד יחד עם שני חבריו, הרב שאול לייטר והרב משה ווישנפסקי. אל מבנה עתיק הממוקם בטבורה של העיר העתיקה בצפת, בדרך למקווה האר”י מגיעים מקורבים של שלוחים מכל מדינות העולם המבקשים להתארח במקום. כן, זהו מכון ‘אסנט’; כאן הם מבקשים  להתבשם בניחוחות של עיר הקבלה הצפונית וללמוד את צפונות התורה ויסודות האמונה.  

בשנת תשמ”ג, שנים מספר לאחר בואו להתיישב בצפת בברכת הרבי, פעל הרב טיליס להקמת המכון והקדיש זמן רב להוצאת ירחון מלא וגדוש בתכנים יהודים וחסידיים. הירחון הופץ בכל רחבי העולם היהודי ויהודים רבים התקרבו בזכותו. בימים אלה מקדיש הרב טיליס את זמנו בפירסום מאמרי יהדות וסיפורי חסידים בשני אתרי אינטרנט יעודיים לקירוב יהודים, ומקדיש זמן רב במתן תשובות לגולשים הפונים אליו מכל קצוות תבל.

הרב טיליס ידוע כמספר סיפורים בחסד עליון. מתק לשונו מדהים וסיפוריו מתורגמים לשפות רבות במסגרת אתרי חב”ד בארץ ישראל ובעולם. “כל שאלה שתשאל אותי, אענה לך עליה בסיפור”, הוא אומר בחיוך. בימים אלה הוציא תחת ידו את ספר הביכורים הראשון שלו - “מוצאי שבת - ירח מלא” -  “SATURDAY NIGHT FULL MOON” ובו מרוכזים סיפורים מיוחדים שסיפר במסגרת תפקידו כאחראי על סעודות מלווה מלכה ב’אסנט’. לצד הסיפורים מובא פרק שלם העוסק בדיני והלכות מצאי שבת לאור הקבלה והחסידות.

זקנו של הרב טיליס צח כשלג, אך נדמה שמרצו בלתי נדלה. הראיון הנוכחי נדחה כבר למעלה משנה בשל אילוציו במסגרת תפקידיו הרבים, אך כשקבענו לשבת לקראת י”א ניסן, הראיון היה מרתק, מלא וגדוש.

ביקשנו לכנס תחת קורת גג אחת את סיפור חייו המטלטל ורב הנפתולים - מנער אמריקאי במשפחה רחוקה מדרך אבות, התקרבותו למאור שבתורה, הקירובים והתשובות המיוחדות שזכה לקבל מהרבי ברבות השנים, ועד לפעילותו הגדולה עם אלה שהם בבחינת ‘הבן החמישי’, אשר אינם יודעים לעיתים את משמעות היותם בן בעם היהודי.  

שנות ילדות רחוקות 

הרב טיליס נולד וגדל בשכונת ‘ברונקס’ בניו יורק. הסבים והסבתות משני הצדדים הגיעו מרוסיה עוד בטרם פרצה מלחמת העולם הראשונה. “אבא שלי גדל בבית אורתודוקסי אך במשך השנים התרחק מאוד, כך שבביתנו לא היה אף סממן יהודי. את כל מרצי וכוחי השקעתי בספורט. אהבתי בעיקר לשחק ‘בייסבול’ וקצרתי הצלחות רבות”.

כשהגיע לגיל בר מצווה, בעקבות לחץ חברתי מצד כמה חברים יהודים, לקח אותו אביו לחגוג בר מצווה בבית כנסת קונסרבטיבי. “זו הייתה הפעם הראשונה שהנחתי תפילין ואף למדתי לקרוא הפטרה. אך אי אפשר לומר שזו הייתה חוויה יהודית עבורי; חשבתי שהטקסט של ההפטרה שאני לומד הם סתם מילים שאין בהן כל משמעות לגביי, וכך גם נתנו לי להרגיש שם”. 

כשסיים את לימודיו בתיכון, נכנס ללמוד במגמת פילוסופיה באוניברסיטת ‘בינגהמטון’ בניו יורק. ההיגיון של המתמטיקה חיבר אותו ללימודי פילוסופיה, לדבריו. החיידק של הספורט לא עזב אותו גם באוניברסיטה, ולצד ההתקדמות בלימודיו, פיתח קריירה ספורטיבית מרשימה, ובתחילת השנה הרביעית הפך לראש קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה שהתמודדה כנגד מכללות אחרות.

“מאמן הקבוצה היה גוי מאמין, ולפני כל משחק חייב אותנו להתכנס ולשתוק במשך דקה. באותם שניות היה עלינו להתפלל לבורא עולם שנעשה את הטוב ביותר שאנחנו יכולים מבלי שאף אחד יפגע, או מבלי שנפגע במישהו אחר. סטודנטים רבים שנכנסו לקבוצה הרימו בתחילה גבה נוכח נוהג זה, אך לבסוף ישרו קו. בשנים הראשונות חשבתי שארצה לראות את עתידי בתחום הכדורסל בקבוצות בליגה גבוהה יותר, אך לבסוף מחשבות אלו נגנזו מול פרויקט אחר שקרץ לי”.

הכומר גילה שיש סוד בתורה

בשנות נשיאותו של הנשיא ג’ון קנדי, הגה הממשל האמריקאי רעיון כיצד לקרב אוכלוסיות שונות בעולם לאידיאל האמריקאי ולעם האמריקאי. הרעיון היה לייסד גרעין מתנדבים שישלחו לעיירות וכפרים נידחים ברחבי העולם וילמדו את ילידי המקום את השפה האנגלית כמו גם לקרבם אל העם האמריקאי.

“מי שריכז את התוכנית הזו שאליה נרשמו מאות רבות של סטודנטים, היה גיסו של הנשיא מר סרג’נט שרייבר. כששמעתי על הפרויקט, החלטתי להגיש בקשה, ואכן התקבלתי. כעת היה עלי לעבור מבחן קשה של ידע כללי, כשבסופו ביקשו מכל אחד לרשום לאיזו מדינה הוא חפץ לנסוע. את השורה הזו השארתי פתוחה. בחלוף תקופה מסוימת קיבלתי תשובה חיובית. נאספנו שמונים וארבעה סטודנטים במכללה באלינוי שיקאגו במשך חודשיים, ועוד חודש של השתלמות בהוואי, שם למדנו על העם התאי ועל תרבותו. לבסוף, רק מחצית מהתלמידים התקבלו לפרויקט, בניהם אני.    

“לאחר כמה חודשי הכנה הגעתי אל הכפר התאילנדי הנידח ערית שומסייג, שמו. צוות המורים במקום קיבל אותי בחום רב, ומיד התחלתי בעבודתי, משימה שראיתי בה שליחות.

“הפעם הראשונה שבה הגעתי לכפר, הייתה הפעם הראשונה שרוב האנשים שם ראו אדם ‘לבן’. בשבועות הראשונים בלשו אחרי בבהייה לכל מקום שאליו צעדתי. כלל לא ידעו שיש דבר כזה יהודים. הם חשבו שאני נוצרי. בשנה השנייה לשהותי שם, התחוללה בארץ ישראל מלחמת ששת הימים, ושמה של ישראל החל להתפרסם בעולם. או אז החלו המקומיים לכנות אותי האלוף עם העין האחת, כשהם מתכוונים לאלוף משה דיין שתמונותיו התפרסמו בעולם אחרי הניצחון המזהיר על צבאות ערב”. 

טיליס התמסר לעבודתו החינוכית וקצר הצלחות רבות. הוא התעקש לשוחח עם תלמידיו באנגלית דווקא, ומדי ערב היה עושה ביקורי בית אצל משפחות התלמידים, והצליח לגרום לכך שתלמידים רבים למדו לדבר באנגלית סבירה. “אל הכפר הזה לא היה אפשר להגיע במכוניות; הדרכים היחידות היו או ברכבת או באמצעות סירת משוטים דרך הנהר. כדי להגיע לתחנת הרכבת, היה עלינו לדווש על אופניים או להשתמש בקטנוע.

“יום אחד החליט צוות המורים של בית הספר לערוך למורים טיול באחת האוניות אל אי קטן סמוך לכפר, שם מתגורר כומר בודהיסטי זקן. בדרך, כשהיינו על האוניה, פנתה אלי אחת המורות וביקשה לשתף אותי בהתלהבותה מהשיט עצמו ומהנופים הקסומים. התבוננתי במה שאמרה; זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שהחינוך האמריקאי הקלאסי ברדיפה אחר ממון והצבת מטרות גדולות, ריקה מתוכן פנימי. דווקא ההתלהבות מכל פרט קטן בבריאה היא דרך קסומה לחיות בה”.

התובנה הזו גרמה לטיליס הצעיר לחפש מהות אחרת, אמיתית יותר, לחיים.

“הנזירים הבודהיסטים באותו מנזר היו עוברים מדי בוקר ברחוב הראשי של הכפר, מושיטים סיר פתוח ומקבלים מהכפריים המקומיים מזון, ואת זה היו אוכלים עד חצות היום. מכך הייתה מחייתם. הרכוש היחיד שהיה להם הוא תרמיל ומקל, והפשטות הזו קסמה לי. התחלתי לגלות עניין גובר והולך בבודהיסטים ובדרך חייהם. ראיתי שלמרות דלותם, הם שמחים באמת, וכמו יהודי חכם ביררתי ומצאתי מי הוא הכומר הבודהיסטי הגדול ביותר בתאילנד, ונסעתי לפגוש אותו”.

כוונתו של טיליס הייתה ללמוד ממנו את יסודות תורת הבודהיסטים ולסגל לעצמו חיים חדשים. כשהגיע למרכז הבודהיסטי, גילה עוד עשרות אנשים מהעולם המערבי שנמצאים שם. “סודרה לי פגישה עם הכומר ושאלתו הראשונה אליי הייתה לאיזה דת אני שייך? עניתי לו שאני לא שייך לאף דת. ‘אין דבר כזה’, סנט בי, אין אדם שנולד ללא זהות. ‘מאיפה אתה?’ הוסיף להתעניין, וסיפרתי לו שאבי ואמי הינם יהודים, אך אני לא מגלה בזה כל עניין. הוא לא אהב את תשובתי ואמר לי, ‘אם כך, התנ”ך היא תורתכם ואלמד אותך רק מהספר שלכם’.

“לאותו כומר, מסתבר, היה ידע נרחב בתנ”ך ובכל פגישה שהייתה לנו, העלה נושא או סיפור מהכתובים היהודיים וביאר לי את זה בדרך ‘רוחנית’. פעם שאל אותי שאלה שלא ידעתי לענות עליה, ואז הסביר לי שבכתובים היהודיים הרבה ממה שנכתב הוא לא כפשוטו, אלא יש לו מקביל בעולם הרוחני.

“לאחר כמה שיעורים כאלה אמר לי הכומר, ‘לך תלמד את הדת היהודית שהיא דתך ואין לך מה לעשות כאן יותר’. אני בכסילותי חשבתי שהכומר מבקש לדחות אותי בלי סיבה, ולא הסכמתי לנטוש את המרכז. הוא לא רוצה ללמד אותי? אלמד מתלמידיו. במשך תקופה ארוכה למדתי בודהיזם מפי תלמידיו.

התוודעות לליובאוויטש בהתוועדות פורים

לאחר שנתיים של שהות בתאילנד, חזר טיליס לארצות הברית וזמן קצר לאחר מכן יצא למסע תרמילאים בקליפורניה. בתום תקופת נדודים ארוכה מצא את עצמו שוכר דירה עם חבר ילדות, סטודנט צעיר באוניברסיטה בבינגהמטון. אותה תקופה הייתה מיוחדת במינה; סטודנטים רבים סביבו התענינו במקרוביוטיקה ואף הוא הצטרף ל’טרנד’ החם של התקופה.

“היינו סועדים רק במסעדות שבישלו תוך הקפדה על סגנון מקרוביוטי. התחום הזה מאוד העסיק אותנו. יום אחד פגשתי חבר שעבד במסעדה כזו בבוסטון וסיפר לי על מורה מיוחד בתחום מקרוביוטיקה, והציע שנבקש ממנו להגיע לבינגהמטון למסור הרצאה בתחום. התקשרתי אליו והוא סיפר שבדיוק מתחיל סבב הרצאות ברחבי ארצות הברית בנושא, והוא מסכים בחפץ לב לבקר גם אותנו כשיהיה באזור.

“אותו מרצה לא היה אלא ד”ר מאיר אבוחצירא, מי שזכה ליחס מיוחד מהרבי בשעה שהורה לשרוק בעת ההתוועדויות, אבל אז הוא היה עדיין ‘מקורב טרי’ שפילס את דרכו אל עולמה של חב”ד. במשך הזמן הפך ל’גורו’ במרכזי הלימוד והעשיה של השיטה המקרוביוטית. הוא ביקש לברוח מזה, ולכן הגיע לבינגהמטון.

“הפכנו לידידים טובים כבר מהמפגש הראשון. הוא קבע את מגוריו בסמוך אלינו, ואני התבקשתי לסייע לו בעריכת ספר בנושא שבו עסק. ממנו שמעתי לראשונה על הרבי ועל תורת החסידות. התחלתי להשתתף בסעודות שבת, ובהמשך הדרך אף הפכתי לשומר שבת; הרוגע והשלווה של שבת, קסמו לי.

“יום אחד שאלתי את אבוחצירא איך הוא מסביר את העובדה שבתחום המקרוביוטיקה ישנה נוכחות דרמטית של יהודים? הוא השיב שהמהות של מקרוביוטיקה זה איזון נכון, נושא המתקשר לטבע האמת, ויהודים נוטים להיות אנשי אמת. דברים אלו חידדו אצלי לעומק את המיוחדות שלנו כעם. מאוחר יותר, עוד לפני שנוסד בית חב”ד באוניברסיטה שלמדתי בה, אני וחבריי הקמנו לפני סוכות סוכה עבור מאה חמישים יהודים”.

הפעם הראשונה מאז הבר מצווה שטיליס הניח תפילין, היה בביקור שעשה בחג פורים תשל”ב בקראון הייטס. “זכיתי להתאכסן אצל הרב עקיבא גרינברג ע”ה. לפני שיצאנו להתוועדות ב–770, ביקשתי שילמד אותי משהו חסידי על פורים. הוא חייך ואמר ‘את סוג ה’משקה’ שאתה בוחר בתחילת החג אל תיטוש עד מוצאי החג’…

“לפני ההתוועדות עם הרבי השתתפתי בהתוועדות לבעלי תשובה שהתקיימה ב’הדר התורה’. כל המשתתפים מלבדי היו שתויים לגמרי; היו רגעים שחשבתי במה זה שונה ממסיבות שארגנו באוניברסיטה? אך כששמעתי מה הנושאים שמעסיקים את האברכים השיכורים, התחדד אצלי ההבדל. באוניברסיטה השכרות גרמה להוללות, אך בקראון הייטס השכרות גרמה לאנשים לבכות את מצבם הרוחני הירוד”.

שלושה חודשים אחרי, בחג השבועות, הגיעו הרב טיליס וחבריו שוב לביקור ב–770. מי שתפס אותם היה הרב אברהם ליפסקר, שהתוועד איתם במשך שעות ארוכות עד אור הבוקר.

מאוחר יותר נשארתי ללמוד ב’הדר התורה’ עד לבואי בקשרי השידוכין. “לקראת החתונה סידר לנו ראש ישיבת ‘הדר התורה’ הרב ישראל ג’ייקובסון ע”ה, יחידות עם הרבי. מפלס ההתרגשות שלי נסק כלפי מעלה. מיד עם כניסתי הגיש לי הרבי את ידו, אך במקום ללחוץ אותה הנחתי בה את ההזמנה לחתונה. הרבי הביט בהזמנה ואז סובב את ראשו לערימת מכתבים בגובה חצי מטר, ומתוך מאות המכתבים שהיו שם, שלף את מכתבי מהעבר וזאת מבלי לחפש את המכתב. הדבר היה לפלא עצום בעיני.

“לאחר מכן נכנסו לחדרו של הרבי כלתי, הוריה והוריי. הרבי קם מכסאו וצעד לעברם וביקשם שישבו על–יד החלון ואני נותרתי לעמוד ליד הדלת. ביחידות הזו היה משהו מדהים נוסף: השיחה כולה התנהלה באנגלית, ובמהלך השיחה בין הרבי להורים, שמתי לב שבעצם הרבי עונה ‘על הדרך’ גם על שאלותיי. למשל: שאלתי האם עלי להתמקד בלימוד משנה, מפני שלשון הארמית של הגמרא יחד עם הלימוד היה קשה מדי בעבורי. על כך ענה הרבי שאמשיך ללמוד גמרא כפי שלמדתי קודם לכן, ואם אתקשה, אשתמש בתרגום לאנגלית.          

“לאחר שסיים הרבי להרצות את דבריו, שאל את הנוכחים בחדר האם יש למישהו שאלה. אמא אמרה שהם דואגים כיצד הזוג הצעיר יפרנס את עצמו. הרבי חייך וענה: ‘הקב”ה דואג לפרנסתם של ארבעה מיליארד אנשים ברחבי העולם, ומסתמא לא יהיה לו קשה לפרנס עוד שניים’…”

לאחר הנישואין קבעו בני הזוג טיליס את מגורם בשכונת פלטבוש. הרב טיליס עסק בכתיבת ספרו של הרב אבוחצירא. הקושי העיקרי היה בשבתות ובחגים מפאת המרחק מ–770, מה שגרם לבני הזוג לחפש דירת מגורים בקראון הייטס. “הדירה הייתה ממוקמת בקומה העליונה של משפחת בוימגרטן וביקשנו מהרבי ברכה שבוששה מלהגיע. בינתיים הגב’ בוימגרטן סיפרה לנו שיש עוד זוג שמתעניין בדירה, ומי שיקבל מהרבי את הברכה ראשון, היא תחתום איתו על חוזה השכירות.

“באותו זמן כבר הבנתי שאם הרבי לא עונה, חייבת להיות לכך סיבה. עלה בראשי רעיון; מי שהשכיר לנו את הדירה בפלטבוש היה יהודי ניצול שואה, שהיה לנו חוזה איתו לשנה. שימשנו בעבורו גם אוזן קשבת. לאחר שהיה מסיים את סעודות ליל שבת בביתו, היה יורד להצטרף לסעודה אצלנו. הוא אהב אותנו מאוד. החלטתי לבקש את הסכמתו. בצער רב הוא הסכים לכך, וניסחתי מכתב שני לרבי עם הסכמת בעל הבית. כבר באותו היום קיבלנו תשובה חיובית, ובתוך כמה ימים חתמנו חוזה”.

הגרעין הראשון של קירוב בצפת

בתשרי תשל”ח קיבלו בני הזוג טיליס מתנה מהחם והחמות - כרטיסי טיסה לטיול ממושך בארץ הקודש.

“טיילנו בארץ הקודש במשך ששה שבועות, ובין היתר הגענו לצפת. הוקסמנו מאוד מהעיר ופגשנו בה גם חלק מהשלוחים אותם שלח הרבי לעיר בשנת תשל”ו–ח. בית הספר לבנות ‘בית חנה’ נוסד כמה שנים קודם לכן, והיו מי שהציעו לי לעשות עלייה, להתיישב בעיר ולהפוך למורה לאנגלית בבית הספר. באותה נקודת זמן הייתה לנו גם הצעת שליחות מקליפורניה. החלטנו אפוא לשאול את הרבי, ולבקש שיכריע עבורנו.

“מיד כשחזרנו לקראון הייטס, הכנסנו מכתב למזכירות. לאחר כמה ימים התקבלה תשובה. תחת המילים ‘משרה ללימוד אנגלית בצפת’, מתח הרבי קו. עבור אנשים רבים הייתה זו הפתעה גדולה שהרבי הורה לעוד מישהו מלבד השלוחים, להשתכן בצפת. במסיבת הפרידה שערכנו בקראון הייטס, השתתף קהל רב, ובין היתר הגיע גם מזכירו של הרבי הרב יהודה לייב גרונר”.

התחנה הראשונה בארץ הקודש הייתה במעון העולים בכפר חב”ד ולאחר כמה חודשים המשיכה משפחת טיליס צפונה, אל העיר צפת. כשהרב טיליס מדבר על השליחות לצפת, הוא מוסיף אנקדוטה נוספת מיוחדת: “בחודש תשרי תשמ”א נסעתי לשהות במחיצת הרבי. לפני חזרתי ארצה זכיתי להכנס ליחידות. במהלך היחידות הפקיד הרבי בידי כמה שטרות של לירות ישראליות ואמר: ‘בטח כשאתה חוזר לצפת תתן אותם לצדקה’.

“כשסיפרתי לחבריי השלוחים מצפת על כך, הם הופתעו; בדרך כלל הרבי היה מסתפק באמירה כללית של נתינת צדקה בארץ הקודש”. 

משנת תש”מ עד שנת תשמ”ג, לצד הלימודים בכולל ‘צמח צדק’ בצפת, נכנס הרב טיליס לשותפות עם אמן צפתי ידוע בשם יעקב קשמכר. השניים הקימו גלריה בעיר העתיקה. כנראה בגלל החזות החיצונית, היו אנשים נכנסים לגלריה ובמקום להתעניין בפרטי האומנות, היו שואלים שאלות ביהדות. אז התבשלה אצלי התחושה שמוכרחים לעשות משהו גדול בתחום הפצת המעיינות לדוברי אנגלית. בעקבות זאת חברתי לעוד שני חברים מספסל הלימודים בכולל ‘צמח צדק’ אף הם, הרב שאול לייטר והרב משה ווישנפסקי. זכורני שהיה זה צום עשרה בטבת תשמ”ג, כאשר  ישבנו לחשוב מה לעשות ואיך לעשות. ההחלטה נפלה על הקמת מכינה לישיבה למשך שלושה שבועות, אליה יבואו ללמוד אלה שחפצים ללמוד תורה מעט, ובעיקר רוצים לטייל בארץ הקודש. בתוכנית השתתפו לבסוף ארבעה צעירים, מתוכם שלושה המשיכו ללמוד בישיבה.

“הפעולה הבאה הייתה אירוח קצר של חמשה ימים כולל שבת. מאוחר יותר הגיעו גם ערבים והרצאות. אכן התפרצנו לדלת פתוחה, ורבים היו צמאים לפורמט שכזה. בשבת בראשית תשד”מ, ציפינו שיגיעו עשרים וחמשה משתתפים, והוכינו בהלם כאשר הגיעו למעלה משמונים צעירים וצעירות!”

כמה חודשים לאחר–מכן, בי”ח בשבט תשד”מ הגיעה התשובה הראשונה מהרבי על הדו”חות שנשלחו, וניכר היה שפעילות השלושה מסבה לרבי נחת רוח רבה:

לכל המשתתפים–ות בפעולות החזקת והפצת היהדות, ובראשם מר ירחמיאל, מר משה יעקב ומר שאול יוסף בצפת ה’ עליהם יחיו

שלום וברכה!

בנועם קבלתי הבשורה הטובה על דבר פעולותיהם להפצת היהדות, חדורה באור וחום חסידותיים, ושעושים בזה בהתמסרות והתלהבות.

ורואים במוחש שפעולות הנעשות בשמחה ובהתלהבות מצליחת הרבה יותר.

ויהי’ רצון שיוסיפו בזה באופן דמוסיף והולך ואור.

ואם בכל מקום פעילות זו מוכרחת היא, על אחת כמה וכמה בארצנו הק’, “ארץ אשר תמיד עיני ה’ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה”, ובפרט בעיר הקודש צפת.

ובנקודה שהזמן גרמא, המכתב זה נכתב למחרת שבת–קודש, פ’ יתרו, שנקודתה  מתן–תורה, תורת חיים מאלקים חיים, שנתקבלה פה אחד מכל בני ובנות ישראל בקריאה הנלהבת: “נעשה ונשמע:”, ובהקדמת “נעשה” ל”ונשמע”, והרי כל הנשמות מכל הדורות עד סוף כל הדורות היו שם והשתתפו בקריאה זו.

חתימת יד קודשו.

נ.ב. פשוט שהאמור במכתב כללי זה שייך לכל אחד ואחת שי’ בפרט, כאילו נכתב לכאו”א במיוחד.

מספר הסיפורים החסידי

לאחר שנת פעילות אינטנסיבית, הגו השלושה רעיון שיסייע למכון להגיע ליהודים בכל רחבי תבל - הוצאת עיתון. “בתחילה היו חששות; התעסקתי בתחום הכתיבה קודם לכן, וידעתי עד כמה זה קשה, אך בכל זאת השניים האחרים שכנעו אותי ונטלתי על עצמי את המשימה. במשך ארבע עשרה שנה, מחודש תשרי תשמ”ה ועד חורף תשנ”ט, הוצאנו מדי תקופה עיתון מלא וגדוש בתכנים יהודיים וחסידותיים”.

באותם ימים עיתוני יהדות לא היה דבר נפוץ, וההשפעה של העיתונים הללו שהגיעו לכל העולם, הייתה רבה.

“אני מלמד גם ב’מכון אלטע’ לחוזרות בתשובה בצפת. יום אחד נכנסה אלי לשיעור בעלת תשובה טרייה, וסיפרה לשאר התלמידות על התקרבותה. לדבריה, במשך מספר שנים שהתה בכפר ‘היפים’ בארצות הברית, עד שהחלה  למאוס בחיים הללו אך לא ידעה למצוא להם תחליף. בדרך נס התגלגל לידיה עיתון שהגיע מארץ ישראל, ונקבה בשם העיתון, ומהקריאה בו החליטה להתקרב ליהדות. היה זה כמובן העיתון שהוצאנו והתגלגל בדרך–לא–דרך עד לידיה”. 

בשנים האחרונות אחראי הרב טיליס על שני אתרי אינטרנט אותם הוא מפעיל במסגרת מכון ‘אסנט’. הוא מעלה מאמרי דעות וסיפורים, וכמובן עונה לשאלות הגולשים המגיעות מכל קצווי העולם. “האתר הראשון הוא האתר באנגלית של ‘אסנט’, ואני כותב או לוקח ממקור אחר מדי שבוע סיפור שבועי, בעוד שהרב לייטר מביא בו מאמר בנושא פרשת שבוע. האתר השני נקרא ‘קבלה און–ליין’, ומובאים בו מאמרים בקבלה ובחסידות, כתבי האר”י מתורגמים לאנגלית ועוד. אנחנו מקבלים לאתר הרבה מאוד שאלות בזוגיות ובנושא גלגולים, אלו תחומי עניין שמרתקים אנשים”.   

במסגרת עבודתו באינטרנט נתקל הרב טיליס בשאלות שונות ומשונות.

הרב טיליס ידוע כ’בעל מספר’ שיודע לרתק בסיפוריו את שומעי לקחו. הוא פירסם בשנים האחרונות עשרות רבות של סיפורים בעלי ניחוח יהודי עתיק. סיפוריו מתפרסמים באתרי אינטרנט רבים, ובהם האתר הפופולארי חב”ד.אורג ובאתרים נוספים.

“בעבר הייתי מספר רק בעל פה. בכלל, מגיל צעיר כשהיו שואלים אותי שאלות, הייתי עונה דרך סיפור. בסעודות השבת שהתקיימו במחיצת הרב אבוחצירא בבינגהמטון, תפקידי היה לספר סיפור לכולם. כשהגעתי לצפת והתחלתי למסור שיעורים ב’מכון אלטע’ ראיתי שכשאני מספר סיפור, כל הבנות מתחילות להקשיב ומאז כל שיעור, בתחילתו ובסופו, אני מתבל בסיפור. כשקיבלתי על עצמי להיות אחראי על סעודות המלווה מלכה ב’אסנט’, הפכתי את הסיפורים ללחם חוקי”.

מהו ה’אני מאמין’ שלך בכתיבת וסיפור סיפורים?

“אני מחפש סיפורים אמיתיים, סיפורים עם ‘נגיעות שמימיות’, אך שיהיה בהם ממד מציאותי. בנושא של הסיפורים, אני חסיד של הרבי הריי”צ; אני אוהב לכתוב סיפורים עם כל הפרטים, ולעיתים ארשום על נשוא הסיפור גם מי היה אביו ומי היה סבו והיכן התגוררו; הפרטים נותנים אמינות רבה בעיני אדם הקורא את הסיפורים”.  

נפלאותיה הקסומות של צפת

הרב טיליס מדבר בהתרגשות רבה על המכון אותו יסד ועל המיוחדות והניחוח המיוחד שקיים בו. “אנשים תמיד מבקשים מאתנו לפתוח סניף בירושלים או בערים אחרות, אך אני סמוך ובטוח שהחיבור בין ‘אסנט’ לעיר צפת ומה שהיא מסמלת, זה קשר שלא נוכל לייצר במקום אחר, ודוגמאות לא חסר.

“בעבר הייתי אחראי ב’אסנט’ על ה’סעודה שלישית’. באחד השבועות הגיעו אורחים רבים, ובתחילת הסעודה שרר אי סדר מוחלט. בתוך כל ‘הבוקה והמבולקה’ הזו נכנס יהודי עם מכנסיים קצרות, ולידו אישה שהיה ברור שהיא נכריה. הוא שאל ‘מי אחראי כאן?’ הפנו אותו אלי. ‘מאוד חם היום’, אמר האיש, ‘האם ידוע לך על בריכה שתצנן עבורנו את החום?’ בתחילה הייתי המום מהשאלה שנשאלת באמצע השבת, וחשבתי לדחות את שאלתו בהתחמקות דיפלומטית, אך מהר מאוד התעשתי והחלטתי לשלוח את הברנש למקווה האר”י… 

(צוחק): “הסברתי לו איך להגיע ל’בריכה’ ושלחתי אותו לדרך, חמש דקות מאתנו. לאחר כמחצית השעה חזר האיש כשתלונות בפיו: ‘מה עשית לי? זה לא סתם בריכה, אני מרגיש התעוררות’, צווח. חייכתי לעומתו ודרכינו נפרדו. חצי שנה לאחר מכן שמעתי מהרב  כתריאל קסטל, מנהל הפעילות של צא”ח בניו–יורק, שזוג זה חזר מהביקור אצלנו אחר לגמרי; הבחור החל להתקרב ליהדות וחברתו הגויה החלה בהליכים של גיור בבית דין רבני…

“אני נזכר בסיפור נוסף, המבטא אף הוא את המיוחדות של צפת. יום אחד באמצע השבוע נכנסו לאסנט ארבעה אנשים: אבא, שתי בנותיו, וחתנה של אחת הבנות. האב סיפר שהוא מומחה גדול ברפואה אלטרנטיבית, והוא רוצה ללמוד מה יש לתורת הקבלה לומר על תחום עיסוקו. כדי להרשים אותי הוציא מתרמילו ‘אבני קריסטל’ וניסה לחולל באמצעותם פעלולים מיסטיים, אך פעם אחר פעם נכשל. הוא סיפר שבכל העולם זה עובד לו, והוא לא יודע מה גורם לאבנים לשקוט. חייכתי והסברתי לאיש שצפת זו עיר של מקובלים עם אוויר ואווירה מיוחדים, ולכן זה לא עובד כמצופה. 

“נוצר בינינו קשר מיוחד, ולפני שעזבו, ביקש ממני המלצה לטיול קצר בזמן המועט שנשאר להם עד הטיסה. המלצתי לו ללכת לטבול במקווה האר”י. הוא שמע להצעתי וכשחזר היה נרגש מאוד, הרים תרומה נכבדה לפעילותנו, ונפרדנו לשלום. לאחר חצי שנה אני שומע מאורחים אצלנו שיש מרפא טבעי אחד במנהטן ואמרו את שמו שמספר על מקובל גדול בצפת ששינה את חייו. לא פחות. הוא עזב את השטויות של העבודה זרה והיה לתורם גדול לכמה שלוחים באזור מגוריו”…

•

אנחנו נמצאים לקראת חג הפסח, חג בו מתחדד חידושו של הרבי על אודות הבן החמישי, בן שאתם ב’אסנט’ מתעסקים איתו מדי יום ביומו. בפרספקטיבה של זמן, האם יש הבדל בין המקורבים של פעם למקורבים של היום?

“ישנו הבדל גדול. בשנים ההן, מרבית האנשים חיפשו אחר אמת צרופה; הם היו יותר רוחניים, חיפשו עומק ופנימיות. כששאלנו סטודנטים מה אתם לומדים באוניברסיטה, כולם ענו פילוסופיה ומדעי הרוח. זה היה דור אחר לחלוטין. היו חבר’ה שגדלו על שנאה וניכור ליהדות, אך כשגילו את אור התורה הלכו עם זה עד הסוף.

“כיום ישנה פתיחות גדולה יותר לשמוע, ההתנגדות ירדה, אך אליה וקוץ בה, מפני שאנשים לא ממהרים להשתנות. במידה מסוימת החזרה בתשובה כיום קשה ומורכבת יותר ממה שהיה בעבר.

“הדור שלו היום חי ושקוע בעניני פרנסה וזה גרם לכך שאנשים טועמים אך לא באמת אוכלים כלום. אנשים מציצים אך לא עמוק מדי בשביל להשתנות. יש תחושה שלאנשים אין זמן ויכולת נפשית להעמיק”.

פעמים רבות אתה נתקל ביהודים אמריקאים החברים בטמפלים רפורמים. מהי הדרך הטובה ביותר להעמיד אותם על טעותם ולהנחות אותם אל דרך האמת?

“רפורמים רבים מבקרים אצלנו ב’אסנט’ וגם נכנסים אלינו לאתרי האינטרנט, ומדהים שכולם מספרים לי איך הסבא שלהם היה חסיד. אני תמיד אומר לאנשים הללו שזה ברור לי, מפני שאם לא היה להם שורש חרדי, הם היו כבר מתבוללים. צריך להבין שבסוף המאה התשע–עשרה, הטמפל הרפורמי הראשון הוקם במנהטן וקראו לו ‘עמנואל’. חוקרים חקרו את תולדות חייהם של גרעין המייסדים - עשרה יהודים, חלק נכבד מהמחקר עסק בשאלה היכן נמצאים כיום צאצאיהם. לצערנו התברר שכל הנכדים והנינים של אותם יהודים, כבר נטמעו בקרב אומות העולם. הרי הם עצמם גדלו בבתים אורתודוקסיים אך לא פיללו שהדור השני והשלישי יתבולל לחלוטין. זו המציאות, ואותה אני מסביר למתעניינים בדרך הרפורמית או לאלה שכבר חברים שם. היהדות האורתודוקסית היא ממשיכה את המסורת ומשמרת אותה. המציאות ההיסטורית הוכיחה שמי שסטה מהדרך נעלם.

“רפורמי מבקש להרגיש יהודי אך בלי לקחת על עצמו שום התחייבות; הוא מנסה לחוות רק את החוויה מבלי שיצטרך להתאמץ, וזה מסתבר לא מצליח ולא עומד במבחן המציאות”.  

זמן קצר לפני פורים התקיים ב’אסנט’ ערב מיוחד במינו, במהלכו הושק ספרו הראשון של הרב טיליס, “מוצאי שבת - ירח מלא”, ובו אוסף של סיפורי חסידים ומאמר מיוחד על מושגים ומנהגים שונים הנעשים בעת סעודת מלווה מלכא. זהו ספר ראשון מתוך סדרת ספרים העומדת לצאת בקרוב ובין היתר ספר סיפורים מיוחד על שבת וחגי ישראל ומועדיו.

הרבי מבקש שכל דבר ועניין יהיה חדור בנקודה של להביא לימות המשיח. איך אתם עושים זאת אצלכם?

“לכל אחד ב’אסנט’ אחריות משלו, אני זכיתי להיות אחראי על ‘המלווה מלכה’ השבועית, הסעודה של דוד מלכא משיחא ולא שייך שלא לדבר בסעודה זו על משיח. אנחנו מצטטים בפני האנשים את המובא בזוהר, שכל הסועד בסעודה זו צריך להזכיר את הקשר בין דוד למשיח צדקנו. בנוסף הרי שכל פעילותנו היא להפיץ את דברי הרבי בעולם.

“הרמב”ם מביא שאחד מסימניו של משיח יהיה שילמד את כלל העולם תורה. במשך שמונה מאות וחמישים שנה אני לא בטוח שהבינו זאת כפי שמבינים זאת כיום, בדור האינטרנט והסלולאריים החכמים. בדור בו ישנו התפתחות טכנולוגית, יכול אדם לשבת בסוף העולם ולשלוח אלי שאלה בתורה ובהלכה ובתוך כמה רגעים הוא מקבל תשובה, ועל אחת כמה משיח צדקנו”.

מדוע בירך הרבי שלוש פעמים “בריאות שלמה”?

ארבע שנים לאחר שעלו ארצה והתיישבו בצפת, עדיין לא זכו בני הזוג טיליס לחבוק פרי בטן. “בשנת תש”מ היינו בביקור בניו–יורק וזכינו להיכנס ליחידות. בטרם נכנסנו רשמנו שאנו מבקשים ברכה גם להרחבת המשפחה, אך במהלך היחידות הרבי ברך אותנו על הכול, חוץ מברכה לילדים. כשיצאנו אני הייתי שמח משלל הברכות, אך רעייתי שציפתה לברכה מסוימת, יצאה עצובה והתחרטה שלא שאלה את הרבי על כך.

במהלך היחידות הייתה ברכה שחזרה על עצמה שלוש פעמים. הרבי הזכיר שלוש פעמים בהקשרים שונים שהכול יהיה בבריאות שלמה, ויהי הדבר לפלא בעינינו. היחידות עצמה התקיימה בחודש תשרי. כמה חודשים טובים לאחר מכן, ביו”ד בניסן, עשינו את דרכנו מנתניה לצפת. קצת אחרי כרמיאל איבדתי שליטה על המכונית שהתהפכה מספר פעמים, ולבסוף הועפה אל צד הכביש.

“המכונית עצמה יצאה מכלל שימוש. לא אשכח את אותם רגעי חרדה, היינו בטוחים שנפגענו קשה, אך לאחר כמה רגעים של הלם, יצאנו מהמכונית ההפוכה בכוחות עצמנו ונעמדנו על רגלינו בריאים ושלמים ללא שריטה. כשהבטנו על המכונית ועל עצמנו, הבנו שנעשה לנו נס עצום. בהשגחה פרטית מופלאה, בתוך שיירת המכונית שנעצרה בשל התאונה, הייתה מכוניתו של מנהל חנות הירקות בקרית חב”ד בצפת, והוא זה שהעלה אותנו על מכוניתו בחזרה לצפת.

“כל מי שהבחין במכונית נפעם שיצאנו ממנה ללא פגע. כמה שעות טובות לאחר מכן, כאשר ישבנו בבית ושחיזרנו את התאונה, נזכרנו בדברי הרבי ביחידות ואז הפאזל הושלם לנו.

“כך או כך, לקראת י”ט כסליו תשמ”א, טסה רעייתי לבדה לביקור ב–770, אז כבר התקיימו יחידויות פרטיות–כלליות. כאשר נכנסה קבוצת דוברי אנגלית, ביניהם גם אשתי, הרבי מסר בפניהם שיחה ולאחר מכן הם עברו להתברך. כשהגיע תורה ביקשה מהרבי בקול ברור ברכה לילדים.

“מול עיניו של הרבי חשה את אהבה הגדולה שלו כלפי צאן מרעיתו, וחשבה בלבה - אם כך היא אהבתו של הרבי, מי יודע כמה גדולה אהבתו של הקב”ה לעם ישראל. הרבי ענה ‘אמן’ על בקשתה והיא יצאה שמחה ומאושרת. ואכן, ברכה זו התקיימה במלואה כאשר לאחר שנה וחצי נולד בננו הראשון, יהודה - בשנה העשירית מאז נישאנו. 

“חלפו עוד חמש שנים, שלחנו לרבי כמה מכתבים עם בקשות ברכה לילדים, אך לא זכינו לתשובות. יום בהיר אחד נודע לנו לשמחתנו כי אנחנו מצפים לבשורות טובות. ואכן, לאחר כמה חודשים נולד בננו השני - יוסף. המדהים הוא שלאחר הברית שלו קיבלנו מכתב מהמזכירות שהם מתנצלים, אבל הם מצאו מכתב שהרבי שלח אלינו מתאריך מסוים אותו נקבו, ורק עתה, בחלוף תשעה חודשים הם שולחים לנו אותו. התאריך שהיה על המכתב הוא התאריך שבו החל ההריון”…

כמה חודשים טובים לאחר מכן, ביו”ד בניסן, עשינו את דרכנו מנתניה לצפת. קצת אחרי כרמיאל איבדתי שליטה על המכונית שהתהפכה מספר פעמים, ולבסוף הועפה אל צד הכביש. המכונית עצמה יצאה מכלל שימוש. לא אשכח את אותם רגעי חרדה, היינו בטוחים שנפגענו קשה

*  *  *

לכל אחד ב’אסנט’ אחריות משלו, אני זכיתי להיות אחראי על ‘המלווה מלכה’ השבועית, הסעודה של דוד מלכא משיחא ולא שייך שלא לדבר בסעודה זו על משיח. אנחנו מצטטים בפני האנשים את המובא בזוהר, שכל הסועד בסעודה זו צריך להזכיר את הקשר בין דוד למשיח צדקנו. בנוסף הרי שכל פעילותנו היא להפיץ את דברי הרבי בעולם.

נוצר בינינו קשר מיוחד, ולפני שעזבו, ביקש ממני המלצה לטיול קצר בזמן המועט שנשאר להם עד הטיסה. המלצתי לו ללכת לטבול במקווה האר”י. הוא שמע להצעתי וכשחזר היה נרגש מאוד, הרים תרומה נכבדה לפעילותנו, ונפרדנו לשלום.

*  *  *

הגיע תורי. לפני הרבי עמד שולחן, ומאחור עמד שולחן נוסף שעליו היו מונחות המצות. הרבי נתן לי חתיכת מצה כמו לכולם ואיחל לי ‘א גוטן יום טוב, א כשר’ן און א פריילכען פסח’. אני כמובן לא הסתפקתי בכך. אמרתי לרבי שיש לי הרבה אורחים ל’סדר’. הרבי פנה קמעה לעבר המצות מאחור, ואז לפתע שוב פנה אליי ושאל: “אתה מבקש בעבור הלילה (יום טוב ראשון של חג) או בעבור ה’סדר’ של מחר?”

*  *  *

הפעם הראשונה שבה הגעתי לכפר, הייתה הפעם הראשונה שרוב האנשים שם ראו אדם ‘לבן’. בשבועות הראשונים בלשו אחרי בבהייה לכל מקום שאליו צעדתי. כלל לא ידעו שיש דבר כזה יהודים.

הרב טיליס ידוע כ’בעל מספר’ שיודע לרתק בסיפוריו את שומעי לקחו. הוא פרסם בשנים האחרונות עשרות רבות של סיפורים בעלי ניחוח יהודי עתיק. סיפוריו מתפרסמים באתרי אינטרנט רבים, ובהם האתר הפופולארי חב”ד.אורג ובאתרים נוספים.

וכשהיה השם יוצא מפי כהן גדול…

בטרם התקרב לחב”ד נקרא היה על ידי אביו רחמיאל ולא ירחמיאל. “לפני שהתקרבתי ליהדות, זה לא העסיק אותי מפני שהיה לי גם שם כינוי גויי. אנשים ששאלתי אמרו לי שהם בטוחים שזהו קיצור של השם המלא, אך אבא שלי התעקש שכך הוא קרא לי על שם סבי, אביו. הדבר עלה וצף בכל פעם שנקראתי לעלות לתורה או כשביקשתי לחתום את שמי.

“בשלב מסוים כתבתי על–כך לרבי אך לא זכיתי לתשובה, עד שהחלטתי לשלוח מכתב מבלי לחתום את שמי ולשאול לשמי האמיתי. הרבי החזיר לי מכתב וציין שהשם שלי הוא ירחמיאל, ומאז כך אכן נקראתי. חמש שנים אחר כך, נסעתי לשיקאגו לבקר את אחות אבי, ישישה בת תשעים וחמש, והיא סיפרה לי בדיוק היכן קבורים הוריה.  

“הופתעתי לשמוע שהם קבורים בברוקלין, והחלטתי לעלות לקברם לראשונה בחיי. לקחתי איתי את בני הבכור יהודה שאף נקרא על שם אבי. הגענו לשם ולאחר חיפוש לא–ארוך, מצאנו את הקברים. ואכן על המצבה של סבא היה כתוב את השם ‘ירחמיאל’ - בדיוק כפי שהרבי כתב”.