חיים - זה היה שמו של אותו יהודי, איש עסקים נכבד שעשה חיל בעסקי הנדל”ן שניהל ברוב

חיים - זה היה שמו של אותו יהודי, איש עסקים נכבד שעשה חיל בעסקי הנדל”ן שניהל ברוב תבונה. את רוב עתותיו הקדיש לעסקים שונים שעשה, ובדרך כלל ראה הצלחה במעשיו, מה שהכניס לכיסו ולחשבון הבנק שלו סכומים גדולים ומכובדים. עם השנים החברה שעמד בראשה גדלה ושגשגה, והייתה לסמל של הצלחה.

חיים היה יהודי שומר מצוות, אך שייך לחוגים המודרניים. הוא התגורר ברווחה באחת מהשכונות היוקרתיות של ניו יורק. הוא היה פוקד בקביעות את בית הכנסת והיה אחד מיושבי ה’מזרח’, בזכות הונו ודעתו.

א

היה זה לפני כארבעים שנה, כאשר חיים עמד לפני הכרעה עסקית כבדת משקל. בעסק שעמד לפניו היה צריך להשקיע מיליוני דולרים שלא כולם היו ברשותו. לשם כך נזקק להלוואות מבנקים שונים. חיים ידע כי אם העסק יצליח, בעזרת ה’, גם הרווחים יהיו בהתאם והונו יוכפל פי כמה. אולם מאידך גיסא - במקרה של הפסד, הוא מסכן את מעמדו הכלכלי ובעצם את כל מה שעמל עליו במשך שנים רבות והרוויח בזעת אפו.

לאחר מחשבות והיסוסים רבים, שטח את העניין בפני כמה מידידיו הקרובים, שומרי סוד ונוצרי לשון, אך גם מביני ענין בעסקים, שבעצמם מנהלים עסקים לא קטנים. היו מהם שצידדו בעסקה המבטיחה והקורצת, והיו ששללו בגלל הסיכון העצום שהעסקה נושאת בחובה. בספו של דבר, נשאר חיים כבתחילה - תוהה ולא בטוח, כאשר ההכרעה עומדת לפתחו ולהחלטתו בלבד. בדרך כלל, רגעים אלו של החלטה, היו מן הקשים בעסקיו. כה ייחל שיהיה מישהו בר–סמכא לידו עמו יוכל לחלוק את כובד משא ההחלטה.

אחד מאותם ידידים שעמם התייעץ, היה גם חסיד חב”ד שבעצמו היה איש עסקים מנוסה. אך חסיד חב”ד, ככל שיהיה איש עסקים, בראש ובראשונה הוא חסיד, וכדרכו של חסיד יעץ לחיים לכתוב אל הרבי המלך המשיח ולשאול בעצתו. הידיד סיפר לו רבות על גדולתו של הרבי, על הסתכלותו השמיימית המופלאה בכל נושא ועניין המובאים לפניו. הוא אף הוסיף וסיפר כי אלפי אנשים מתייעצים עם הרבי בכל נושא חשוב שעולה על הפרק, הן בעסקים, הן ברפואה ובענייני משפחה, והרבי מצידו עונה מה לעשות, ועצותיו מצליחות באופן לא–רגיל ואלפים נושעים. “מה אכפת לך לכתוב לרבי, תראה שלא תפסיד. אדרבא, אתה תראה עד כמה עצותיו של הרבי קולעות אל השערה”.

ההצעה מצאה מסילות ללבו של חיים. כבר באותו יום התיישב בלשכתו ההדורה וכתב מכתב לרבי בו תיאר את ההצעה העסקית שעומדת בפניו. כדי להיות בטוח שהרבי “יבין” במה מדובר, הוסיף ופירט את מכלול השיקולים לחיוב ולשלילה, הסיכויים והסיכונים העומדים לפניו. הוא טרח לציין את הסכומים הנדרשים לשם כך. בחותם מכתבו סיכם את העניין ושאל את דעתו הקדושה של הרבי - האם לבצע את העסקה אם לאו.

בין כך ובין כך המשיך לעסוק בהצעת העיסקה לכל פרטיה, כשהוא יורד לעומקה, כאשר ממתין בינתיים בקוצר רוח למכתבו של הרבי. שבועות מספר חלפו. מדי יום טרח לבדוק את תיבת הדואר בהמתנה למכתבו של הרבי מליובאוויטש מברוקלין, אך זה בושש מלהגיע.

משהתבוששה התשובה להגיע, החליט לאחר התלבטויות רבות לבצע את העסקה ויהי מה. הפרטים גובשו, החוזים סוכמו, ובנוכחות סוללה מכובדת של עורכי דין שהשגיחו בעין בוחנת על כל פסקה וסעיף, חתם ביד רועדת על מאות המסמכים. השבח לה’ שהכל הלך למישרין כמצופה, והחודשים הבאים הוכיחו כי העסקה הצליחה ובגדול. הוא הרויח ממנה סכומי כסף ניכרים והפך להיות עשיר גדול. העיתונים הכלכליים במדינה מרחו כותרות ססגוניות על העסקה ועל ההצלחה הגדולה של איש העסקים ש’קפץ מדרגה’ והיה לאחד הטייקונים המובילים.

ואז, בוקר אחד כשהגיע ללשכתו, מצא על שולחנו המהודר, עשוי עץ קווילה אוסטרלי, מכתב חתום. היה זה מכתבו של הרבי. הוא בדק את המעטפה מכל צדדיה, ומחשבה אירונית עלתה במוחו: ‘הרבי בוודאי שמע על הצלחתי והחליט להיות ‘שותף’ בעסקיי’ - הרהר לעצמו בציניות. ‘כשהייתי באמת צריך אותו וזקוק לעצתו, הוא לא טרח לענות לי, וכעת הוא נזכר בי ומבקש את קירבתי’…

המרירות מילאה את לבו של חיים. הוא כבר שמע על רבנים כאלה ואחרים שיודעים ‘להריח’ היכן נמצא הכסף. זו כנראה הסיבה שהוא אפילו לא טרח לפתוח את המכתב. הוא תחב אותו באחת ממגירות שולחן העבודה שלו, והעניין נשכח ממנו במהירות. מזכירתו נכנסה עם הררי מסמכים שדרשו את אישורו, ומהר מאד נסחף שוב אחר הטרדות שזימן לו עולם העסקים המסועף.

ב

עשרים ואחת שנה חלפו מאז. הימים חלפו במהירות; שערו של חיים החל להכסיף, ילדיו בגרו. חלקם המשיכו לימודיהם בקולג’ יוקרתי. בתו הבכורה הגיעה לגיל נישואין.

באחד הימים הכירה בחור נחמד ונעים, בן למשפחה ספרדית וותיקה. לאחר תקופה של היכרות, הכירו בתכונות הטובות של בן ובת הזוג, ומנוי וסגור היה עמהם להינשא זה לזו. כשנודע הדבר לאביה, חיים, קפץ רוגזו. כבן למשפחה אשכנזית מיוחסת, לא הסכים בשום אופן שבתו תינשא לבן עדה אחרת. לדבריו, משפחתו הקפידה מאז ומתמיד כי הבנים והבנות יינשאו אך ורק לבן או בת העדה האשכנזית. באותו ערב, בשיחה הקשה שהתקיימה בטרקלין הבית בין הבת לבין הוריה, הודיע חיים לבתו בצורה נחרצת כי הוא מתנגד בכל תוקף לנישואין אלו.

הבת נדהמה מהסירוב של אביה, ובמיוחד נוכח הנחרצות שבדבריו. מעולם לא שמעה אותו מתייחס לנושא העדתי, ולא שיערה כלל בדעתה כי הנושא כה נוגע לציפור נפשו של אביה. היא יצאה מסלון הבית בחמת זעם והסתגרה בחדרה. בימים הבאים הטלטלה בין הנסיונות לשכנע את אביה לבין רחשי לבה. בשלב מסוים הבינה כי עליה לעשות בחירה, אך לא הייתה מסוגלת לוותר על החתן המיועד. לפי הרגשת לבה הוא–הוא הבחור שמתאים לה לבנות עמו יחד את ביתם, והיא לא מוכנה בשום אופן לוותר על אושרה רק בגלל סיבות מפוקפקות של ייחוס משפחתי וסיבות שאינן תקפות בימינו.

חיים, שהיה עשיר, וכדרכם של עשירים היה גם תקיף בדעתו, הודיע לבתו באופן נחרץ, כי אם תינשא לבחור למרות רצונו, הוא ינתק עמה את כל הקשרים, ומכאן ואילך שלא תראה בו יותר כאביה לכל דבר וענין. היא ידעה שאביה אינו מאיים סתם, אלא עומד על כך שרצונו יקויים, ואם לא - יממש את איומו.

האווירה בבית היתה טעונה והמתח היה רב. מדי פעם פרצו הוויכוחים ועלו לטונים גבוהים ולפרצי בכי. במר לבה שפכה הבת את כאבה בפני אמה, כי היא אוהבת את אביה בכל לבה ואינה רוצה לגרום לו צער, אך כאן מדובר על עתיד חייה ועל בחיר לבה, ולכן אינה מוכנה לקבל את תכתיבי האב שאין להם כל שיקול הגיוני.

באותם ימים התהלך חיים בביתו אנה ואנה, זעוף, נרגש וכאוב. הוא לא האמין שדווקא בתו הבכורה, שאהב כל כך והשקיע בה כה רבות במשך השנים, “תבגוד” כך באימונו ובדעתו. הוא איבד את הטעם בעסקיו, וכל עשתונותיו היו סביב הוויכוח המר. בימים מיעט לאכול ובלילות שנתו נדדה מעינו. מצבו הנפשי התדרדר מיום ליום.

ג

אותם צהריים שטופי שמש, ישב חיים בחדר עבודתו, ראשו טמון בין שני ידיו, והוא צולל בהרהורים קשים. כל הסאון וההמולה שבמשרדים הסמוכים ללשכתו, לא הגיעו לאוזניו. גם קרני השמש שחדרו בזהירות מבעד לוילונות הכבדים, לא הצליחו להפשיר את קשי לבו. הוא צלל בהרהורים קשים.

מבלי משים הפך את הניירות שבמגירת השולחן, כאשר גילה לפתע את מכתבו של הרבי מליובאוויטש. הוא הפך את המעטפה הסגורה קדימה ואחורה, ובבת אחת הבזיק בזיכרונו אותו ארוע רב משמעות בחייו שהעלה אותו על דרך המלך בעולם העסקים. ‘עשרים ואחת שנה המכתב שכב כאן ללא מגע יד אדם’, הרהר לעצמו בהשתוממות ובפליאה על עצמו.

הוא פתח את המעטפה והחל לקרוא את השורות המעטות שנכתבו במכונת הכתיבה. בתחילה כתב הרבי אודות עסקיו ואיחל לו הצלחה רבה ומופלגה בכל ענייניו. בשולי המכתב הוסיף הרבי וכתב “בשנים האחרונות נערכו כמה שידוכין משפחות אשכנזים וספרדים ושני הצדדים שבעי רצון, ובנו בניין עדי עד על יסודי התורה והמצוות; ואין מקפידים כל כך על ייחוס, כאשר המצב ביראת שמים הוא כראוי”…

לשונו נאלמה. הוא חש כמו סלע ענק שנפל על ראשו בלי הכנה מוקדמת. נדהם ומזועזע ישב וקרא שוב ושוב את השורות המעטות על גבי דף לא–גדול. אט אט חדרו המילים לתודעתו “בשנים האחרונות נערכו כמה שידוכין משפחות אשכנזים וספרדים ושני הצדדים שבעי רצון”…

לא היה קשה לו לשרטט לנגד עיניו את דמות דיוקנו של הרבי, שכן הכיר היטב את תמונתו. הוא חש כמו נביא העומד לנגד עיניו המביא לו את דבר האלוקים, דברים ישרים ונכוחים. כמו אשד מים הפורץ בבת אחת, פרצה ללבו התודעה כי כבר לפני יותר מעשרים שנה ראה הרבי את המריבה שתאיים לפרק את מסגרת משפחתו, וברוח קודשו כתב לו שלא יאמלל את עצמו ואת משפחתו, וכי הסכמתו לשידוך היא המעשה הנכון לאושרה של בתו ושל משפחתו.

לתדהמת מזכירתו, עזב את לשכתו באמצע יום העבודה, נכנס למכוניתו ושב לביתו. בתו ורעייתו הופתעו לראותו חוזר הביתה בעיצומו של יום. הן הופתעו עוד יותר לראות חיוך שלוו על פניו.

מעמד הפיוס המרגש עם הבת והחתן המיועד, התקיים יחד עם ה’ווארט’, סגירת השידוך. החתונה נערכה כמה חודשים לאחר מכן ברוב פאר והדר, לשמחת לבם של כל בני המשפחה.

 

(על פי עדותו של הרב גורקוב, מחסידי חב”ד במונטריאול שמכיר אישית את בעל המעשה)