במכתב אדמו”ר הריי”צ - בפירסום ראשון - ליו”ר הג’וינט, מסכם הרבי את עבודת חב”ד למע

במכתב אדמו”ר הריי”צ - בפירסום ראשון - ליו”ר הג’וינט, מסכם הרבי את עבודת חב”ד למען הפליטים, ומציין כי עד כה הוציאה חב”ד קרוב לרבע מיליון דולר! >> ייסוד בית רבקה בצרפת עבור בנות הפליטים >> הרש”ג נפגש עם הג’וינט ומשכנע אותם לתת מכונות סריגה עבור 200 משפחות פליטים >>  הצלת הפליטים - פרק רביעי

בפרק הקודם הוצגו המסמכים הקשורים להתחלת העבודה עם הפליטים חסידי חב”ד שברחו מרוסיה. אדמו”ר הריי”צ יחד עם חתנו הרש”ג התחילו לעבוד על הצלתם ויישובם מחדש בארצות הרווחה, וכן במציאת פתרונות לפרנס את עצמם.

בפרק זה הרביעי, ממשיכים אנו בתיאור המעורבות המפורטת של אדמו”ר הריי”צ בכל פרט ופרט של עבודת הפליטים, וכן חלק מעבודת הרב בנימין אליהו גורודצקי, שהתמנה בתור בא–כח אדמו”ר הריי”צ לתיאום העבודה עם הג’וינט.

מסמכים מרתקים אלה מופיעים בארכיון הג’וינט (שעבר דיגיטציה ועלה על האינטרנט הודות למענק מד”ר ג’ורג’ט בנט וד”ר ליאונרד פולונסקי). רוב המסמכים בתרגום מאנגלית.

כבר שילמנו 229,050 דולר ועכשיו אנו צריכים עוד 51,300

ביום כ”ד שבט תש”ז שלח אדמו”ר הריי”צ “תזכיר” למשרדי הג’וינט ובו הוא מפרט את עבודת מוסדות חב”ד עם הפליטים מרוסיה וההוצאות עבור עבודה זו. התזכיר נכתב על נייר המכתבים של אגודת חסידי חב”ד בארצות הברית וקנדה:

במהלך שנת 1946 אגודת חסידי חב”ד בארצות הברית וקנדה ומרכז הישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש של ארצות הברית וקנדה שאפו נואשות לעזור לעקורים באירופה במצוקתם.

יש לציין בין הישגיה את הצלחתה בסיוע ל–1,350 אנשים להגר מרוסיה הקומוניסטית לפולין (ראה נספח א’). וזה עלה לנו כ–229,050.00 $

כספים אלו התקבלו באמצעות הלוואות ממקורות שונים - בהקרבה קשה. לוחצים אותנו להחזיר הלוואות אלה והתחזית כהה מאוד עבורנו.

ה–1,350 אנשים נמצאים כעת באוסטריה, גרמניה וצרפת.

בעיה נוספת עדיין ישנה בפנינו - דחופה מאד ומקשה עלינו ללא הגבלה: ישנם כ–450 אנשים כיום החיים בתוך ומסביב לעיר למברג, ושם הם ממתינים לסיוע מאתנו לנסוע לפולין, המצב הוא מצב חירום נואש וכל יום שעובר מוסיף נטל בלתי נסבל על אנשים אלה.

העלות המשוערת של החלק הזה של התכנית הוא לערך 51,300.00 $ (ראה נספח ב). אנחנו לא מסוגלים ללוות כספים נוספים, ומאחר ושלב זה דורש עזרה מיידית איננו יודעים לאן לפנות.

אגודת חסידי חב”ד בארצות הברית וקנדה ומרכז הישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש של ארצות הברית וקנדה לא ביצעה שום מסעות ההתרמה למטרה זו. אנחנו מתמודדים עם אחת הבעיות החמורות ביותר שאי–פעם נקראנו לפתור.

הנסיבות קוראות לעזרה מיידית. אנחנו מבקשים ממך לסייע לנו בנושא דחוף זה.

מוגש בכבוד ביום ה–14 לפברואר 1947

הרב יוסף י. שניאורסאהן

נשיא

לתזכיר זה צורפו שני מסמכים, אחד המפרט את סכום הכסף שכבר הוצא (229,050 $) על 800 הפליטים הראשונים, והמסמך השני מפרט את הכסף הדרוש עבור 450 הפליטים הבאים.

הג’וינט שולח 25,000 $

חודש לאחר מכן, הג’וינט שלח צ’ק של 25,000 $ לאדמו”ר הריי”צ עבור הסיוע לפליטים, כמתועד במכתב מאת הג’וינט ביום כ”ז אדר תש”ז:

הרב שניאורסאהן היקר:

בהתאם להוראות שקבלנו ממשרדנו בפריז, אנחנו מצרפים המחאה בסך של 25,000.00 דולר.

הואל נא בטובך לחתום על הקבלה המצורפת ולהחזיר אותה אלינו.

כמה ימים לאחר מכן, ביום ג’ ניסן תש”ז אדמו”ר הריי”צ השיב במכתב תודה על התשלום (נדפס אגרות קודש כרך ט’ עמוד רכז–רכח):

אדון נכבד!

הריני לאשר בתודה קבלת מכתבם מ־19 מארץ, בצירוף המחאה בסכום 25,000,00.

קבלה חתומה מצו”ב.

בתודה

רבי יוסף י. שניאורסאהן

הקמת בית רבקה בצרפת

בתזכיר פנימי במשרדי הג’וינט מיום כ”ז שבט תש”ז, שנשלח מאת מר ג’יימס רייס (הג’וינט - פאריז) לגברת לורה מרגוליס (ג’וינט - ניו יורק), מוזכר הקמת בית הספר בית רבקה בצרפת והבקשה לסיוע:

היום דיברתי עם הרב שפיץ ושני מקורביו, רבנים מליובאוויטש, על רצונם לבקש מענק עבור פרויקט בית הספר אשר יש להם.

בשל העובדה כי מדובר בפעילות תרבותית, לקחתי מהם מידע ראשוני והסברתי להרב שפיץ כי יתכן ומו”מ נוסף יטופל על ידי אדם אחר מהג’וינט.

הם השיגו חדר בבית הכנסת פליישמן, לא הרחק מרחוב רוזייר, ושם 22 בנות בגילאי 7 עד 15 מקבלות הדרכה בשפות עברית, אנגלית וצרפתית. שעות בית הספר הם מ–10 ל–12 ומ–1 עד 3, לא נעשה כל ניסיון להגיש ארוחות וטענתם היא שהמקום מאוד לא מוצלח. יש להם 3 מורים והם אומרים שהתקציב שלהם נע בין 25,000 ל –30,000 פרנקים בחודש. הם מכירים בכך שתכנית לימודים של שפות בלבד אינו מספיק אבל הם מהססים להרחיב בגלל חוסר תקציב. בית הספר מתפקד מאז ה–28 בינואר. עד עכשיו הם הצליחו בכך שהבטיחו למורים שישיגו את הכסף כדי לשלם את שכרם, בתקווה שהג’וינט יעזור להם. אם בית הספר יפורסם בעיתונים היהודים - יהיו תלמידים רבים יותר, אבל הם לא לקחו את הצעד הזה, כי בלי כסף הם לא יכולים לעשות יותר מאשר הם עושים כיום.

הם אומרים כי חלק מהילדים הם ממשפחות שסביר להניח כי יהגרו בשבועות הקרובים, ואחרים ממשפחות שיישארו בפריז. כשהעליתי את השאלה מדוע הילדים של משפחות שיישארו בפריז לא עושים שימוש בבתי הספר הציבורי, הם הצביעו על העובדה כי ללא ידיעת צרפתית הילדים לא יכלו ליהנות מבתי ספר ציבורי (זה כנראה נכון עבור הילדים הגדולים יותר, אם כי אפשר היה לחשוב כי עבור הצעירים היכולת לדבר צרפתית תבוא מהר).

הם גם מדגישים כי הם מספקים את הצד היהודי של בית הספר על ידי הוראת עברית.

לבקשתי הם עורכים שני פרויקטים עבור שיקולנו; אחד יציין את הוצאות הכרוכות במצב הנוכחי, והשני תקציב פוטנציאלי אשר יידרש להרחיב את מתקניהם.

הם מרגישים שגם עבור הקבוצה הנוכחית החדר הניתן להם בבית הכנסת פליישמן אינו מספיק והם רוצים לכלול בחשבון תקציב עבור חדר גדול יותר.

ברגע שהחומר התקציבי יהיה מוכן הם יביאו אותו למשרד, ואז זה יטופל על ידי מי הג’וינט יקצה לשקול את בקשתם.

הרב גורודצקי מודה לארגון הג’וינט

בחודש אדר תש”ז, אדמו”ר הריי”צ הטיל על הרב גורודצקי לבקר במחנות העקורים השונים ולהגיש דו”ח מפורט על מה שראה ומה שצריך לתקן. במהלך השבועות הבאים, הרב גורודצקי ביקר במדינות השונות והכין דו”ח ארוך להגיש לרבי. במכתב דלקמן, מיום י”ג ניסן תש”ז, המופנה אל ראשי הג’וינט, הרב גורודצקי מדווח על ביקורו במחנות העקורים ומודה לג’וינט על עזרתם:

חברים יקרים:

מכתב זה משמש כביטוי תודה על הסיוע ללא סייג שאתם נותנים לאחינו המוכים במחנות העקורים. בזכות שיתוף הפעולה הנפלא שלכם הצלחתי לראות ממקור ראשון את העבודה הנפלאה שאתם עושים.

במחנות בהם ביקרתי מצאתי שההבטחות שהבטחתם לי מתבצעות באופן פורה. העזרה שאתם נותנים ליהודים האורתודוקסים, ולאנשי חב”ד בפרט, ראויה לציון.

בדו”ח שאני שולח אל הרבי מליובאוויטש, אני מדגיש את שיתוף הפעולה המעולה שלכם, כמו גם את ההישגים הבולטים של הג’וינט בגרמניה ובאוסטריה. אני מאמין כי אתם עושים באותה מידה גם במדינות אחרות.

אני כותב את המכתב הזה של הכרת תודה אליכם, בידיעה שאמעל בהתחייבויות שלי אם לא אתן תודה רשמית. אני מאחל לכם ולארגון כולו הצלחה בכל מעשיכם ושההישגים שלכם יעלו מעלה מעלה.

משרות סריגה עבור 200 משפחות

העזרה לחסידים לעזוב את רוסיה לא הספיקה, והן הרש”ג והן הרב גורודצקי ניסו ליצור מקומות עבודה עבור פליטים אלה בכדי שיוכלו לפרנס את עצמם. בפרק זה אנו מציגים אחד הרעיונות שהוצעו, והוא לפתוח מפעל סריגה. רעיון זה הומלץ לראשונה על ידי הרש”ג במהלך פגישה עם ראשי הג’וינט ושוב במכתב, והרב גורודצקי טיפל בזה בחודשים הבאים.

במכתב מיום ג’ אייר תש”ז המופנה לד”ר יוסף שוורץ (ג’וינט - פריז), הרש”ג חוזר שוב על רעיון הסריגה שלו (שהוא הציג בפגישה), ומסביר את הסיבה לכך:

בהתייחס לבקשתנו לסיוע עבור העקורים באירופה, אנו מבינים היטב כי זה לא יהיה אפשרי להביא את כל האנשים לאמריקה; רבים מהם יצטרכו לבנות את בתיהם בחלקים שונים של אירופה.

כדי שכל משפחה תהיה עצמאית ובלתי–תלויה בתמיכה יהיה צורך עבור ראש המשפחה להעסיק את עצמו במסחר או מלאכה. מאחר והאנשים האלה יש להם ניסיון בייצור מוצרים סרוגים (הם הפעילו מפעלים ברוסיה לפני המלחמה), ברצוננו לבקש של–200 יחידות משפחתיות תוענקנה מכונת סריגה, כדי לאפשר להם להתפרנס באופן עצמאי ובלתי–תלויים בעזרה מבחוץ. עם סיוע זה של מכונות וחומרים הם יפסיקו להיות נטל עלינו, עליכם ועל סוכנויות סעד אחרות.

אני מאמין שזה יקבל את תשומת הלב החיובית שלך, כפי שנמסר לי במהלך הפגישה של היום ואני סומך שפעולה זו תחל בקרוב.

בחודשים הבאים הרב גורודצקי נפגש עם ראשי הג’וינט להביא תוכנית זו אל הפועל, כפי שעולה ממכתב זה שנשלח מאת הרב גורודצקי למר ויליאם בקלמן (הג’וינט - פריז) ביום כ”א תמוז תש”ז:

מר בקלמן היקר,

אתה ודאי זוכר את פגישתנו עם מר אהרונוביץ ביחס לרכישת מכונת סריגה לאפשר עקורים להרוויח פרנסה עצמאית. כולנו הסכמנו עקרונית כי התכנית היא טובה, ואת הפרטים של הפעלתם וניהולם אני הגשתי, בעל פה ובכתב, וזה זכה לאישור של כולם.

מאז לא שמעתי ממך, ואני מרגיש שאנחנו מאבדים בידיים הזדמנות נפלאה. עם כל יום שעובר, כפי שהיה אפשר להבין, מחיר המכונה הולך וגדל, ועל אף שבעת פגישתנו הסכמנו כי המחיר המבוקש היה מקובל על כל הצדדים הנוגעים בדבר, זה לא יכול להיות בהכרח כך אם יהיו עיכובים נוספים.

מכיוון שהמבט הכללי בידי הנאספים היה רק אוהד, קשה לי להבין מדוע לא נעשתה שום פעולה נוספת בנוגע ההצעה. האם אפשר להציע לך להעניק לנו פגישה שבה אני יוכל לדבר על זה איתך עם הכוונה להביא תכנית זו לידי הגשמה.

אני ממתין בשקיקה לשמוע ממך בהזדמנות הראשונה.