הרבי מעורר את אנ”ש להתגייס לטובת הישיבה, ומבהיר שזוהי טובתם
הרבי מעורר את אנ”ש להתגייס לטובת הישיבה, ומבהיר שזוהי טובתם הגשמית והרוחנית * פרקים מסיפור חייו של הרה”ח התמים ר’ יהושע שניאור זלמן סרברנסקי ז”ל • פרק חמשה-עשר
הרבי מעורר את אנ”ש להתגייס לטובת הישיבה, ומבהיר שזוהי טובתם הגשמית והרוחנית * פרקים מסיפור חייו של הרה”ח התמים ר’ יהושע שניאור זלמן סרברנסקי ז”ל • פרק חמשה-עשר
אומרים שלפני שהיום מאיר, הוא זמן החושך החזק ביותר. כך גם היה עם הישיבה במלבורן: לפני ההצלחה הגדולה עם קניית בניין הישיבה ברחוב ‘האטרם’ בשנת תשי”ד – עברה הישיבה במשך שנת תשי”ג תקופת שפל.
הבניין בבערווד היה ישן מאוד, וללא תחזוקה ראויה הוא הלך והתפורר עם הזמן. בהיות הישיבה בשפרטון, היה ר’ זלמן דואג לניקיון הישיבה ושאר העניינים הגשמיים, אולם לאחר שהישיבה עברה לבערווד, נותר המקום ללא תחזוקה גשמית. המצב הגשמי הלקוי הקשה על הלימודים בישיבה, וגם המצב הרוחני הלך ודעך.
אם לא די בכך, אירע מאורע טראגי שהעיב עוד יותר על האווירה בישיבה: בין הישיבה בבערווד למרכז היהודי של מלבורן היה כביש ראשי למכוניות בלבד, ללא מדרכה להולכי רגל. תלמידי הישיבה שרצו ללכת רגלית – מרחק של כחצי שעה – נאלצו ללכת לצד הכביש, תוך סיכון עצמי רב. באחד הימים פגעה מכונית חולפת בתלמיד שמעון אלטהוז ע”ה, בדרכו לישיבה, והוא נפטר מפצעיו. הוא היה נער צעיר בן 15 שנה, ופטירתו השרתה אבל כבד על הישיבה.
באיסרו-חג פסח תשי”ג התאספו אנ”ש במלבורן לדיון דחוף במצבה של הישיבה, והוחלט לעדכן על כך את הרבי.
מכתבו המעורר של הרבי
הרבי כאב מאוד את מצבה של הישיבה, ובמכתב ששיגר בה’ אייר תשי”ג עורר את אנ”ש בכלל, וחברי ההנהלה בפרט, להבין את גודל החשיבות בהצלחת הישיבה, בהיותה המוסד החב”די הראשון באוסטרליה, וכאשר מוסד זה יצליח – יוכלו להתרחב הלאה למוסדות נוספים. כמו כן עורר הרבי את אנ”ש לעשות חשבון נפש נוקב על אופן ניהול הישיבה עד כה, ולבחון דברים לשיפור המצב.
ב”ה, ה’ אייר, תשי”ג
ברוקלין.
אנ”ש במעלבורן ובפרט הנהלת אהלי יוסף יצחק אשר שם
ד’ עליהם יחיו
שלום וברכה!
במענה על מכתבם מכ”ג ניסן … מה שמוכרח תיכף ומיד היא בקורת על אופן ההתעסקות בהתפתחות הישיבה והנהלתה עד עתה, ובקורת אמיתית אליבא דאמת, ומוכרח אשר יקחו בזה בחשבון, שאין זה מוסד פרטי שלהם, אלא שזהו מוסד הראשון של ליובאוויטש שנוסד במדינת אוסטראליא, און ווי מען שטעלט זיך אַוועק אַזוי גייט דאָס [= וכפי שנעמדים בתחילה, כך ממשיכים הלאה], ובמילא תקותי חזקה שכל אחד ואחד יסלק לגמרי הצטדקות עצמו ופניית עצמו, ויבקר את הענין כפי דרישת טובת המוסד, אשר באמת לאמיתו זהו גם-כן טובת אנ”ש בכלל והמתעסקים והנהלת הישיבה בפרט, ולא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות.וכמבואר בכתבים אשר גם לאחרי שהיתה ליעקב ההבטחה שהשכינה יורדת עמו למצרים ובמילא בטוח הי’ שיעלה הוא וזרעו ממצרים, כיון שגלו למצרים שכינה עמהם, בכל זאת בא זה לידי פועל על-ידי-זה ששלח את יהודא לפניו, להורות לפניו וכדברי רז”ל לתקן לו בית תלמוד.
ובהתאם לתוצאות הבקורת הנ”ל, יתחזקו כולם בשיפור המצב, ובטוח אני אשר כמו עד עתה הנה כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא ישראל ישפיע הצלחה וברכה וכו‘…
נדבר פה בהתועדות, שאף-על-פי שאם הראשונים כמלאכים כו’ אם הראשונים כבני אדם כו’. בכל-זאת מה שזכה דורנו זה היינו שעליו הוטל הענין דגמר עבודת הבירורים והענין דמכה בפטיש, וידוע פסק רז”ל אשר המצוה נקראת על שם גומרה ובמילא דעת גם לא לנבון נקל גודל האחריות המוטלה עלינו משני הצדדים, הן מצד זה דגמר עבודת הבירורים והכאה בפטיש ולאידך גיסא שכל העבודה נקראת על שמנו, ובמילא איני יודע אם נצרך דוקא מסירות נפש בכדי לדון אמת’דיג [= באופן אמיתי] על דבר המצב, ובפרט שזכות אבותינו ונשיאנו קדוש ישראל כ”ק מו”ח אדמו”ר מסייעתם.
המחכה לבשורות-טובות ומברכם שמתוך הצלחה במעשי ידיהם ימלאו שליחותם ומתוך הרחבת הדעת והרחבה בגשמיות.
אנ”ש מתגייסים למען הישיבה
מכתבו של הרבי עורר מאוד את אנ”ש, והם פנו לר’ זלמן בבקשה לחזור ולקחת על עצמו את הניהול הגשמי הישיבה, ולדאוג לפיתוחה. ר’ זלמן הסכים לשאת בעול, אולם התנה זאת בכך שאנ”ש יסייעו בגיוס כספים לטובת הישיבה, וישתדלו להרחיב את וועד הבעלי-בתים לטובת הישיבה. ר’ זלמן מצידו התחייב לדאוג לשיפור המצב הגשמי בישיבה, וגם לחיזוק מצבה הרוחני של הישיבה, בשמירת הסדרים וכו’. כמו כן אמר כי בדעתו להכין תוכנית רב-שנתית לפיתוח הישיבה.
במוצאי שבת פרשת פנחס, נערכה אסיפה של אנ”ש במלבורן, במהלכה סיכם ר’ זלמן בפניהם את מצבה הקשה של הישיבה: רק שמונה תלמידים לומדים בישיבה, כאשר שלושה מתוכם לומדים בבוקר בבית הספר העממי ומגיעים לישיבה רק בשעות הערב…
ר’ זלמן הודה לאנ”ש על תמיכתם בישיבה, ואמר כי הוא מצפה ליותר אכפתיות ועזרה מצד אנ”ש, ובפרט בעניינים הכספיים – לגייס כספים לטובת הישיבה, ולהגיע לאסיפות כאשר עומדים על הפרק עניינים הדורשים הכרעה ברוב יועץ.
בנוגע לעתיד הישיבה, הביע ר’ זלמן את דעתו כי הדרך היחידה להרחיב את הישיבה, היא להקים במקביל לישיבה בית ספר יסודי חב”די שישלב לימודי קודש ולימודי חול. לפי חזונו של ר’ זלמן, כאשר יוקם בית ספר חב”ד עם הכרה ממשלתית, יבואו תלמידים רבים ללמוד בבית הספר, ורבים מהם ירצו אחר-כך להמשיך את לימודיהם בישיבה.
נסיון למכור את בניין הישיבה
המכשול המיידי בפני חזונו של ר’ זלמן היה מבנה הישיבה ההרוס. אולם גם אם יצליחו לגייס את הכסף הנחוץ לשיפוץ הבניין – הרי עקב המרחק הרב בין פרבר בערווד למרכזים היהודים במלבורן, יהיה צורך לפתוח פנימייה במקום, או לחילופין לרכוש אטובוס שיסיע את התלמידים בכל יום. שתי האפשרויות הללו לא היו מתאימות לתקציב המצומק של הישיבה.
מכיון שכך, הציע ר’ זלמן שימכרו את מגרש הישיבה בבערווד, ובכסף שיתקבל יקנו מבנה נאה באחד המרכזים הקהילתיים היהודיים.
במכתב שכתב לרבי בסיום האסיפה, דיווח ר’ זלמן על הקשיים שפקדו את הישיבה, ועל תוכניותיו לעתיד. הוא כתב לרבי, שבאסיפת הוועד הוחלט לחפש מישהו שיקנה את מגרש הישיבה בבערווד. אולם, כותב ר’ זלמן, הסכום שיתקבל לא יספיק לרכישת מבנה יפה באזור המגורים היהודי, ולכן יהיה צורך לערוך מגבית מיוחדת, לא רק במלבורן, אלא בכל הריכוזים היהודיים באוסטרליה.
מכיוון שלארגון מגבית כזאת יש צורך באיש בעל כשרונות מיוחדים, מבקש ר’ זלמן במכתבו: “שכ”ק שליט”א ישלח לכאן איש מסוגל לכל הפחות לזמן שנה, שהוא יסדר כל הדבר, כי באמת דרוש פה איש שינהל המוסד בקביעות, אך אם אי אפשר הדבר, הנה לכל הפחות לזמן שנה נחוץ שיבא לכאן איש מסוגל. וגם צריך להציע להר’ אבראמסאן שי’ שיתדבר עם הרבנים ממכריו, ויתמסרו ג”כ לסידור ה”אפיל” ועבודתו של הר’ אבראמסאן שי’ צריכה להיות במסירה גמורה להענין, ואז כשיהי’ לנו סכום מתאים אפשר יהי’ בע”ה לקוות שיבאו תלמידים”.
בסיום המכתב, שנכתב בשם כל אנ”ש באי האסיפה, נכתב בזה הלשון: “הננו מודיעים לכ”ק שליט”א שידידנו ר’ זלמן שי’ סערעבראנסקי בראותו הבלתי סדר בהישיבה, התחיל לעסוק בסידור המצב, וכל זמנו אחר עבודתו הנהו נותן לזה ובקשת אנ”ש לעורר רחמים רבים שהשי”ת יצליח את עסקנות ר’ זלמן שי’, ועסקנות כל אנ”ש שי’, ועבודת המורים בהישיבה שהתלמידים שי’ יצליחו בלימודם והדרכתם, שיתקדש שם שמים על ידיהם, ושימצאו במעלבורן ובמדינה אחינו בני ישראל שיתעוררו לעזור לנו בעבודת ועסקנות הישיבה, כי לעת-עתה גם בזה לא הייתה לנו הצלחה”.
בסמוך לישיבה פעל בית ספר של הקהילה היהודית בשם ‘הר הצופים’. היה להם בנין גדול, אבל החצר הייתה מאוד קטנה. כאשר הם שמעו שוועד הישיבה מעונין למכור את המגרש, ביקשו לקנות את השטח הגדול (9 אייקר), כדי להופכו לרחבת משחקים עבור ילדי בית הספר. את בניין הישיבה, שכאמור היה הרוס כולו, תיכננו לפרק. ועד הישיבה סיכם עם הנהלת בית הספר ‘הר הצופים’ כי המכירה תסתיים רק לאחר שימצאו מבנה חדש עבור הישיבה.