הרה”ח אי”א נו”נ עוסק בצ”צ מוה”ר יהושע שניאור זלמן שי’

פרקים מסיפור חייו של הרה”ח התמים ר’ יהושע שניאור זלמן סרברנסקי ז”ל • פרק עשרים ותשעה

במכתב הרבי שהובא בפרק הקודם (מתאריך ח’ שבט), עורר הרבי את ר’ זלמן “לנצל באופן המתאים ובפרסום במרץ המתאים – נוסף על מה שיודפס בעתונים ומה טוב גם בשפה המדוברת – את יום ההילולא של כ”ק מו”ח אדמו”ר זצוקללה”ה נבג”מ זי”ע נשיא ישראל, ואחכה לבשו”ט ובפרטיות גם בזה”.

במכתב הבא של ר’ זלמן לרבי, בכ”ה שבט, הוא מדווח שאכן העביר הודעה לעיתונות בקשר להתוועדות. יחד עם זאת, מתאונן ר’ זלמן על כך שרוב ההתוועדות עברה בשתיקה, ומלבד כמה סיפורים שסיפר ר’ בצלאל ווילשאנסקי, וחזרת מאמר “באתי לגני”, הקריא ר’ איסר קלובגנט כמה קטעים מתוך ספר אודות פעולותיו של הרבי הריי”צ, ושאר ההתוועדות עברה בשתיקה…

ר’ זלמן הצר על כך שאין אישיות חסידית שיכולה להתוועד כמו שצריך ולסחוף את הקהל. “הדבר מכאיב ביותר, אבל מה אנו יכולים לעשות, ואין אצלנו מי שימלא מקום משפיע ויתועד עם אנ”ש שי’ ועם שאר השייכים להתועדות, והשי”ת ירחם שיבא לכאן א עלטערער חסידישער יונגערמאן ואז יתוקן הכל בע”ה”.

איך אפשר להשוות בין בופולו למלבורן?

במכתב הנ”ל של הרבי, נזכר גם שהרב יצחק דוד גרונר, שכבר חזר לארצות הברית מביקורו הארוך באוסטרליה – העביר לרבי רשמים קצרים מביקורו, ואמור להעביר דו”ח מפורט בהמשך.

ר’ זלמן, ששוחח רבות עם הרב גרונר בזמן שהותו במלבורן, והתאונן לפניו על העזובה הרוחנית באוסטרליה, ועל הצורך להביא חסידים נוספים, תלמידי חכמים וגם עסקנים, כדי לבנות את הישיבה והקהילה – שמע מהרב גרונר כי לדעתו אין להם על מה להתלונן, ויחסית למצב הרוחני בעירו, בופולו שעל גבול ניו-יורק וקנדה – הקהילה במלבורן די מסודרת…

מכיוון שכך, חשש ר’ זלמן שכאשר הרבי ישמע את תיאוריו של הרב גרונר על “המצב הרוחני המצויין” של קהילת חב”ד במלבורן, ייסגר הגולל על חלומו שהרבי ישלח למלבורן חסיד שיוכל להרים את היהדות במקום.

במכתבו מכ”ה שבט, ביקש ר’ זלמן להקדים רפואה למכה, וכתב לרבי, שבוודאי טוב שהרב גרונר מעביר לרבי דו”ח על רשמיו מהקהילה במלבורן, אולם בדבר אחד הוא חולק על דעתו של הרב גרונר, מכיוון שהרב גרונר משווה בין מלבורן לבופולו, וטוען שמצבה הרוחני של מלבורן נחשב ממש כמו ‘ירושלים’ לעומת בופולו. ובזה אינו צודק:

א. אנ”ש במלבורן עובדים קשה לפרנסתם וטרודים בחובותיהם, והעיקר: אינם יכולים לעלות ולהראות ב”בית חיינו” ולשאוב כוחות. איך אפשר להשוות את אנ”ש בבופולו, שיכולים לנסוע ברכב ל-770 ולקבל מהרבי עידוד וחיות, לבין אנ”ש באוסטרליה, שעבורם בית חיינו נמצא בקצה השני של העולם…

ב. לאידך גיסא, מבחינת הפוטנציאל – הרי במלבורן יש קהילה יהודית גדולה מאוד ויש סיכוי טוב למשוך מאות ילדים לבית הספר החב”די. ובפרט שאוסטרליה כולה היא מדבר שממה רוחני, כך שפריחת היהדות במלבורן עשוייה להשפיע על היבשת כולה!

ממילא, ממשיך ר’ זלמן במכתבו לרבי, חשוב מאוד להעמיד בראש המוסד מנהל מוכשר, וכן ראש ישיבה מתאים בלמדנותו וחסידותו. ובפרט כעת, כאשר בחסדי השי”ת ייפתח בקרוב בית הספר היסודי, והישיבה קיבלה פרסום חיובי בקהילה היהודית – חשוב להעלות את רמת הלימודים, בנגלה וחסידות, וכן בגישה החינוכית, שלכל זה דרוש איש מתאים. “כי אנו – לבד שאיננו שייכים לזה, הננו גם טרודים ביותר בעבודה ואין לנו עדיין זמן לזה”, מסיים ר’ זלמן.

דברים דומים כתב ר’ זלמן גם במכתב קודם, שנשלח אור לי”ד שבט: “נרגש כעת ביותר חסרון ר”מ מובהק למדן וחסיד, כי בימי החופש ובכל שבת קודש ויום הראשון בערב באים תלמידים גדולים הלומדים בבתי ספר גבוהים וגם הקטנים שלנו מתגדלים ונחוצה כעת השפעת למדן וחסיד, ואז היו נמשכים להישיבה הרבה תלמידים והיו מתדבקים בהאור של דא”ח. ובכלל מוסד המונה בלי-עין-הרע קרוב למאה תלמידים שי’ ובעזרתו ית’ אפשר לקוות שיתוספו עוד הרבה – צריך ונחוץ שבראשו יהי’ איש נכבד וחשוב למדן וחסיד . . כי המקום עדיין קרקע בתולה ואם יהי’ איש ראוי, אפשר בע”ה שכל ההשפעה במדינה תהי’ מהישיבה.

“לעת עתה הנני עסוק בלימוד עם הקטנים תלמידי הסקול ועם כתה מהבאים בערב אחר הסקול, ושאר שעות היום חולפים אצלי בכל שאר הענינים השייכים להישיבה, בעניני הכספים, הגן ילדים והסקול, סידור הבנין והחצר וכדומה; שכל ענין לעצמו דורש עיכוב ועבודה, ובפרט בהנוגע לאיכות הלימוד וההדרכה שכאן דרוש עין פקוחה ומומחה. ולבד זה שאיני ראוי לזה הנה גם אין הזמן מספיק אצלי לכל הענינים, ואם כי ראינו ורואים הננו השגחה פרטית וגם ניסית ובטוחים אנו שהשי”ת יעזרנו גם להבא בכל הפרטים, אבל חובתי להודיע לכ”ק שליט”א המצב”.

הרבי: ניתנו להם הכוחות, כפי הנצרך באותו מקום ובאותו זמן

במענה למכתבו של ר’ זלמן, השיב הרבי בח’ אדר תשט”ו:

הרה”ח אי”א נו”נ עוסק בצ”צ
מוה”ר יהושע שניאור זלמן שי’

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מכ”ה שבט והקודמים, כן נתקבלו הפ”נ שלו ושל ב”ב שי’, נהניתי לקרות בו שגם הם רואים התפתחות הישיבה, ובודאי יוסיפו בעסקנות בזה להבא, ובמילא תתוסף בההתפתחות והתוצאות כ”פ [כמה פעמים] ככה,

ומה שכותב שחסר משפיע כדבעי כו’ וכו’ – הנה אם היו מתחשבים בהענינים החסרים תמיהני אם מי שהוא הי’ נגש לעבודה, כי הרי אין שלימות אלא למעלה כו’.

וכבר כתבתי כ”פ [כמה פעמים], שכיון שההשגחה העליונה הביאתם למקום פלוני, בודאי ניתנו להם הכחות כפי הנצרך באותו מקום באותו זמן, ובלבד שינצלו יכולת זו במילואה (שאז אפשר יתוסף גם ביכולת. וע”ד המובא בענין תלמוד תורה שלאחר שיגעים ולומדים ככל האפשרי מצד האדם – לפעמים זה גופא מוסיף ביכולתו וכו’). וכפסק משנתנו אשר אף שאין עליך המלאכה לגמור הנה אין אתה רשאי להפטר ממנה. ובפרט שהזמן קצר, כי הנה זה עומד אחר כתלנו, והמלאכה מרובה.

אבל מובן ופשוט, שצריך לגייס (מאביליזירען) את כל אנ”ש הנמצאים במחנם הט’, שלא לבד שכל אחד צריך להשתתף בענין הישיבה, אלא שצריך להוסיף עוד בזה מזמן לזמן, כי הרי דבר שבקדושה הוא הולך וגדול.

פרשיית התמיכה מהג’וינט

פרשייה נוספת שהעסיקה את ר’ זלמן בעת ההיא, הייתה בקשר לתמיכה כספית שהעביר הג’וינט למוסדות יהודיים באוסטרליה. כמה שנים קודם לכן הוקמה וועדת התביעות, בה היו נציגים של ארגונים יהודיים שונים הפועלים למען ניצולי השואה, ולאחר משא ומתן אינטנסיבי מול ממשלת מערב גרמניה, הוקמה קרן של 450 מיליון מרק, למען סיוע מאורגן ויישובם מחדש של הניצולים, ושיקום הקהילות היהודיות ב-40 מדינות. אחד הארגונים הגדולים ביותר, היה ארגון הג’וינט, שהשתמש בכספי הפיצויים הללו לתמיכה בקהילות יהודיות שהוקמו על ידי ניצולי השואה.

וועדת התביעות הייתה מתכנסת בפריז פעם בשנה, ושם הוחלט להיכן בדיוק להעביר את התמיכות הכספיות. הרב בנימין גורודצקי, מנהל לשכת ליובאוויטש האירופאית, עמד בקשרים טובים עם נציגי הארגונים היהודיים בוועדת התביעות, ולאחר שהציג בפניהם את הפעילות הגדולה של ליובאוויטש ברחבי העולם, הצליח להעביר חלק מהתמיכה למוסדות חב”ד בקהילות של ניצולי השואה.

כפי שהוזכר בפרקים הקודמים, בשנה הקודמת קיבלה הישיבה מהג’וינט תמיכה בסך 2000 דולר, לאחר שבהוראת הרבי הוגשה בקשת תמיכה עבור הישיבה במלבורן. לקראת אסיפת הוועידה לשנת תשט”ו, הגיש ר’ זלמן ליו”ר ‘מועצת הנציגים’ של הקהילה היהודית במלבורן בקשה רשמית להעביר לישיבה חלק מהתקציב שמגיעה למוסדות היהודיים באוסטרליה.

בשנים ההן, ‘מועצת הנציגים’ של הקהילה היהודית, היו הנציגים הרשמיים מול השלטונות וכן מול ארגונים יהודיים עולמיים שהעבירו תמיכות כספיות לקהילות יהודיות בחו”ל. מועצת הנציגים הייתה מורכבת משתי מפלגות – מפלגת הציונים ומפלגת הבונד (מפלגת הפועלים היהודיים שנוסדה ברוסיה ובפולין, והייתה מפלגה חילונית שהתנגדה לחיים היהודיים המסורתיים). שתי המפלגות שלטו למעשה על הנכסים הגדולים של הקהילה היהודית, כאשר המפלגה הציונית מנהלת את בית הספר היהודי הגדול, על שלושת-אלפי תלמידיו, ואילו מפלגת הבונד מנהלת את בית הזקנים של הקהילה, ושולטת על כספי התמיכה המתקבלים מארגונים יהודיים בחו”ל.

ליהודים האורתודוכסים, שהיוו בשנים ההן עשירית בלבד מהקהילה היהודית, לא הייתה נציג במועצת הנציגים. לחסידי חב”ד, שהיו קבוצה קטנה מאוד, כמובן שלא היה נציג. למען האמת הם גם לא ביקשו להיות חברים בגוף זה, מכיוון שאילו היו חברים במועצה, היה עליהם למלא אחר החלטותיה, שלא תמיד תאמו את רוח היהדות. בנוסף: הארגונים שהיו חברים במועצה, הורשו לקיים מגבית רק בחודש מסויים בשנה, וחסידי חב”ד לא רצו בהגבלות כאלה. כך או כך, המציאות הייתה שלחסידי חב”ד לא הייתה שום השפעה על מועצת הנציגים של הקהילה.

משום כך, ידע ר’ זלמן שהגשת הבקשה לתמיכה דרכם, היא צעד רשמי בלבד, ואין סיכוי שהם יבקשו את הכסף עבור הישיבה. לכן, במקביל, שלח ר’ זלמן מברק-עדכון לר’ בנימין גורודצקי, כדי שהלה יפעיל את השפעתו בפריז ובארצות הברית. ר’ זלמן קיווה, שכמו בשנה שעברה, גם השנה יקבלו נציגי הקהילה את ההוראה ‘מלמעלה’ להעביר את הכסף לישיבה החב”דית.

להפתעתו של ר’ זלמן, כאשר שליח הקהילה חזר מהוועידה בפריז עם 91 אלף לירות אוסטרליות (שווה ערך למליון דולר כיום), טען יו”ר הקהילה היהודית כי הסכום הגדול הזה אמור לעבור לבית הספר “הר הצופים”, ואין לישיבה החב”דית כל חלק בו.

התמיכה מגיעה לישיבה

ר’ זלמן עדכן על כך את הרבי, והוסיף וכתב שלדעתו יש בזה עוול גדול, מכיוון שרוב התלמידים בבית הספר ‘הר הצופים’ מגיעים מבתים אמידים, והם גובים שכר-לימוד גבוה מאוד מההורים, ואף עורכים ‘מגבית’ גדולה מידי שנה, כך שלא חסר להם כסף. זאת ועוד: כל ה’יהדות’ של בית הספר מתמצה בעובדה שהילדים נמצאים בחברת ילדים יהודיים אחרים, ולא לומדים עם גויים – כי לימודי הקודש הם ברמה נמוכה מאוד, והידע היהודי של תלמידיהם, גרוע יותר מהתלמידים שלומדים בבתי הספר העממיים, ומבקרים בתלמוד-תורה של שעות אחר הצהריים…

ר’ זלמן הביע את דעתו, שאולי אפשר לעורר את דעת הקהל נגד החלטת ראשי הקהילה להעביר את כל הסכום לבית הספר ‘הר הצופים’ – אבל שליח הקהילה לוועדת התביעות, מר אשכנזי, הוא איש תקיף מאוד ועורך-דין מפורסם, וספק גדול אם יתפעל מדעת הקהל.

הדרך היחידה להכריח את מר אשכנזי להעביר חלק מהכסף לישיבה, היא כאשר יקבל הוראה ממרכז הג’וינט שעליו להעביר חלק מהסכום לישיבה, שהיא המוסד התורני היחידי באוסטרליה, וממילא יש לה חשיבות מדינית גדולה מאוד.

במכתבו של הרבי מח’ אדר, מתייחס הרבי גם לפרשייה זו:

בהנוגע לכספי הפיצוים, הנה קבלתי ידיעה מהרה”ג כו’ הרבא”ג שי’ [הרב בנימין אליהו גורודצקי] שהמברק שלהם לשם הגיע לאחר האסיפה, ולפלא שאיחרו כ”כ [כל-כך]. ולפי המצב עתה שאומרים כאן, שאין מרצונם להתערב בענינים המקומיים כיון שנמסר לועד המקומי של מדינה פלונית או עיר פלונית – הנה עליהם להרעיש במקומם ע”י [על-ידי] אנשים ידועים על העול שנעשה להם בחלוקת הכסף (אף שכמובן, אם תהי’ אפשרות לעשות מה בזה כאן – יעשו, אבל כנ”ל קשה זה ביותר).

בסיום המכתב מעוררו הרבי שוב לפעול בעניין הספרים (כנזכר בפרק הקודם), וחותם בברכה בענייניו האישיים:

בודאי ימשיך בענין הספרים, וכמו שכותב, ות”ח מראש. בברכת מז”ט להולדת הנכד שליט”א [הרה”ח ר’ שלמה אלימלך וורדיגר] ובברכת הצלחה בעבודתו בקדש ומתוך בריאות הנכונה ושמחה – ומתאים לחדש זה שמחה בריבוי.

מ. שניאורסאהן

בהתאם למכתבו של הרבי, פנה ר’ זלמן לעסקנים במלבורן בסידני, והללו ניסו להשפיע על מועצת הקהילה להעביר חלק מהכסף לישיבת חב”ד, אולם ללא הועיל. בסופו של דבר, הרב גורודצקי נכנס לעובי הקורה ודיבר עם הפקידים המתאימים, עד שיום אחד התקשרו ממועצת הקהילה לר’ זלמן, ועדכנו אותו שקיבלו הוראה מוועדת התביעות, להעביר חלק מהכסף שקיבלו – לישיבה החב”דית. כמובן שחברי מועצת הקהילה לא היו שבעי רצון מההוראה שנחתה עליהם ‘מלמעלה’, אבל לא הייתה להם ברירה, ובעל כורחם העבירו 3,000 לירות (שווה ערך ל-33,000 כיום), עבור הישיבה.