את מה שהתרחש החל מכ”ח ניסן תנש”א, ועד ימינו אנו, ניתן להגדיר באותן מילים של הרבי

את מה שהתרחש החל מכ”ח ניסן תנש”א, ועד ימינו אנו, ניתן להגדיר באותן מילים של הרבי - הכרזה על דבר המבהיל את הרעיון, על הצהרה מיוחדת, זוהי שיחה אשר נקבעה כבר אז, כמחוללת מהפכה, מילים כפי שנשמעו אז מהרבי, כולל ביטויים הנמצאים גם בשיחה המוגהת, לא השאירו אף אחד אדיש

כ”ח ניסן, תאריך שלכאורה, ואולי אפילו לא לכאורה, לא קרה בו שום דבר מיוחד, ש’יצדיק’ התעסקות בלתי פוסקת בו. כ”ח ניסן, תאריך שלא נשכח ולא יישכח על ידי אף אחד מאתנו. אלו אינם משפטים סותרים, אלא משפטים המבטאים יותר מכל את המצב שלנו, כאשר אנו נכנסים לשנת הכ”ח, מאז ה’שיחה הידועה’ כלשונו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א, שיחה הנשמעת באזנינו, בראש ובלב של כל אחד מאתנו ושל כולנו כאחד, משימה שאנו עדיין מנסים לעשות הכל בכדי למלא.

בטבענו, אנו מחפשים ומוצאים את הדרמטי והמעניין, ולאו דווקא את הנכון והמתאים. הרבי עמד על הנהגה זו של דורנו, כבר בשעת קבלת הנשיאות ברבים, וביאר כי במצב הנוכחי מחפשים את ההצהרתיות, עוד לפני שבודקים את התוכן.

ואכן, את מה שהתרחש החל מכ”ח ניסן תנש”א, ועד ימינו אנו, ניתן להגדיר באותן מילים של הרבי - הכרזה על דבר המבהיל את הרעיון, על הצהרה מיוחדת, זוהי שיחה אשר נקבעה כבר אז, כמחוללת מהפכה, מילים כפי שנשמעו אז מהרבי, כולל ביטויים הנמצאים גם בשיחה המוגהת, לא השאירו אף אחד אדיש.

ביטויים כמו “אני את שלי עשיתי” וכמובן הביטוי שנחקק באותיות ברזל בהיסטוריה של דורנו “עשו כל אשר ביכלתכם” להביא להתגלות מלך המשיח, כל אלו הביאו ומביאים את כולנו למסקנה, כי משהו יסודי חייב להשתנות בכל היחס שלנו אל הנדרש מאתנו עד לסיום העבודה והשליחות.

מאז, אנו עוסקים כולם בעבודה ובשליחות האחרונה, קבלת פני משיח צדקנו, וזהו הנושא היחיד העומד על סדר היום. כך אחרי כ”ח בניסן, וכך פחות משנה אחר כך, מכ”ז באדר תשנ”ב. כך בהכרזת הקודש “יחי אדוננו” אל מול פני הקודש, בעיקר בשנת תשנ”ג, בה עודד אותה הרבי שוב ושוב, כל העת, ועד למצב הנוכחי כאשר משנת תשנ”ד “אותותינו לא ראינו”, בעיני בשר אנו רואים מציאות שמנסה לטעון ההיפך, מנסה - אך בלי הצלחה, שכן קיבלנו את הכח, את ה”יחי”, כדי לחיות את המציאות האמתית, מציאותו של מלך המשיח.

אנו זוכרים את הדברים המרעישים “אני את שלי עשיתי” ויודעים, בוודאי אחרי כל השיחות והפעולות שהיו לאחר מכן, כי לא מדובר כאן ב’איום’ או ‘הפחדה’ ח”ו, אלא בנתינת כח מצדו של “הנשיא הוא הכל”, אלינו על מנת שנוכל לעשות “כל אשר ביכלתכם”. זהו הכח לפעול “עניינים דתהו בכלים דתיקון”. הרבי מודיע לנו כי התפקיד והאחריות שלנו הוא להשתמש בכל הכחות שהוא נותן לנו, בכל הכחות הגלויים והנסתרים, ולמעלה מכך כדי לפעול את הגאולה השלימה.

וחשוב גם לזכור, את המונחים “כלים דתיקון” וקרוב משפחתו “באופן המתקבל”, המשמשים לא פעם כתמרור אזהרה בידי כחות מסוימים, בתוך כל אחד מאתנו ובתוכנו ככלל, ויש אף ההופכים אותם לתמרורים של “האט” ואולי אף “עצור” רח”ל. אלו מונחים שמעצם טבעם הם סוביקטיביים לחלוטין, שהרי מה שאצל האחד נחשב כ”תיקון” נחשב אצל השני כ”תהו מוחלט”, ומה שמתקבל אצל האחד לחלוטין לא מתקבל אצל השני.

אולם ישנו תוכן ברור ומוחלט, הבשורה עצמה, המהות, היא לא נתונה לפרשנות, ובוודאי לא להעלמה או להדחקה. גם מי שסבור כי האופן בו פועלים שייך לתהו, ואינו מתקבל, ודווקא מי שחושב וסובר כך באמת, חייב למצוא את הכלים ואת האופן המתאים להביא את בשורת הגאולה, לחיות משיח ולהכין את עצמו ואת העולם כולו לקבל את פניו.

אם אתה או אני סבורים כי הדרך שנבחרת על ידי אחרים אינה מתאימה ואינה עומדת בכללים שקבע הרבי, הרי המסקנה הברורה היא שחייבת להמצא הדרך הנכונה, הראויה והמתאימה גם לאנשים כערכנו. אותם “עקשנים” שהרבי אומר ש’יהי רצון’ שימצאו, יכולים להיות כלשונו אחד או שניים, שיתאספו ויטכסו עצה מה לעשות ואיך לעשות, כנראה משום שאין דעותיהן שוות, הציווי מוטל על כל אחד מאתנו. אפשר להתייעץ ואפילו להתווכח איך ומה לעשות, אסור בהחלט ואי אפשר להתעלם, ולהחליט שלא לעשות.

עלינו לזכור כי יש לנו כח לפעול הכל - כחו של הרבי מה”מ וכל מה שהוא נותן לנו ולעולם כולו. יש לנו את הכח ואת היכולת להביא לשינוי הנדרש. ולהחליט שוב להתמסר בכל הכחות לשליחות, לטכס עצה כיצד לעשות זאת טוב יותר, כדי להכריז בקול אחד:

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד