אילו הרבי היה גוזר שהגאולה כבר תבוא…

הרבי מבקש מאתנו שכל אחד ירגיש אחריות אישית להביא את התגלות משיח בפועל. שלא נעשה דברים רק “מפני הציווי”, לא לברוח מאחריות ולא לנהוג במדיניות של “ראש קטן”. עלינו לדעת שזהו ה”עסק” שלנו

נפתח בסיפור, שלכאורה אינו מופת מהרבי, וגם לא מחסיד דגול, אלא בסך הכל תוצאות פעולותיו של בחור בישיבה הקטנה בלוד, שסביר להניח כי הוא עצמו אינו יודע עד היום על תוצאות פעולותיו, אך דווקא בגלל זה יש בכך מסר מיוחד בקשר לתקופה המיוחדת בה אנו נמצאים.

סיפור זה סיפר הרה”ח ר’ אלכסא רטובסקי, מהפעילים של “יד לאחים”: אחת העולות מרוסיה הגיעה לארץ ישראל יחד עם אמה בגלי העליה של השנים האחרונות, והתגוררה בלוד. כיוון שהייתה בגלוי מנותקת לגמרי מן היהדות, לא ראתה שום בעיה בכך שהכירה ערבי והתחתנה עמו, רחמנא ליצלן. הערבי לקח אותה לכפר ערבי ליד חברון, שנחשב עוין מאד, ונולדו להם שתי בנות.

כפי שקורה במקרים רבים, היא הוחזקה שם בתנאים קשים ומשפילים עד שברחה משם ללוד. בכך לא תם הסיפור, שכן הערבי ידע היכן מתגוררת הסבתא, והוא בא עם חבורתו וחטף את הילדות.

במצבה העגום פנתה האמא ל”יד לאחים” כדי שיסייעו לה להחזיר את הילדות. “יד לאחים” שעוסק כל הזמן בדברים מסוג זה, תיכנן וביצע מבצע פשיטה על הבית באותו כפר ערבי להצלת הילדות. הם הביאו קבוצה של בוגרי יחידות קרביות בצה”ל שהתמחו בפשיטות מסוג זה, והצליחו אפילו לקבל אישור מיוחד שצה”ל לא רק שלא יפריע, אלא באופן בלתי רשמי אפילו יעזור.

כאן התעוררה בעיה נוספת: כיצד יזהו את הילדים בין כל החמולות הערביות שם? הרי האמא לא יכלה להסתכן ולבוא עמם לשם. האמא הציעה אפוא, שעם הקבוצה יבוא גם מישהו דתי שיודע בעל פה את י”ב הפסוקים, שכן זה הדבר היחיד שהילדים מכירים ביהדות.

היחידה המובחרת הגיעה לאותו כפר והקיפה את הבית שבו התגורר אותו ערבי. הכוח פרץ פנימה, השתלט על כל הבית. ופנה לחפש את הילדות המבוקשות, אלא שהדבר היה כמעט בלתי אפשרי. הבית היה בן שלוש קומות. וכמו בתיבת נח, בקומה ראשונה לא התגורר איש, והיא הייתה מלאה זבל. בקומה השניה היו בעלי חיים, עיזים, חמורים וכו’. ואילו הקומה השלישית הייתה מלאה בחמולות עם עשרות ילדים שחיו שם בתנאים נוראים בצפיפות איומה. היו שם ילדים רבים ולא הייתה שום אפשרות להכיר את הילדות ולחלץ אותן.

פתאום נזכרו בעצתה של האמא אודות י”ב הפסוקים והתחילו לצעוק את הפסוקים. לפתע שמעו קול רפה קורא “מאמי”. הלכו אחרי הקול כשהם ממשיכים לצעוק את הפסוקים, עד שמצאו באחד החדרים את אחת הילדות מוסתרת מאחורי ארון כבד. כיוון שמצאו כבר אחת, אמרו שלא יזוזו משם עד שימצאו גם את השניה. הפכו את כל הבית בחיפושים עד שלבסוף מצאו את הילדה השניה עטופה בתוך שטיח, בקושי נושמת.

הילדות ניצלו והושבו לאמן, ו”יד לאחים” דאג להם למגורים ולמסתור, כדי שלא תשיג אותם יד הערבים.

לאחר מכן סיפרה האם, שהיא גדלה כילדה בבית בלוד יחד עם אמה. הם היו חסרי כל, והיא לא ידעה מאומה מיהדות. אלא שבשכונתם התקיימו כל שבת ‘מסיבות שבת’ עם תלמידי ישיבת ‘תומכי תמימים’ בלוד. הבחורים היו אומרים עם הילדים את י”ב הפסוקים ומחלקים להם סוכריות. פעם אמר לה אחד הבחורים, כילדה קטנה, שאם תלמד בעל פה את י”ב הפסוקים, הוא ייתן לה עוד חפיסת סוכריות. היא התלהבה מאד, שכן בבית היו חסרי כל וכמעט לא ראתה שם מעדנים כאלו. היא אכן למדה בעל פה את י”ב הפסוקים וזה הדבר היחיד שהיא ידעה מן היהדות.

אחרי שנים, כאשר התחתנה עם הערבי ונולדו הילדות באותו כפר ערבי עוין, ראתה פעם ידיעה בעיתון שתפסו מחבל מתאבד שאמו הייתה יהודיה מארץ ישראל. הידיעה הלמה בה, והיא עשתה חשבון שיש סיכוי סביר שבנותיה יגדלו אף הן למחבלות מתאבדות, וייתכן אף שהם יהרגו את הוריה. כדי למנוע מצב כזה, התחילה מאז לטפטף לילדות שוב ושוב שהן יהודיות. אך כיוון שלא ידעה כלום מהיהדות, לא יכלה לספר להם מאומה על היהדות. ואז נזכרה שבתודעתה זכורים עדיין י”ב הפסוקים והיא החלה ללמד את ילדותיה ולשנן עמן שוב ושוב את י”ב הפסוקים.

ברגע שהכוח פרץ פנימה, הילדות הוחבאו והוסתרו ולא היה שום סיכוי למצוא אותם. הפושטים נזכרו כאמור בעצה של האמא, והתחילו לצעוק את י”ב הפסוקים. הילדות הבינו שזהו מסר מהאמא, הרימו את קולן וכך ניצלו.

סביר מאד להניח שהבחור שבזכותו ניצלו חיי המשפחה, אינו יודע בכלל מה פעל כשנתן עוד כמה סוכריות לילדה שתלמד בעל פה את שנים עשר הפסוקים.

אילו הרבי היה גוזר שהגאולה כבר תבוא…

הנקודה של “עבודה בכח עצמו” בלי לסמוך על גילויים מלמעלה, היא אחת העקרונות של שיטת חב”ד. אבל היא באה לידי ביטוי באופן מיוחד אצל כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א בכלל, ובתקופה האחרונה במיוחד. כבר נכתב לא אחת על ה”עבודה בכח עצמו”, הנדרשת מאתנו במיוחד אחרי ז”ך אד”ר וג’ תמוז - יחד עם ידיעה וודאית שלא אנו עושים זאת, אלא זהו פעולה וביטוי עמוק הרבה יותר של פעולתו של הרבי.

וכמבואר במיוחד גם במאמר ד”ה “ואתה תצווה” שהרבי חילק בידו הקדושה לכל אחד ואחת כמה ימים לפני ז”ך אדר ראשון תשנ”ב, שמצד אחד עיקר העבודה הוא על ידי “ויקחו אליך” - עבודתם של ישראל מצד עצמם ובכח עצמם, ודווקא על ידי כך עבודת ה’ היא בתוקף נצחי ללא שום שינויים, הן בזמן של גזירות (“ערב”) והן בזמן של רווחה (“בקר”). אך מאידך צריך לזכור ולדעת היטב, שכל ה”ויקחו אליך” אינו אלא המשך של “ואתה תצווה”, המשך פעולתו של משה רבינו המצווה ומאחד את ישראל עם הקב”ה.

גם כשהרבי אומר שאינו יכול לעשות עוד מאומה בעניין הבאת הגאולה והוא מוסר את העניין אלינו, מובן ופשוט שאין פירושו של דבר ח”ו שהוא אינו יכול, אלא שרצון ה’ הוא שהדבר ייעשה דווקא על ידינו.

בשיחת שבת פרשת פינחס תשד”מ אומר הרבי, כי אילו היה נשיא דורנו גוזר שתבוא את הגאולה, היה יכול לעשות זאת בהחלט. במכל שכן וקל וחומר ממה ש”צדיק גוזר - והקב”ה מקיים”. ומה שאינו עושה זאת זוהי מסירות נפש הכי גדולה והכי פנימית ועצמית כו’, מכיוון שרצון ה’ הוא שיישארו עוד רגע בגלות והגאולה תבוא על ידי עבודתם שלהם.

כשאנו שומעים מהרבי מילים כאלו, שהוא עשה כל שביכולתו ועתה עלינו לעשות כל אשר ביכולתנו, מילים שזעזעו אותנו ועדיין (27 שנה אחרי!!!) מזעזעות אותנו ולא נותנות לנו מנוחה, מילים נוקבות שעומדות כל הזמן לנגד עינינו ותובעות ודורשות ודוחפות לעשות ולפעול בכל הדרכים והאופנים עד שאכן תבוא בפועל הגאולה השלימה לעיני כל בשר - שומה עלינו לחזור ולהזכיר ולחזור ולשנן שוב ושוב את הדברים הפשוטים ביותר לכל מי ששם חסיד נקרא עליו: ברור שהרבי יכול לעשות מה שהוא רוצה, ואם הוא יגזור שתבוא הגאולה, היא תבוא בפועל עכשיו ממש. אלא שרצון ה’ הוא, ולכן גם רצונו של הרבי שכל רצונו וכל מציאותו אינה אלא רצון ה’, שאנו נפעל ונעשה. ועד כמה שהננו “תחתון שאין תחתון למטה הימנו”, נביא אנו את הגאולה ע”י מעשינו ועבודתנו.

הרבי מבקש מאתנו שכל אחד ירגיש אחריות אישית להביא את התגלות משיח בפועל. שלא נעשה דברים רק “מפני הציווי”, לא לברוח מאחריות ולא לנהוג במדיניות של, כפי שקוראים לזה בארץ ישראל, “ראש קטן”. עלינו לדעת שזהו ה”עסק” שלנו, הריווח הוא שלנו וגם ההפסד הוא שלנו. עלינו לעשות חשבון נפש, אך החשבון נפש צריך להיות לא כפועל שכיר שכשסיים את עבודתו הוא יכול להסתפק בכך ולישון בשקט, אלא כמו “בעל הבית” שהעסק הוא שלו. הוא אינו יכול לנוח ולא לשקוט עד שהעסק אכן יפיק רווחים ויביא תועלת. כך אנו חייבים להרגיש שה”עסק” של משיח הוא שלנו. אפילו אם עשינו כל מה שביכולתנו ו”אנחנו בסדר”, כל זמן שהמטרה לא הושגה הרי הכל אינו אלא “להבל ולריק”. זה עצמו דוחף ודורש לפעול ולעשות עוד ועוד, עד שאכן נראה כיצד הדברים מתממשים בפועל ממש.

לעת כזאת לא די לנו ללכת רק על גשר של ברזל, ולעשות רק דברים שהוגדרו ברורות ונצטווינו עליהם במפורש. הרבי מתווה לנו את הקו הכללי, את הכיוון והדרך, והוא רוצה מאתנו שנחשוב כאילו לבד, התחתון בכח עצמו, מה רוצים מאתנו לעת כזאת.

וכאשר זהו הכיוון, ובפרט אחרי ששמענו את דברי הרבי שלא ייתכן שיתאספו עשרה מישראל ולא ירעישו אודות הגאולה, ולא מופרך אצלם שמשיח לא יבוא ח”ו היום וגם לא מחר ומחרתיים - ברור לנו שבכל כינוס, בכל התוועדות, בכל שיעור, ובכל הזדמנות שמתאספים בה יהודים צריך להרעיש על משיח, ללא הרף, ללא הפסקה, ללא לאות, עד שאכן נראה את משיח בפועל ממש גם בעיני בשר. כדברי הרבי (ש”פ צו תשמ”ה) שבשעה שאומרים “ה’ אחד” צריך לצעוק “ה’ אחד”, אבל בכל שאר הזמן צריך לצעוק “משיח נאו”! ובפרט בימי סגולה, כמו בכינוסים ובתהלוכות של ל”ג בעומר הבאים עלינו לטובה, עלינו “להרעיש”, יחד כל ילדי ישראל ויחד כל בני ובנות ישראל, כדי לפעול את הגאולה בפועל ממש. הכל ממש צריך להיות חדור במשיח וגאולה - הכובעים, הספרונים, השלטים, העלונים וכו’, ובוודאי ובוודאי הדיבורים הניגונים וכו’ בשעת הכינוס והתהלוכה עצמם.

אחרי דברי הרבי (בש”פ חיי שרה תשנ”ב) שעבודת השליחות נסתיימה ונשלמה, והשליחות היחידה שנותרה היא קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש, לא ייתכן שנעשה פעולות שבהם לא יודגש משיח - זו לא השליחות שלנו כיום.

שלא יהיה להבל ולריק

אחרי יו”ד שבט תשנ”ג, כאשר לעיני כל העולם כולו יצא הרבי ועודד לעיני מיליונים את שירת והכרזת “יחי אדוננו” (ושמעתי אישית משני בעלי תשובה, מתוך רבים, שהצפייה בטלויזיה במעמד זה הייתה ראשית שיבתם ליהדות ולחסידות!) - אחרי כל זה לא שייך עוד למנוע ולשלול מיהודים (וגם מלא יהודים) את ידיעת זהותו של משיח ועלינו לקרוא לכולם לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש.

עצם ההחלטה על כך, ופעולותיו של כל יחיד בזה - ללמוד את הדבר–מלכות משיחות תנש”א–תשנ”ב כל שבוע מתחילתו ועד סופו, לחזק ולהשתתף בשיעורים בזה, הפצת שיחות עיתונים ועלונים על משיח, הדגשת משיח בכל כינוס והתוועדות, ובפרט בכינוסי ותהלוכות ל”ג בעומר וכו’ - תביא תיכף ומיד את התוצאה היחידה, שבלעדיה ח”ו הכל “להבל ולריק” - התגלות מלכנו משיחנו שליט”א לעין כל בגאולה האמיתית והשלימה נאו ממש. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!