הובא לדפוס על ידי: פ’ זרחי

הסיפור המפעים הבא נפתח ליד מיטתה של מישל גולדמן ששכבה על ערש דווי וביקשה משליח הרבי הרב אנשל פרל הבטחה אחרונה. הוא מצדו הבטיח לקיים, אך לא יכול היה לקיים זאת אלא לאחד עשרים-ותשע שנה, בסגירת מעגל מצמררת ומרגשת כאחד

הובא לדפוס על ידי: פ’ זרחי

היה זה לפני תשע שנים, שליח הרבי מה”מ במיניאולה, לונג איילנד הרב אנשל פול, הבטיח לאישה יהודיה גוססת, שבבוא העת יחגוג בר מצווה לבנה מתיו, אז ילד כבן שנתיים וחצי. האישה נפטרה לבית עולמה, והיתום האומלל נותר להשגחת אביו. שנים חלפו, והרב פרל זכר את הבטחתו. כאשר הגיע הזמן לקיים את הבטחתו לשכיב מרע, גילה לתדהמתו כי מתיו הוטבל לנצרות, ר”ל. לפי המצב שהסתמן, נראה שבר מצווה כבר לא הייתה נראית כמציאות אפשרית.

את פרטי הסיפור המרטיט והמפעים מוסיף ומספר הרב אנשל פרל:

“לפני 29 שנים, לפני שבית חב״ד מיניאולה נוסד, נקראתי לבקר את הגב’ מישל גולדמן, חולה גוססת, בבית הרפואה של אוניברסיטת ווינתרופ. לפני שמישל גולדמן נפטרה, הבטחתי לה לערוך בר מצווה לבנה מתיו - אז ילד בן שנתיים וחצי.

“במשך השנים ניסיתי לגרום לזה לקרות, אבל נדחיתי על ידי האב והמשפחה.

“בניגוד לכל הסיכויים, ביום חמישי לפני מספר שבועות, חגגנו את ‘בר המצווה’ של מתיו בבית חב”ד במיניאולה - אם כי באיחור של 18 שנים, חודש אחד, ועשרים וארבע יום…”

נאום ‘בר מצווה’ מרגש

בנאום בר המצווה המרגש שלו, חשף מתיו את מה שבאמת קרה במהלך השנים הרבות הללו, וכיצד סוף סוף הצליח להגשים את ההבטחה שהובטחה לאמו.

מתיו סיפר בקיצור מה עבר עליו במשך כל אותן שנים שחלפו מאז הגיעו לגיל שלוש עשרה, אז אמור היה לחגוג בר מצווה עם הרב פרל:

והנה חלק מדבריו המרגשים של מתיו גיווגנס בחגיגת הבר מצוה, שהתקיים בבית חב״ד מיניאולה:

“היום אנו חוגגים לא רק בר מצווה - שזהו יום אלוקי, יום שמציינים גורל ודברים שכבר נקבעו בשמים. שני אנשים יקרים לי מאוד שבוודאי עומדים מאחורי ההתרחשויות - הלא הם אמי מישל, וסבי לסטר - רוקדים ביחד ברגע זה בשמיים ושמחים בשמחתי. היום הזה אני מציין ציון דרך למסע נפלא, כפי שכל מכריי מצהירים.

“אמי נפטרה בהיותי בן שנתיים ושמונה חודשים. עד היום, כשאני חוזר על כך, קשה לי לקלוט את המשמעות האמיתית של זה. שמור לי במוחי ממנה רק זיכרון עמום אחד. אמי היתה כולה נשמה. אני חושב שניתן לקבוע כיום, כי לולא הביקור הבודד של הרב פרל בבית הרפואה, הוא עצמו לא היה מגיע למיניאולה, ובית חב״ד שלו - וגם כל בתי חב״ד האחרים בלונג איילנד - לא היו קיימים. למעשה, הכול השתלשל מביקור בודד לאישה גוססת.

“קשה להאמין, אולם לאמי היתה משאלה אחת לפני מותה אותה ביקשה מהרב הצעיר והאנרגטי: לעשות לבנה מתיו בר מצווה בהגיעו לגיל 13. נשמע קל ובר ביצוע, הלא כן? אם ‘נריץ את הסרט’ קדימה אחת-עשרה שנים, עם ‘נגיעות’ של לימוד שיעורי תורה בבית הספר של יום ראשון, והרי ילד בר מצווה מושלם לפניך! זה התסריט האמריקאי הרגיל והטיפוסי;

לצערי, זה לא מה שקרה אצלי. המסע שלי היה מפותל וארוך עד הגיעי הלום.

“למרות שאבי לא נולד יהודי, הוא שמר על מסורת יהודית לכבוד אמי. לאחר פטירתה הוא רצה להעניק לי את הילדות הכי טובה, ונישא בשנית לאישה בת דתו. מסיבות שונות, בית הספר היהודי שבו למדתי, כבר לא התאים לי, ובגיל שבע נאמר לי המשפט הבא: ‘אם פעם תרגיש יוצא דופן וזר בגלל דתך, תוכל לעבור טבילה לנצרות’.

“אני מלמד זכות על המציעים. הם רצו את הטוב ביותר עבורי. עד אז לא חשבתי על כך שאני יוצא דופן מכל שאר חבריי; חגגתי את חג החנוכה ואת החגא (להבדיל) וחשבתי שכך יהיה לעולם, וזה

טוב. אולם בגיל שמונה הודעתי למשפחתי שקיבלתי החלטה לעבור טבילה ולהיות קתולי. חשבתי שזה יעשה אותי מאושר יותר. ואכן, למשך תקופה הייתי מאושר.

“בחודש אפריל 1992 עברתי את ההטבלה בכנסיה קתולית והחלתי להתחנך ברוח קתולית. תתבוננו בזה רגע: ילד יהודי בן שמונה שעורק מדתו…

“בשנים הבאות המשכתי ללמוד לימודי ‘דת’ בבית הספר הקתולי פעם בשבוע, כאשר במקביל אני ממשיך לחגוג את החגים היהודיים בזכות משפחתה של אמי המנוחה - דודתי, סבי וסבתי הנפלאים. כשהתבגרתי, חיבבתי את שתי הדתות, והגדרתי את עצמי כשייך לשתי דתות - יהודית ולהבדיל קתולית. למען האמת, אני יכול ללמד אנשים יותר על שתי הדתות ממה שהם יודעים על דת אחת.

“כשהייתי בגיל שלוש-עשרה שנים, קיבלתי את הבשורה הכי נוראית באחת עשרה השנים האחרונות: סבי, לס גולדמן, נפטר! בהלוויית הסבא ניגש אלי הרב פרל - הרב שהכרתי רק מהאגדות המשפחתיות, עם המבטא הבריטי והחיוך החם, ואמר לי: ‘ילדי היקר, אתה יודע שאנחנו עדיין צריכים לשוחח על הבר מצווה שלך?’ הרב רצה מאוד שזה יקרה, אבל זה לא קרה. הרב סיפר לי כי כל העת הוא חתר לגרום לזה להתבצע, אולם הרעיון לא התקבל אצלי בהתלהבות.

“כשהייתי בגיל ארבע-עשרה, בטקס סיום לימודי הדת בבית התיפלה, הכומר הזכיר את שמות הנפטרים לאחרונה בין חברי הכנסיה. על פי רוב לא הכרתי את השמות שהזכיר. ישבתי לבוש גלימה אדומה, והכומר שואג ומקריא: ‘ולכל אלה שמתו ולא יכולים להשתתף אתנו ביום גדול זה, כולל מישל גולדמן’.

אמא?!

שמה הדהד פתאום במוחי ובליבי!

“הוא הכריז את שם אמי למרות שהיא נפטרה לפני שנים רבות!

“הבטתי לכיוון אבי והוא נענע את ראשו ימינה ושמאלה, רומז לי שלא הוא ביקש מהכומר להזכיר את אמי היקרה. זה זעזע אותי, והבהיר לי פתאום שמקומי לא כאן. אני לא אמור להיות כאן. אני לא אמור לעשות זאת. לא זה מסלולי בחיים.

“ולמרות שנשארתי במקום עד סיום הטקס, הגעתי להכרה ברורה שהחיים האלה, הדת הזו, אינם זהותי. ידעתי באותו רגע ובמקום ההוא, שיום אחד אני אעשה בר מצווה כפי שהיא רצתה וכפי שהזכיר לי הרב אנשל, בכל מחיר.

“בהמשך פגשתי את לורי, רעייתי

לעתיד, ובאופן טבעי שיתפתי אותה ברקע המשפחתי שלי. היא הקשיבה לכל מילה, שאלה וחקרה, עודדה וחיזקה אותי ביהדותי. משפט אחד שהיא אמרה, היה מוכר לי. סבתא שלי נהגה לומר את אותו משפט, אולם בעבר לא הייתי בשל להפנים את משמעותו. כעת הייתי מוכן להאזין למילים ההם, מפי לורי: ‘אם אמך יהודיה - גם אתה יהודי’”.

גולת הכותרת: חמיו וחמותו ישראלים!

אחרי 29 שנה: ההבטחה קויימה

בגיל 24 נשא מתיו את לורי כדת משה וישראל. עם כל הפרטים: כתובה, חופה, שבירת הכוס, תזמורת שמנגנת “הורה”. ממש מושלם. חופה יש, רק בר מצווה עדיין לא נחגגה.

בגיל שלושים מתיו ולורי מאושרים עם בתם מדליין, בתוך בית יהודי אמיתי. כעת ההשגחה פרטית נכנסת לסיפור

כדי לסגור את המעגל ולקיים את הבטחת השליח הרב פרל לאמו, מישל גולדמן המנוחה. בשיחה עם דודתו היא מספרת לאחיינה מתיו, שהיא בדרך לבת מצווה.

“ותנחש מי הרב שמנהל את הטקס?” מתיו מנחש נכון. זה הרב פרל.

במהלך האירוע ניגשה הדודה לרב פרל, הציגה את עצמה, “משוויצה” עם סיפורים על מתיו, והרב פרל קיבל את מספר הטלפון שלו. שעתיים בלבד לאחר סיום האירוע זכה מתיו להודעה חמה מהרב פרל.

הקשר הקדום חודש, מתיו סיפר לרב את כל מה שעבר עליו בעשרים ותשע השנים האחרונות. “הגיע הזמן שאמלא את יעד חיי, וזו הזדמנות שהרב הנערץ ימלא את הבטחתו לאמי כששכבה על ערש דווי”, הוא אומר.

ההכנות יצאו לדרך. נערכה היכרות בין מתיו לבין הרב דוד, בנו של הרב אנשל פרל שמתחיל להכין את מתיו ליומו הגדול. השניים פותחים בלימוד אל”ף בית משותף. בחגיגת הבר מצווה מודה מתיו לדוד פרל במילים מרגשות: “אתה לימדת אותי הרבה יותר מקריאת עברית. אתה ניצלת כל הזדמנות ללמד אותי כיצד חיים כיהודי. אני מודה לך על הלימוד, על טוב לבך, על ידידותך, ובראש וראשונה על סבלנותך; הרי לוקח לי 10 דקות לסיים כל תפילה שאני מנסה לקרוא”.

“ולך, הרב פרל היקר: אתה הענקת כל כך הרבה למשפחתי, במיוחד לאמי וסבי. לעולם לא היססת בקיום הבטחתך לאמי - היית נחוש שיום אחד זה יתגשם, והנה, זה כאן! תודה שלא התייאשת ממני, ולא וויתרת. למרות שלא יכולתי להגיד את זה לפני עשרים-ותשע שנים, תודה שהדרכת את אמי נפשית ורוחנית בזמן שהיא הזדקקה לזה. סבי וסבתי סיפרו לי רבות על לבך הטוב, וכעת, כשאני מכיר אותך באופן אישי, אני עד עד כמה הם צדקו.

“ולכם, ידידיי היקרים, הנה אנחנו - 29 שנה מאוחר יותר: ההבטחה קוימה!

“אני מרגיש כמי שטיפס על הר גבוה, ולאחר מסע ארוך ביותר הגיע לפסגה. זה כמו למצוא את האיקס על מפת האוצר. רב חכם אמר לי שאני לא מסיים מסע היום, אלא רק עולה שלב נוסף בסולם העולה מעלה בקיום היהדות, הדת שכה יקרה לליבי ושאני גאה להיות חלק ממנה.

“היום אני עולה עוד שלב, ואני מחלק את השמחה עם כולכם, עם סבי המיוחד ואמי המדהימה. חבר’ה, עשיתי זאת! תודה לכולכם שהבאתם אותי עד הלום. תודה ותבורכו משמים”.