הרבי שליט”א מעורר ומזכיר ללא הרף בשיחות ה’דבר מלכות’ כי עלינו להתכונן הכנה רבתי

הרבי שליט”א מעורר ומזכיר ללא הרף בשיחות ה’דבר מלכות’ כי עלינו להתכונן הכנה רבתי לקראת יו”ד–י”א שבט. וההכנה היא לא רק ליום ההילולא של הרבי הריי”צ, אלא בעיקר ליום התחלת הנשיאות של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א. כפי שאומר הרבי עצמו

לקראת יו”ד–י”א שבט הממשמש ובא, המזכה והמחייב אותנו להתכונן אליו כראוי, ובעיקר לגרום לרבי נחת רוח - נביא בזה כמה סיפורים, בהם רואים אנו מחד כיצד הרבי אף פעם לא מרוצה, וככל שעושים יותר הוא רוצה עוד יותר. ומאידך, כיצד כל אחד יכול, כי גם דבר שנראה לנו קטן יכול לגרום נחת רוח רב.

300,000 - “זה הכול?!”

לקראת יו”ד שבט תש”ל, כשמלאו עשרים שנה להסתלקות הרבי הריי”צ ולנשיאות הרבי שליט”א, הגיעה בקשה והצעה מנשי חב”ד בארץ הקודש אל הרבי, שביו”ד שבט יסיימו את ספר התורה המיוחד לקבלת פני משיח צדקנו. הרבי הריי”צ התחיל לכתוב את ספר התורה הזה באמצע מלחמת העולם השניה בשנת תש”ב, אך בשלב מסויים הופסקה כתיבתו, וכך הוא נשאר שנים רבות באמצע הכתיבה, לא גמור. כאמור, לקראת יו”ד שבט תש”ל הגיעה אל הרבי בקשה והצעה שיסיימוהו ביו”ד שבט. בתחילה שלל זאת הרבי, אך כמה שבועות לפני יו”ד שבט, כשחזר מהאוהל, הודיע כי אכן נתקבלה הרשות לקבל את ההצעה ולסיים את ספר התורה המיוחד. אולם לשם כך צריך שהאחריות תהיה לא על יחידים אלא על כלל ישראל. הרבי הציע אפוא שכל יהודי ייתן מטבע אחד, במטבע המדינה בה הוא גר, עבור השתתפות בספר התורה: בארה”ב דולר אחד, בארץ ישראל לירה אחת וכן בכל מקום.

כאמור, היה זה שבועות ספורים לפני יו”ד שבט, והמבצע היה חייב להסתיים לפני יו”ד שבט כדי שאז אכן יסיימו את ספר התורה. אנ”ש ונשי חב”ד נכנסו לפעילות מסיבית. הוקם ועד מיוחד להפעיל את כולם ולרכז את הפעילות, שהיו חברים בו הרב שמואל הלוי חפר, הרב ברוך גופין, ועוד. הייתה זו הפעם הראשונה שחסידי חב”ד עשו רעש גדול בקשר למשיח. בין השאר ביקרו אז אצל גדולי ישראל שאינם חסידים בקשר לעניין זה. ה”סטייפלער” ביקש שיזכו אותו בלירה, כדי שגם הוא יצטרף. זכורני כילד ש’המתנגדים’ בבני ברק לעגו על כך שמוכרים “משיח בלירה”, אבל זה לא עזר להם. ב”ה אכן היה רעש גדול ופעילות מוצלחת, ותוך שבועות ספורים הגיעו לקראת יו”ד שבט לכ–300,000 יהודים בארץ הקודש שנתנו כל אחד לירה.

חברי הוועד נסעו לרבי ליו”ד שבט עם הרשימות והכסף בידיהם, ונכנסו לחדרו הקדוש עם הרשימות. עמם נכנס גם המשפיע ר’ שלמה חיים קסלמן (הוא עמד שם בלי אומר ולא היה אמור להיכנס, כיוון שלא היה מהוועד. ברגע האחרון נתן לו אחד מחברי הוועד, כמדומני ר’ חנוך גליצנשטיין, חבילה של דפים ושמות, וכך נכנס גם הוא. לאחר מכן אמר לו ר’ שלמה חיים: לא אשכח לך זאת לא בעולם הזה ולא בעולם הבא). הרבי שאל: כמה שמות יש כאן, והם ענו, ברגש של הגבהת רוח: 300,000 (תוך שלושה שבועות בלבד)!  הרבי היה נראה מאוכזב, והוא שאל בשתי מילים: זה הכל?!…

לא להיות מרוצה

באוסטרליה הרחוקה, באותם שנים שהייתה ממש מדבר שממה מבחינת יהדות, והיה נדמה שאי אפשר לפעול בה מאומה ביהדות ובחסידות - הצליח סוף סוף הרה”ח ר’ יצחק דוד גרונר ביגיעה עצומה, בעידוד ובדחיפה בלתי פוסקת מהרבי שליט”א, להקים שם מוסד חינוך ובו כמה עשרות תלמידים. אחרי כמה שנים עמד ר’ יצחק דוד לנסוע לרבי, ולכבוד זה אסף את כל תלמידי המוסד לתמונה משותפת, אותה לקח עמו להראות ולתת לרבי ב”יחידות”. כשסוף סוף נכנס אל הקודש והגיש לרבי את התמונות, ציפה ליישר כח גדול על המאמץ האדיר שעשה כדי להגיע לכך. הרבי הביט בתמונות בתשומת לב, וכמובן נתן יישר כח לרב גרונר, אך מיד הוסיף: “ומה עם מאות ואלפי התלמידים שעדיין אינם בתמונה?! הרב גרונר הרגיש מבויש ורוחו נפלה, כי אכן עשה מאמץ אדיר ובקושי עצום הגיע לתוצאה זו. הרבי הרגיש בכך מיד ואמר לו כמתנצל: “ומה אעשה שתפקידי הוא לא להיות מרוצה ולדרוש עוד ועוד, כל זמן שישנם עוד כך וכך יהודים שעדיין אינם בפנים”.

ענה לילד: “החייתני. כמים קרים על נפש עייפה”

בקיץ של שנת תנש”א עורר הרבי שליט”א כמה פעמים לומר ברכות השחר במתינות ובכוונה. משום מה הדברים לא נכנסו לשיחות המוגהות, אבל הרבי דיבר על כך כמה פעמים. הוא הזכיר אפילו שישנם הממהרים בברכות השחר כדי להספיק לקרוא קריאת שמע בזמנה, אולם בכל זאת צריך להשתדל במיוחד שיאמרו את ברכות השחר במתינות ובכוונה.

בעקבות זאת היה המשפיע ר’ מענדל פוטרפס מדבר על כך ודורש זאת שוב ושוב כמעט בכל התוועדות באותה תקופה, וגם זמן רב אחרי כן. המזכירים סיפרו שהייתה אז תקופה מסוימת בה היה נראה כאילו הרבי נמצא במצב של מרירות, כאילו “אנגעצייגען”, וכמו עננה מכסה את פניו. הם ניסו בעצמם וביקשו גם משלוחים מנהלי מוסדות וכדומה שיכתבו לרבי בשורות טובות ויגרמו נחת רוח. ואכן, כתבו לרבי על דברים גדולים שנעשו בהחזקת היהדות ובהפצת החסידות במקומות רבים, אך כל זה לא הועיל.

פעם הגיע לרבי מכתב מילד שלמד ב”חדר” בקראון הייטס. והוא כותב שקודם היה רגיל לומר את ברכות השחר בדרך מן הבית אל ה”חדר”. אך כיוון שהרבי שליט”א דיבר על כך, הוא החליט לקום כמה דקות יותר מוקדם, ולומר את ברכות השחר בבית מתוך סידור. כשהרבי שליט”א קרא את המכתב, מספר המזכיר, האירו פניו הקדושות, והוא ענה לילד בזו הלשון: “החייתני. כמים קרים על נפש עייפה”.

שקיעה וזריחה באותו היום

הרבי שליט”א מעורר ומזכיר ללא הרף בשיחות ה’דבר מלכות’ כי עלינו להתכונן הכנה רבתי לקראת יו”ד–י”א שבט. וההכנה היא לא רק ליום ההילולא של הרבי הריי”צ, אלא בעיקר ליום התחלת הנשיאות של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א. כפי שאומר הרבי עצמו ב’דבר מלכות’ לפרשת וארא, כי ההדגשה היא גם ובעיקר על הצמיחה והגידול שלאחר הסתלקותו. הכנה ליום שמכונה בפי חסידים “ראש השנה להתקשרות”.

חשוב להדגיש שוב ושוב את העובדה שנשיאותו של הרבי שליט”א מתחילה מיו”ד שבט תש”י, ממש מאותו רגע של הסתלקות כ”ק אדמו”ר הריי”צ נ”ע - משום שלא שייכת כלל מציאות של קיום העולם בלי רבי באופן של נשמה בגוף גשמי דווקא. כדברי חז”ל על הפסוק “וזרח השמש (ואחר כך) ובא השמש” - “עד שלא שקעה שמשו של צדיק זה, כבר זרחה שמשו של צדיק זה”. כי לא ייתכן אף רגע בלי רבי בעולם הזה הגשמי. שכן (לקוטי שיחות חלק כ”ו עמוד 7) “מוכרח להיות “משה” בכל דור ודור שבו מלובשת נשמת משה … והחיים הרוחניים שלו נשארים נצחיים בעולם הזה הגשמי על ידי שהם מתלבשים בגוף של נשיא הדור שבכל דור ודור”.

כך גם אומר הרבי בשיחת כ”ב שבט תשנ”ב שהנשיאות של “כ”ק מו”ח אדמו”ר כפי שהוא באופן של דור השביעי לרבינו הזקן והדור התשיעי לבעש”ט” (ש”ההתחלה (הלידה) של ענין זה” הייתה בי”א ניסן) התחילה בי”א שבט תש”י, “היום המלא הראשון לאחר ההסתלקות” - שכן יום ההסתלקות עצמו עדיין שייך במידה מסוימת לנשיאותו של הנשיא הקודם, והנשיאות אז היא כמו המשך של הנשיאות הקודמת. ומעין זה גם בכל שנת ההסתלקות. ולכן “ובמיוחד בי”א שבט תשי”א”, לאחר קבלת הנשיאות הרשמית ע”י הרבי מלך המשיח שליט”א.

הכנה מתאימה לראש השנה להתקשרות

כדי לדעת מה ההכנה הנדרשת עתה מאתנו במיוחד לקראת יום גדול וקדוש זה, עלינו להתבונן במה שאומר לנו הרבי בקשר ליום זה, ובפרט בשנים האחרונות.

בשיחת ש”פ וארא תש”נ (ספר השיחות תש”נ ח”א ע’ 255) אומר הרבי: “בעשירי ל”עשתי עשר חודש” השתא ימלאו ארבעים שנה להנשיאות דכ”ק מו”ח אדמו”ר כנשיא התשיעי, שאז נעשית שלימות העבודה דדור התשיעי … מכריז משה רבינו שבדורנו … “רב לכם שבת בהר הזה”… כבר נשלמו כל מעשינו ועבודתינו, ובריבוי מופלג, ובאופן גלוי לעין כל… ולכן - ממשיך משה רבינו שבדורנו, כ”ק מו”ח אדמו”ר, בהכרזתו - “פנו וסעו לכם גו’ בואו ורשו את הארץ אשר נשבע ה’ לאבותיכם גו’ - הכניסה לארץ בגאולה האמיתית והשלימה … בבוא זמן מיוחד ומסוגל ביותר וביותר לגאולה - בארבעים שנה בעשתי עשר חודש גו’, ההכנה הכי אחרונה וקץ הכי אחרון להכניסה לארץ בגאולה האמיתית והשלימה - צריך כל אחד ואחד מישראל לעשות כל התלוי בו לנצל זמן סגולה זה להביא את הגאולה האמיתית והשלימה כפשוטה ממש, ע”י חיזוק האמונה בביאת המשיח, הצפי’ והבקשה ודרישה לביאתו. ועוד ועיקר ע”י ההוספה בעניני תורה ומצוות ובפרט בהפצת המעיינות חוצה, האנשים והנשים והטף, כל אחד ואחת לפי ענינו”.

ובהמשך לזה, בשיחת יו”ד שבט תש”נ (שם ע’ 269 ואילך. תרגום מאידיש): “כל יהודי מדור זה מגיע אז ל”קאי אינש אדעתי’ דרבי’” דכ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא הדור (שהנשיא הוא הכל), שכל מציאותו ושכלו נצבים ועומדים על “דעתיה דרבי’” … ובפרט שדור זה הוא הדור האחרון של הגלות (כנ”ל), לאחר שסיימו כבר (ע”י “מעשינו ועבודתינו” במשך כל אלפי השנים שלפני זה) את הבירור דכל הפרטים [לא כמו בדורות שלפנינו, שאילו היתה הגאולה באה אז היו כמה ניצוצות פרטיים שלא נתבררו (באופן פרטי). וי”ל שלכן כמה צדיקים בדורות הקודמים לא דחקו את הקץ (למרות שהי’ בכוחם לעשות זאת) אף שידעו את גודל הצער דהגלות, שכינתא בגלותא וכו’ - בכדי ששום ניצוצות לא “יילכו לאיבוד”] - וודאי זהו כבר זמן השיא לגאולה … 

“על פי הנ”ל זוהי התשובה לשאלת רבים - במה מתבטאת העבודה המיוחדת של ארבעים שנה מההילולא דכ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו: העבודה צריכה להתבטא בזה שעתה צריך להיות מציאות חדשה - מציאות חדשה שעומדת על יסוד חדש: קאי אינש אדעתי’ דרביה. ובפשטות - שכל הענינים שבעל ההילולא תבע, ובכלל - לימוד התורה בהתמדה ושקידה וקיום המצוות בהידור, ובמיוחד - הפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה - צריך להתחיל לעשותם בהיקף חדש, במעמד חדש, “א נייער שטעל” - לא לפי ההשגות שהיו עד עתה (לפי דעת המקבל) אלא לפי ההשגות וההיקף של “דעתי’ דרבי’” - נשיא דורנו.

“הן בנוגע ללימוד התורה (ובפרט לימוד תורתו של בעל ההילולא) - שזה צריך להיות (לא רק בתוספת הבנה והשגה, אלא בעיקר) במעמד ויסוד חדש - מיוסד על דרך הלימוד ופנימיות הכוונה של “רבי’”; והן בהנהגות בהתאם להוראות דבעל ההילולא - צריכות להעשות באופן כזה.

“לא די שיוסיפו עוד פרט, או אפילו עוד כלל, אפילו כלל גדול, בעבודה זו, אלא צריך להיות “קאי אינש” - כל מציאותו צריכה להשתנות ולעמוד על “דעתי’ דרבי’”. וביחד עם זה - זה צריך לבוא בפרטים ובפרטי פרטים - ובהתבוננות אפילו קלה יכול וודאי כל אחד בעצמו למצוא את הפרטים שהוא יכול להתחיל לעשות כמציאות חדשה ש”קאי אדעתי’ דרבי’”.

“ובסגנון אחר: כל אחד צריך להיות “מוסד” חדש, בתורה עבודה וגמילות חסדים שלו, העומד על יסוד חדש - “דעתי’ דרבי’”.” עכלה”ק.

סדר חדש, תקופה חדשה

לא די, אומר הרבי שליט”א,  שיוסיפו עוד פרט, או אפילו עוד כלל, אפילו כלל גדול, בעבודה זו, אלא צריך להיות “קאי אינש” - כל מציאותו צריכה להשתנות ולעמוד על “דעתיה דרביה.”

לא מדובר רק על פרטים נוספים - מדובר על שינוי מהותי בכל המעמד ומצב, בכל ה”שטעל”, מעמד ומצב חדש לגמרי. “לא לפי ההשגות שהיו עד עתה (לפי דעת המקבל) אלא לפי ההשגות וההיקף של “דעתי’ דרבי’” - נשיא דורנו”. מעתה, אומר הרבי, כל ה”שטעל” צריך להיות אחרת לגמרי, לא לפי ה”שטעל” שלנו אלא לפי ה”שטעל” של הרבי. וביחד עם זה צריך “שטעל” חדש זה לבוא בכל הפרטים ופרטי הפרטים. 

זהו סדר חדש, תקופה חדשה, אומר הרבי. אי אפשר בשום אופן להסתפק במה שהיה עד עתה, ולהוסיף לו עוד איזשהו פרט או כלל או אפילו כלל גדול. “רב לכם שבת בהר הזה”. די לסדר העבודה שהי’ עד עתה. “פנו וסעו לכם”, עשו תפנית חדה, התחילו לעבוד באופן חדש לגמרי. “בואו ורשו את הארץ” - “צריך כל אחד ואחד מישראל לעשות כל התלוי בו לנצל זמן סגולה זה להביא את הגאולה האמיתית והשלימה כפשוטה ממש”.

ובסגנון הדבר מלכות פרשת וארא, מילים לא רגילות כלל, שצריכות למלא את כל מציאותנו וחיינו, שההכנה ליו”ד שבט צריכה להיות “בפרט בהביטול וההתקשרות אל כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא הדור, “הנשיא הוא הכל”. שבכל אחד ואחד, מציאותו וכל ענייניו, בכל מכל כל, נעשים קודש לנשיא הדור (ואיך עושים זאת - אך ורק) על ידי זה שמלאים וחדורים בקיום שליחותו של נשיא הדור, משה רבינו שבדור, גואל ראשון הוא גואל אחרון - שעניינו העיקרי “להביא לימות המשיח” בפועל ממש.

“ולהוסיף, שהידיעה שתיכף ומיד נכנס כ”ק מו”ח אדמו”ר נשיא דורנו … ומביט על כל אחד ואחד מהחסידים והמקושרים לבחון מעמדו ומצבו כו’, מעוררת ופועלת לסיים ולהשלים (גם מלשון שלימות) את כל מעשינו ועבודתנו”.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.