הרב שאר–ישוב הכהן, רבה הראשי של חיפה, שהלך לעולמו השבוע, זכה לקרובים מיוחדים מהר

הרב שאר–ישוב הכהן, רבה הראשי של חיפה, שהלך לעולמו השבוע, זכה לקרובים מיוחדים מהרבי - בזכות סבו שהסתיר את הרבי מלך המשיח בביתו, בתקופה שלאחר מאסר הרבי הריי”צ >> הרב זכה ליחידויות רבות, עמד בקשר מכתבים עם הרבי, ובכל פעם שהגיע לארצות הברית השתדל להגיע ל–770, להיכנס ליחידות או להשתתף בהתוועדויות של הרבי >> בראיון שהעניק לפני 20 שנה ל’בית משיח’, סיפר הרב על ביטויים מיוחדים ששמע מהרבי, והדרכות שקיבל בעבודתו הציבורית והרבנית >> וגם: מה גרם לרב שאר–ישוב לעזוב את עולם העסקנות ולעבור לעולם הרבנות, ומדוע המשיך במשרת הרבנות ללא שכר?

הרב אליהו יוסף שְׁאָר–יָשׁוּב כהן, רבה הראשי של העיר חיפה, הלך לעולמו ביום שני השבוע, והוא בן 88. הרב נולד בירושלים בט’ חשון תרפ”ח לאביו הרב דוד כהן המכונה “הרב הנזיר” ולאמו שרה, בת הרב חנוך אטקין.

בצעירותו למד בישיבות “תורת ירושלים”, ”מרכז הרב”, ו”עץ חיים”.

במלחמת השחרור נלחם במסגרת האצ”ל. הוא ליווה שיירות לירושלים ולגוש עציון ונלחם על הגנת הגוש. בעת שהגן על העיר העתיקה נפצע קשה בקרב, ועם נפילת הרובע היהודי נפל בשבי הליגיון הערבי הירדני. יחד עם יתר מגני הרובע היהודי הועבר לעמאן ואחר כך למחנה השבויים. לאחר שחרורו מהשבי שירת בצה”ל שבע שנים. השתתף במשא ומתן עם הירדנים על החזרת עצמותיהם של חללי גוש עציון, והשתתף במשלחת צה”ל לארצות הברית. בהמשך כיהן בתפקיד רב צבאי פיקודי והרב הראשי של חיל האוויר.

עד שנת תשל”ה כיהן כסגן ראש עיריית ירושלים, מטעם המפד”ל. ביחידויות עם הרבי, דחק בו הרבי להשקיע את עצמו בעולמה של תורה, ולחשוב על רבנות - ואכן, בבחירות שנערכו בשנת תשל”ה, לא הציג מועמדות לעיריית ירושלים, אלא השקיע את כל זמנו ללימוד התורה וכתיבת חיבורים תורניים. זמן קצר אחר–כך נבחר לרבה האשכנזי של העיר חיפה, ובנוסף כיהן כראש אבות בתי הדין בעיר - תפקיד בו החזיק עד השנים האחרונות.

גם כאשר הגיע לגיל 75, ועל פי החוק היה עליו להתפטר מתפקידו כרב העיר - החליט להישאר במשרתו בהתנדבות במשך חמש שנים נוספות, ללא תמורה, וניתנו בידו סמכויות מלאות בדומה לרב עיר בשכר. הרב הסביר כי את ההחלטה קיבל בשל דברי הרבי שאמר לו ביחידות שרב צריך להמשיך בתפקידו כל זמן שהוא יכול, ורק הקב”ה מחליט על סיום תפקידו.

הרבי הסתתר אצל סבו, רבה של לוגא

סבו של הרב שאר–ישוב, מצד אביו, הרב יוסף כהן, היה חסיד חב”ד. אבל הקשר המיוחד עם הרבי נוצר בזכות סבו מצד אמו, הרב חנוך העניך אטקין, שהיה רבה של העיירה לוגה הסמוכה ללנינגרד. בראיון שהעניק הרב שאר–ישוב ל’בית משיח’ לקראת י”א ניסן תשנ”ו, סיפר על הקשר של סבו לרבי:

“היחס המיוחד והקירובים להם זכיתי, לא היו בזכותי ואף לא בזכות אבי זצ”ל, היה זה בזכות סבי ע”ה, “הרב מלוגא”. ומעשה שהיה כך היה: בתקופה בה אסרו את כ”ק אדמו”ר מהוריי”צ, רצו הבולשביקים לעצור גם את חתנו - הרבי, והרבי הוצרך להסתתר. מקום המחבוא של הרבי היה אצל סבי, שהיה רב מאוד עני, ולפרנסתו עסק בכריכת ספרים, ופרה שעמדה אצלו בחצר סיפקה לו חלב מידי יום.

“בתור שכזה - לא חשדו בו הבולשביקים, וכך הוא יכל להסתיר אצלו בבית יהודים שנרדפו על ידי הבולשביקים עד יעבור זעם. הרבי הסתתר בביתו של סבי, במשך תקופה של למעלה מחצי שנה. וכיוון שהרבי מאוד מקפיד על ענין הכרת הטוב - הוא קירב אותי מאוד.

“פעם דיבר הרבי בשבחו של סבי, ואמר “ער האָט געהרט אַ גרויסע מעלה” [= הייתה לו מעלה גדולה]. חיכיתי לשמוע איזו מעלה בגאונות או צדקנות, אך הרבי הבהיר בחיוך למה כוונתו: “ער איז געווען אַ גרויסער אָרימאַן” [= הוא היה עני גדול]… ובזכות זה, הבולשביקים לא עקבו אחריו והרבי יכל להסתתר אצלו”.

השיעור אצל הרב זווין, וההתקרבות לחב”ד

הרב שאר–ישוב עצמו החל להתקרב לרבי ולחסידות חב”ד כבר בשלהי שנות היו”דים, בעקבות השתתפותו בשיעור גמרא יומי בביתו של הגאון החסיד הרב שלמה יוסף זווין. הוא הושפע מהרעיונות החב”דיים ששמע מהרב זווין, וכאשר נסע לארצות הברית, נכנס ליחידות אצל הרבי.

ביחידות הראשונה התייחס אליו הרבי בחום ואהבה רבה, וסיפר לו על הימים בהם הסתתר אצל סבו. מאז החליט הרב שאר–ישוב, שבכל פעם שיגיע לארה”ב, יבקר אצל הרבי.

בהמשך ליחידות החל הרב שאר–ישוב לעמוד בקשר מכתבים עם הרבי, ובסדרת אגרות קודש פורסמו כמה ממכתבי הרבי אליו.

במכתב הראשון, מטו”ב טבת תשכ”א, מתייחס הרבי למכתבו של הרב שאר–ישוב אודות הרבנות הראשית, שבאותם ימים עמדה בעין הסערה הציבורית בעקבות דחיית הבחירות שוב ושוב (לאחר פטירת הרב האשכנזי הראשי, הרב הרצוג), ודרך אגב מזכיר גם על ביקורו אצל הרבי.

“לכתבו אודות עניני הרה”ר שבאה”ק ת”ו. מכבר כתבתי בזה להרה”ג הוו”ח אי”א צנמ”ס הרש”י שי’ זוין מגודל הצער מהסתבכות הענינים וכו’ וכדי בזיון וכו’. וענני שכבר פרסם דעתי בזה בכל אותן שלש הנקודות אודותן דובר בעת ביקורו של כת”ר כאן”.

הרבי מעורר: לערוך מפתח עניינים

כחודש אחר–כך, בכ’ שבט תשכ”א, שיגר הרבי לרב שאר–ישוב מכתב נוסף, בו מאשר בתודה קבלת ספריו, ומעיר על הצורך במפתח עניינים לספרים:

“בת”ח מאשר הנני קבלת שני הספרים, ובאתי במכתב במיוחד, כיון שכנראה גם בהנ”ל ניכר מאמר חז”ל הכל תלוי במזל ואפילו ס”ת שבהיכל ובכגו”ד אפילו ספר שנדפס, כוונתי להספר יסוד ושרש העבודה אף שהדפסתו באותיות מאירות וכו’ אבל אופן ההו”ל הוא שחסר אזנים לקופה וחסר ביותר, והרי דורנו זה הורגל שצריך להושיט הכל בקנה ושיהי’ מוכן לקליטה מבלי כל טרחה ועאכו”כ טרחה יתירה.

והרי בספר הנ”ל המחזיק קרוב לת”ק עמודים, אין מפתח כלל ואפילו מפתח פשוט, ז.א. ציון התחלה של כל שער ופרק וכו’ ולדעתי באם הכוונה ככתוב בהקדמה שיהי’ שייך לחוג רחב, מוכרח ג”כ תוכן ענינים עכ”פ כללי ומה טוב פרטי, וכל המפרט בכגון דא ה”ז משובח.

מובן שע”פ ציווי חז”ל אין צועקין על העבר, לא הייתי כותב כל הנ”ל באם לא ראיתי דרך לתקון הגרעון בחלקו (חשוב) עכ”פ והוא ע”י הדפסה עלון של איזה עמודים ותוכנו אזנים הנ”ל ולצרפו לכל ספר הנשלח, וק”ל”.

 להכניס את המשפט התורני לחוקי המדינה

באותן שנים כיהן הרב שאר–ישוב כנשיא מכון “הרי פישל”, בתפקידו זה קידם את מחלקת “תחוקה תורנית”, במסגרתה ישבו תלמידי חכמים וערכו את המשפט התורני בצורה ובסגנון שיובן למשפטנים בני זמננו.

פעילותו זו זכתה לעידוד מיוחד מהרבי, כפי שמשתקף במכתב ששיגר לו הרבי בכ”ה סיון תשכ”ב, בו כותב הרבי כי נודע לו על הקמת וועדת משפטנים שאמורה לסגנן מחדש את חוקי החוזים, ואם הוועדה תקבל את חוקי המשפט התורני בסגנון משפטי, יש סיכוי טוב שיתאימו את חוקי המדינה לחוקי התורה, לפחות בתחום זה. אי לכך, מבקשו הרבי לעסוק בעניין:

“אף על פי שזמן רב לא נתקבלה ידיעה ממנו, אעמידו על חזקתו שהשלום והבריאות אתו בגו”ר גם יחד, ובפרט על פי פס”ד של המורה הגדול הרמב”ם הל’ דעות ריש פ’ ד’, שבריאות הגוף ושלימותו מדרכי ה’ הוא, ועל אחת כמה וכמה בריאות הנשמה ועניני’. ובזה - פעולותיו בהמכון שזכה והצליח לעמוד בראשו. ואגב, אם הופיעו ספרים ופרסומים נוספים בטח לא ימנע הטוב מלשלחם לכאן כמנהגו הטוב בעבר, ות”ח מראש.

ועל של עתה: ימים אלו נודעתי שנתמנתה על ידי שר המשפטים ועדת משפטנים שהוטל עלי’ להציע סדרת חוקים אשר תחליף את החוק האזרחי, בשטח דיני חוזים, מקח וממכר, שכירות וכדומה, הקיימים כעת באה”ק ת”ו משרידי המשטרים הקודמים, ואשר בין חברי הועדה יש ג”כ ב”כ מהדתיים, העו”ד ליפשיץ, ועוד זאת אשר הרשות נתונה לחברי הועדה להתייעץ עם מי שמוצאים לנחוץ בכל הענינים הנוגעים בתחום זה.

גם נודעתי מפי מומחים במקצוע זה, כי בשטח זה של דיני חוזה, מו”מ וכו’, אפשר במיוחד לתקן הרבה מחמת הבלבול והערבוב של כמה חוקים, ועוד ועיקר שההתנגדות מצד הבלתי דתיים להפעיל משפט התורה בחלק זה דחו”מ תהי’ מינימלית. אלא שכמובן שצריך להוציא ולקבץ מהחו”מ את הדינים השייכים לשטח האמור ולהכניסם למסגרת הנ”ל בניסוח המתאים, כי בודאי אשר הניסוח תופס מקום וישפיע על הצלחת המפעל לבסס את החוקים האזרחיים על יסוד תורתנו תורת חיים. ומובן וגם פשוט אשר אם המפעל הנ”ל יצליח, הרי יהיו סכויים מבוססים להקל התעמולה והפעולה להעביר צעד אחר צעד גם שאר השטחים שבשיפוט באה”ק ת”ו לדיני התורה.

כיון שארגון קבוצת תלמידי חכמים שיתעסקו בהנ”ל לע”ע [לעת–עתה] בנוגע שטח החוזים וכו’, הוא ענין מסובך ומכמה טעמים, הן מצד עצם הדבר והן מצד הארגוני וההוצאות וכו’, עלה ברעיוני שהדרך הכי קרובה להבפועל ממש (שהרי גם הזמן גרמא שלא לאחר המועד) היא שחברי המכון שבלאו הכי מתעסקים בכגון דא, ובודאי חלק מהם במיוחד בשטח האמור, הרי מביניהם אפשר לבחור מסוגלים להעבודה האמורה במיוחד. וכיון שעל פי השמועה העו”ד מר ליפשיץ איש נוח הוא וכו’ ויהי’ מעונין גם מנקודת הדת לגשם הנ”ל, הרי אפשר שיופתר הענין בהצלחה רבה.

ואל התעניניות כת”ר ואל בינתו אשען, ולא אאריך יותר בהאמור. ויונעם לי להוודע מתגובת כת”ר על כל האמור, ובעיקר מהפעולות להביא הדבר לידי פועל ממש, ופשוט בשמירת הנקודה אשר זאת התורה לא תהי’ מוחלפת, שמירה קפדנית.

בשנות הכ”פים כיהן כסגן ראש עיריית ירושלים מטעם המפד”ל, ושימש בתפקיד זה בעת שחרור העיר במלחמת ששת הימים. בביקורו אצל הרבי לאחר המלחמה, הבהיר לו הרבי את עמדתו הברורה שיש ליישב את העיר העתיקה במשפחות יהודיות. כמו כן ביקשו הרבי לברר מה היתה דעתם של חוגים פוליטיים מסויימים בנוגע לכיבוש העיר העתיקה. הרב שאר–ישוב מילא את בקשת הרבי, ובר”ח טבת תשכ”ח שיגר לרבי מכתב מפורט בנידון.

קירובים מיוחדים

כאשר הפרזידנט שז”ר ביקר אצל הרבי בפורים תשל”א, התלווה אליו הרב שאר–ישוב. בהגיעם ל–770 שאל שז”ר את הרבי “איר קענט דעם יונגערמאַן”? [= הינך מכיר את האברך הזה?] תוך כדי שהוא מצביע על הרב שאר–ישוב. הרבי הסתכל עליו ואמר “וואס הייסט? מיר זיינען אלטע–גוטע פריינד!” [= מה זאת אומרת? אנחנו ידידים וותיקים–טובים]. הרב שאר–ישוב פירש את דברי הרבי על הידידות הוותיקה מהבית של הסבא…

בראיון ל’בית משיח’, ציין הרב שאר–ישוב בהתפעלות את הזיכרון המדהים של הרבי, וסיפר כי כמה וכמה פעמים כשנכנס ל’יחידות’ פנה אליו הרבי והתחיל לדבר בנקודה בה הפסיקו לדבר ב’יחידות’ הקודמת.

ולדוגמא: בשנים בהן כיהן כסגן ראש עירית ירושלים, דיבר עמו הרבי רבות אודות הנהגת העיר ירושלים ושאלות מעשיות שעלו על הפרק, כמו מערכת היחסים בין הציבור הדתי לציבור הלא–דתי, על האחדות במחנה החרדים גופא, ובכל פעם שהיה נכנס ל’יחידות’ התחיל הרבי לדבר על הנושא המדויק בו עסקו ב’יחידות’ הקודמת!…

פעמים רבות דרש הרבי בשלומו של הרב שלמה–יוסף זוין ז”ל, שהוא זה שפתח לרב שאר–ישוב את הפתח לחסידות חב”ד, או שהיה דורש בשלומו של אביו, הרב הנזיר.

שיטת הצמחונות - ליחידי סגולה

פעם, ביחידות בחודש כסלו תשכ”ג, דיבר עמו הרבי על שיטת אביו שהיה צמחוני ולא אכל בשר, וגם הוא המשיך באותה הדרך, ואמר הרבי: מילא אתה מקיים ‘מעשה אבותיכם בידיכם’, אבל אבא שלכם, שהוא מקובל גדול - איך הוא מרשה לעצמו להימנע מבירור הניצוצות באכילת הבשר?

הרב שאר–ישוב בא במבוכה, וברגע הראשון לא ידע כיצד עליו להגיב. אחר–כך שאל אם יש לרבי את הספר ‘שדי חמד’. הרבי השיב ‘בוודאי, אנחנו הוצאנו את הספר לאור’, ומיד ניגש להוציא את הספר מהארון. באורח פלא נפתח הספר מייד במקום שבו דן המחבר בנושא ההרחקה מאכילת בשר, ושם מתאר ה’שדי חמד’ את אחד מתלמידי האריז”ל “שזה כמה שנים נהג בעצמו פרישות שלא לאכול בשר כלל, וחלילה ללגלג עליו, ואשרי חלקו”.

הגיב הרבי ואמר: זהו רק ליחידי סגולה.

שכל ילד יהודי יידע ‘תורה צווה’ ו’שמע ישראל’

בראשית היכרותו עם הרבי, כיהן הרב שאר–ישוב כחבר מועצה וכסגן ראש העיר בירושלים. הרבי הרבה להתעניין איך משתלבים עיסוקיו בצורכי ציבור עם לימוד התורה והנהלת מכון ‘הרי פישל’. בשלב מסויים דחק בו הרבי להשקיע עצמו בעולמה של תורה ולחשוב על רבנות והנהגת הציבור.

בתקופת היותו הממונה על תיק החינוך בעירייה, שוחח אתו הרבי ארוכות על ההכרח להקנות חינוך יהודי בסיסי לכל ילדי ישראל. “אסור להתייאש משום ילד יהודי”, אמר הרבי, והדגיש כי אין להשלים עם העובדה שייתכן כי ילד ייכנס לבית–ספר ויסיים אותו כעבור שנים בלי שיכיר את המושג “שמע ישראל”, וזאת, בלי קשר למידת דתיותו של המוסד. המשנה במסכת סוכה אומרת שאב חייב ללמד את בנו “תורה ציווה לנו משה” ו”שמע ישראל”. הרבי סבר שמוכרחים לדאוג שכל ילד בישראל יידע בעל–פה לפחות שני פסוקים אלה.

ביחידות אחרת התייחס הרבי לשאלה, כיצד צריך לחנך ילדים ונוער בזמננו. הרבי השווה בין המושג ‘חינוך’ ל’חנוכה’ ואמר שכשם שבנרות המנורה היה על הכהן הגדול להיטיב את הנרות “עד שתהא שלהבת עולה מאליה”, כך גם המחנך בעבודתו, עליו לגרום לכך שהערכים יופנמו בלב המתחנכים, עד שתהא שלהבת עולה מאליה.

באופן מיוחד התרשם הרב שאר–ישוב מדברים שאמר לו הרבי כאשר שאל בדבר התועלת שב’טנקי המצוות’ שיסד הרבי. לאחר בקשת מחילה שאל את הרבי: לכאורה, מה הרווחנו בכך שזיכינו אותם במצווה, הלא הם יחזרו לסורם. הוא הציע, אולי, להקפיד על כך שיזכו ויחפשו יהודים אשר לכל הפחות באים לבית–הכנסת בשבתות ובחגים ובימים–הנוראים.

תשובת הרבי הייתה: “זה היה חידושו של הבעל–שם–טוב הקדוש מיסד החסידות. בדורנו נשתנה הסדר שלימדנו דוד המלך נעים זמירות ישראל, באומרו: “מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב”. אז הסדר היה קודם ‘סור מרע’ ורק לאחר מכן ‘עשה טוב’. בדורנו, אמר הרבי, הסדר התהפך. לרכז את המאמצים בכיוון הטוב ואזי הרע כבר יסור כמאליו. קודם ‘עשה טוב’ ואחר כך ‘סור מרע’”.

 

תיקון ‘מיהו יהודי’ - זה ‘דאורייתא’!

בתקופת המאבק על תיקון חוק “מיהו יהודי”, נכנס הרב שאר–ישוב ליחידות, ואמר לרבי כי לדעתו ממשלת ישראל חוששת לצאת נגד הקהילות הקונסרבטיביות והרפורמיות, מסיבות כלכליות ופוליטיות, ומכיוון שכך, אולי כדאי להימנע מדיבורים בנושא, בבחינת ‘מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים’, ולהמתין להזדמנות מתאימה.

הרבי השיב בחדות: כאשר מדובר בדברים של ‘דרבנן’, אפשר לפעמים לשתוק. אבל נושא הגיור כהלכה זהו עניין של ‘דאורייתא’, ובעניינים ‘דאורייתא’, אין להתחשב אם הדברים יתקבלו או לא. חייבים להגיב!

 

“פתאום נתמלאו עיניו דמעות, ונפל עלי פחד נורא”

באחת היחידויות שאל את הרבי מדוע אינו עולה לארץ ישראל. וכך הוא מספר על אותה יחידות:

“אמרתי, שאני מבקש סליחה, אך נפש כל ישראל בשאלתי. כי אין לי צל של ספק על ההתעוררות הרוחנית העצומה, שתהיה בכל העולם, כשהרבי יהיה בארץ ישראל, וזה יקרב את הגאולה.

השיב לי הרבי: שני טעמים בדבר: א. ‘אנו יודעים את הדרך לשם, אבל אין דרך חזרה’, והתכוון, כנראה, לאיסור יציאה מארץ ישראל לחוץ לארץ, ‘ועדיין לא סיימנו את עבודתנו כאן’ - כלשונו. ב. ‘קיבלתי עלי שלא לצאת ממקום, שלא אוכל להגיע באותו יום אל האוהל של הציון’. כוונתו הייתה, לציון של חותנו, אשר אותו כינה ‘נשיא דורנו’.

בתשובה - העזתי פנים ואמרתי: הרי יש לכך עצה! שהרי נאמר בתורה: ‘ויקח משה את עצמות יוסף עמו’, והתכוונתי לחותנו, ששמו הראשון - כשמו של יוסף הצדיק, ואת עצמותיו ניתן להעלות לארץ ישראל. הרבי שתק. פתאום נתמלאו עיניו דמעות, ונפל עלי פחד נורא, וביקשתי מיד מחילה וסליחה, אם גרמתי לאיזה צער, חלילה, וכי כיוונתי רק לשם שמים, ומי אני שאומר למרן הרבי מה לעשות? הרבי חייך - ועברנו מיד לנושא אחר”.

מעניין לעניין באותו עניין, הרב שאר–ישוב התפעל מאוד מהביטול המוחלט של הרבי לחותנו, כ”ק אדמו”ר הריי”צ. מספר פעמים התבטא הרבי בפניו: “איך האַלט דאך אַז נשיא דורינו איז דער שווער” [= אני ‘מחזיק’ הרי שחמי הוא נשיא דורנו]… וכשאמר לרבי שכל הציבור רואה את הרבי כ”נשיא הדור”, חייך הרבי ולא ענה.

באחת היחידויות כשהזדמן לדבר אודות הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא ע”ה - קרא הרבי לרבנית “דעם רבי’נס טאָכטער” [= בתו של הרבי]…

מחוץ לגדרי הטבע!

הפעמים הרבות בהן השתתף בהתוועדויות של הרבי, הותירו עליו רושם עמוק, ובראיון שהעניק ל’בית משיח’ לקראת י”א ניסן תשנ”ו, סיפר:

“זכורני, שישבתי בהתוועדות י”ט כסלו אצל הרבי ושמעתי אותו עורך ‘סיום’ מסכת שבת, הוא דיבר על מחלוקתם של בית–שמאי ובית–הלל שהולכים לשיטתם בכל הש”ס. הרבי הביא את כל המחלוקות שלהם, והקיף את כל התלמוד בבלי והירושלמי, ראשונים ואחרונים, וגם בתורת הנסתר, וכך זה נמשך שעות ארוכות, ללא ספר, ללא רשימה - הכל בעל–פה. זוהי תופעה שלא נתקלתי בה מעודי, אפשר לומר שזהו דבר שמחוץ לגדרי הטבע”.

בהתוועדות י”ט כסלו תשמ”ח כאשר ניגש אל הרבי לבקש ברכה, אמר לו הרבי: “אתם הרי מבורכים על ידי הקב”ה, שנאמר “ואני אברכם”.

בהזדמנות אחרת ביאר לו הרבי מדוע הוא מברך יהודים יחד עם נתינת שטר של דולר לצדקה, כיוון שעל הדולר כתוב באנגלית “באלוקים אנו בוטחים”, וזהו כלי לכל הברכות.

“נפגש בעלות השחר בירושלים”

אין מתאים לסיים כתבה זו, מדבריו של הרב שאר–ישוב ל’בית משיח’, על הגאולה שבפתח:

בעמדנו על סף הגאולה, צריכים אנו לאמץ את קריאתו של האדמו”ר הריי”צ “לאלתר לתשובה - לאלתר לגאולה”! כשנלך בדרך זו ונקרב עוד ועוד יהודים לתורה ומצוות - הרי זה יזרז את הגאולה, וכידוע ש”אין בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב או בדור שכולו זכאי”, ואנו צריכים להשתדל שנהיה דור שכולו זכאי. זו הזכות הגדולה של חב”ד שמקרבת רחוקים ויחד עם זאת אינה מזניחה את הקרובים, ובזה חב”ד מקרבת את הגאולה.

המצב היום נראה לעינינו כמצב של ירידה, מצב שעננים קודרים מכסים את העולם, והאמת היא שהחושך הזה הוא החושך שלפני עלות–השחר [אגב, הרבי פעם אמר לי שאנחנו נפגש בעלות–השחר בירושלים], וידוע שלפני עלות–השחר החושך מתגבר יותר ויותר, ויהי רצון שהחושך העכשווי יהיה הנקודה האחרונה של הגלות, ותיכף ומיד נצא אל הגאולה השלימה.

 הרב הכהן וברכת כהנים בכל יום
כאשר החל הרב שאר–ישוב לכהן כרבה של חיפה, מצא כי מנהג רוב בתי הכנסת האשכנזיים בחיפה לברך ברכת כוהנים רק בתפילות מוסף של שבת ושל יום טוב - כמנהג חוץ לארץ. ככהן - מצב זה ציערו מאוד, והוא החל ללמוד את הסוגיה ולנסות להבין, מה מקורו של המנהג. לאחר עיון בספרות ההלכה - הופתע הרב שאר–ישוב כהן לגלות, כי אין מקור מבוסס לכך.
בעקבות זאת פנה הרב שאר–ישוב כהן במכתבים לגדולי הרבנים בארץ ישראל ובעולם כדי להתייעץ עמם, האם לחזק את אלו הנוהגים לשאת כפיים בחיפה ולגרום להתפשטות המנהג בכל חיפה. הרב שאר–ישוב הפנה את השאלה כמובן גם אל הרבי, אך חלפו כמה חודשים, והוא לא זכה למענה.
בינתיים קרא הרב שאר–ישוב כהן במכתב לכל רבני מחוז חיפה והצפון בשנת תשל”ט להתאסף כדי לדון בשאלה האם לנהוג בחיפה כמנהג רוב ארץ ישראל, לברך ברכת כוהנים בכל יום. ואכן בט”ו שבט תשל”ט פרסמה אסיפת רבני העיר חיפה - בראשות הרבנים הראשיים לעיר: הרב שאר–ישוב כהן והרב אליהו בקשי דורון - קריאה: היות ולא היה מנהג קבוע ומחייב בחיפה, מעכשיו בכל בתי הכנסת בעיר יעלו הכוהנים בכל יום.
רק חצי שנה לאחר שהתקבלה ההחלטה, במכתב ששיגר לו הרבי בימי הסליחות תשל”ט, עם ברכות לשנה החדשה - התייחס הרבי בשולי המכתב לשאלה שהופנתה אליו, והסביר מדוע לא השיב על שאלתו בעניין ברכות כהנים:
את כת”ר רוב הסליחה על שלא עניתי בענין דבר”כ באה”ק, כי מתלבט אני רבות בנדו”ז בהמסקנא בזה ובפרט בנוגע למעשה בפועל - וה”ז העיקר.
דמחד גיסא כיון שבלשון חז”ל אין לך יום כו’ מרובה מחברו יש לצדד ולהתייגע וכו’ להרבות בכל עניני ברכה, ובמיוחד בבר”כ שהיא “נמשכת במהירות דרך כל העולמות באין מונע ומעכב ואין מעיינים בדין כלל” (לשון רבנו הזקן - בעל התניא והשו”ע - בס’ לקוטי תורה ס”פ קרח),
ולאידך גיסא, אף שלא חת אדמו”ר הזקן מפני כל ובירר וקבע נוסח תפלה וכו’ - הרי בנוגע לבר”כ מסופר שאמר (הל’ - בערך) דהי’ רוצה להחזירה כו’ שתהי’ קיום מ”ע זו בכל יום (גם בחו”ל).
ובכל זה לא עשה בזה וכו’. ודוקא מפני שלא ידוע הדבר והטעם (בבירור) קשה עוד יותר השקו”ט וכו’ בזה. ולהורות חצי דבר - ה”ז גופא - שלילת החצי השני, כמובן. ולכן הנהגתי בזה כהוראת חז”ל הנח להם לישראל כו’.

 

מקורות: אגרות–קודש, הוספות ללקוטי–שיחות, ראיון אישי עם הרב שאר–ישוב, ספר ‘שמן ששון מחבריך’, ספר ‘האיש על העדה מאת יחיאל פריש וידידיה הכהן, ‘זורע צדקות מצמיח ישועות’.