בחודש אדר תשל”ד, הגיע הרה”ח הרב דוד אופן, כתמים מן המניין, לשהות בחצרות קדשנו, ו

בחודש אדר תשל”ד, הגיע הרה”ח הרב דוד אופן, כתמים מן המניין, לשהות בחצרות קדשנו, ומאז שהה כמה שנים בצילא דמהימנותא. לאחרונה העלה על הכתב רשמים וחוויות משהותו אצל הרבי סביב מעגל השנה >> מתוך רשימותיו ליקטנו 21 רגעי חוויה מרוממים אותם חווה בעצמו, ואנו מגישים אותם ככתבו וכלשונו >> לחיות עם הרבי

הרב דוד אופן

כותב השורות, הרב דוד אופן. צילום: דוד קוטלר  1

ביום שלישי שהוכפל בו כי טוב, י”א באדר תשל”ד, נסעתי לרבי פעם ראשונה. מרוב התרגשות לא יכולתי לאכול במטוס, רק שתיתי.

הגעתי ל–770 לפני מעריב, לאחר מקווה, עמדתי בזאל הקטן מחכה שהרבי יכנס, פתאום הרבי נכנס עם סידור וגרטל בידו הק’, החזן התחיל והרבי חוגר את הגארטל ומסתכל עלי חזק ומיד ברכתי ‘שהחיינו’. התרגשתי מאד. נזכרתי מה שכתוב בשיחות של הרבי הריי”צ שכאשר הרבי מסתכל עליך, הוא מגלה את הטוב העמוק שנמצא בך בהעלם וזה נותן לך כוח להתגבר על כל הדברים הבלתי רצויים (במאמר המוסגר: תמיד כשציירנו את הרבי, לפני שזכינו לראותו בגשמיות, היינו מדמים שהרבי רוחני מאד, אולם מאותו רגע שראיתי את הרבי בפעם הראשונה, ראיתי שני הפכיים: מצד אחד קדושה רוחנית אלקית, ומצד שני הכל נמשך בגוף גשמי. מתפלל מתוך הסידור, רואים שפתיים נעות). לאחר התפילה בקדיש אחרי עלינו וקדיש דרבנן, הרבי הסתכל עלי בעיניים גשמיות חודרות ללב.

 

  2

ביום חמישי י”ג אדר תשל”ד, צום תענית אסתר, הרבי נכנס לסליחות בזאל למעלה. שוב אני רואה שהרבי מכה בידו הק’ על הסטנדר לנגן אבינו מלכנו והכל במתינות מחושבת. בקריאת התורה, לעליית ‘שלישי’, אני שומע פעם ראשונה “יעמוד אדונינו מורנו ורבנו בן הרב לוי יצחק”, זה שמו של הרבי בגשמיות - אדונינו (מלכות אמונה) - מורנו (יראה) - ורבנו (מלמדנו תורה מתוך אהבה), וזה מה שנוגע לנו.

הרבי מחכה עד שהבעל–קורא יראה לו היכן מתחילה הקריאה והיכן מסתיימת ורק אחר כך מתחיל ברכת התורה. בסיום הקריאה - אחרי קדיש, אמרתי ברכת ‘הגומל’. לא העזתי להסתכל על הרבי, אבל הבחורים אמרו לי ‘הרבי הסתכל עליך חזק’.

במנחה שמעתי לראשונה איך שהרבי אומר מפטיר, “דרשו ה’ בהמצאו” כו’, ברגש ובאהבה מוכיח את עם ישראל. מיד עלה לי בראש, שכך כנראה היה אומר הנביא לעם ישראל.

 

  3

ההתוועדות הראשונה שלי אצל הרבי, הייתה בשבת שושן פורים. מיד אחר התפילה מתכוננים - בפעם הראשונה - לשמוע ולראות את הרבי מדבר מפה קודשו, בלי ממוצע של רמקול. עמדתי מול הרבי. בן דודי היקר ר’ יוסף יצחק לבקיבקר שיחי’ לימדני: “תעמוד. כשידחפו תזוז אחורה קצת, אבל תשאר שם”, וכן היה. אני עומד ומסתכל איך שהרבי יושב על כסא אדום על יד השולחן, מאד מלכותי ובביטול. מעולם לא נשען על גב הכסא כמו שנאמר במלך “כיון שכרע, שוב אינו זוקף, אין לו על גביו אלא ה’ אלקיו”, וכל הקהל מתקבצים סביבו. הרבי יושב מוקף מכל הקהל גם מאחור וגם מלפנים, וזה נותן הרגשה איך שהרבי רואה ונמצא בתוך כל אחד ואחד ‘בתוך עמי אנכי יושב’.

 

  4

אחרי שלוש שיחות, הרבי סימן לר’ יואל שיתחיל ניגון של מאמר. פתאום אני רואה איך שהפנים של הרבי משתנות לאט לאט, סוגר העיניים וקושר מטפחת בין אצבעותיו הקדושות. בסיום הניגון מתחיל בקול ערב “כי תשא את ראש בני ישראל” וגו’, בניגון הידוע של מאמר. כולם עומדים. זה מזכיר את מה שהרבי פעם אמר את האימרה של ר’ הלל מפאריטש, שכאשר רבי אומר מאמר זה כנתינתו מסיני, וממש מרגישים שהרבי מגלה תורה חדשה, שכינה מדברת מתוך גרונו.

בסיום ההתוועדות היה שם יהודי אחד פשוט, ‘חסידישער’ מאד, שמו ר’ מאיר חרלוב ע”ה, שלקח הרבה משקה ואמר לרבי בקול: “דער רבי זאל זיין געזונט און זאל אונז פירען צו משיח”. והרבי ענה: “אבער מיט גזונטע חסידים”. אחר כך ברך ברכה אחרונה מתוך הסידור, התפללו מנחה והתחיל לנגן “ניעט ניעט ניקאווא”. זה היה קרוב לשקיעה. והלך לביתו וכולם מלוים את הרבי. בדרך לביתו מניף ידו הקדושה לילדים.

בדרך הביתה, פגש אותו חסיד בעלז שמו ר’ חיים טרנק שיחי’ ואמר לרבי “גוט שבת” בהרכנת ראשו, והרבי ענה לו “גוט שבת” והיה בהתרגשות ובשמחה כשסיפר לי שהרבי איחל לו “גוט שבת”.

 

  5

ערב חג הפסח תשל”ד. שריפת החמץ, ואחרי חצות אפו הבחורים את המצות. זכיתי גם להיות באפיית המצות. המשגיח הראשי הוא הרב מענטליק ע”ה ראש הישיבה שמקפיד מאד על כל ההידורים.

אחרי שגמרו לאפות, הרבי הפריש חלה, התפללו מנחה ואחר כך נעמד הרבי בפתח חדרו וחילק לכל אחד ואחד שתי חתיכות מצה, מלבד מכובדים או מזכירים וכיו”ב שמקבלים מצה שלימה. הסדר הוא, קודם הרבי מביט עליך ואחר כך בוחר. לפעמים לוקח מלמטה מצה שלימה ושובר ב’ חתיכות, אף על פי שיש חתיכות שבורות מלמעלה, וזה ממש השגחה פרטית. בכל הפעמים שקיבלתי, תמיד היו ב’ החתיכות מהקצה של המצה ולא מהאמצע. אומר לכל אחד ‘א כשרן’ און א פריילכען פסח’.

 

  6

ביום שישי שלאחר חג הפסח, בשעה 11 בבוקר, הייתי ב–770 והנה אני שומע מהבחורים שהרבי נמצא במקווה של יענקל’ה, בברוקלין פינת איסטערן פארקווי. המזכיר ר’ בנימין קליין ע”ה נכנס ואמר לבחורים ‘הרבי רוצה לטבול’. מיד כל הבחורים שהיו שם מיהרו לברוח, וזה היה פלא, כי: א. הרבי בדרך כלל הולך למקווה אחר לבד. ב. כידוע שהרבי הולך למקווה רק ביום שנוסע לאוהל הציון ולא נסע באותו יום.

לאחר מכן נודע שהרבי בא בבוקר מביתו בשעה 10 בערך, ובשעה 11 אמר לר’ בנימין שרוצה עכשיו מיד לנסוע למקוה של יענקל’ה. מובן שלא יכלו אפילו להכין את המקווה, נקיון וכו’. אחרי חצי שעה הרבי חזר ל–770 . יענקל’ה פתח את הקופה ומצא שם 6 דולר בודדים. מיד מכר כל דולר ב–20 דולר ושמח שהרוויח יותר מ–100 דולר… אח”כ כמובן כולם טבלו במים שהרבי טבל (כידוע הסגולה בזה) והשאירו את המים כמה ימים.

בשבת נודע פשר הדבר. זה היה שבת מברכים החודש אייר (אמרו לי שהרבי בשבת מברכים אייר מדבר בקביעות אודות השכונה) והרבי דיבר בחריפות כלפי העסקנים שלא דואגים לשכונה של הרבי דער שווער, וכך אמר: “דער רבי דער שווער גיסט מלמעלה השפעות ברוחניות ובגשמיות, כפשוטו אסאך געלט טויזנטער דולארען כו’ ואף אחד לא שם אפילו אצבע אחת במים קרים. פשוט צריך ללכת למשרדים כו’ להביא ולא בונים כלום כו’ לזוגות צעירים, כל אחד דואג לעצמו.

אחר כך דיבר על המקוה וצעק: הייתי שם, ממש סכנת נפשות, זה שלא מחליקים זה נס של הרבי דער שווער, האם בשביל זה צריכים לנצל את הניסים, מלבד ‘די שמוציקע וואסער שמוציקע האנטאכער’ כו’. שאלתי - כך אומר הרבי - את אחד מהעסקנים למה נראה כך המקוה? וענה לי, שאצלו, איפה שהוא גר בשכונה בסטערלינג, יש מקוה טוב ונקי. אני מדבר אודות מקוה שהכי קרובה לבית כנסת של הרבי דער שווער, וכל החסידים שבאים מכל העולם ל–770 , ללמוד ולהתפלל ולתת צדקה, און ריידען בבית כנסת של הרבי דער שווער, הולכים למקוה זה; ולכן, באמת גם מי שגר באוסטרליה צריך ומחויב לדאוג למקוה זה, על אחת וכמה וכמה העסקנים בשכונה זו. וסיים ש’יערה עליהם רוח ממרום’ ויתקנו כל הנ”ל.

אחרי שבת, הת’ מרדכי נאגל שיחי’, הלך וקנה מיד כמה שטיחים של גומי והניח שם כדי שלא יחליקו.

 

  7

ט”ו סיון הרבי נסע לאוהל כרגיל וחזר כרגיל מאוחר אחרי השקיעה. התפללו מנחה וערבית, ומיד הודיע הרבי להרב חודקוב שיהיה עכשיו פארבריינגען. זה היה פתאומי. הרבי ירד עם סירטוק משי, ציווה לנגן ואמר מאמר ד”ה “בהעלותך את הנרות”, ואחר כך דיבר אודות הענין של והפלא ה’ וגו’, ובכה בעת אומרו מילים אלו, והתחיל בשטורעם גדול אודות חמשת המבצעים והטנקים.

מיד למחרת התעוררו אנ”ש והת’ ללכת למבצעים בטנקים, וכל יום היה יוצא טנק למנהטן. כשהרבי היה מגיע מהבית, מניף בידו הק’ לתמימים לפני הנסיעה. כך זה נמשך כמה שבועות עד סיום שנת הלימודים בארה”ב, בחודש אב.

 

  8

ר”ח תמוז חל ביום השישי, ובשבת ב’ תמוז לא ידעו אם יהיה פארבריינגען. אמנם היו כמה סימנים לחיוב: בשבת שאין התוועדות, הרבי נוהג אחרי קבלת שבת ומעריב לעלות לחדרו הק’ ונשאר הרבה זמן. הוא יוצא לביתו לעשות קידוש בחורף בערך בשעה 9.30, ובקיץ בשעה 10.30, אבל כאשר יש התוועדות למחרת, מאריך יותר בעוד שעה או שתיים. באותה שבת ב’ תמוז יצא קרוב ל–12 בלילה, זה היה הכי מאוחר שאני זוכר.

בדרך כלל כשהיה יוצא בשבת בדרך לביתו, היה לובש מעיל על הסירטוק של משי גם בקיץ. באותה שבת לא לבש המעיל, והלך מאד מהר עד שחלק מהסרטוק עף ברוח. לאורך הדרך הביט במכוניות הטנקים עליהם הציורים של תפילין מזוזה כו’.

למחרת, אכן התקיימה התוועדות. הרבי נכנס להתוועדות כרגיל, ובשיחה הראשונה מיד התחיל לומר בלשון שאלה: למה עושים היום פארבריינגען, הרי זה לא ראש חודש, וגם לא ג’ תמוז, גאולת כ”ק מו”ח אדמו”ר, ואיך אני מקבל על עצמי ביטול תורה (כביכול) דרבים? מילא שבת מברכים ‘אני הולך אויף א אייזענעם בריק’ = על גשר ברזל], כי כן ציוה כ”ק מו”ח אדמו”ר, אבל סתם שבת?

וענה: היות וראיתי שחלק מאנ”ש התמסרו למבצעים, האבן זיי פארדינט א פארבריינגען [תרגום] והיה שמח מאד. בהמשך דיבר אודות השם טנק, ראשי תיבות טהרות נזיקין קדשים כו’. בזה רואים כמה פועל אתערותא דלתתא, שהרבי יורד אלינו וכך היה כמעט כל שבת התוועדות.

 

  9

באחד הימים הודיעו מטעם המזכירות, שמי שיתעסק בחמשת המבצעים, יקבל שטר של חמש דולר מכ”ק אד”ש. אנחנו הישראלים נסענו במשך שלשה שבועות של הקיץ בטנקים לצורך פעילות. בדרך כלל הייתי נוסע לשדה תעופה לחברת ‘אל על’, לשם לקח אותנו הרב יקותיאל ראפ. פעם אחת חזרנו בערב עם טנק המבצעים משדה התעופה, וממעל בקע מוזיקה של ניגוני חב”ד. פתאום ראינו על הכביש את הרבי במכוניתו חוזר מהאוהל, והרבי נענע בידו הק’ אלינו כל הדרך שנסענו יחד…

  10

במוצאי שבת קודש, ט’ באב, לאחר הקינות נסע לביתו ואנחנו התיישבנו לחזרה על כל דברי התורה שהיו בפארבריינגען היום, גם בדברים שאינם מענייני החורבן. הרגשנו ממש למעלה מחורבן, על כל פנים בענין זה.

בבוקר יום ראשון, תשעה באב, הגיע מוקדם בשעה 8, ונכנס לחדרו הק’ ושהה שם עד שעה 10. אז ירד לתפילה עם הסידור ועוד ספר. במשך כל התפילה עיין בספר וראו שאינו מתפלל עם הקהל, גם בשמונה עשרה לא פסע עם הציבור.

כידוע שרבותינו נשיאנו היו מתפללים בבוקר מוקדם עם טלית ותפילין בצנעה.

בקריאת התורה עלה ל’שלישי’, ובמפטיר בכה מאד במילים “על עזבם את תורתי” כו’.

 

  11

ביארצייט כ’ מנחם אב, היה פארבריינגען לרגל יארצייט של אביו הרה”ג המקובל הרב לוי יצחק זי”ע. אז ראיתי בפעם ראשונה את המשפיע הרה”ג ר’ שמואל לויטין, והיה חלוש מאד. בנו ניגש אתו לרבי, והרבי מזג לו יין מכוסו הק’ לומר ‘לחיים’.

פחות מחודש לאחר מכן, ביום חמישי י”א אלול, נפטר המשפיע ר’ שמואל לויטין ע”ה. למחרת יום שישי הרבי יצא להלויה לערך בשעה 11 עם ספר ביד. אמרתי לאחד הבחורים, אמריקאי שהיתה לו מכונית, “מסתמא הרבי יסע לבית החיים, והראיה לכך שלקח אתו ספר לדרך, וכן היה.

[בדרך כלל, כשהרבי היה יוצא ללויה ר”ל, היה מלווה מצד ימין של המדרכה עד רחוב קינגסטון ומחכה עד שכולם יסעו ואחר כך חוזר דרך צד שמאל של המדרכה עד 770. בחוץ היו מכינים ספל מלא מים והיה נוטל ידיו הקדושות, נכנס ל’זאל’ הקטן למעלה, יושב על הספסל של הבחורים, שם יושב תמיד בעת תפילות מנחה ומעריב, ואומר “יושב בסתר” כשהוא זז כמה פעמים בישיבה על הספסל ורק אז נכנס לחדרו הק’].

הרבי נכנס למכונית עם כל המזכירים ונסעו לבית החיים. מיד נסעתי עם הבחור הנ”ל. כשהרבי הגיע, עמד מאחורי הגדר מול האוהל של הרבי, כי הקבר של ר’ שמואל הוא ממש סמוך לאוהל, והביט לכיוון הקבר עד אחרי סתימת הגולל, וגם קרא בספר. המזכיר הרב לייבל גרונר עמד ליד הרבי, שאל אותו הרבי: למה אתה לא נכנס לבית החיים, האם אתה כהן? והמשיך באמרו, “אני לא נכנס, כי אם אכנס אצטרך להיכנס גם לרבי דער שווער, ולזה לא עשיתי הכנה”. והורה לכולם שיכנסו לבית החיים.

בהתוועדות ח”י אלול הזכיר את ר’ שמואל ע”ה ואמר שהיה שליח של הרבי דער שווער, והוסיף, שבודאי הרבי דער שווער ידאג לו לכל הענינים שצריכים לדאוג אחרי מאה ועשרים שנה בעלמא דאתי…

 

  12

לאחר התועדות ח”י אלול, פגשתי פתאום את ר’ אברהם ארליכמן ע”ה מעיר מגורינו רמת גן. הוא יהודי חסידי מאד, ידע הרבה חסידות והיה חוזר מאמרים בעל פה בטוב טעם בשפה ברורה. ואמר לי בהתרגשות ובבכיה “דווידל… היום הגעתי פעם ראשונה לרבי, הרבי אמר לי ‘לחיים’ והסתכל עלי… אויי… אם הייתי יודע מה זה הרבי, הייתי בא מזמן…”

באמת, מאז היה בא כל שנה לכל תשרי לרבי עד שנת תשנ”ב.

 

  13

ביום כ”ה אלול תשל”ד, הרבי נסע לאוהל. כשחזר הודיע על התוועדות פתאומית, במהלכה אמר שאחת הסיבות להתוועדות היא, בגלל שהגיעו אורחים לתשרי. באמצע שאל האם הגיעו כל הקבוצות מארץ הקודש (כי חלק הגיעו באמצע ההתוועדות). ושאל בשמות, “ישראל ליבוב הגיע? שיגיד לחיים!” “זמרוני הגיע? איפה הוא? איני מכירו, הוא שולח לי מאות פתקים של אנשים, שיגיד ‘לחיים’ בשבילם” והיה בשמחה גדולה מאד.

 

  14

ערב ראש השנה תשל”ה.

אחרי שחרית והתרת נדרים, התחיל סדר קבלת פני”ם. הרבי נעמד בפתח חדרו הק’ בבגד משי חגור בגארטל ומקבל מכל אחד פ”נ. לי זו הפעם הראשונה שאני ניגש לרבי ונותן לו פ”נ בידו הקדושה. התרגשתי מאד, אף שכבר ניגשתי כמה פעמים לרבי לקבל מצה, או לכוס של ברכה. אבל אז הרבי נותן, ועכשיו אני צריך לתת לרבי. האם אני נותן כמו שצריך? כשנתתי את הפ”נ, הביט הרבי בפנים מאד מאירות ורציניות ואמר: “לשנה טובה ומתוקה”. מרגישים איך שמעורר רחמים באהבה גדולה על כל אחד בפרט.

נסענו לאוהל הק’, ואמרו לי שבערב ראש השנה, כשהרבי בא לאוהל, כולם עדיין נשארים להתפלל ולומר ‘מענה לשון’ ביחד עם הרבי (כי בכל ימות השנה, כשהרבי נמצא באוהל, אף אחד לא רשאי להיות שם).

פתאום ראיתי שהרבי הגיע עם חבילה גדולה של פני”ם. אחרי כמה דקות שאמר ‘מענה לשון’, הדליק הנר ומיד התחיל העבודה עם הפני”ם. הרבי עומד עם משקפיים וקורא כל פ”נ ואחר כך קורע אותו. חלק שם באוהל וחלק מחזיר לשקית הגדולה. מיד חשבתי איך שהרבי חושב ומעורר רחמים על כל אחד בפרטיות ממש. אחרי שראיתי כל הנ”ל לא יכולתי לעמוד ליד הרבי, ומיד יצאתי מאהל וחזרתי ל–770 להתכונן קצת לראש השנה הראשון עם הרבי.

 

  15

בבוקר ראש השנה, בשעה עשר נכנס לתפילת שחרית. אחריו נכנסו המזכירים עם ג’ או ד’ חבילות פני”ם ושמו החבילות על שולחן קטן על יד הסטנדר.

כשקראו לרבי למפטיר, לקח הסידור והשופרות והמזכירים לקחו את חבילות הפני”ם והניחו על הבימה. בעת אמירת המפטיר בכה כמה פעמים. אחרי שסיים את ברכה האחרונה של ההפטרה, מלך על כל הארץ כו’ בהדגשה ובהטעמה חזקה ובנגינה מיוחדת, התחיל לסדר חבילות הפנים על הבימה והזיז לכל הצדדים, כתוצאה מכך חבילת פני”ם אחת הסתירה לי לראות את הרבי. חשבתי לעצמי בדאגה, מה יהיה? הרי אינני רואה כלום! אבל במחשבה שניה אמרתי לעצמי: מה אתה חושב בכלל על עצמך? הרבי ממשיך את הכוונה העליונה ומתפלל על כלל ישראל, ואני מונח בישות שלי אם אראה או לא אראה. אבל הרבי מרגיש ודואג לכל אחד גם באמצע התקיעות, ופתאום באמצע מחשבותיי הרבי מזיז שוב את החבילה לצד אחר, וראיתי בברור את פניו הק’ והרגשתי ממש השגחה פרטית…

ויהי רצון שנזכה בקרוב ממש שכ”ק אד”ש יבוא ויגאלנו כפשוטו בגשמיות ויוליכנו קוממיות לארצנו הק’ וילמד תורה חדשה מאיתי תצא באופן של ראיה באין ערוך ממה שראינו.

  16

בליל שישי, כ”ז סיון תשל”ט, התוועדו ב–770 הרה”ח ר’ שלום מרוזוב והרה”ח ר’ יצחק שפרינגר. ר’ איצ’ע סיפר כי לפני שבועיים בא אליו פלוני וביקש ממנו להתייעץ בענין מסויים, והסכים. הלה לא הספיק לפצות את פיו, ופרץ בבכי נורא וחסר מעצורים. לאחר שנרגע במקצת התחיל לספר, כי יש לו בת יחידה ולה בת שכבר למעלה משנה ל”ע, נכנס לה לראש שצריכה לאבד עצמה לדעת רח”ל. הם היו אצל הרבה רופאים ואין מושיע. אינם מסוגלים להבין למה ומדוע. בעצת מישהו הוא החליט לבוא לכתוב לרבי.

לאחר שר’ איצ’ע שמע את הבעיה, ישבו וכתבו את כל הפרטים ופרטי פרטים והכניסו לרבי בצירוף מספר הטלפון שלו. לא עברה שעה קלה ויצאה תשובה מהרבי “אזכיר על הציון”.

ר’ איצ’ע טילפן מיד לבית פלוני, הוא לא היה בבית רק אשתו, ומסר לה את התשובה של הרבי וביקשה שכשבעלה יבוא תמסור לו את התשובה. לאחר שהניח את שפופרת הטלפון, החליט שלא טוב עשה וצריך לדבר עמו בנפרד. שוב התקשר ושאל את הגב’ היכן אפשר ליצור אתו קשר, היא ענתה שנמצא כרגע אצל בת זו. לאחר שהשיג את האבא ומסר לו את התשובה, החליט בנוסף גם לדבר עם הבת עצמה. לאחר שהסכימה, מסר לה שכתבו לרבי והיתה ברכה וכו’.

כעבור שבוע צלצל לדעת מה נשמע, וסיפרו בהתרגשות עצומה ש”כמו שבא כן הלך השיגעון” וב”ה מרגישה מצויין.

 

  17

בערב חג הסוכות תש”מ ראיתי את הרבי נכנס לסוכה בערך בשעה 5.30 לפני החג על מנת לאגוד את הלולב ומיניו. כשיצא מהסוכה ונכנס חזרה לחדרו הקדוש, עמד סמוך לדלת המזכירות הרב יעקב כ”ץ משיקגו. הרבי הסתובב אליו ושמעתי באמרו: איר האט א גרוס פון אהל [= יש לך ברכה מהאוהל]. כנראה שלא שמע טוב או לא קלט, והרבי חזר ואמר: “איר האט א גוטן גרוס פון אהל”.

 

  18

יו”ד שבט תשמ”א.

אברך אחד, אשתו עמדה ללדת והרופאים אמרו שצריכה ניתוח. הוא לא ידע מה לעשות וצלצל לר’ בנימין קליין לביתו. ר’ בנימין אמר לו: “עכשיו השעה 6.00 בבוקר ואינני יכול לעשות מאומה. אבל כיוון שגיסך הלברשטם יש לו קשר בבית הרבי, תנסה דרכו”. הוא פנה אליו והלה אכן התקשר לרבנית, אבל הרבנית אמרה שכרגע בדיוק הרבי הלך לנוח, אבל היא בכל זאת תיגש לראות אם ניתן לשאול. הרבי השיב שיהיה טוב ויזכיר על הציון.

מיד באותו זמן נולד התינוק בריא ושלם ללא ניתוח.

 

  19

בשבת פרשת פקודי תשמ”א, בסוף ההתוועדות חילק הרבי ‘מזונות’ ו’משקה’ לר’ כתריאל קסטל, עבור המלוה מלכה שהתקיימה מטעם צא”ח, וכן לעוד אדם אחד. בעודו יושב על כסאו, הסתובב פתאום לאחוריו לכיוון הקבלן הר’ משה מינצברג; הרבי מזג לו מהגביע שלו לומר ‘לחיים’ וגם נתן לו שתי חתיכות ‘מזונות’ מהקערה שעל ידו - ויהי הדבר לפלא בעיני כולם.

אבל כבר באותו שבוע נודע הדבר. היה זה כאשר ירו על אוטובוס בדרך מויליאמסבורג והוא נפגע. היה לו נס גדול וזה היה בבחינת “הקדים רפואה למכה”.

 

  20

ביום שמחת תורה תשמ”ג, אחרי תפילת מוסף, בדרך יציאתו של הרבי מבית הכנסת, הוא עודד כדרכו בידו הקדושה. פתאום ניגש אליו אחד אמריקאי, חובש כיפה לבנה, והחל להידחף ולצעוק “רבי… רבי…” ותפס ממש את ידו הק’ של הרבי ונשקה.

אחר כך כולם צעקו עליו למה עשה כך, אך הוא לא הבין ואמר: “מה אתם רוצים ממני? תשמעו רגע ותבינו… לפני זמן קצר הייתי נתון בסכנה גדולה ועברתי ניתוח ראש שנמשך כ–10 שעות! הרבי הציל את חיי ונדרתי בעצמי שבכל יום אניח תפילין ואבוא ל–770 כדי לתת נשיקה לרבי!…

 

  21

י”ב תמוז תשמ”א.

שני סיפורים ששמעתי היום ביחידות:

אברך בשם ר’ ישראל לעפקאוויטש מדרום אפריקה שהתחתן לפני זמן קצר, נכנס עם זוגתו ליחידות. קודם לכן הם כתבו דף ארוך ובו הרבה שאלות, אבל הרב לייבל גרונר לא הסכים לזה, ואמר להם שיכתבו בקשה קצרה לברכה. בלית ברירה עשו כך. כשהגישו את הפתק עם הבקשה הקצרה, הרבי התחיל לענות להם על כל השאלות שהיו להם בדף הקודם ממש לפי הסדר…

עוד אחד נכנס הלילה ליחידות והתלונן שיש לו ילד משותק רח”ל בחלק מן הגוף וכבר היה אצל הרבה רופאים. הוא סיפר כי גם ניסה רפואה סינית על ידי מחטים אך לא מצאו מזור. הרבי אמר לו שילך עוד פעם לרופא מסויים שעובד עם מחטים, והוסיף לומר לו, שבעוד חודש בערך, יצא בעיתונים רפואה חדשה בנוגע למחלה זו, וכדאי שיעיין בהם…

(מתוך ‘תשורה’ לחתונה)