יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
בי”א בניסן, ארבעה ימים לפני חג הגאולה הראשונה, אנו מתחילים לומר את ההלל, מודים בכל יום על הזכות להיות שייכים אל הגאולה השלימה, ואל הגואל האחרון, ומתוך ההודאה, ההלל והאהבה אל הרבי מה”מ, ממלאים את השליחות בעולם ובדור זה.
בי”א בניסן, ארבעה ימים לפני חג הגאולה הראשונה, אנו מתחילים לומר את ההלל, מודים בכל יום על הזכות להיות שייכים אל הגאולה השלימה, ואל הגואל האחרון, ומתוך ההודאה, ההלל והאהבה אל הרבי מה”מ, ממלאים את השליחות בעולם ובדור זה.
גיליון חג הפסח, הוא בדרך כלל, גיליון החגים, לא רק יום טוב ראשון ואחרון, אלא גם ובמיוחד הגיליון של יום הבהיר, היום אשר בו אור וחיות נפשנו ניתן לנו - יום י”א בניסן, בו ניתנה לדורנו המתנה המופלאה, בלידתו של כ”ק אדמו”ר מלך המשיח שליט”א.
אין צורך להתאמץ על מנת לחפש את הקשר בין חג הפסח לי”א בניסן. בחג הפסח אנו מספרים אודות הגאולה הראשונה, אודות “ניסים שנעשו לנו על ידי משה רבנו” (כלשון הרמב”ם) - גואל ראשון, ומה מתאים יותר מלציין את היום בו התחילה שליחותו בעולם של גואל אחרון, בו התחילה ההכנה לשלב הסופי של הגאולה, לשליחות שהתחילה ממשה רבינו - שלח נא ביד תשלח - ואשר ממשיכה על–ידי משה שבכל דור, עד לדורנו אנו, בו הרבי משלים את השליחות, מורה לנו את התפקיד והעבודה - להשלים הכל, ולקבל פני משיח צדקנו.
ואם בכל שנה כך - הרי שהפעם גם אין צורך להתאמץ ולחפש את הקשר אל הפרק אותו נתחיל כולנו לומר השנה - פרק קי”ג. אנו מתחילים לומר את ההלל ארבעה ימים קודם חג הפסח, וכפי שמבאר הרבי, שאמירת פרקי ההלל במסגרת שיעורי תהילים היומיים, היא בדוגמת ההלל הנאמר ביום טוב, אנו מודים לה’ בכל יום ויום על השליחות שהוא מסר לנו, להכין לו את הדירה בתחתונים, אנו מודים לו על הזכות שלנו להיות אלו שנמצאים ברגעים האחרונים של ההכנות, וברגעים הראשונים בהם הושלמה העבודה, הדירה מוכנה, והגאולה נמצאת.
אי אפשר לומר הלל בתור תפילה בכל יום, אלא רק כחלק מאמירת תהילים בכלל, אולם חובה עלינו להלל בכל יום על הזכות הנפלאה. אמרו חז”ל כי כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם שוות. אנו רואים זאת בכל תחום, בכל עניין, כולל ובמיוחד בעניינים הנפשיים והיסודיים ביותר, הנוגעים בעצם נקודת ההתקשרות שלנו אל הרבי.
אולם, ישנו דבר אחד המשותף לכל אשר בשם חסיד (אפילו רק) יכונה, כל מי שמתקרב, טועם או רק נחשף לנשיאותו של הרבי. האהבה הבלתי מוגבלת אל הרבי, אהבה הנובעת מכך ש”כמים הפנים אל הפנים”, מאהבתו הבלתי מוגבלת של הרבי אלינו, אל כל אחד מאתנו.
“אנן בחביבותא תליא מילתא ” - הדרך הנכונה לחנך כל ילד, בגיל או בדעת, כל נער, מתבגר או מבוגר, היא פשוט לאהוב את הרבי, להתבונן בכל יום על הזכות הגדולה שלנו להיות קשורים אליו, עצם ההתבוננות הזו, פועלת יותר מכל הסבר, מאמר דעה או מחשבה, ובטח הרבה יותר מכל וויכוח. כאשר זוהי הגישה אין בכלל מקום לוויכוחים או חילוקי דעות, אב אחד לכולנו, אותו אנו אוהבים, את רצונו אנו מקיימים, ואת שליחותו מגשימים.
כל פסוק בפרק שאנו מתחילים לומר, ובפרט על–פי הביאורים בתורת החסידות, ובתורתו של הרבי במיוחד, מלמד אותנו על השמחה שצריכה להיות מעצם השליחות בעולם ועל פעולתו של הקב”ה בבירור העולם, ההשפעה עד לדרגות הנמוכות ביותר - בדיוק כפי שפועל ומורה לנו הרבי לפעול.
התפילה וההודאה עולה מעליה “הללו את שם ה’.. יהי שם ה’ מבורך מעתה ועד עולם”, ועד לסיום הפרק “מושיבי עקרת הבית - מסביר ה’מצודות’ - ציון שהיא כעקרה יושיבנה - אם הבנים שמחה - כי חלה וגם ילדה ציון את בניה”, בגאולה האמיתית והשלימה אליה אנו מגיעים צועדים ומזמרים, כתחילת וסיום הפרק “הללוי–ה”:
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!