השלוחים, הרב שמואל ורעייתו נועה מחפוץ וילדיהם, הם שלוחים בשכונה נווה עופר בדרום

השלוחים, הרב שמואל ורעייתו נועה מחפוץ וילדיהם, הם שלוחים בשכונה נווה עופר בדרום תל אביב. תושבים וותיקים, רבים מהם יודעים מצוקה ועוני, אך הפעילות של הרב מחפוץ בקרב התושבים, נעשית באהבה, בחיבה גלויה, ובלב רחב. זה מה שהוא יודע.
מי שמכיר אותו, לא יכול להפריד אותו מהחיוך המיוחד שלו. ותוצאות הפעילות? על כך בכתבה שלפניכם.

הרב שמואל מחפוץ עם מקורבים בקידוש לבנה”נווה עופר” היא שכונה בדרום העיר תל–אביב, על גבול העיר  חולון. השכונה הוקמה בסוף שנות הכפי”ם ונקראה בתחילה “תל כביר”, אך בשנת תשל”ז הוחלף שמה ל”נווה עופר”. הגרעין המרכזי של תושבי השכונה הם קשישים אשר חיים מקצבאות ביטוח לאומי, לצד עולים מחבר המדינות, בעיקר בוכרים. בשנים האחרונות החלו להגיע לשכונה זוגות צעירים רבים.

במרכז המסחרי השכונתי, לצד סניף בנק, דואר, קופות חולים, אולם אירועים, חנויות מזון, ואולם ספורט —  ממוקם גם בית חב”ד שמציין בימים אלו שש שנים להקמתו. משפחת השלוחים הרב שמואל ורעייתו נועה מחפוץ וילדיהם הפכו לדמויות מוכרות היטב בקרב התושבים.

האתגר לפעול בשכונה זו הוא גדול שבעתיים מכל שכונה אחרת באזור. לא מעט בזכות אופיו הנוח והדיבור בגובה העיניים של השלוחים, הצליחו השניים לפצח את הסוד ולהתחבב על כל רבדי האוכלוסייה. “הרבגוניות כאן היא מיקרוקוסמוס לרבגוניות המרתקת שמאפיינת את כל רבדי עם ישראל בארץ ישראל”, אומר הרב מחפוץ בחיוך. והחיוך, למי שמכיר אותו, לא מש מפניו.

בשכונה מתגוררים עולי מרוקו לצד עולים מבוכרה, צעירים ומבוגרים, דתיים, חרדים, כאלה שרחוקים משמירת תורה ומצוות, ואחרים השומרים רק על פירורי מסורת מבית אבא. ארגוני תשובה רבים פועלים בשכונה, כאלה הנמנים על תנועות ספרדיות וחוגים שונים של חסידות ברסלב, אך אלו ואלו יארחו בשמחה התוועדויות בבתי הכנסת ובבתי המדרש שלהם, יסייעו בממון ובכל דרך לפעילות החב”דית התוססת בשכונה.

“העובדה שגם העולים מבוכרה וגם עולי מרוקו הכירו את חב”ד במדינות מוצאם, וחלקם אף זכה לקשר עם הרבי, הביא לכך שיש כאן הרבה אהבה כלפי הרבי”, מוסיף הרב מחפוץ.

הפעילות בשכונה מתאפיינת בשני מישורים. האחד, עבודה בסגנון ‘אחד מול אחד’, ביקורי בית, חברותות בלימוד, ביקורים בבית המעצר הסמוך ‘אבו כביר’ ארבע פעמים בשבוע, הוסטלים, בתי אבות ואנשים רבים שבאים לכתוב לרבי. השני, המוני יותר: התוועדויות, שיעורים, מבצע מזוזה, מבצע תפילין, מבצע חנוכה, פורים ופסח, קייטנת חב”ד בקיץ. על הכל מנצח הרב מחפוץ שזוכה לעזרתם הרבה של תמימים מהישיבות צפת, אור יהודה וראשון לציון, להם הוא חב תודה.

איך הגיע הרב מחפוץ שנולד וגדל בלבה של עיר התורה והחסידות בני–ברק לשכונת ‘נווה עופר’ בדרום תל–אביב?

התשובה נעוצה ברעייתו, הגב’ נועה לבית משפחת טנג’י, שגדלה בשכונה הזו והוריה מתגוררים בה עד היום. “בשנה הראשונה לאחר נישואינו קבענו את מקום מגורינו בשכונת ‘פרדס כץ’ בבני ברק, כאשר אני עובד במסגרת ישיבת ‘תומכי תמימים’ בעיר. היה ברור לנו שאנחנו רוצים לגור לפחות בשנה הראשונה בקרבת קהילה חב”דית”.

באותה מידה, היה ברור לבני הזוג מחפוץ שאת חייהם הם מיעדים להכנת עוד נקודה בגלובוס לקבלת פני משיח. הרעיה עבדה באותם ימים כמחנכת בבית ספר ממלכתי דתי בשכונת התקווה, והנסיעות מבני ברק למקום עבודתה היו קשות, במיוחד לאחר שנולד ילדם הראשון.

“רעייתי הציעה שנגור בשכונה, כך תוכל להיעזר בהוריה ויחד עם זאת נוכל גם לשמש כשלוחים בשכונה. כתבנו על כך לרבי באמצעות האגרות קודש, וקיבלנו תשובה בה כותב הרבי על הנוער של ימינו, שהשיטה לעבוד איתו היא להעניק לו אמת בלי פשרות. הבנו שהתשובה של הרבי היא חיובית. עזבנו את בני ברק ונדדנו ל’נווה עופר’. את הפעילות בשכונה התחלנו לעשות בעיקר בערבים ובימים טובים, כאשר הבקרים ושעות הצהריים היו מוקדשים לעבודה החינוכית של רעייתי בבית הספר, ואני עסקתי כמשגיח בישיבת ‘תומכי תמימים’ בכפר סבא”.

עם הזמן הפעילות החלה לגדול ולהתעצם, ואז נפלה ההחלטה להשקיע את כל הכוחות בשדה השליחות. מי שמכיר את הרב מחפוץ יודע שהוא לא אדם המסוגל לשקוט על שמריו. לפני סיומה של פעולה אחת, הוא כבר חישב את הפעולה הבאה. מדי יום פתח דוכני תפילין בשכונה, ומדי ערב יצא לביקורי בית וקביעת מזוזות. בתוך תקופה קצרה הכירו אותו מקרוב כל תושבי השכונה והתוודעו לפעילותו.

“בין הפעולות הראשונות שעשינו בשכונה, היו התוועדויות ביומא דפגרא ומסיבות שבת עם ילדים בגני השכונה הציבוריים. באחד מבתי הכנסת הבוכרים בשכונה הציעו לנו הגבאים את בית הכנסת עבור הפעילות עם הילדים.

“מדי שבת ארגנו שם שיעור קצר בפרשת השבוע, אמירת הפסוקים ופרקי תהילים. כמות הילדים הלכה וגדלה מדי שבוע, וגבאי בית הכנסת התהדרו בפעילות הזו הנעשית מטעם בית הכנסת. באותם ימים לא היה לנו מקום קבוע, ובית הכנסת פעל רק בשבתות. כיוון שבבית הכנסת ישנו חדר גדול פנוי, הצעתי לגבאים לפנות את החדר מכל החפצים המיותרים, ונהפוך את המקום לסניף חב”ד. הגבאים נתנו את הסכמתם הנלהבת, וכך יצאנו לדרך”.

בפיו של אחד הגבאים שרוחש חיבה עזה לחב”ד, סיפור נפלא. באחת מנסיעות העסקים שלו לניו–יורק, החליט לפגוש את הרבי. הוא נסע עם מונית על איסטערן פארקווי כשלפתע הנהג היהודי מסב את תשומת ליבו לכך שהרבי מליובאוויטש צועד לבדו ברחוב. באותו רגע הורה לנהג לעצור את המונית, ורץ אל הרבי. הוא סיפר שלחץ את ידיו של הרבי, הרבי נעצר נתן לו מבט חודר ולאחריו חיוך שלא ימוש מזיכרונו לעולם. כשהרבי המשיך בדרכו ל–770, לפתע הגיחו בחורים ואברכים ששאלו אותו לזהותו ומה הרבי אמר לו?

מסיים הרב מחפוץ ואומר: “בשבילי זה היה שיעור מרתק לכך שפעמים רבות אנחנו חושבים שאנחנו מגלים את הרבי ליהודים בעולם, ולבסוף לא נותר אלא לדעת שנשאר רק לקצור את הזריעה והחרישה שעשה הרבי מזה כבר”.

הרב מחפוץ שומר על קשרים טובים עם כל האוכלוסיות שמרכיבות את השכונה, ובפיו יש סיפורים רבים המעידים על כך.

בשכונה פועלת חנות לממכר תשמישי קדושה, אותה מנהל יהודי בעל תשובה, המקורב לחוגים ספרדיים ולחסידות ברסלב. באחד הימים עלה בראשו רעיון לייסד בית כנסת לצעירים. הבחור הזה התחנך בבית ספר חב”ד ביפו ויש בלבו הכרת הטוב גדולה לחב”ד ואהבה עצומה לרבי. כשראה שיש מניעות ועיכובים בהשגת האישורים למבנה, ביקש לכתוב ולבקש ברכה.

“הבהרתי לו כשכותבים לרבי, צריך רצינות וכובד ראש, לקבל קודם החלטה טובה, לתת צדקה, ליטול ידיים וכו’. בפועל, הוא רק רצה אך לא כתב. כך במשך תקופה ארוכה היינו נפגשים, ובכל פעם סיפר לי על הקשיים הרבים שעומדים בדרכו לייסד את בית הכנסת, ועד כמה הוא רוצה לכתוב לרבי, אך הוא בדיוק ממהר…

באחד הימים באו מים עד נפש, ובדיוק באותו יום נפגשנו בהשגחה פרטית במעלית של המרכז המסחרי. הוא כתב לרבי וביקש ברכה שיוסרו הקשיים. התשובה שהבחור קיבל היה מדהים (כרך ה’ עמוד רסט). המענה מופנה לעסקני חסידות חב”ד בעיר תל–אביב:

במענה על מכתביהם מי”ג וכ”ח שבט, בם מודיעים אשר כבר קנו הצריף והעמידו אותו, ומבקשים חוו”ד באיזה שם לקרוא להמוסד חינוך זה.

לדעתי הנה זה נוגע במקצת בתכנית הלימודים, כי אם יתקבלו שם תלמידים גם מחוגים שאינם קרובים כ”כ לחב”ד, ובמילא אי אפשר יהי’ להקפיד שתהי’ התכנית בהתאם לישיבת תומכי תמימים, אז כדאי שתכנס ברשת אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש, ואם ביכולתם לסדר התכנית שתהי’ כמו שהוא בישיבת תו”ת, אזי יש להקרא בשם אחי תמימים או תומכי תמימים, וזהו תלוי אם יהי’ שם גם כתות הגבוהות יותר, ולכאורה סברא הראשונה שתכנס ברשת אהל”יי מתאמת יותר כיון שאז יש לקבל בתור תלמידים גם אלו שמתחלה לא יסכימו על תכנית לימוד חב”ד במילואו, ובאופן כזה ימשיכו אותם לרוח ליובאוויטש לאט לאט, בכל אופן יש לסדר את הלימוד באופן כזה אשר בגמרם הלימודים בהמוסד שבראשון לציון יוכלו להכנס לאיזה מישיבותינו אשר באה”ק ת”ו, אם בלוד או בירושלים ת”ו.

ויה”ר מהשי”ת שתשרה שכינה במעשה ידיהם ותהי’ עבודתם בהצלחה להעמיד תלמידים יראי שמים חסידים ולומדים.  

קראנו את המכתב, ולא יכולנו לצפות למענה מדויק יותר מכך. הוא נואש כבר מהסחבת שתקעה את הקמת בית הכנסת כיוון שהעירייה לא שיחררה את האישורים המתאימים, והנה הרבי כאן מברך על קבלת הצריף. ואכן, באופן ניסי, כמה ימים לאחר–מכן הגיעו כל האישורים, ובית הכנסת פתח את שעריו.

“בכתב כותב הרבי על ישיבה, ואכן לימים נפתחה במקום ישיבה, סניף של הישיבה הבני–ברקית ‘כסא רחמים’ בראשות ראש הישיבה הרב אדיר עמרוסי. הרב עמרוסי הנו ידיד אמת של חב”ד ואוהב גדול של הרבי. לא פעם שמעתי אותו מדבר בהערצה גדולה על הרבי מלך המשיח ועל הדרך המופלאה לבקש ברכות באמצעות הכתיבה ב’אגרות קודש”, אומר הרב מחפוץ.

בבית הכנסת הזה מתקיימות התוועדויות רבות כמו גם בבתי כנסת אחרים בשכונה. “כשהגעתי לשכונה ועדיין לא הכירו אותנו מספיק, שמתי דגש גדול על התוועדויות ופעילויות כדי להגיע ללבם של כמה שיותר אנשים, וכן, שהם יכירו אותנו. כך היינו פועלים: היינו מצטרפים לשיעור תורה קיים, מביאים את הכיבוד, מתחילים להתוועד לפני בואו של הרב המרצה הקבוע, וממשיכים להתוועד לאחר שסיים והלך.

“את התוועדות ג’ תמוז הראשונה עשינו באחד מבתי הכנסת. באותו יום הוזמן להרצות הרב חיים רבי מחולון, דמות ידועה ונערצת בשכונה, ולא רק. אנחנו מצדנו הבאנו את המשפיע הרב אברהם קלי. הרב רבי נכנס באמצע דבריו של הרב קלי והוקסם. בהחלטה של רגע החליט לבטל את השיעור הקבוע, ביקש ‘לחיים’ וישב להתוועד עם הקהל.

“באותה התוועדות קיימנו הגרלה על דולר של הרבי. הזוכה המאושר הודיע שהוא נותן את השטר לסגולה וברכה לנכדו שכבר הגיע לגיל שלוש וכמעט ולא מדבר. בחלוף כמה שבועות פגשתי את האיש מאושר ושמח. הוא סיפר לי שבנו וכלתו הניחו את השטר מתחת לכרית של הנכד, והנה ראה זה פלא — הילד החל לדבר, בתחילה מילים בודדות שהתרבו עם הימים, ויהי הדבר לפלא בעיני הרופאים והצוות שליווה אותו”.

בשכונה מתקיימת פעילות ענפה עם צעירי הצאן. רבים החליטו לשוב לצור מחצבתם ולהתחזק בעניני שמירת תורה ומצוות בעקבות פעילות השלוחים, כאשר הבולטת שבהם נעשית בליל שבת קודש — עם פתיחת שולחן שבת ברחובה של השכונה. “מדי ערב שבת אנחנו פותחים שולחן בלב השכונה במרכז המסחרי, עושים קידוש לבני הנוער שמתאספים שם, ומדברים איתם על יהדות.

“באחת השבתות החלטתי לקחת איתי כרך של ה’אגרות קודש’ ולספר להם על האפשרות לכתוב לרבי ולקבל ברכות. לא תכננתי שמישהו יבקש ברכה באותו מעמד. אני בכלל לא אוהב שאנשים פותחים את ה’אגרות קודש’ סתם כך; אני מאמין בהכנה מתאימה, אך כשסיימתי לספר על ה’אגרות קודש’ ניגשו אלי שני צעירים שהכרתי זה מכבר, שניהם מבתים חרדיים ששנו ופרשו. אחד מהם שכנע אותי שיש לו שאלה דחופה. בתחילה ניסיתי להניאו מבקשתו וביקשתי שיגיע ביום ראשון לבית חב”ד, אך הוא התעקש ולבסוף נעתרתי לו.

“פתחתי בעמוד שאותו צעיר פתח, התשובה כולה הייתה באידיש. הרבי כותב שם לצעיר שברצונו להינשא עם גויה, שבכך הוא מסייע להגשים את תוכניותיו של היטלר ימ”ש.   

“המכתב היה קשה והתלבטתי איך להקריא לו אותו. לבסוף החלטתי שהכל מאת ה’, ואני אתרגם מילה במילה. אני חוזר על הדברים ושם לב שגווני פניו של בן שיחי הופכים לחיוורים. לאחר מכן סיפר לי שהוא נמצא בקשר עם נערה שיש לו חשד שהיא נוצרייה. בשלב הזה הוא קורא לחברו ושאל אותו האם אותה צעירה אכן איננה יהודיה? חברו הביט בו במבט תמה, כמו אומר מה אתה מיתמם, היא הרי סיפרה לך שמאמינה רח”ל באותו האיש. אותו בחור קיבל על עצמו בו במקום לנתק את הקשר עמה”.

כשמזכירים את הפעילות עם הצעירים אי אפשר שלא להזכיר את הקייטנה אותה מפעילים השלוחים מדי שנה בחודשי הקיץ. “בשנה הראשונה לשליחות, החלטנו לייסד קייטנת חב”ד. כדי למשוך ילדים, קבענו שהקייטנה תפעל בשעות ובימים שאין קייטנות אחרות. ואכן ראינו הצלחה גדולה”.

בתיקו האישי של הרב מחפוץ תמצאו תמיד נוסף על תפילין ופרוספקטים של יהדות, כרך של ‘אגרות קודש’. הסיפורים והמופתים שמתגלגלים בשכונה הם לעשרות ולמאות.

“אחת השכנות שלנו בבניין עבדה באחד מגני הילדים בשכונה. אחרי שילדה את בנה, פוטרה ממקום עבודתה ובמשך עשרה חודשים חיפשה מקום עבודה חלופי, אך לא מצאה. אשתי הציעה לה לכתוב לרבי ולבקש את ברכתו. האישה עשתה זאת  בחפץ לב. התשובה הייתה בכרך ג’ עמוד פא. כל מילה מיותרת (תרגום מאידיש):

“לפי שיחתו הטלפונית מצורפת בזה המחאה בסך חמשת אלפים דולר (5000$) בתור גמילות חסד. בסיום שיחתכם אמש איחל לו כ”ק מו”ח אדמו”ר שליט”א “שיהי’ גרף, ראשי תיבות גוט רייך פרום [= טוב, עשיר, ירא שמים] (גרף הוא תואר כבוד שמשמעותו דומה לEARL  באנגלית). כיון שאינני בטוח שהבין בבירור את הדברים הנ”ל הנני מעתיקם כאן ובטח ישתדל להיות כלי לברכה”.

“הסברתי לה שאל לה לחשוב מחשבות על קושי ועל עוני, והכול מתחיל ומסתיים במחשבות ובמעשים. היא התעודדה מאוד על התשובה הברורה.

“לא חלפו ימים רבים, והיא סיפרה לרעייתי שכבר מצאה מקום עבודה כלבבה. חלפו עוד מספר ימים, והיא ניגשה לאשתי נרעשת ונרגשת. ‘נכון הרבי כתב חמש אלף?’ בררה ליתר ביטחון. ‘בדיוק היום קיבלתי ממס הכנסה סכום של חמש אלף שקל בשל טעות שעשו בגביה’…”

בבית חב”ד ישנו כמובן סט של כל ה’אגרות קודש’, והרב מחפוץ מבקש לשתף אותי בהשגחה הפרטית שהביאה לו את הסט.

“בשכונה ישנו חסיד חב”ד נוסף, גבריאל אלנתנוב. מדי שנה, בליל הושענה רבה, הוא נוהג להסתובב בבתי הכנסיות ולספר סיפורים על הרבי מלך המשיח ועל צדיקים וחסידים נוספים. אותו יהודי קיבל הצעה ממר לביוב מבני ברק להעתיק את מגוריו לבני–ברק ולשמש כרב בית הכנסת הבוכרי בעיר. אך הוא כתב לרבי וקיבל תשובה להישאר בשכונה. הוא מקרב יהודים רבים באמצעות הכוח המיוחד שיש לו לספר סיפורים.

“ליל הושענה רבה אחד התלוויתי אליו, כאשר פגש אותי יהודי באחד מבתי הכנסת השכונתיים. הלה שאל האם נכונה השמועה שניתן לכתוב לרבי ולהכניס את המכתבים באמצעות ה’אגרות קודש’. עניתי בחיוב, והוא אמר לי שבכוונתו לרכוש את כל הסט לבית הכנסת שלו, כדי שאנשים יוכלו להשתמש באופן מצוי. מכיוון שהייתי באמצע אמירת ‘תהילים’ לא יכולתי להאריך איתו בדיבור, אך רציתי להסביר לו, שאם בכוונתו לרכוש את הסט, עדיף שיתרום זאת לבית חב”ד, שם יהיה לזה יותר שימוש. משם המשכתי עם ידידי לבית כנסת אחר.

“אחרי החג קיבלתי טלפון מאותו יהודי, והלה הודיע לי כי החליט בסופו של דבר לרכוש את הסט ולתרום אותו לבית חב”ד, שכן שם ישתמשו בו כראוי”… 

לאחר כמה שנים של עבודה מאומצת, החליט הרב מחפוץ להרחיב את הפעילות. “חיפשתי מקום מרכזי עבור כך. ביקשתי לשכור מקום במרכז הקניות השכונתי, אותו פוקדים אנשים רבים במשך כל שעות היום. התחלתי לברר על חנויות פנויות להשכרה, אך לא היה בידי האומץ לסגור על חוזה.

“בשבת אחדות שהתקיימה בשנה שעברה, הגעתי עם משפחתי כדי לצבור רוח. במהלך ההתוועדויות סיפרו דוברים שונים סיפורים מרגשים על השגחות פרטיות מופלאות שהתרחשו בפעילותם. הדברים חיזקו אותי מאוד, מפני שהחשש המרכזי שלי היה להתעסק יותר מדי באיסוף כספים כדי לממן את העלויות הגבוהות של ההשכרה. החלטתי אפוא לשכור חנות במרכז המסחרי, ובעזרת ה’, אצליח לגייס את המשאבים הדרושים.

“יום אחד ניגשתי למנהל האחראי על חנויות רבות במרכז המסחרי, והצעתי לו, כי מכיוון שיש חנויות ללא שוכרים, והוא משלם עליהן בינתיים ארנונה, הצעתי אפוא שייתן לנו להיכנס בינתיים בלי לשלם שכירות ואנו נשלם רק מיסים.

“לא ידעתי איך הוא יגיב. מדובר באיש נדל”ן ממולח. הלכתי באופן של ‘לכתחילה אריבער’ והופתעתי לקבל ממנו הסכמה. מאוחר יותר סיפר לי שהוא מחזיק בבעלותו מפעל לייצור משקאות אלכוהול, ובכוונתו להיכנס לשוק החרדי. הצעתי לו לקבל את ההכשר של הרב משה לנדא מבני–ברק. הוא אכן עשה זאת, ובתשרי השתא רבים מבתי חב”ד, מוסדות וישיבות חב”ד, שתו ‘לחיים’ מהמפעל שבבעלותו.

“לפני הבחירות לכנסת ביקשה אחת המפלגות לשכור את המבנה בו היינו. נאלצנו להתפנות מהמקום, אך המנהל שכבר עמד עמנו בקשרי ידידות, נתן לנו מקום אחר, אמנם קטן יותר אך הוא היה בכניסה למרכז המסחרי, כך שכל מי שצועד אל המרכז, עובר דרכנו. ואכן, מספר הנכסים והבאים לבית חב”ד היה גדול מבעבר”.

ובינתיים הרבי דאג לא רק למבנה לבית חב”ד, אלא גם למכונית שתשמש את השליח בפעילותו. “אחד מבניי לומד בגני חב”ד בבת ים, ומדי יום הייתי צריך לנסוע באוטובוסים כדי להסיע אותו לגן ובחזרה. נסיעות אלו גזלו ממני זמן יקר שיכול היה להיות מיועד לשליחות. זמן רב חשבתי על הוצאת רישיון, אך הדבר לא עלה בידי ונדחה מסיבות שונות.

“במרכז המסחרי ישנו משרד עורכי דין מוכר שחתנו עבד איתו בעבר ובינתיים עזב את השכונה והותיר את רכבו במשרד. עורך הדין הזמין אותי אליו וסיפר לי שהוא רואה את עבודתי הקשה, ובכוונתו להעניק לי את המכונית. הקשבתי לדבריו והייתי בהלם. מהר מאוד עשיתי רישיון, וכעת יש לבית חב”ד גם מכונית…

“עורך דין זה התיידד איתנו והתחבר לפעילות שלנו, עד שהוא מאפשר לנו בלבביות רבה להשתמש במשרד של חתנו, להדפסות ולהנפקת צרכי משרד שונים”.

• מי שמכיר אותך יודע שאתה שליח שחי ‘משיח’, זה זועק בכל הפעולות שאתה יוזם. מהי לדעתך הדרך הטובה לעשות זאת שיהיה בבחינת ‘אורות בכלים דתיקון’?

מניסיוני ראיתי שיש אנשים שבאמת מבקשים לדעת, ויש שמבקשים להתריס ולא מעוניינים לשמוע. אנחנו הולכים עם האמת שלנו, אך זה אינו סותר את העובדה שצריכים להסביר ולנמק את הנושא. אבל אם רואים שאנחנו עומדים מול מישהו שמבקש להקניט ולא לשמוע, עדיף להתמקד ב’עשה טוב’ ובשום אופן לא להיכנס לוויכוחים.

“אצלנו בשכונה אנשים מקבלים את הנושא בצורה יפה, לא רק אנשים שאינם שומרי מצוות, אלא גם אנשים תורניים שהתחנכו בישיבות. יש גם מרצים קבועים בשכונה שהתחנכו בחינוך רחוק לגמרי מתורת חב”ד, והם כותבים לרבי מדי פעם בפעם דרך ה’אגרות קודש’ ואף ממליצים על–כך לשומעי לקחם”.

במוחו של הרב מחפוץ ישנן עוד תכניות רבות שהוא מבקש לממש ולבצע בשטח הוא כבר מתחיל לראות ניצנים ראשונים של קהילה חב”דית בשכונה, לא מעט בזכות התפילות המתקיימות בבית חב”ד בשבתות ובימים טובים. לא מעט מקורבים כבר אימצו את דרכה של תורת החסידות. הוא גם רוצה להרחיב את הסיוע במצרכי אוכל לנזקקים וקשישים המתגוררים בשכונה. “אנחנו לא שוכחים את מעוטי היכולת בשכונה, ולקראת כל חג ומועד דואגים להם ככל יכולתנו, אם במצרכי מזון ואם בתלושים לקניות, אך אין הקומץ משביע את הארי. בכל פעם נשבר ליבי כשאני נאלץ להשיב ריקם פניהם של חלק מהפונים — ובעזרת השם נוכל להרחיב, לפתח ולהעצים גם את הפעילות במישורים הללו, ויותר מכך”, הוא אופטימי.