דולר שהרבי נתן לקראת לידה של ילד, הגיע באופן מופלא ושמיימי לידיו של הילוד כשכבר

דולר שהרבי נתן לקראת לידה של ילד, הגיע באופן מופלא ושמיימי לידיו של הילוד כשכבר היה בחור בשליחות, במיאמי שבפלורידה * הילד שהרבי התעניין אצלו לגבי לימודיו והפתיע אותו שלוש פעמים בשאלה (לא) צפויה * וגם: מדוע הזכיר הרבי את שמו של הבחור בעיצומה של התוועדות לאחר שלא קיבל תשובה לשאלתו? שלושה סיפורים מפיו של החסיד הרב בערל פשטר

לפני שנים אחדות קיבלו הרב בערל פשטר ורעייתו נעמה החלטה לא קלה כלל - להיפרד מהדולרים הרבים שקיבלו מהרבי מלך המשיח במרוצת השנים, ולחלק אותם לאלה הזקוקים לברכה וישועה. בעקבות זאת הצטברו אצל בני הזוג פשטר כמה סיפורים מרגשים, חלקם אף פורסמו מעל גיליונות ‘בית משיח’ בשנים האחרונות, על חסידים ושלוחים שהמתינו שנים ארוכות ל’פרי בטן’, ואותם דולרים הביאו להם את הברכה וזיכו אותם בילדים.

מי שמכיר את המשפיע הרב פשטר ואת רעייתו, אינו מופתע כלל מהמעשה האצילי. כל חסיד יודע עד כמה קשה להיפרד מהאוצרות הגדולים שקיבל מידיו הקדושות של הרבי מלך המשיח.

הרב פשטר מוכר בצרפת ובפריז כחסיד לבבי, מקושר בכל לבו נפשו, שחי את הציפיה למשיח. פגשנו אותו השבוע לשיחה שהתגלגלה, וכמה סיפורים מפעימים נשמעו מפיו, שלושה מהם אנו מביאים לפניכם. הסיפור הראשון החל במהלך חלוקת דולרים שהתקיימה בז’ בטבת תשנ”ב, ונחתם עשרים ושתיים אחר–כך, בשנת תשע”ג.

הדולר מוצא את מקומו בין מיליונים

“בשנים הראשונות שלאחר ג’ תמוז, ישבנו ערב אחד, אני ורעייתי, והחלטנו שאין טעם לשמור את עשרות הדולרים של הרבי שיש באמתחתנו ולשבת על האוצרות הגדולים בעוד אחרים משוועים לקבל דולר סגולה לברכה ולישועה. זה כמה שנים שהרבי מלך המשיח נעלם מעינינו הגשמיות, וישנם יהודים וחסידים רבים שלא זכו לקבל מידיו הקדושות דולר, והם כמהים לאותם דולרים האוצרים בחובם ברכה. אין כל סיבה שהם ישוועו לכך בעוד אנחנו נשמור בשכיות החמדה שלנו, דולרים רבים.

ממחשבה למעשה: התחלנו לחלק את הדולרים למי שנזקק לכך. כל מי שפנה אלינו או שראינו שהוא נצרך לכך, נתנו לו שטר של דולר בלב שמח. כשהחלו להגיע לאוזנינו סיפורים רבים על לידת ילדים וילדות שנולדו לאחר ציפייה של שנים ארוכות והתרחשו בעקבות אותם דולרים, ידענו שעשינו את הדבר הנכון.

אלא שאז פנו אלינו כמה מילדינו הגדולים ושאלו ‘למה נגרע? אם תחלקו את כל הדולרים, מה ישאר לנו?’ טענתם הייתה מוצדקת, ובעצה אחת הודענו להם ששמרנו דולר עבור כל אחד מהילדים, וכל אחד לקראת חתונתו, יקבל מאתנו דולר למשמרת.

כשהגיע בננו הבכור, מנחם מענדל, לגיל עשרים ואחת, הוא יצא לשליחות במיאמי. בטרם יצא לשדה התעופה, רעייתי הביאה לו דולר מהרבי, דולר שהתקבל ביום ז’ בטבת.

מי שקיבל את הדולר מידיו של הרבי, הייתה חמותי, הגב’ עליזה אליאב, שיחד עם בעלה הרב אהרון אליאב הגיעו לבקרנו שבועיים לפני לידת בננו זה. בדרך ממקום מושבם בארגנטינה אלינו לצרפת, עברו דרך ‘בית חיינו’.

כשחמותי עברה במעמד חלוקת דולרים וביקשה ברכה עבור בתה, רעייתי, לקראת הלידה, ענה הרבי: “לידה קלה” והגיש לה דולר. חמותי כבר המשיכה לדרכה, אלא שאז הרבי סימן לקרוא לה בשנית והוסיף: “לזרעא חייא וקיימא”. חמותי שהייתה ב–770 פעמיים רבות וזכתה ליחידויות ומענות קודש רבות והכירה את סגנון ברכותיו של הרבי, הופתעה מהמענה הלא–שגרתי, ורשמה את הנוסח על הדולר. כשהגיעה לצרפת כמה ימים לאחר מכן, הביאה את הדולר לרעייתי. כולנו שמחנו נוכח הברכה.

בכ”ב בטבת ילדה רעייתי את בננו הבכור, ונקרא שמו בישראל מנחם מענדל.

חלפו שנים רבות, עשרים ואחת שנים. זה הקטן גדול נהיה, וכבר הפך להיות ‘תמים’ מן השורה, והנה כעת עמד לקראת יציאה לשליחות עם חבריו במיאמי שבפלורידה. רעייתי החליטה שזה הזמן המתאים לתת לו את הדולר שהתקבל עבורו.

בננו שמח מאוד, ובתחושה נפלאה יצא לשליחות.

כמה חודשים אחר כך, קיבלתי פתאום טלפון מאחד משלוחי הרבי במיאמי, הרב יהושע רובינשטיין. שליח זה מכיר היטב את משפחתה של רעייתי, שכן הוריו הם שכנים של חמי וחמותי. בין שתי המשפחות שוררת ידידות הדוקה זה שנים ארוכות. לאחר כמה מילות נימוסין, מבקש הרב רובינשטיין להקריא לי דבר מה, ושואל האם המילים הללו מוכרות לי? הוא הקריא את השורה הבאה: “ז’ טבת עבור הבת נעמה, לידה קלה זרעא חייא וקיימא”. אני שומע את המשפט הזה ונזעק. הרי אלו המילים שרשומים על הדולר שחמותי קיבלה; רק לפני כמה חודשים הפקדנו את הדולר בידי בננו. הבנתי מיד שהדולר נמצא בידיו של השליח.

“איך זה הגיע אליך?” שאלתי אותו. במהירות קישרתי בין הדברים וחשבתי שאולי בני הגיע לבית חב”ד שלו, והוא שוהה שם. אך תשובתו הפתיעה אותי: לדבריו, הוא יצא מתחנת דלק שם הוא נוהג לתדלק, ואת הדולר הזה קיבל מהמתדלק כעודף. ה’נעמה’ היחידה שהוא מכיר, היא רעייתי; שניהם גדלו יחד, ולכן הוא בחר להתקשר אלי. השליח אפילו לא ידע שבני נמצא במיאמי בשליחות, מרחק לא–גדול ממנו.

לא איבדתי זמן יקר וטלפנתי מיד לבני. הוא עשה בדיקה בארנק וגילה שהדולר אכן נעלם… הוא סיפר שלפני כמה ימים נסע בתחבורה ציבורית במיאמי, וכנראה נתן בטעות את הדולר לנהג כתשלום על הנסיעה. סיפרתי לו אצל מי נמצא הדולר, ושנינו היינו מוכי תדהמה.

דולר בודד התגלגל במיאמי, איזור אזור המטרופוליטני הגדול ביותר בדרומה של ארצות הברית עם אוכלוסייה של 5.5 מיליון איש, ומסתובבים שם מיליארדי דולרים, ולבסוף השטר הגיע בדיוק לידיו של הרב רובינשטיין המכיר היכרות קרובה את משפחתנו.

אם הדולר הזה היה מגיע אפילו לחסיד חב”ד אחר, או לשליח אחר, גם אז היה סיכוי קלוש עד אפסי שזה היה מושב אלינו, שכן לא היה לו שמץ של מושג למי עליו להשיב זאת.

אך זהו רק החלק הראשון בסיפור, בעוד ההמשך מפתיע אף יותר.

רבות התחבטנו במהלך השנים, אני ורעייתי, מדוע זכה בנינו הבכור לברכה יוצאת מגדר הרגיל.

בסופה של אותה שנה, תשע”ג, קיבלנו הצעת שידוך עבור בנינו - פייגא למשפחת גרין מכפר חב”ד. הרב רובינשטיין הביא את הדולר לבני אל הטרמינל ממש לפני שעלה על הטיסה בדרך לארץ ישראל.

לשמחתנו עלה השידוך הזה יפה ונקבע תאריך לחתונה.

יום אחד בנינו מסתכל בדולר שבידו, וקם ממקומו נרעש. התאריך ז’ בטבת - היום בו ניתן הדולר - הוא יום הולדתה של כלתו שנולדה בדיוק שנה לאחר שהרבי העניק את הדולר…

הרבי שאל שלוש פעמים

כאמור, הרב פשטר הוא חסיד המאמין בכל לבו שהרבי מלך המשיח חי וקיים. כשאנחנו מדברים איתו על כך, הוא מספר לנו על היחידות הראשונה שלו אצל הרבי כשהיה בגיל שש, כאשר משפחתו הגיעה לרבי לקראת כ’ אב תש”ל. יחידות זו, לדבריו, היא שמתווה את אמונתו ודרך חייו.

“היה זה כמה חודשים לאחר יו”ד שבט הגדול, הדי ההתרגשות היו עוד באוויר. לאחר ביקור מרגש בבית חיינו והשתתפות קבועה בהתוועדויות, נקבעה עבורנו ‘יחידות’ פרטית אליה נכנסנו אבי הרב פנחס הכהן פשטר, מהשלוחים הראשונים בצרפת, ואני. לקראת הכניסה ליחידות, דיבר איתי אבא על הנושא של נשיא הדור. ילד קטן הייתי, ואבא הסביר לי בפשטות, שבכל דור הקב”ה דואג שהיה נשיא דור שדרכו עוברות כל הברכות והשפע לעם ישראל. בדור המדבר נשיא הדור היה משה רבינו, ובדורנו זכינו שהרבי הוא זה שינהיג את עם ישראל עד הגאולה האמתית והשלמה.

לאחר אותו שיעור בעניין נשיא הדור, נכנסנו שנינו ליחידות. במשך כעשרים דקות שוחח הרבי עם אבי בענייני השליחות. לא הבנתי מילה ממה שדיברו; האידיש שלי הייתה חלשה באותם ימים. ואז פנה הרבי לעברי ושאל האם אני לומד בזמן שהותי ב–770? אבי ענה לרבי שסידר שאחד הבחורים ב–770, שלמה חיים פלדמן מכפר חב”ד, ילמד איתי מידי יום.

“מה אתה לומד?” פנה אלי הרבי באידיש. עניתי לרבי בצרפתית שאני לומד חומש.

הרבי הוסיף לשאול: “באיזה חומש אתה לומד?” עניתי את פרשת השבוע.

ואז הרבי הפתיע אותי ושאל מי היה נשיא הדור בימים ההם?

“משה רבינו היה נשיא הדור ואהרון הכהן היה הכהן הגדול”, השבתי.

נראה היה שהרבי היה מרוצה מהתשובה והוסיף לשאול:

“ומי הוא היום נשיא הדור?” לא חשבתי רגע, הרי זאת מה שאבי לימד אותי קודם הכניסה ליחידות, ועניתי לרבי בצרפתית בפשטות: “אתם”… בתור ילד היה לי ברור שלבטח אבא עדכן את הרבי לגבי הנושא ששוחחנו עליו לפני הכניסה ליחידות.

הרבי חייך מאוד לנוכח התשובה ושאל בשנית: “מיהו היום נשיא הדור?” ועניתי בשנית: “אתם”. הרבי הוסיף לחייך חיוך רחב שאותו לא אשכח כל ימי חיי, והוסיף לשאול בשלישית “מיהו כיום נשיא הדור?” לנוכח הפעם השלישית שהרבי שאל כבר לא עניתי. האמת היא ששתקתי והתביישתי. חשבתי לתומי שמא עניתי תשובה שלא משביעה את רצונו של הרבי, או שאינה נכונה, ולכן הרבי מוסיף לשאול פעם אחר פעם אותה שאלה. מעניין שבמשך כל הזמן הזה, הרבי חייך מאוד.

בסיום אותה יחידות הרבי העניק לי במתנה סידור ובירך אותי בשלל ברכות שאצליח בלימודיי ואעשה נחת להוריי. זו הייתה היחידות הראשונה שלי בחיים. 

כמה שנים אחר–כך, בשנת תש”מ, כבר הייתי תלמיד מן המניין בישיבת ‘תומכי תמימים’ בלוד. באותה שנה היו בחורים רבים, באופן יחסי, שנסעו ל–770 -  שנת הקהל. קודם הנסיעה התוועד אתנו המשפיע הרב חיים אשכנזי ממושכות, ואחד הדברים המרכזיים שחזר ואמר היה שהיחידות הראשונה בחייו של חסיד קובעת איך תראה שליחות חייו ועבודת ה’ שלו במהלך כל חייו.

בתום ההתוועדות ניגשתי אל הרב אשכנזי וסיפרתי לו על היחידות הראשונה שהייתה לי בגיל שש, ושאלתי מה אני אמור להסיק מכך? הרב אשכנזי הקשיב בקשב רב, ואז ענה לי, שהנקודה של חיי צריכה להיות סובבת סביב התקשרות לרבי.

כשסיימתי את שנות לימודיי בישיבה קטנה ונכנסתי ללמוד בישיבה המרכזית בכפר חב”ד, סיפרתי לר’ מענדל פוטרפס על אותה יחידות. הרב פוטערפס אמר לי את אותם הדברים, אך באופן שונה. לדבריו, יהיה עלי בכל חיי לראות שאני עונה כראוי על שאלת הרבי.

ר’ מענדל הוסיף ואמר עוד משהו מעניין. הוא טען שיבוא יום שבו אצטרך לענות לרבי בפעם השלישית את התשובה מיהו נשיא הדור.

בעוונותינו הרבים, היום הזה אכן הגיע. כשהגיע היום המר ג’ תמוז תשנ”ד, כשחסידים רבים לא ידעו נפשם מהחושך הכפול והמכופל הזה שנחת עלינו, היו רגעים שאף אני הקטן עמדתי תוהה ומבולבל. או אז נזכרתי בדבריו של ר’ מענדל: יבוא יום ותצטרך לענות לרבי בפעם השלישית מיהו נשיא הדור? זיכרון זה ניער אותי. למרות כל ההעלמות והסתרים, הרבי הוא נשיא הדור, משיח שבדור, ואין כל הפסק חלילה. מאז אני מנסה לחיות ביתר שאת את הנקודה הזו ולהחיות בה את סביבתי הקרובה והרחוקה”.

 

כשהרבי הזכיר את שמי בהתוועדות באופן מפתיע

בפיו של הרב פשטר עוד סיפור אחד מפעים המצביע על–כך שדבר אינו נעלם מלפני הרבי מלך המשיח.

“לקראת חג הפסח תשמ”ו, שהיתי ב–770 יחד עם עוד חבר בישיבה, מיכאל דאהן. יחד התעתדנו לצאת למרכז שליחות בעיר ליל הממוקמת בצפון צרפת. זמן  קצר קודם לכן יצא אחיו הרב אליהו דאהן לשמש בה בשליחות, ואנחנו נסענו לסייע לו לתגבר את פעילותו.

באותם ימים הייתה אמורה להתקיים בעיר ועידה של אינטלקטואלים יהודיים, ובהם מי ששימש כיושב ראש קרן המטבע הבינלאומית (IMF ), דומיניק שטראוס קאהן. תוכניתנו הייתה ליטול חלק בועידה ולערוך במקום סיום על אחד מספרי הרמב”ם, ולנצל את ההזדמנות להעלות על נס את פועלו של הרמב”ם וגדולתו. רצינו להראות איך אינטלקטואליות וחשיבה רחבה אינה סותרת אדיקות בשמירת תורה ומצוות.

השליח בעיר ואנחנו התכוננו ברצינות לאירוע היוקרתי, והשקענו בזה מחשבה רבה.

לחברי מיכאל דאהן, היה חשוב לקבל מהרבי בקבוק ‘משקה’ לקראת היציאה לשליחות, והוא נותר לשבת ב–770, והיה אמור להצטרף אלי כבר ביום ראשון בעוד אני יצאתי לצרפת כבר לפני שבת. בסיום ההתוועדות של אותה שבת, מיכאל עבר לפני הרבי והכריז שמיד לאחר שבת הוא יוצא לשליחות בעיר ליל בצרפת, ומתעתד לקיים סיום רמב”ם עם אינטלקטואליים יהודיים.

הרבי הגיש לו בקבוק ‘משקה’ ושאל אותו: “מי נוסע אתך?” מיכאל חשב שהרבי שואל מי מצטרף אליו לטיסה, וענה: “אף אחד”. הרבי כמו לא שמע את תשובתו, ושאל בשנית: “מי נוסע אתך?” בשלב זה הוא היה מבולבל מאוד וגם מאוד נרגש ולא ענה, אלא התכוון לרדת מהבמה של הרבי. ברגע זה הסתובב הרבי לעבר המזכיר הרב לייבל גרונר וכשהוא מסמן באצבעותיו, שאל–אמר: “פשטר נוסע איתו, לא?”

כשמיכאל הגיע למקום השליחות ונפגשנו, הוא סיפר לי על החוויה שהייתה לו בסוף ההתוועדות. התרגשותי לא ידעה גבול. לא אני ולא מיכאל כתבנו לרבי מאומה על הנסיעה הצפויה, ומהיכן הרבי ידע שאני מצטרף אליו?

זכיתי שהרבי הזכיר את שמי, ומבחינתי זו הייתה הברכה הכי גדולה לשליחות.

חלפו מאז שנים רבות, כבר שכחתי מהסיפור הזה, אולם לפני כמה חודשים הרב דאהן סיפר את הסיפור הזה באחת ההתוועדויות, ובעקבות זאת הגיעו אלי אנשים כדי לברר מה ואיך היה.

זכינו שיש לנו רבי - מסיים הרב בערל פשטר - זכינו להיות חסידים, ועתה אנו זועקים: רצוננו לראות את מלכנו בעיני בשר בגאולה האמתית השלמה תיכף ומיד ממש.