יום שישי ט’ בתשרי תשמ”ה, ליל יום הכיפורים. היום שהחל בשעת בוקר מוקדמת, עם יציאתו

יום שישי ט’ בתשרי תשמ”ה, ליל יום הכיפורים. היום שהחל בשעת בוקר מוקדמת, עם יציאתו של הרבי עם עוף הכפרות אל השוחט כדי שישחוט את הכפרות, ממשיך בטבילה לכבוד היום ולאחר מכן בתפילת שחרית ברוב עם, ובחלוקת ‘לעקאח’ שנמשכה שעות ארוכות, תפילת מנחה ו’ברכה כללית’ לציבור ולעם ישראל כולו, נכנס כעת לשלב האחרון, עם כניסתו של הרבי לבית המדרש הגדול לתפילת ‘כל נדרי’. הרבי עוטה קיטל צחור, פניו נוהרות באור של קדושה עילאה, ניגש הרבי בזריזות אל מקום התפילה שלו שעל גבי הבימה שהוקמה לצורך חודש תשרי.

רחש של קדושת “אחת בשנה” עומד בחלל האוויר. כנהוג פותח הקהל באמירת תשעה פרקי תהילים, והנה, עוד רגע קט ייפתח ארון הקודש, והרה”ח החסיד ר’ חיים שמריהו גוראריה יוציא את ספרי התורה, כאשר את הספר הראשון יגיש לידיו הקדושות של הרבי.

הייתה זו זכות גדולה שקנה ר’ שמערל’ מדי שנה בשנה, ובכל פעם זכה לברכתו של הרבי שיזכה לכך גם בשנה הבאה.

לפתע פתאום חש ר׳ חיים שמריהו גורארי׳ שלא בטוב, הוא קרס ונפל על מקומו, מול ארון הקודש, נוכח עיניהם של אלפי המתפללים. קריאת “הצלה” הדהדה בכל בית הכנסת, ואלה הזדרזו לעבר ה’מזרח’. מסתבר כי לבו לא עמד בעומס.

לצד אנשי ‘הצלה’, גם רופאים שהיו בבית המדרש הוזעקו במהירות, ואלו ניסו לעסות את לבו במשך זמן רב. החזן עצר מתפילתו, והרבי עמד כל העת על בימתו, ידו שעונה על הסטנדר כשהוא עוקב בעיניו אחר פעולות הרופאים הנאבקים על חייו של החסיד. במהלך הטיפול עלו הרופאים כמה פעמים אל בימתו של הרבי שהורה להם שלא לוותר ולבצע עוד ועוד ניסיונות הצלה. גם בנו של ר’ שמערל’, הרה”ח ר’ נתן גוראריה ניגש אל הרבי ושוחח עמו מספר מילים.

לאחר זמן נודעו חלקים משיחתם של הרופאים עם הרבי. אלה אמרו כי אפסה כל תקוה ר”ל אך הרבי הורה לנסות להחיותו במכות חשמל. לאיש האמבולנס העירוני שרצה לקחת את החסיד אל בית הרפואה, הורה הרבי שלא לעשות זאת אלא להשאירו במקום. כשהלה המשיך בדרישתו, פנה הרבי אל הרופאים ד”ר משה פלדמן וד”ר אקרמן, ושאל אותם אם יש עדיין סיכוי כלשהו. משהשיבו בשלילה, פסק הרבי: כיון שכך — אין לקחתו מכאן.

פעולות ההחייאה הארוכות נמשכו כארבעים וחמש דקות, כשהקהל כולו יכול כמעט לממש את שאלת “מי יחיה ומי ימות”.

אך נגזרה גזירת שמיים, והוא בן כמעט גבורות…

לפני שהוציאוהו מבית המדרש, אמר הרבי שימשיכו לעשות עיסוי כל זמן יציאתו החוצה, ובכך למנוע איסור טומאה מהכהנים ששהו בבית המדרש.

כיוון שהיה זה יום ‘שבת שבתון’, והטלטול בשכונת ‘קראון הייטס’ אסור, הביאוהו אל חדר הכולל דרך חצר 770, רק שם קבעו הרופאים את פטירתו.

לאחר פטירתו, נזכר אחד החסידים, כי לאחר פטירתו של החסיד המשפיע הרב מיילך קפלן, רב שכונת חב”ד בלוד, נענה ר’ שמערל כי אף הוא מתאווה לאותה מיתה, שכן ר’ מיילך נפטר בעיצומה של תפילת שמונה–עשרה כשראשו נשמט על ארון הקודש — — —

•     •     •

בהלווייתו שהתקיימה למחרת יום הכיפורים, ‘בשם השם’, השתתף גם הרבי, שהלך ללוותו עד רחוב קינגסטון. אלפי חסידים ואורחים ששהו במחיצת הרבי, אף הם הגיעו לכבד את זכרו וללוותו בדרכו האחרונה.

לאחר מכן סיפרו כי בכל שנה, בשבת בראשית, היה מקפיד לקנות בסכומים גדולים חלק מ’הכיבודים’ אותם היו מוכרים גבאי בית המדרש שבליובאוויטש. הוא היה קונה את פתיחת הארון ב’כל נדרי’ וב’נעילה’, וכן את הגבהות של ספר התורה — לא לפני שהגבאי ניגש לרבי ומבקש בשמו הבטחה שיזכה לבוא לרבי גם בשנה הבאה.

גם בתשרי תשד”מ, קנה ר’ שמריהו את הכיבודים הקבועים ‘שלו’. כבכל שנה, ניגש הגבאי ר’ יהושע פינסון לרבי וביקש בשמו הבטחה לזכות ולהיות עם הרבי גם בשנה הבאה. שלא כתמיד, הפעם הרבי לא הגיב ולא בירך. רק לאחר שהפציר וביקש שנית, עשה הרבי בידו סימן כלשהו…

זכה ר’ חיים שמריהו להסתלק במקום קדוש, ברגע קדוש מול עיניו הקדושות של הרבי.